מיחזור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל המיחזור הבינלאומי
אשפה ביתית מופרדת למיחזור

מיחזור הוא תהליך שבו מפרקים פסולת ומחזירים אותה למצב של חומר גלם, אשר ישמש לייצור מוצרים חדשים. המיחזור מאפשר חיסכון בחומרי גלם בתוליים מצד אחד ומצמצם את כמויות הפסולת והזיהום מצד שני, ועל כן נודעת לו חשיבות גם כלכלית וגם אקולוגית.

נכון לראשית העשור השני של המאה ה-21, בישראל ממחזרים 15%-25% מהפסולת‏‏ ‏‏‏[1].

סוגי מיחזור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיחזור נייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מיחזור נייר

בתהליך של מִיחזור נייר מרסקים נייר ישן בתוך מים ליצירת עיסה נוזלית, אשר נפרשת בשכבה דקיקה על רשת לייבוש. בתום הייבוש ניתן לקלף נייר מן הרשת - זהו הנייר הממוחזר.

בכל פעם שהנייר עובר את תהליך המיחזור, סיבי הנייר מתפרקים, ואיכות הנייר יורדת. גורמים נוספים שמפחיתים את איכות הנייר הממוחזר הם: הדיו עמו כותבים או מדפיסים על הנייר, וציפוי מבריק מכל סוג. נייר ממוחזר מאיכות נמוכה משמש למוצרים אשר דורשים איכות נייר נמוכה יותר, או שהוא מעורבב עם נייר חדש כדי להעלות את איכותו.

אחד משלבי תהליך מיחזור הנייר הוא הלבנה, ומטרתה להשיב לנייר את הצבע הלבן ולאפשר לו לשמש כמשטח יעיל לכתיבה ולהדפסה. תהליך ההלבנה נעשה על ידי חומרים כימיים שונים (כלור במרבית המקרים).

מיחזור אלקטרוניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מיחזור אלקטרוניקה
פחי מיחזור לאיסוף פסולת אלקטרונית

תהליכי מיחזור פסולת אלקטרונית נעשים באמצעות מגוון שיטות מכניות ותעשייתיות. השיטה הפופולרית והיעילה ביותר לסביבה היא שיטת ההנדסה ההפוכה (Demanfacturing) בה מופרדים הרכיבים האלקטרונים ברי המיחזור באופן ידני, לאחר מכן נגרסים במספר שלבים מכנים מורכבים, ואז מופרדים בתהליכים כימים לחומרי היסוד הניתנים לשימוש מחודש. החומרים המוחזרים לתעשייה הם מתכות כבדות, עופרת, בדיל, פלטינה, בריליום, כספית וזהב. שאר החומרים, אשר אינם ניתנים למיחזור, מועברים להטמנה במטמנות עירוניות על מנת למנוע שריפה בלתי מבוקרת. תהליך מיחזור פסולת אלקטרונית הינו יקר ועל כן מחייב סבסוד או רגולציה ממשלתית בדומה לנהוג באיחוד האירופאי ("Waste Electrical and Electronic Equipment Directive") ותקני ה-EPA האמריקאים.

מיחזור פלסטיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מיחזור פלסטיק
איסוף בקבוקי פלסטיק למיחזור

תהליך של מיחזור פלסטיק משתנה על פי סוג הפלסטיק הממוחזר (יש 6 סוגי פלסטיק עיקריים).

מיחזור פלסטיק בארץ כולל סוג פלסטיק הנקרא P.E.T (פוליאתילן טטרה-פתלט), המשמש לרוב בייצור גוף בקבוקי השתייה.

במסגרת תהליך המיחזור, בקבוקי השתייה מפלסטיק נשטפים, נגרסים ועוברים עיבוד, עד שמתקבלים פתיתים (Flakes). מפתיתים אלו מיוצרים מוצרים כגון סלסילות לפירות וירקות, תבניות לביצים, סרטי קשירה ומוצרי טקסטיל שונים, וכן החומר פליס (או: פליז) המשמש לייצור שטיחים, שמיכות מעילים וכובעים.

