ביל בראדלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ביל בראדלי

ויליאם וורן "ביל" בראדלי (אנגלית: Bill Bradley; נולד ב-28 ביולי 1943) הוא כדורסלן עבר אמריקאי, שאף נבחר להיכל התהילה של הכדורסל והמשיך לקריירה פוליטית במסגרתה נבחר לסנאטור מטעם מדינת ניו ג'רזי ואף התמודד על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית בשנת 2000.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביל בראדלי נולד ב-28 ביולי 1943 בקריסטל סיטי שבמיזורי, בנם של הבנקאי וורן בראדלי ואשתו סוזי קרואו. בילדותו היה חבר בתנועת הצופים ואף זכה בפרס מטעם ארגון הצופים האמריקני. בכיתה ד' החל לשחק כדורסל וגילה את כשרונו במשחק, לו תרמה הראייה המרחבית יוצאת הדופן לה זכה: בעוד רוב האנשים מסוגלים לראות 180 מעלות אופקית ו-47 מעלות אנכית, בראדלי מסוגל לראות 192 מעלות אופקית ו-72 מעלות אנכית.‏[1] בנוסף לכך, הוא מתנשא לגובה 1.96 מ'.

בראדלי היה הכוכב בקבוצת הכדורסל של בית הספר התיכון של קריסל סיטי, לטובתה קלע 3,068 נקודות, ואף נבחר פעמיים לקבוצת השנה בתיכונים ברחבי ארצות הברית. בעקבות הצלחתו, לאחר סיום לימודיו קיבל 75 הצעות למלגה ממכללות שונות.

כדורסל מכללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראדלי משחק עבור פרינסטון בשנת 1964

בתחילה התחייב בראדלי לשחק עבור אוניברסיטת דיוק, אך הוא חזר בו מהחלטתו ובחר לבסוף באוניברסיטת פרינסטון, אף על פי שאוניברסיטאות החברות בליגת הקיסוס, וביניהן פרינסטון, לא הציעו מלגת ספורט.

כשחקן פרינסטון, נבחר בראדלי 3 פעמים לקבוצת השנה במכללות וב-1965 אף זכה בתואר שחקן השנה. בכל אחת משנותיו בקבוצה, אותה אימן באותה עת בוץ' ואן ברדה קולף, זכתה פרינסטון באליפות ליגת הקיסוס. בין משחקיו הגדולים בפרינסטון ניתן למנות משחק מול אוניברסיטת מישיגן בשנת 1964 בו קלע 41 נקודות ומשחק נוסף, שנערך שנה לאחר מכן, בו קלע בראדלי 58 נקודות מול אוניברסיטת ויצ'יטה סטייט.

בעונתו הראשונה בקבוצה קלע בראדלי 57 זריקות חופשיות ברציפות, שיא אותו לא השווה אף שחקן, במכללות או בליגה המקצוענית. בעונתו השנייה היו לו בבמוצע 30.2 נקודות ו-12.2 כדורים חוזרים למשחק, והיה השחקן המוביל בליגה בפרמטרים רבים: סלי שדה, כדורים חוזרים, זריקות חופשיות ונקודות. עונה לאחר מכן, במשחק מול אוניברסיטת הרווארד, קלע בראדלי 51 נקודות, יותר מסך הנקודות שקלעו כל שחקני הקבוצה היריבה ביחד עד שיצא מהמשחק. באותה עונה החזיק בראדלי בממוצע של 33.1 נקודות למשחק, שהיה לשיא בליגת הקיסוס. בעונתו הרביעית והאחרונה בפרינסטון שימש בראדלי כקפטן והוביל את קבוצתו למיקום הגבוה ביותר אליו הגיעה מעולם: מקום שלישי בטוריניר ה-NCAA הכלל-ארצי, לאחר ניצחון 118-82 על ויצ'יטה סטייט במשחק על מקומות 3-4. באותו משחק קלע בראדלי 58, שיא אשר לא נשבר עד היום.

סיפורה של תקופתו בפרינסטון הפך לספרו הראשון של הסופר זוכה פרס הפוליצר ג'ון מקפי, A Sense of Where You Are. בסך הכל, בתקופה זו קלע בראדלי 2,503 נקודות, בממוצע 30.2 נקודות למשחק

בנוסף, בשנת 1964 שימש בראדלי כקפטן נבחרת ארצות הברית בכדורסל באולימפיאדת טוקיו, והוביל את הנבחרת לזכייה במדליית זהב.

כדורסל מקצועני[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תום תקופתו בפרינסטון, עבר בראדלי לאירופה לשם לימודיו באוניברסיטת אוקספורד במסגרת מלגת רודז היוקרתית בה זכה. במקביל, שיחק בקבוצה האיטלקית זימנטאל מילאנו, וזכה עמה בגביע אירופה לאלופות לעונת 1965/66.

לאחר שנה זו, חזר בראדלי לארצות הברית והצטרף לניו יורק ניקס מליגת ה-NBA. בעונתו הראשונה בקבוצה התקשה בראדלי להסתגל לליגה החדשה ובעונתו השנייה עבר מתפקיד הקלע לתפקיד הסמול פורוורד. בעונת 1969/70 עזר לניקס לזכות באליפות הראשונה שלהם אי פעם, ולאחר שלוש שנים, בעונת 1972/73, היה שותף חשוב לאליפות השנייה. באותה עונה, שנחשבת לטובה בקריירה שלו, אף הופיע במשחק האול-סטאר האמריקני. בסך הכל, בעשר שנותיו בניקס קלע בראדלי 9,217 נקודות, 12.4 נקודות בממוצע למשחק.

