נבחרת ארצות הברית בכדורסל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נבחרת הגברים של ארצות הברית בכדורסל
Flag of the United States.svg
מדינה ארצות הברית
דירוג פיב"א 1
הצטרפות לפיב"א 1932
אזור פיב"א אמריקה
התאחדות התאחדות הכדורסל של ארצות הברית
מאמן מייק ששבסקי
המשחקים האולימפיים
הופעות 17
מדליות זהב: 1936, 1948, 1952, 1956, 1960, 1964, 1968, 1976, 1984, 1992, 1996, 2000, 2008, 2012 כסף: 1972 ארד: 1988, 2004
אליפות העולם בכדורסל
הופעות 17
מדליות זהב: 1954, 1986, 1994, 2010, 2014, כסף: 1950, 1959, 1982 ארד: 1974, 1990, 1998, 2006
אליפות אמריקה בכדורסל
הופעות 9
מדליות זהב: 1992, 1993, 1997, 1999, 2003, 2007 כסף: 1989

נבחרת הגברים של ארצות הברית בכדורסל היא הסגל המייצג של ארצות הברית, במסגרת התחרותית של כדורסל הגברים לנבחרות לאומיות של פיב"א, ובכלל. במרוץ רוב שנות פעילותה במפעלים השונים נחשבה לבכירה שבנבחרות, לזכותה נזקפות 13 זכיות במדליית זהב אולימפית מתוך 16 אולימפיאדות בהן השתתפה (ומתוך 17 טורנירים אולימפיים שהתקיימו), 5 זכיות באליפות העולם בכדורסל ושש אליפויות אמריקה.

בעברה הורכבה הנבחרת באופן מסורתי משחקני כדורסל חובבים, בין היתר בעקבות איסור של פיב"א על שיתוף של שחקני הליגות המקצועניות בארצות הברית, אך עם זאת במשך מספר עשורים שלטה הנבחרת האמריקנית ללא עוררין בזירה הבינלאומית.

בשנת 1989 התירה פיב"א את האיסור על שיתוף מקצוענים ולאולימפיאדת ברצלונה (1992) כבר נשלחה לראשונה נבחרת אמריקנית שהעמידה סגל של כוכבים מליגת הכדורסל הבכירה של ארצות הברית, ה-NBA. נבחרת זו, אשר זכתה לכינוי "נבחרת החלומות (הראשונה)" וזכתה בקלילות במדליית הזהב האולימפית, סמנה עליונות מחודשת של הנבחרת האמריקנית בזירה הבינלאומית.

לאחר זכייה בשנת 1994 של הנבחרת אמריקנית באליפות העולם בכדורסל, כמו גם באולימפיאדות שהתקיימו בשנים 1996 ו-2000, כשלה הנבחרת באליפות העולם בכדורסל בשנת 2002 בה סיימה במקום השישי וכן באולימפיאדת אתונה (2004) בה זכתה רק במדליית הארד. נחוש לשים קץ לרצף הכישלונות, שינה הדרג הניהולי את פילוסופיית המשחק בנבחרת והחל לבנות סגלים עם שחקנים קבוצתיים יותר, במקום לקבץ אוסף כוכבי NBA ברגע האחרון.

הנבחרת החדשה שנבנתה פתחה את אליפות העולם בכדורסל 2006 עם שבעה ניצחונות רצופים, אך הפסידה במפתיע לנבחרת יוון בחצי הגמר וסיימה במקום השלישי המאכזב. עם זאת, שנתיים מאוחר יותר הפגינה הנבחרת שליטה מוחלטת באולימפיאדת בייג'ינג 2008 וזכתה במדליית הזהב. באליפות העולם בכדורסל 2010 זכתה הנבחרת במדליית הזהב בהנהגתו של השחקן הצעיר והמוכשר קווין דוראנט שהיה אז רק בן 22. גם באולימפיאדת לונדון 2012 הנבחרת זכתה במדליית הזהב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שליטה מוקדמת: 1968-1936[עריכת קוד מקור | עריכה]