מיחזור בקבוקים ופחיות שתייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחה משליכה בקבוקי פלסטיק למחזורית

שימוש חוזר בבקבוקי זכוכית קטנים היה בארץ עוד בשנות ה-70 של המאה העשרים. הבקבוקים הוחזרו למפעל, עוקרו ושבו לשימוש. במקרים מסוימים שברי הבקבוקים שמשו לייצור בקבוקים חדשים.

עם הקמת המשרד לאיכות הסביבה, וביתר עוצמה משנת 1998 החלו ניסיונות להעביר את חוק הפיקדון על מיכלי המשקה לאיסוף ומיחזור בקבוקי שתיה ופחיות שתייה. החוק נחקק בה'תשנ"ט (1999), ושנתיים אחר כך בעקבות החוק הוקם תאגיד המיחזור[2].

במרכולים הונחו מכונות לאיסוף פחיות (אלומיניום), ונבנו תחנות איסוף בערים. החלה פעילות איסוף נרחבת, בעיקר בידי עולים חדשים מן הארצות הקומוניסטיות ומאתיופיה, וכן חסרי אמצעים.

בנוסף לכך הוקמו בארץ מפעלי מיחזור, המשתמשים בפלסטיק מבקבוקי שתייה ליצירת רהיטי גן, וכן פליס (או: 'פליז'). מפעל "אביב", הראשון שעסק בכך, הציב ברחבי הארץ מיכלי איסוף, אף הם תוצרת הארץ, שבהם משולב החומר הממוחזר מתוצרתם. בשנת 2002 אירע אסון ברמת בית שמש וילדה נהרגה מנפילת מיכל מסוג זה‏[3]. בעקבות האסון שונו התקנים וההוראות לגבי הצבת המיכלים והמבנה שלהם.

מיחזור מתכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מיחזור מתכת

מיחזור מתכת נחשב ליעיל במיוחד שכן הפחת בתהליך הוא נמוך, ואין הגבלה על מספר הפעמים שניתן למחזר. עלות המיחזור נמוכה פי כמה מעלות כריית חומר גלם בטבע. למשל עלות מיחזור פלדה-קטנה פי ארבעה מעלות הפקתה מתחמוצות ברזל שקיימות בטבע (מגנטיט והמטיט), ועלות מיחזור אלומיניום זולה פי עשרים מהפקתה מהתחמוצת, אלומינה.

מיחזור פסולת פלדה ומתכות ברזליות נעשה במפעלי התכה בתנורים שעובדים בטמפרטורות גבוהות, כ-1800°C. פסולת המתכת שנאספת נכנסת לתנור, מותכת ומועברת לתבניות ליציקת מוצרים חדשים.

על פי סקר הרכב אשפה שנעשה בשנת 1995, בישראל המתכות השונות מהוות כ-4% ממשקל הפסולת הביתית. מתכת במיחזור תעשייתי באה לרוב מכלי תחבורה, מוצרי חשמל ופסולת בניין.

מיחזור פסולת בניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערימה של חומר בניה ממוחזר באתר ברקת

מיחזור פסולת בניין מתבצע בעיקר באתרי שינוע ובמטמנות. בתהליך זה עוברת פסולת הבניין תהליכי מיחזור הכוללים הפרדה, גריסה, ניפוי וסינון. התוצרים של תהליכי המחזור הם סוגים שונים של חומרים גרגריים המשמשים לתעשיית הבניה והסלילה. אחד ממפעלי המיחזור בארץ הוא אתר הרצליה, בו מגיע אחוז הפסולת הממוחזרת ל-94%.

