בלון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סמליל ויקיפדיה בתוספת בלונים
בלונים במצעד הגאווה בתל אביב
קשת בלונים באריאל
גרפיטי של דמות האחוזת בבלונים ממולאים בהליום

בלון הוא כלי העשוי בדרך כלל מגומי ומשמש לקישוט, למשחק, לפרסום אירועים מיוחדים ולמטרות אחרות. בלונים נמכרים במגוון גדלים, צורות וצבעים, ואף בדמותן של חיות, מותגים ושל גיבורי ילדים.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלונים משמשים בעיקר כקישוט בימי הולדת ואירועים חגיגיים אחרים. ניתן לקשור מספר בלונים יחד בעזרת הפיות שלהם, לשזור אותם על חוטים למחרוזת בלונים הנתלית על קירות או מעל ראשי החוגגים ואף לעצב בעזרתם מבנים כגון חופה בחתונה.

בדרך כלל ממולא הבלון באוויר המוכנס לתוכו בנשיפה בפה או בעזרת משאבה. אפשר גם למלא בלונים בגז הליום כדי שירחפו באוויר.

בלון מים מכיל מים ומשמש בדרך כלל בקרבות מים, או כאמצעי למתיחות ותעלולים.

אמנות בלונים היא פעולת קיפול, סיבוב ועיצוב בלונים ארוכים לצורות מגוונות, לרוב של חיות. לעיתים נעשה שימוש בבלונים עגולים ובצורות שונות כמו לבבות ופרחים כדי לשפר את היצירה. היצירה יכולה להכיל בתוכה בלון אחד מעוצב בדרכים שונות או מספר בלונים יחדיו ליצירת צורות גדולות ומורכבות יותר.

הפרחת בלונים מלווה אירועים וחגיגות, בין השאר טקסים ומסעות בחירות.

בלונים משמשים גם לפרסום. בינואר 2007 נחתו בלבנון בלוני פרסום של עיתון העיר, והטלוויזיה של חזבאללה טענה שהם מכילים גז רעיל[1].

ייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך טבילת הבלונים בקבוצה

הבלונים מיוצרים בדרך כלל משרף ההוואה הברזילאית - לטקס. בתהליך הייצור, מוסיפים ללטקס חומרים מייצבים, שמנים, מים ופיגמנטים המקנים לבלונים את צבעם. לאחר מכן התערובת מועברת למכל פתוח שבו תבניות מיוחדות נטבלות בתערובת ומקנות לבלון את צורתו הסופית. לפני הטבילה בלטקס התבניות מצופות בחומר מעבה הגורם ללטקס להצמד לתבנית. החומר מורכב מחנקת סידן וממס על בסיס מים או כוהל. כדי ליצור בלון איכותי עובי דופן הבלון צריך להיות שווה בכל חלקיו. על מנת להבטיח זאת, הבלון משנה את כיוון ראשו כמה פעמים ומסתובב על צירו כדי לשמור על אחידות עובי הדופן.

סימון הבלון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכל בלון ארוך יש סימון שמגדיר את גודלו ואת החברה שמייצרת אותו. הסימון מורכב מאות ומספר, לדוגמה: "260Q" - הספרה הראשונה היא הקוטר של הבלון באינצ'ים כאשר הבלון מנופח, בדוגמה שלעיל קוטר הבלון הוא שני אינצ'ים (בערך 5 ס"מ). שתי הספרות הבאות מייצגות את אורך הבלון באינצ'ים כאשר הבלון מנופח לכל אורכו, בדוגמה אורך הבלון הוא 60 אינצ'ים (בערך 152.4 ס"מ). האות שבאה אחרי הספרות היא האות הראשונה בשם החברה שייצרה את הבלון, בדוגמה האות Q מתייחסת לחברת Qualatex.