הודות לכך שעיקרי משחק הכדורסל פותחו בארצות הברית וכי הענף השתרש לתרבות האמריקנית טרם התבסס בארצות אחרות, בעשורים הראשונים לחדירת הענף לזירה הבינלאומית היה בין הנבחרת האמריקנית ליתר פער ברור. כבר מהמשחקים האולימפיים הראשונים בהם נערכו תחרויות הכדורסל, בברלין (1936), סיימה נבחרת ארצות הברית במאזן 0-5 וזכתה במדליית הזהב. במהלך ששת הטורנירים האולימפיים הבאים הייתה הנבחרת האמריקנית בלתי מנוצחת וזכתה בכל מדליות הזהב. ההשתתפות במשחקים האולימפיים באותה תקופה הייתה מוגבלת לחובבנים בלבד, אך חלק משחקני הנבחרת האמריקנית כיכבו בשנים לאחר מכן בכדורסל המקצועני ביניהם ביל ראסל, אוסקר רוברטסון, ג'רי ווסט וג'רי לוקאס. שלושת האחרונים כיכבו בנבחרת האמריקנית למשחקים האולימפיים באולימפיאדת רומא (1960) שנחשבה לטובה ביותר עד להקמתה של "נבחרת החלומות" בשנת 1992. שחקנים בולטים נוספים היו אלכס גרוזה וראלף בירד שהוליכו את הנבחרת בשנת 1948, קלייד לאבלט שכיכב בשנת 1952, ביל ראסל וקיי. סי. ג'ונס שהובילו את הנבחרת בשנת 1956 וכן וולטר בלאמי וטרי דישינגר שכיכבו גם הם בשנת 1960.

מחלוקת באולימפיאדת מינכן 1972[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שבע מדליות זהב רצופות במשחקים האולימפיים ומאזן מדהים של 0-63, ניצחה הנבחרת גם את שמונת משחקיה הראשונים בטורניר והגיעה לגמר אולימפיאדת מינכן (1972) מול נבחרת ברית המועצות. במשחק זה הפסידה נבחרת ארצות הברית לראשונה בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים באחד המשחקים השנויים במחלוקת בתולדות המשחקים. שלוש שניות לסיום המשחק הובילה הנבחרת האמריקנית בתוצאה 49-50 לאחר שתי זריקות עונשין שקלע דאג קולינס. אולם, הצפירה לסיום המשחק נשמעה לפני הזריקה השנייה. לאחר זריקות העונשין, נכשלו הסובייטים לקלוע בזמן שנותר. אולם אחד השופטים הורה לשחק שנייה אחת נוספת לאחר ששמע את הצפירה המוקדמת. הסובייטים טענו שהם ביקשו פסק זמן לפני זריקות העונשין והשופט הורה לחדש את המשחק עם 3 שניות על שעון הזריקות. המשחק חודש והסובייטים כשלו במסירת הכדור, אולם השעון היה בתהליך איפוס בזמן ניסיון המסירה. צפירת הסיום נשמעה ושחקני הנבחרת האמריקנית החלו לחגוג את ניצחונם. אולם, מזכ"ל פיב"א וויליאם ג'ונס הורה לאפס את השעון שוב על 3 שניות ולחדש את המשחק מנקודת הזמן הזו. הפעם הסובייטים ניצלו את ההזדמנות ושחקן הציר שלהם, אלכסנדר בלוב, קלט מסירה ארוכה מצד אחד של המגרש אל הצד השני וקלע סל ניצחון עם צפירת הסיום, שקבע את התוצאה: 50-51 לסובייטים. הנבחרת האמריקנית הגישה ערעור לאחר המשחק שנדחה על ידי ועדת ערעורים שכללה חמישה נציגים בהחלטה של שלושה נגד שניים. ההחלטה נחשבה לפוליטית שכן שלושת הנציגים שדחו את ההחלטה היו ממדינות קומוניסטיות (הונגריה, פולין וקובה) בעוד שתומכי הערעור היו נציגי מדינות אנטי קומוניסטיות (איטליה ופוארטו ריקו). השחקנים האמריקנים בתגובה סירבו לקבל את מדליות הכסף שלהם.

מהתאוששות במונטריאול לכישלון בסיאול: 1988-1976[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ההפסד השנוי במחלוקת בגמר של 1972, הצליחה נבחרת ארצות הברית להחזיר לעצמה את מדליית הזהב באולימפיאדת מונטריאול (1976) לאחר שניצחה את כל שבעת משחקיה בטורניר, זכתה במדליית הזהב השמינית שלה ושיפרה את מאזנה במשחקים האולימפיים למאזן של 1-78.

