אולימפיאדת טוקיו (1964)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משחקי האולימפיאדה ה-XVIII
Tokyo1964.gif

סמל אולימפיאדת טוקיו (1964)
עיר מארחת טוקיו, יפן
מדינות משתתפות 93
ספורטאים משתתפים 5,151
(4,473 גברים, 678 נשים)
תחרויות 163 תחרויות ב-19 ענפים
טקס הפתיחה 10 באוקטובר 1964
טקס הנעילה 24 באוקטובר 1964
נפתח רשמית על ידי הירוהיטו, קיסר יפן
השביע את המשתתפים טקאשי אונו
הדליק את הלפיד האולימפי יושינורי סאקאי
האצטדיון הראשי האצטדיון האולימפי, טוקיו, יפן
הערים שהתמודדו על האירוח בריסל, דטרויט, וינה

אולימפיאדת טוקיו (1964) היא האולימפיאדה ה-18 בעת החדשה. היא נמשכה 15 ימים, מ-10 באוקטובר עד 24 באוקטובר 1964, ובתחרויות במסגרתה השתתפו 5,140 ספורטאים מ-93 מדינות. באולימפיאדה זו הוכנסו ענפי הג'ודו וכדורעף לנשים לראשונה כענפי ספורט אולימפיים, כמחווה למארחים. כמו כן, נוספה בתחרויות האתלטיקה תחרות קרב חמש לנשים (ריצת 80 מטר משוכות, הדיפת כדור ברזל, קפיצה לגובה, קפיצה לרוחק וריצת 200 מטר).

האולימפיאדה בטוקיו, הראשונה להיערך על אדמת יבשת אסיה, נערכה בשיאו של הזינוק הכלכלי שחוותה יפן בראשית המחצית השנייה של המאה ה-20. בחירתה של טוקיו סימלה את חזרתה של יפן אל הבמה העולמית לאחר התבוסה במלחמת העולם השנייה והכיבוש האמריקאי. כמו כן, היא תרמה לפיתוח רשת התחבורה של יפן, עת לקראתה נבנתה בטוקיו מערכת כבישים עיליים מהירים ונחנכה רכבת השינקנסן, שקיצרה את זמן הנסיעה מטוקיו לאוסקה לכארבע שעות, מרחק של 515 ק"מ.‏[1]

עם 93 המדינות שהשתתפו באולימפיאדה לא נמנתה דרום אפריקה, אשר הורחקה מהם בשל משטר האפרטהייד שהונהג גם בתחום הספורט במדינה. זו הייתה האולימפיאדה הראשונה שממנה הורחקה דרום אפריקה.

המכרז האולימפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יושינורי סאקאי נושא את הלפיד האולימפי בדרכו להדלקת המשואה האולימפית

העיר טוקיו נבחרה לארח את האולימפיאדה ה-12 שתוכננה להיערך בשנת 1940, אולם זו בוטלה בשל מלחמת העולם השנייה. בכינוס הוועד האולימפי ה-55 שנערך במינכן, מערב גרמניה ב-26 במאי 1959, הוחלט כי מבין טוקיו, דטרויט, וינה ובריסל תהא זו טוקיו שתארח את המשחקים.

המכרז האולימפי 1960
עיר מדינה סיבוב 1
טוקיו Flag of Japan.svg  יפן 34
דטרויט Flag of the United States.svg  ארצות הברית 10
וינה Flag of Austria.svg  אוסטריה 9
בריסל Flag of Belgium (civil).svg  בלגיה 5

אירועים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשחקים האולימפיים הונצחו בסרט תיעודי ארוך בבימויו של קון איצ'יקאווה שיצא למסכים ב-1965 והוקרן בצורה מסחרית ברחבי העולם בשם "אולימפיאדת טוקיו" (Tokyo Olympiad).

טקס הפתיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס הפתיחה של האולימפיאדה נערך בהאצטדיון האולימפי בטוקיו. על תחילת המשחקים הכריז קיסר יפן, הירוהיטו, שאף נשא נאום בטקס. מדליק הלפיד, הרץ יושינורי סקארי, נולד בהירושימה ביום הטלת פצצת האטום על הירושימה, 6 באוגוסט 1945.

אתלטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אתלטיקה באולימפיאדת טוקיו (1964)

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקי שדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התעמלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נבחרת הגברים של יפן שמרה על תוארה בתחרות הקבוצתית.
  • יוקיו אנדו זכה ב-4 מדליות, מהן 3 זהב כולל בתחרות הקרב-רב אישי ו-1 כסף.

חתירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נבחרת הונגריה זכתה במדליית זהב בכדורגל.

כדורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נבחרת הכדורסל של ארצות הברית זכתה בפעם השישית ברציפות במדליית זהב.