בשנת 1976 פרסם בראדלי ספר בשם "חיים במרוצה" (Life on the Run) בו סקר את שנותיו ב-NBA. שנה לאחר מכן פרש מכדורסל ובהמשך נבחר להיכל התהילה של הכדורסל. בשנת 1984 הוציאו הניקס משימוש את המספר אשר התנוסס על חולצתו כששיחק בקבוצה, מספר 24, כהוקרה לפועלו.

סנאטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף להיותו ספורטאי, במשך השנים היה בראדלי פעיל חברתית ופוליטית. ב-1978 החליט לממש את שאיפותיו הפוליטיות ורץ לסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת ניו ג'רזי. בראדלי, חבר המפלגה הדמוקרטית, התמודד מול הרפובליקני ג'ף בל וניצח כשזכה ב-55% מהקולות.

בסנאט זכה בראדלי למוניטין של סנאטור מרוחק במקצת, ונחשב למומחה ברפורמות מורכבות, כשהמפורסמת בהן, במסגרתה נעשה שינוי מקיף בחוק המסים הפדרלי, יצאה לפועל ב-1986. בין פעולותיו הנוספות בסנאט ניתן למנות רפורמה באכיפת תשלום המזונות, רפורמה בחוקי מימון מפלגות ורפורמה בתקציב המדינה למניעת גירעון.

על אף שהיה ידוע כאיש חלקה השמאלי של המפה הפוליטית, לעתים הצביע בניגוד לחברי מפלגתו ותמך בממשל רייגן, כמו למשל תמיכתו הראשונית בהחלטת רייגן לסייע לקונטראס בניקרגואה.

ב-1984 נבחר בראדלי לכהונה נוספת בסנאט עם 64% מהקולות. ב-1988 שקל בראדלי להתמודד על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, אך על אף שהסקרים ניבאו לו הצלחה מסוימת, החליט לוותר על מועמדות בשלב זה. ב-1996 החליט לא להתמודד פעם נוספת על מושב בסנאט ואמר כי הפוליטיקה האמריקאית "מקולקלת".

הבחירות המקדימות לנשיאות בשנת 2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות המקדימות למועמד המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות בשנת 2000 התמודד בראדלי מול סגן נשיא ארצות הברית המכהן אל גור. הוא מינה ככותב הנאומים שלו את ריצ'רד סטנגל, עיתונאי ליברלי ידוע, מראשי בעלי בריתו של נלסון מנדלה וכיום העורך הראשי של טיים מגזין ומיתג את עצמו כאלטרנטיבה הליברלית לגור. במהלך כל מערכת הבחירות המקדימות הוא נקט בהתאם, בעמדות שמאליות מגור בשורה ארוכה של נושאים, החל מביטוח בריאות לאומי, עבור בסוגיות נשק וכלה במימון מפלגות.

במהלך הקמפיין גם הדגיש בראדלי את מעורבותו ברפורמת המס של 1986, שכללה הורדת מסים וסתמה פרצות רבות בחוק. על אף שהביע את דעתו כי מסים נמוכים יותר, עדיפים, הוא לא שלל את האפשרות של העלאת מסים לטובת תוכניתו לביטוח בריאות לאומי. באשר לחינוך, בראדלי הכריז כי שיטת שוברי החינוך, בה תמך תחילה, היא כישלון, והציע להעביר יותר מ-2 מיליארד דולר כל שנה לכל אחת ממדינות ארצות הברית לטובת חינוך. בנוסף, הבטיח בראדלי להכניס למערכת החינוך כ-60,000 מורים חדשים מדי שנה על ידי הענקת מלגות לכל מי שירצה להפוך למורה לאחר סיום לימודיו.

בתחילת הבחירות המקדימות, לבראדלי ולתומכיו היו ציפיות גבוהות בשל התמיכה הגדולה היחסית לה זכה וגובה התרומות שהצליח לגייס. אולם בהמשך, החל בראדלי לדשדש מבחינה תקשורתית, כשג'ון מקיין, מקבילו של בראדלי במשבצת האנדרדוג במפלגה הרפובליקנית, משך תשומת לב רבה ממנו ואף "גנב" ממנו את הפוקוס במספר מקרים. מבוכה גדולה שררה במחנהו של בראדלי לאחר שהובס באסיפת הבחירות באיווה כשהוא גורף רק מחצית מהקולות להם זכה גור, על אף שהשקיע שם זמן וכסף רב. לאחר מכן, הפסיד גם בניו המפשייר עם 47% לעומת 53% של גור, שאת גבו ראה בראדלי גם ב"סופר טיוזדיי", כשסיים במקום השני בפער ניכר בכל אחת מהמדינות בהן נערכו בחירות באותו יום.

לאחר הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כשלונו בבחירות המקדימות, עזב בראדלי את הפוליטיקה והחל להתרכז בעסקים, בעיקר כיועץ חיצוני לתאגידים וכבנקאי השקעות.

ב-2002 דחה הצעה של הרגע האחרון לחזור למשבצתו בסנאט עם פרישת הסנאטור רוברט טוריסלי. במקומו מונה לתפקיד פרנק לוטנברג. בניגוד למספר ספקולציות, בראדלי לא התמודד בבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית בשנת 2004, ותמך, יחד עם יריבו לשעבר אל גור, במועמדתו של הווארד דין לתפקיד.

ב-27 במרץ 2007 הוציא לבראדלי לאור את ספרו "הסיפור האמריקני החדש" (The New American Story).

בינואר 2008 הודיע בראדלי על תמיכתו בברק אובמה כמועמד הדמוקרטים בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2008.‏‏‏[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]