בעקבות פלישתה של ברית המועצות לאפגניסטן החליטו 62 מדינות, בכללן ארצות הברית, להחרים את אולימפיאדת מוסקבה (1980) ועקב כך לא השתתפה נבחרת הכדורסל במשחקים האולימפיים לראשונה בתולדותיה.

ארבע שנים מאוחר יותר אירחה לוס אנג'לס את המשחקים האולימפיים והפעם היה זה תורן של המדינות הקומוניסטיות להחרים את המשחקים. הנבחרת האמריקנית, בהופעת בכורה אולימפית של מייקל ג'ורדן, פטריק יואינג וכריס מאלין סיימה את הטורניר במאזן 0-8 ומדליית זהב תשיעית במשחקים האולימפיים.

אולימפיאדת סיאול (1988) הייתה האולימפיאדה האחרונה שבה שיחקה הנבחרת האמריקנית עם שחקנים לא מקצוענים. סגל הנבחרת כלל את כוכבי ה-NBA לעתיד דייוויד רובינסון ומיץ' ריצ'מונד אולם הנבחרת כשלה במשחק חצי הגמר מול ברית המועצות והפסידה 82-76. האמריקנים ניצחו את נבחרת אוסטרליה 49-78 במשחק על המקום השלישי וזכו במדליית הארד, ההישג הגרוע ביותר עד אז בתולדות הנבחרת במשחקים האולימפיים.

נבחרת החלומות וחזרה לשליטה מוחלטת: 1996-1992[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1989, פיב"א אישרה בפעם הראשונה לשחקני NBA מקצוענים להשתתף במשחקים האולימפיים. קודם למשחקים האולימפיים בברצלונה בשנת 1992 ניתנה האפשרות להשתתף רק לשחקנים מקצוענים משאר העולם.

הנבחרת האמריקנית לאולימפיאדת ברצלונה נקראה נבחרת החלומות (באנגלית: Dream Team, "דרים טים"). הכינוי הומצא על–ידי צוותי השיווק של ליגת ה-NBA בשנת 1992, מפני שהנבחרת האולימפית של ארצות הברית כללה לראשונה שחקנים מה-NBA. הכינוי הוצמד לנבחרת כניסיון להעצים את הפופולריות של משחק הכדורסל וליגת ה-NBA, ששווקה אז תחת הסיסמה "כדורסל מעולם אחר".

הקבוצה, שהורכבה מהשחקנים הבכירים ביותר בליגת ה-NBA באותה תקופה, ניצחה בכל משחקיה במסגרת אולימפיאדת ברצלונה בקלות יתרה, כשהיא קולעת בממוצע 117.3 נקודות למשחק וסופגת מיריבותיה 73.5 נקודות בלבד למשחק כשהיא מנצחת בגמר את נבחרת קרואטיה בתוצאה 85-117, וזאת מבלי שניטל פסק זמן בודד על–ידי מאמניה במהלך המשחקים. נבחרת החלומות המקורית נחשבת לקבוצת הכדורסל הטובה ביותר בכל הזמנים.

שחקני סגל הנבחרת היו: מג'יק ג'ונסון, ג'ון סטוקטון, מייקל ג'ורדן, קלייד דרקסלר, לארי בירד, סקוטי פיפן, כריס מאלין, צ'ארלס בארקלי, קרל מלון, דייוויד רובינסון, פטריק יואינג ושחקן המכללות הטוב ביותר באותן שנים, כריסטיאן לייטנר. למעט לייטנר, כל השחקנים נבחרו להיכל התהילה של הכדורסל וגם נבחרו ב-1996 כחלק מ-50 השחקנים הגדולים ביותר בכל הזמנים בליגת ה-NBA במסגרת חגיגות היובל לליגה שנוסדה ב-1946.

