בית הכנסת מונטיפיורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית הכנסת מנטיפיורי ברמסגייט

בית הכנסת מונטיפיורי הוא מבנה מהמאה ה-19 שנמצא ברמסגייט מחוז קנט באנגליה. הבית היה בעבר בית הכנסת הפרטי של משה מונטיפיורי. בית הכנסת הוא בניין רשום מדרגה II*.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1832. רכש משה מונטיפיורי אחוזה בשם "איסט קליף". בשטח זה הייתה בזמן הקנייה חממה בסגנון איטלקי שמשכה את עינו של מונטיפיורי והשפיעה על החלטתו. הוא בנה במקום את מעון הקיץ שלו‏[1], בצמוד לבית בנה מונטיפיורי גם בית כנסת. המיקום שנבחר הוא תל שממנו נשקף גן גדול. ביתו של מונטיפיורי נהרס עם השנים אולם בית הכנסת שרד ושימש את יהודי העדה הספרדית במקום‏[2].
בית הכנסת התבסס על דגם של כנסיית אחוזה אנגלית, שבה הלורד ממנה את הכמרים והשמשים וכל המתפלל בה עושה זאת בחסות הלורד. בבית כנסת מינה מונטיפיורי את הרבנים, וחייב אותם ללמוד אנגלית ולהעביר את כל שיעוריהם ודרשותיהם בשפה זו. פתיחתו צוינה במסיבה רבת משתתפים שחלקם הגדול היה נוצרים מחוגם החברתי של מונטיפיורי ואשתו‏[1].
בשנת 2007 חברת (General Practitioner (GP קבלה רשות להקים מרכז רפואי על שמו של מונטיפיורי, במקומו של בית האחוזה. זאת בתנאי שהחברה תקציב סכום כסף לשימור בית הכנסת והיער שמסביבו שנקרא גם הוא על שם מונטיפיורי. בטקס חנוכת המרכז הרפואי הביע צאצא של המשפחה, סימון סבג מונטיפיורי , את שביעות רצונו מכך שהמרכז נקרא על שם המשפחה‏[3]. בישראל נעשו מספר פניות להעביר את עצמותיו של מונטיפיורי לקבורה בארץ‏[4][5], אולם בינתיים ללא תוצאות.

אדריכלות המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת הוא דוגמה מובהקת לאדריכלות שהתקיימה באנגליה בתחילת המאה ה-19, ושבה נבנו רבות מהכנסיות, הקרויה "סגנון Regency"‏[6]. האדריכל היה אחיין של יהודית מונטיפיורי אשתו של משה מונטיפיורי. זהו בית הכנסת היחיד באנגליה שעומד על אדמה פרטית, והראשון שתוכנן בידי אדריכל יהודי‏[7]. הבית בנוי מלבנים ומכוסה בטיח מקושט. צורתו מלבנית בעל זוויות משופעות שממעל מתנשאת כיפה. גומחה דמוית חצי עיגול נמצאת כלפי מזרח ובה נמצא ארון הקודש. פרוזדור קטן ובו גרם מדרגות, מוביל לעזרת הנשים. בחזית הבניין שעון שנושא את הכתובת "הזמן חולף ביעף, הנדיבות לעולם נשארת". מאוחר יותר נוסף לשעון סמל משפחתו של מונטיפיורי‏[6]. במרכז האולם, כיפת הזכוכית מתומנת, המעוטרת בשוליה בקישוטים צבעוניים. על הקיר שנמצא מימין לכניסה כתובה תפילה בעברית שמכילה קטע באנגלית שתוכנו ברכה ותפילה לשלום בית המלוכה הבריטי ולמלך ג'ורג' החמישי. במקור הייתה הברכה מכונת למלכה ויקטוריה, אך זו הועברה לבית כנסת בעיר בריסטול. והכתובת הנוכחית נעשתה לכבוד חגיגות מאה השנה לבית הכנסת בשנת 1933[1]. במקור קירות בית הכנסת היה צבועים לבן. העמודים משיש וגרניט בצבעי אפור ורוד ושמנת, נוספו על ידי יורשיו של מונטיפיורי בשנת 1912. הרהיטים מעץ האלון ושבכת הברזל נוספו בשנת 1933. באותו זמן נוספו לבית הכנסת גם חלונות מזכוכית צבעונית, בצד הצפוני והדרומי של הבניין‏[2]. מעקה עזרת הנשים עשוי שבכת עץ גבוהה בצורת רשת. בספסלי הישיבה עדין נותר שלט המורה על מקומה של לידי מונטיפיורי (כיסא מספר 3).
בזמן האחרון, חודש גג בית הכנסת והבניין שופץ מבפנים ומבחוץ. תשמישי הקדושה שהיו במקום הועברו למקום מוגן. זאת לאחר שבשנת 2000 נגנבו מבית הכנסת שני רימונים אחד מהם הולנדי מהמאה ה-18[8].

הקבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמוך לבית הכנסת נמצא הקבר של מונטיפיורי ואשתו יהודית. לזוג שהיה חשוך בנים היה יחס מיוחד לקבר רחל שהתבטא גם בצורת קברם שהוא העתק של קבר רחל המקורי. בשנת 1841 השיג מונטיפיורי פירמן, מטעם הסולטאן אבדילאזיז לבנית חדר נוסף לקבר ולשיפוץ המבנה כולו‏[6].
קבר מונטיפיורי בנוי כקובייה ומעליה כיפה. הכניסה ממרפסת שפתחה מקושת, מעליה כתובת מתוך תפילת אדון עולם: "בְּיָדו אַפְקִיד רוּחִי. בְּעֵת אִישָׁן וְאָעִירָה" התקרה בתוך מבנה הקבר עשויה זכוכית צבעונית וזהו הקישוט היחידי שקיים בו. שני הקברים שבתוכו זהים בצורתם עם מכסה שיש ופניהם לעבר ירושלים, הרצפה עשויה אריחי קרמיקה. במרפסת מעקה ברזל בסגנון מורי. מחוץ לקבר על גבי מסד, מונח עמוד אבן בזלת מהגליל שמונטיפיורי הביא עמו בחזרתו מהלבנט[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 כל הכבוד לשר: טיול בעקבות מונטיפיורי באנגליה
  2. ^ 2.0 2.1 Carol Herselle Krinsky, Synagogues of Europe; Architecture, History, Meaning; MIT 1985; revised edition, MIT Press, 1986; Dover reprint, 1996, p. 127
  3. ^ Surgery on synagogue site opened
  4. ^ הדרי לנתניהו: העלה עצמות מונטיפיורי
  5. ^ עומר כרמון, קברו של משה מונטיפיורי בסכנה, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 17 באוגוסט 2008
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 Sharman Kadish, Jewish Heritage in England: An Architectural Guide, English Heritage, 2006, pp. 58–62
  7. ^ 300,000 examples of heritage
  8. ^ צבי הראל, ספר תורה מתחת למעיל, באתר הארץ, 30 בינואר 2002