כשמבצעים עבודות הריסה בקנה מידה גדול, ניתן להקים מערך מיחזור נייד בתוך אתר העבודה ולמחזר את פסולת הבניין הנוצרת כתוצאה מתהליך ההריסה, לשימוש מיידי באתרי בניה אחרים, או לשימוש מאוחר יותר לבנייה באותו אתר בו התבצעה העבודה.

מיחזור אשפה אורגנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מיחזור פסולת אורגנית

מיחזור אשפה אורגנית הוא שימוש חלופי לפסולת אורגנית. פסולת אורגנית כוללת שיירי צמחים ומזון ופסולת גינה - גזם. הגזם מהווה אמנם רק כ- 3.95% ממשקל הפסולת בישראל, אך הוא עדיין מהווה בעיה באתרי פסולת. כמות הגזם בישראל מוערכת בכ-500,000 טון לשנה, מתוכם מוחזרו בשנת 2002 כ- 160,000 טון. השימושים העיקריים בגזם הם ייצור קומפוסט (בשילוב עם חומרים נוספים כדוגמת חומר אורגני רקבובי, זבלים ובוצות), חיפוי קרקע וכן רפד לרפתות. היתרון במיחזור הגזם הוא בכך שבמרבית הרשויות המקומיות הגזם מופרד משאר הפסולת, כך שאין צורך בהקמת תשתית מיוחדת למיחזור.

מיחזור של אשפה ביתית ניתן לבצע על ידי קומפוסטציה ביתית. בטבע מתרחש תהליך תמידי ויעיל מאוד של מיחזור אורגני, כאשר כל הפסולת של אורגניזם אחד (למשל עלים שנשרו מעץ), משמשת כמשאב עבור אורגניזמים אחרים (למשל חיידקים וחרקים הניזונים מהעלים ומפרקים אותם בחזרה לאדמה).

מיחזור מים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מיחזור מים
מיחזור מים בגינה בתל אביב

מי שופכין ניתנים למיחזור חלקי, שאחריו הם אינם ניתנים לשתייה, אך יכולים לשמש בהשקיה, והמשקע שבהם ליצירת קומפוסט.

מים אפורים הם מים שנעשה בהם שימוש בפעולות ביתיות של מקלחת, מי כיורים ושטיפת כלים, וכביסה, והם מהווים כ-50-80 אחוזים מהשפכים הביתיים. מים אפורים אינם מכילים פסולת אנושית. מערכות מחזור מים אפורים ביתיות יודעות לאסוף מים אפורים מהבית, לבצע בהן תהליך של סינון וטיהור ולהביא אותן לטובת שימוש שני- הדחת אסלות, השקיה ועוד. ישנן גם מערכות מחזור מים תעשייתיות המובילות מים משימוש ראשוני כמו קירור וקיטור לשימוש חוזר, או לשימוש של שטיפה ותחזוקה. כמו כן, ברמת השלטון המקומי ישנן מערכות מחזור מים לעיריות, בתי ספר ומתקנים ציבוריים.

ביו דיזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ביו דיזל

ביו דיזל הוא דלק ביולוגי המיוצר משמנים צמחיים כתחליף לדיזל המחצבי. הוא יכול להיות מופק משמן צמחי נקי (סויה, קנולה, קוקוס, תירס, בוטנים ועוד) או להיות ממוחזר משמן טיגון ואף משומן בעלי חיים. בתהליך ההפקה, הגליצרול (גליצרין), מוצא באופן כימי מהשמן. ביו דיזל יכול לשמש כל מנוע דיזל, וכן לצורך הסקה ביתית.

חסרונות המיחזור[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף יתרונותיו הבולטים של המיחזור, פעמים רבות הבעיה של כשלי שוק גורמת לכך שהמִיחזור יראה כבלתי כדאי מבחינה כלכלית, ועל כן למרבית הציבור בישראל אין עדיין אפשרות להפריד ולשלוח למיחזור את מרבית הפסולת שלו. כך, באין ברירה, מרבית הפסולת מושלכת לפחי אשפה רגילים. נראה כי נדרשת התגייסות משולבת - של הציבור, של התעשייה, של הרשויות והממשל - על מנת לעודד את המיחזור לסוגיו.