הרכבים מאוחרים יותר של נבחרת ארצות הברית, שגם הם זכו לזמן מה לכינוי נבחרת החלומות, לא הצליחו לשחזר את ההילה והיכולת של הקבוצה המקורית. אך הנבחרות לאליפות העולם ב-1994 ולאולימפיאדת אטלנטה ב-1996 היו די קרובים ברמתם אליה, ובייחוד הנבחרת לאולימפיאדת אטלנטה:

באליפות העולם ב-94' הנבחרת האמריקנית סיימה ללא הפסד‏[1] כשהיא קולעת 116.75 נקודות למשחק וסופגת 82.375 נקודות למשחק ומנצחת בגמר את נבחרת רוסיה בתוצאה 91-137. בנבחרת שיחקו קווין ג'ונסון, מארק פרייס, רג'י מילר, ג'ו דומארס, דומיניק וילקינס, דאן מאיירלי, שון קמפ, לארי ג'ונסון, שאקיל אוניל ואלונזו מורנינג.

במשחקים האולימפיים באטלנטה כללה הנבחרת חמישה שחקנים מנבחרת החלומות המקורית: סטוקטון, פיפן, בארקלי, מלון ודייויד רובינסון, ובנוסף את: גארי פייטון, רג'י מילר, מיץ' ריצ'מונד, פני הארדוויי, גראנט היל, שאקיל אוניל והאקים אולאג'ואן. גם נבחרת זו ניצחה בכל משחקיה כשהיא קולעת בממוצע 102.25 נקודות למשחק וסופגת 70.25 נקודות למשחק, ומנצחת בגמר את נבחרת יוגוסלביה בתוצאה 69-95.‏[2]

משנת 1998 עד היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

1998, מדליית ארד באליפות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות העולם ב-1998 שלחה ארצות הברית נבחרת חלשה בהרבה מקודמותיה, ללא שחקנים מקצוענים, ורק שחקן הציר בראד מילר הפך לשחקן טוב בליגת ה-NBA. ארצות הברית זכתה במדליית הארד בלבד.

2000, אלופה אולימפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת סידני (2000), גברה הנבחרת בחצי הגמר על נבחרת ליטא, בהפרש של שתי נקודות בלבד, כשהליטאים מחטיאים שלשה בשניית הסיום. בסופו של דבר זכתה הנבחרת במדליית הזהב הצפויה. בנבחרת השתתפו: ג'ייסון קיד, גארי פייטון, טים הרדאווי, ריי אלן, אלן יוסטון, וינס קארטר, קווין גארנט, אנטוניו מקדייס ואלונזו מורנינג.

2002, מקום שישי באליפות עולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות העולם שנערכה באינדיאנה בשנת 2002 סיימה הנבחרת האמריקנית, שהורכבה כולה משחקנים מקצוענים איכותיים, אך לאו דווקא הטובים ביותר, במקום השישי שנחשב בדעת הקהל המקומית והעולמית ככישלון צורב. בנבחרת הזו שיחקו אנדרה מילר, בארון דייוויס, רג'י מילר, מייקל פינלי, פול פירס, שון מריון, ג'רמיין אוניל, אלטון בראנד ובן ואלאס. כמה מהכוכבים הגדולים ביותר לא הגיעו לנבחרת, וביניהם: ג'ייסון קיד שהיה הרכז הטוב ביותר באותו זמן; טים דאנקן, גארנט ושחקן הציר שאקיל אוניל, שהיו שחקני הפנים הטובים ביותר.

2004, מדליית ארד אולימפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת אתונה (2004) בהרכב אליו חברו כמה מכוכבי העל הבולטים של ה-NBA וכוכבים אחרים שביניהם כמה שהיו אז בתחילת הקריירה המקצוענית, זכתה הנבחרת במדליית הארד לאחר שהפסידה שלושה משחקים, יותר מכמות ההפסדים שספגו כל נבחרות ארצות הברית לדורותיהן במשחקים האולימפיים עד אותה שנה. בנבחרת שיחקו אלן אייברסון, דוויין וייד, לברון ג'יימס, כרמלו אנת'וני, ריצ'רד ג'פרסון, שון מריון, טים דאנקן, אמארה סטודמאייר, קרלוס בוזר ולמאר אודום. לברון, אנת'וני, סטודמאייר ובוזר היו בתחילת דרכם המקצוענית ופחות טובים מרמתם בשנים שלאחר מכן.