כדורעף[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נבחרת הגברים בכדורעף של ברית המועצות זכתה במדליית הזהב.
  • נבחרת הנשים בכדורעף של יפן זכתה במדליית הזהב.

שחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שחייה באולימפיאדת טוקיו (1964)

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השחיינית שרון סטודר מארצות הברית זכתה ב-4 מדליות מהן 3 זהב. במשחה ל-100 מטר פרפר ובמשחי השליחות 4x100 מטר חופשי ומעורב בהם קבעה שיא עולם חדש.
  • השחייניות קאתי פרגוסון ודונה דה וארונה שתיהן מארצות הברית זכו כל אחת מהן בשתי מדליות זהב. פרגוסון במשחה ל-100 מטר גב ובמשחה שליחות 4x100 מטר מעורב ודה וארונה במשחה ל-400 מטר מעורב אישי ובמשחה שליחות 4x100 מטר חופשי.
  • השחיינית קתלין אליס מארצות הברית זכתה ב-4 מדליות מהן 2 זהב במשחי השליחות ו-2 ארד במשחים האישיים (100 מטר פרפר ו-100 מטר חופשי).
  • השחיינית דון פרייזר מאוסטרליה זכתה בשתי מדליות, מהן אחת זהב. הייתה זו המדליה השלישית שלה ברציפות במשחה היוקרתי ל-100 מטר חופשי ובסך הכל צברה בקריירה שלה 8 מדליות מהן 4 זהב ו-4 כסף.

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינות שגרפו את מרב המדליות:

מקום מדינה זהב כסף ארד סה"כ
1 Flag of the United States.svg ארצות הברית 36 26 28 90
2 Flag of the Soviet Union.svg ברית המועצות 30 31 35 96
3 Flag of Japan.svg יפן מארחת 16 5 8 29
4 Flag of German Olympic Team 1960-1968.svg המשלחת הכלל-גרמנית 10 22 18 50
5 Flag of Italy.svg איטליה 10 10 7 27
6 Flag of Hungary.svg הונגריה 10 7 5 22
7 Flag of Poland.svg פולין 7 6 10 23
8 Flag of Australia.svg אוסטרליה 6 2 10 18
9 Flag of the Czech Republic.svg צ'כוסלובקיה 5 6 3 14
10 Flag of the United Kingdom.svg בריטניה 4 12 2 18

מזרח גרמניה ומערב גרמניה יוצגו במשלחת משותפת. משלחת זו ייצגה אותן גם במשחקי 1956 ו-1960.

המשלחת הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישראל באולימפיאדת טוקיו (1964)

לאולימפיאדה זו, שלחה ישראל עשרה ספורטאים ישראלים בלבד, בעקבות הכישלון ברומא החליט הוועד האולימפי בישראל להציג קריטריונים להשתתפות באולימפיאדה. מחצית מהספורטאים הישראלים היו מענף האתלטיקה והשאר בקליעה ושחייה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בן־עמי שילוני, יפן המודרנית, תל אביב: שוקן, 1997, עמודים 283‏-284


המשחקים האולימפיים (קיץ)

אתונה (1896)פריז (1900)סנט לואיס (1904)אתונה (1906)לונדון (1908)סטוקהולם (1912)אנטוורפן (1920)פריז (1924)אמסטרדם (1928)לוס אנג'לס (1932)ברלין (1936)לונדון (1948)הלסינקי (1952)מלבורן (1956)רומא (1960)טוקיו (1964)מקסיקו סיטי (1968)מינכן (1972)מונטריאול (1976)מוסקבה (1980)לוס אנג'לס (1984)סיאול (1988)ברצלונה (1992)אטלנטה (1996)סידני (2000)אתונה (2004)בייג'ינג (2008)לונדון (2012)ריו דה ז'ניירו (2016)טוקיו (2020)

אולימפיאדות שבוטלו: 191619401944
Olympic rings with white rims.svg
אצטדיוני אולימפיאדות הקיץ
אתונה , 1896פריז, 1900סנט לואיס, 1904אתונה , 1906לונדון, 1908סטוקהולם, 1912ברלין, 1916אנטוורפן, 1920פריז, 1924אמסטרדם, 1928לוס אנג'לס, 1932ברלין, 1936הלסינקי, 1940לונדון 1944לונדון, 1948הלסינקי, 1952מלבורן, 1956רומא , 1960טוקיו, 1964מקסיקו סיטי, 1968מינכן, 1972מונטריאול, 1976מוסקבה, 1980לוס אנג'לס, 1984סיאול, 1988ברצלונה, 1992אטלנטה, 1996סידני, 2000אתונה, 2004בייג'ינג, 2008לונדון, 2012ריו דה ז'ניירו, 2016 אצטדיון פאנאתינאיקו