בנוסף תעשיינים טוענים כי ישנו קושי לייצר על בסיס חומר גלם ממוחזר, משום שהדבר מוביל לבעיות בקווי הייצור עקב פגמים במוצרים או בחלקים מהם. הטיעון הוא כי שימוש בחומר גלם ממוחזר מוזיל אמנם את עלות חומרי הגלם, אך מוביל לעלויות כוללות גבוהות יותר עקב מוצרים רבים שאינם עוברים את בקרת האיכות ועקב השקעה רבה יותר בקווי הייצור. כך, עקב עליית מחירי המתכת בעולם, החלה תופעת גניבת מתכות, בו שותפים ארגוני הפשע, ומכירתם דרך קנייני מתכת לצורך מיחזור. לעתים תהליך המיחזור מסיר מהמתכת את הסממנים למקורו, והממשלה מעודדת את תעשיית המיחזור עצמה.

למרות הפופולריות הרבה שקיבלו פעולות המיחזור בעשורים האחרונים, המיחזור הינו עדיין פעולה בזבזנית באנרגיה ומשאבים - עצם תהליך המיחזור מייצר גזי חממה ופסולת רבים, בשל הצורך בשינוע ועיבוד הפסולת.[דרוש מקור]

חלופות של המיחזור[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש להבחין בין מיחזור, כפי שתואר לעיל, לבין שימוש חוזר - שמשמעותו היא שימוש רב פעמי באותו המוצר שוב ושוב - למשל מילוי חוזר של בקבוק משקה, הטענת סוללות רב-פעמיות, מסירת חפצים משומשים שמצבם טוב ותיקון חפצים מקולקלים.

הן המִחזור והן השימוש החוזר הם "פתרונות קצה", כלומר דרכים לטיפול במוצרים ב"סוף חייהם", כאשר הם במצב של "פסולת". עבור חלק מהמוצרים הללו, ניתן למנוע את הפיכתם לפסולת עוד בראשית חייהם, על ידי עצם ההימנעות מצריכתם. שיטה זו, המכונה "הפחתה במקור", מכוונת להימנעות מצריכת אותם מוצרים שאפשר להסתדר בלעדיהם, כמו חלק מהאריזות והשקיות שניתנות במרכולים (החלופה: לשים כמה מוצרים באריזה אחת, או אריזת חיסכון, הליכה לחנות עם שקית-בד או עם תיק), וכן הימנעות מקניית מוצרים מיותרים.

פינת מִחזור על מדרכה בהרצליה, ובה מכל לאיסוף נייר, מתקן לאיסוף בקבוקי שתייה מפלסטיק ותיבה לאיסוף סוללות

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי המשרד להגנת הסביבה באתר המחודש שלו, שעלה לרשת בסוף 2012, "כ- 20% מהפסולת בארץ ממוחזרת ויתרתה מועברת להטמנה." המקור: איזו כמות מן הפסולת בישראל מועברת למיחזור?
    לפי נתוני ארגון "גרינפיס ישראל" מאתר האינטרנט שלו בינואר 2013, "רק כ-15% בלבד מסך הפסולת הביתית בישראל ממוחזרת. שיעור המחזור מגיע לכ- 25% כאשר מביאים בחשבון גם את מרכיבי פסולת התעשייה, הגרוטאות והשמן המשומש." המקור: מחזור בישראל > מחזור פסולת בישראל?
    (בשני המקורות לא מופיע תארוך לנתונים)
  2. ^ חוק הפיקדון באתר המשרד לאיכות הסביבה
  3. ^ אפרת וייס, בת 5 נהרגה לאחר שנמחצה מתחת למתקן איסוף בקבוקים, באתר ynet‏, 19 באוגוסט 2002