2006, מקום שלישי באליפות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות העולם ב-2006 זכתה ארצות הברית במדליית ארד ושוב כשלה בניסיון לזכות במדליית הזהב, כשפעם נוספת היא לא הייתה מורכבת מכל השחקנים הטובים ביותר בכל העמדות. היא זכתה במקום השלישי כשבשורותיה משחקים כריס פול, קירק היינריך, דוויין וייד שהגיע פצוע, ג'ו ג'ונסון, לברון ג'יימס, כרמלו אנת'וני, שיין באטייר, כריס בוש, אלטון בראנד, דווייט הווארד ובראד מילר.

דעיכתה המופגנת של הנבחרת יוחסה בין היתר לתחרות גוברת מצד נבחרות אחרות (בעיקר כאלה שכוכביהן שיחקו בליגת ה-NBA), ירידה ברמת השחקנים האמריקנים וחוסר רצון בקרב חלק מכוכבי ה-NBA לייצג את מדינתם בנבחרת.

2008, אלופה אולימפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת בייג'ינג (2008) זכתה נבחרת ארצות הברית במדליית הזהב, כשהפעם הגיעו יותר שחקנים מהטובים ביותר מאשר בשנים קודמות, והיא ניצחה את יריבותיה בהפרש ממוצע של כ-28 נקודות למשחק, כשרק בגמר נגד ספרד התקיים משחק די צמוד שבסופו ניצחו האמריקנים בפער של 11 נקודות (בשלב המוקדם שהיה שלב הבתים ניצחה נבחרת ארצות הברית את ספרד בפער של 37 נקודות). בנבחרת שיחקו כריס פול, דרון ויליאמס, קובי בראיינט, דוויין וייד, לברון ג'יימס, כרמלו אנת'וני, כריס בוש, דווייט הווארד, ג'ייסון קיד, מייקל רד, טיישון פרינס וקרלוס בוזר.

2010, אלופת עולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות העולם שנערכה בטורקיה בשנת 2010 זכתה הנבחרת האמריקאית במדליית הזהב בפעם הרביעית, על אף שבסגל הנבחרת לא נכחו מספר רב של שחקני NBA מרכזיים, ובתקשורת נטען כי הילת נבחרת החלומות כמעט ועזבה אותה‏[3]. ארצות הברית זכתה בטורניר ללא אף הפסד. קווין דוראנט סיים כשחקן המצטיין של הטורניר, אך היה הנציג היחידי של הנבחרת בחמישיית הטורניר.

2012, אלופה אולימפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת לונדון (2012) זכתה ארצות הברית במדליית זהב לאחר שניצחה את ספרד 100-107, ובזמן האולימפיאדה השיגה את הניצחון הגדול בתולדותיה על ניגריה 73-156.

2014, אלופת עולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות העולם שנערכה בספרד בשנת 2014 זכתה ארצות הברית במדליית הזהב לאחר שניצחה את נבחרת סרביה 92-129. קודם לטורניר במשחק אימון פנימי שנערך בלאס ווגאס השחקן פול ג'ורג' נפצע פציעה קשה מאוד ברגלו‏[4] מספר ימים לאחר מכן גם קווין דוראנט הודיע על פרישתו מהטורניר, כתוצאה מכך הידלדל הסגל של הנבחרת, והיא כללה סגל צעיר וחסר ניסיון, כקיירי אירווינג אנטוני דיויס וקנת' פאריד. בעולם הושמעו תהיות, לגבי כשירותם למשימה. אך השחקנים השלימו טורניר ללא הפסד. כשהם מביסים את היריבות בהפרש ממוצע של כ-30 נקודות. אירווינג נבחר ל-MVP של הטורניר.

כל האולימפיאדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1936 - מקום ראשון
  • 1948 - מקום ראשון
  • 1952 - מקום ראשון
  • 1956 - מקום ראשון
  • 1960 - מקום ראשון
  • 1964 - מקום ראשון
  • 1968 - מקום ראשון
  • 1972 - מקום שני
  • 1976 - מקום ראשון
  • 1980 - לא השתתפה (החרימה את האולימפיאדה)
  • 1984 - מקום ראשון
  • 1988 - מקום שלישי
  • 1992 - מקום ראשון (לראשונה עם שחקני NBA מקצועניים בעקבות שינוי החוק בידי פיב"א ב-1989)
  • 1996 - מקום ראשון
  • 2000 - מקום ראשון
  • 2004 - מקום שלישי
  • 2008 - מקום ראשון
  • 2012 - מקום ראשון

