מזונות
מזונות הוא תשלום המתקיים במשפחה שבה בני הזוג נפרדו, ובמסגרתו חייב אחד מבני הזוג (בדרך כלל הגבר) בהשתתפות בכלכלתם של הילדים שאצל בן הזוג האחר, ולעתים גם בהשתתפות בכלכלתו של בן הזוג האחר. חובת תשלום המזונות מתקיימת בעקבות גירושים, בעקבות פרידה שלפני גירושים, וגם במקרה של הורות ללא נישואים.
תוכן עניינים |
מזונות בישראל [עריכה]
מזונות לילדים [עריכה]
ענייני נישואים וגירושים נעשים בישראל לפי דתם של בני הזוג, ובהתאם לכך גירושים של יהודים נעשים לפי המשפט העברי, מוסלמים לפי הדין המוסלמי ונוצרים לפי הדין הנוצרי.
החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט-1959, קובע כי שני ההורים חייבים במזונות ילדיהם, ללא קשר למקום מגוריהם של הילדים, כל הורה על פי הכנסתו הכוללת מכל מקור שהוא. כלומר, מי שמרוויח יותר משלם חלק גדול יותר ממזונות הילדים ומי שמרוויח פחות משלם חלק קטן יותר. אלא שחוק זה, מעבר לעובדה שאינו מגדיר את אופן קביעת סכום המזונות, חל רק על אחוז קטן מאוכלוסיית ישראל הנחשבים חסרי דת. שאר האוכלוסייה כפופה בנושא המזונות לכללי הדת אליה הם שייכים. עם זאת, השימוש בחוק זה עומד בבסיס הכיוון האזרחי אליו פונים דיני המשפחה בשנים האחרונות.
על-פי המשפט העברי כפי שהוא מייושם בבתי המשפט בישראל, על האב מוטלת החובה הבלעדית לזון את ילדיו עד גיל 15, גם אם שכרה של האם גבוה משלו וגם אם הוא חסר כל. עם זאת קיימת בהלכה שיטה שוויונית יותר (שיטת הר"ן) לגבי חלוקת נטל מזונות ילדים בין הורים, אך היא כמעט ואיננה מיושמת בבתי המשפט.
על פי ההלכה, עם פרידת ההורים עוברים כל נכסי המשפחה לרשות האב וכפיצוי לאם חייב האב לזון את ילדיו באופן מוחלט. מאז כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג-1973, מופעל עקרון איזון המשאבים, והרכוש מתחלק בין ההורים בצורה שווה אלא אם נעשה הסכם ממון שקבע אחרת. חוק זה חל גם על בתי המשפט למשפחה וגם על בתי הדין הרבניים, וסעיף 13 בחוק יחסי ממון קובע שכדי להשפט על פי חוקי ההלכה צריכים שני בני הזוג לבקש זאת במפורש. אך במקביל לא הוכנס סייג זה לחוק המזונות וכך יוצא שבעוד שהרכוש מתחלק באופן שווה בין ההורים והכנסתו של האב קטנה, נותר על כנו החיוב המוחלט המוטל על האב לזון את ילדיו.
מזונות לבן או בת הזוג [עריכה]
תביעת מזונות נגד הבעל יכולה להגיש אשה בבית הדין הרבני בישראל גם אם הבעל איננו מתגורר בישראל ורק הגיע לביקור כתייר. בשנת 2012 אישר בית המשפט העליון מתן צו איסור יציאה מן הארץ על ידי בית הדין הרבני לתייר שאיננו תושב ישראל, במקרה הספציפי שבו גם סירב אותו בעל לתת גט לאשתו, למרות שהוא עצמו כבר החל בחיים משותפים עם בת זוג אחרת. פסק דין זה שינה את ההלכה שנקבעה ב-2004 בפסק דין סבג, שלא להוציא צו איסור יציאה מהארץ נגד תייר שאיננו תושב ישראל במסגרת תביעת מזונות[1].
מזונות בעולם [עריכה]
קישורים חיצוניים [עריכה]
- חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959
- דוח ועדת שיפמן, מחשבון מזונות לפי דוח ועדת שיפמן
- זאב פרבר,השתתפות האם במזונות ילדים תחומין כז 273
- זאב פרבר,חלוקת נטל מזונות ילדים בין הורים פרודים
- קרן חן-סופר, כולה סטוץ, מה פתאום מזונות לילד? זהו, שכן
הערות שוליים [עריכה]
- ^ ליהיא כהן-דמבינסקי, תיירות גרושים גרושות, גלובס, 16 בפברואר 2012