סימון חבילת בלונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוב בלונים נמכרים בשקיות, כדי לחסוך בעלויות הייצור אין הבדל בין עטיפות של צבעים או סוגים שונים של בלונים.[דרוש מקור] היצרנים מעדיפים להשתמש באותה שקית לכל סוגי הבלונים[דרוש מקור] ומבדילים בין הסוגים בעזרת סימון הדומה לסימון הבלון, הסימון מודפס על השקית לפני המילוי. סימון אופייני נראה כך:

  • 260Q traditional asst. 100ct

בתחילתו של כל סימון מופיע סימון סוג הבלון. בדוגמה שלעיל אחרי הסימון מופיע סוג החבילה והצבעים בה, במקרה שלעיל מופיע הכיתוב tradtional asst ה- traditional (מסורתי) מעיד שהצבעים בחבילה הם הצבעים הרגילים וה-asst. הוא קיצור של המילה assortment (אוסף), משמע, החבילה היא אוסף של הצבעים הרגילים. בסוף הסימון מופיע כיתוב המעיד על כמות הבלונים בחבילה - 100ct, ה-ct הוא קיצור המילה count (ספירה) והמספר לפניו הוא מספר הבלונים בחבילה. הסימון בדרך כלל מופיע על ריבוע לבן בחבילה.

גדלים נפוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדלים של הבלונים הארוכים (הנקראים גם בלוני צורות) מסומנים בספרות, כאשר הספרה הראשונה היא הרוחב של הבלון באינצ'ים, ואילו שתי הספרות האחרונות מתארות את האורך של הבלון באינצ'ים (כל המידות מתייחסות למצב שבו הבלון מנופח עד הסוף):

  • 160 - לפעמים מכונים "ספגטי" או "נקניק". בלון ברוחב של אינץ' אחד ובאורך של 60 אינץ'
  • 260 - הבלונים הנפוצים ביותר, ברוחב של 2 אינץ' ובאורך של 60 אינץ'
  • 321 - ידוע גם בשם "גוף דבורה" (bee body) כי קצה הבלון צבוע בשחור. בעיקר משמש להכנת דבורים וציפורים.
  • 350 - בלון ברוחב של 3 אינץ' ובאורך של 50 אינץ'
  • 646 - בלון ברוחב של 6 אינץ' ובאורך של 46 אינץ'. בשקית המכילה בלון מסוג זה יש בדרך כלל 50 פריטים (להבדיל משאר גודלי הבלונים, הנמכרים בשקית ובה 100 פריטים).

גם בלונים עגולים נמדדים באינצ'ים, ומשם גם מגיע השם שלהם. למשל, בלון עגול בגודל של חמישה אינץ' יקרא "בלון חמישה אינץ'".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בתרבויות הפרהקולומביאניות באמריקה ובתרבות הסינית העתיקה אנו רואים סוג עתיק של בלון שעשוי מעור וממולא באוויר. בלון זה היה דומה יותר לכדור כיוון שלא היה לו חוט. הציוויליזציות האלו: יפן, סין ותרבויות אמריקה הקדומות היו הראשונות להמציא ולפתח את הבלון. יותר מאוחר הומצא בלון הגומי הראשון שנקרא הבלון של פאי וב-1709 הוצג לראשונה לחצר המלכות הפורטוגזית. בלוני הגומי המודרניים הראשונים שבתיעוד הוכנו על ידי מייקל פאראדיי בשנת 1824. הוא השתמש בהם בכדי להכיל גזים לצורך ניסויים, במיוחד מימן. ב-1847 הומצא בלונדון על ידי ג'י. ג'יי. אינגרם בלון שרף הגומי המודרני (לטקס). ייצורם ההמוני של הבלונים החל ב-1930.

בלונים ובריאות האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניפוח בלון עשוי להיות שימושי ובעל יתרונות אפשריים:

  • מגביר את קיבולת הריאות: ניפוח הבלון מעלה ביעילות את התרחבות ויכולת האוויר של הריאות, מה שמסייע בהפעלת שרירי הבטן הרוחביים והסרעפת, שתפקידם העיקרי הוא לשאוב אוויר לריאות. תרגיל זה מגביר את ריווי החמצן ומביא להתאוששות מהירה יותר[2].
  • הפחתת מתח ויציבות נפשית: פעילות גופנית בבלונים עוזרת להפחית מתח ולשפר את היציבות הנפשית[3].
  • שיפור היציבה: ניפוח בלון מקדם יציבה מיטבית ושליטה עצבית-שרירית של שרירי הבטן העמוקים, הסרעפת ורצפת האגן, החיוניים לשמירה על יציבה טובה ומניעת מצבי שרירים ושלד כמו כאבי גב תחתון[4].
  • לחזק את השרירים הבין צלעיים: ניפוח הבלון מפעיל את השרירים הבין-צלעיים, שאחראים על הרחבה והרמה של בית החזה והסרעפת, מה שמאפשר לריאות לקלוט חמצן בשאיפה ולפלוט פחמן דו חמצני בנשיפה.[5]
  • סיבולת ריאתית מוגברת: ככל שגוף מקבל יותר חמצן במהלך פעילות גופנית, כך יעבור זמן רב יותר ללא קוצר נשימה או עייפות. ניפוח 10 או 20 בלונים ביום, עשוי להגדיל לצמיתות את קיבולת הריאות ולשפר את הסיבולת[6].