כל אליפויות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1950 - מקום שני
  • 1954 - מקום ראשון
  • 1959 - מקום שני
  • 1963 - מקום רביעי
  • 1967 - מקום רביעי
  • 1970 - מקום חמישי
  • 1974 - מקום שלישי
  • 1978 - מקום חמישי
  • 1982 - מקום שני
  • 1986 - מקום ראשון
  • 1990 - מקום שלישי
  • 1994 - מקום ראשון
  • 1998 - מקום שלישי
  • 2002 - מקום שישי
  • 2006 - מקום שלישי
  • 2010 - מקום ראשון
  • 2014 - מקום ראשון

כל אליפויות אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1980 עד 1988 - לא השתתפה
  • 1989 - מקום שני
  • 1992 - מקום ראשון
  • 1993 - מקום ראשון
  • 1995 - לא השתתפה
  • 1997 - מקום ראשון
  • 1999 - מקום ראשון
  • 2001 - מקום עשירי
  • 2003 - מקום ראשון
  • 2005 - מקום רביעי
  • 2007 - מקום ראשון
  • 2009 עד 2013 - לא השתתפה

סגל הנבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל הנבחרת לקראת גביע העולם בכדורסל 2014:

שם גובה עמדה קבוצה
סטפן קארי 1.91 רכז Flag of the United States.svg גולדן סטייט ווריורס
קליי תומפסון 2.01 קלע Flag of the United States.svg גולדן סטייט ווריורס
דריק רוז 1.91 רכז Flag of the United States.svg שיקגו בולס
רודי גיי 2.03 סמול פורוורד Flag of the United States.svg סקרמנטו קינגס
דמאר דרוזן 2.01 קלע Flag of Canada.svg טורונטו ראפטורס
ג'יימס הארדן 1.96 קלע Flag of the United States.svg יוסטון רוקטס
קיירי אירווינג 1.91 רכז Flag of the United States.svg קליבלנד קאבלירס
מייסון פלאמלי 2.08 סנטר Flag of the United States.svg ברוקלין נטס
דמרקוס קאזינס 2.11 סנטר Flag of the United States.svg סקרמנטו קינגס
אנתוני דייוויס 2.08 פורוורד/סנטר Flag of the United States.svg ניו אורלינס פליקנס
אנדרה דראמונד 2.08 סנטר Flag of the United States.svg דטרויט פיסטונס
קנת' פאריד 2.03 פורוורד Flag of the United States.svg דנוור נאגטס

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתכונת אליפות העולם היא משני שלבי בתים כשבכל בית 4 קבוצות ושלושה משחקים לכל נבחרת בכל שלב בתים, ושלבי חצי הגמר והגמר שבהם המפסיד מודח מהתחרות.
  2. ^ באולימפיאדה מתכונת המשחקים היא שלב בתים של חמישה משחקים לכל נבחרת ושלבי רבע הגמר, חצי הגמר והגמר.
  3. ^ אסף רביץ, זהו לא חלום, באתר וואלה!, 24 ביולי 2010
  4. ^ כוכב אינדיאנה, פול ג'ורג', נפצע בצורה מחרידה באתר ווינט


נבחרות הכדורסל של אמריקה

אורוגוואי | איי הבהאמה | איי הבתולה הבריטיים | איי הבתולה של ארצות הברית | איי קיימן | אל סלבדור | אנטיגואה וברבודה | אקוודור | ארגנטינה | ארובה | ארצות הברית | בוליביה | בליז | ברבדוס | ברזיל | ברמודה | גואטמלה | גיאנה | ג'מייקה | גרנדה | דומיניקה | האיטי | האנטילים ההולנדיים | הונדורס | הרפובליקה הדומיניקנית | ונצואלה | איי טורקס וקאיקוס | טרינידד וטובגו | מונטסראט | מקסיקו | ניקרגואה | סורינאם | סנט וינסנט והגרנדינים | סנט לוסיה | סנט קיטס ונביס | פוארטו ריקו | פנמה | פרגוואי | פרו | צ'ילה | קובה | קולומביה | קוסטה ריקה | קנדה