הבלונים והסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרחת בלונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרחת בלונים במסע בחירות של רונלד רייגן ב-1980

כשהבלון המופרח לאוויר מתפוצץ הפלסטיק ממנו עשוי הבלון גורם לזיהום סביבתי ולפגיעה קטלנית בחיות הבר. הבלונים המטפסים מעלה והמשייטים באטמוספירה, מגיעים לעיתים לגובה של 5 ק"מ ויותר. לחץ האוויר והטמפרטורה לרוב מפוצצים את הבלון לרסיסי פלסטיק. רסיסים אלו חוזרים אל הקרקע או אל קרקעית הים.

רסיסי גומי אלו מהווים כמות אדירה של אשפה פלסטית שאינה מתכלה. מלבד הפגיעה בנוף, מדובר בהשלכות קריטיות על חיות הבר: בעלי חיים רבים אוכלים את פיסות הפלסטיק בשוגג. כך למשל צבי הים, הסבורים שמדובר במזונות אותם הם רגילים לצרוך – פלנקטון ומדוזות. פסולת זו גורמת פעמים רבות לסתימת מערכת העיכול, לנמקים, לפציעות פנימיות ועוד.

בישראל, נמצא כי בחמש נתיחות לאחר המוות של צבי ים שעשה המרכז להצלת צבי ים של רשות הטבע והגנים, סיבת המוות הייתה פסולת פלסטיק מעין זו. מדובר בפרטים ממין צב ים גלדי – מין המצוי בסכנת הכחדה קריטית עולמית.

פסולת פלסטיק וחלקי בלונים נמצאו גם במערכות העיכול של דגים שונים, כרישים, דולפינים, לווייתנים ועופות מים רבים, שמצאו את מותם בייסורים קשים.

במאה ה-21, עם התגברות המודעות לנזקים הסביבתיים של הפרחת הבלונים, כמה מהיצרניות הבלונים הבולטות החלו להמליץ להימנע מהפרחת בלונים, ולהעדיף קשירתם של בלונים באמצעות משקולות שימנעו מהבלון לרחף אל על[7][8]. המלצות אלו אומצו גם על ידי חלק מאנשי התעשייה שעובדים עם בלונים לעיצוב או לבידור[9].

הרכב הבלון[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן מסורתי בלונים היו בדרך כלל מיוצרים מפלסטיק. עם העלייה במודעות העולמית לשמירה על הסביבה, החלו חלק מחברות הבלונים לייצר בלונים מתכלים לחלוטין, שעשויים מ-100% עץ גומי טבעי ומתכלה, וללא תוספות של חומרים נלווים משלימים. תהליכי הייצור של בלונים אלו שומרים על מצבו הטבעי של החומר באופן שיאפשר לו להתכלות במהירות יחסית[8]. חלק מהחברות מתחייבות להשתמש רק בעצי גומי הממוקמים במטעים שקיבלו את תו התקן של ארגון ברית יערות הגשם (אנ'), שנציגיו מבצעים בדיקות קבועות במטעים על מנת לוודא שהחקלאים עומדים במספר קריטריונים, לפיהם נשמר המגוון הביולוגי באזור, ואין ניצול של עובדים או משאבי טבע לצורך הפקת חומר הגלם[10].

בתחילת המאה ה-21 נושא מיחזור הבלונים או ניצולם כחומר גלם למטרות נוספות היו ראשוניים מאוד, אולם נכון לשנת 2020 כבר פיתחו חלק מיצרניות הבלונים שיטות המאפשרות סילוק של פסולת (אנ') בלונים בצורה אפקטיבית[7], וחלק מהיצרניות משתמשות בבלונים ממוחזרים כדי לייצר מוצרים נוספים, דוגמת צעצועים לחיות מחמד[8].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]