בליעל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תחריט עץ של בליעל ועושי דברו, מתוך הספר (Buche Belial (1473

בליעל או בלייעל הוא שד במיתולוגיה היהודית[1].

מקובל לפרש את השם על פי האטימולוגיה "בלי-על", כלומר "ללא תועלת"‏‏[2], ללא עילוי או ללא עול. מעטים פירשו את השם כעומד בפני עצמו‏[1].

בספר היובלים קרויים עובדי אלילים "בני בליעל". בתורת הדמונולוגיה "גואטיה" נודע לבליעל מעמד חשוב: הוא מופקד על השקרים ועל האשמה, ובתור נסיך האזור הצפוני של הגיהנום הוא מפקד על שמונים לגיונות של שדים. מבין היסודות, הוא אחראי על יסוד האדמה ועל השדים הנבראים ממנה. עם נסיכי גיהנום האחרים נמנים אשמדאי, אוליאס ווסאגו.

גם בעברית המודרנית, לעתים משתמשים בשם בן בליעל כשם גנאי לאדם מנוול או לא מוסרי.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתנ"ך מופיע הכינוי "בליעל" במספר הקשרים של רשע, כגון:

  • כינוי לעובדי עבודה זרה"יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי-בְלִיַּעַל, מִקִּרְבֶּךָ, וַיַּדִּיחוּ אֶת-יֹשְׁבֵי עִירָם, לֵאמֹר: נֵלְכָה, וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים--אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם:" (דברים, י"ג, יג)
  • כינוי לאנשי העיר גבעה בפרשת פלגש בגבעה"וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי-בְלִיַּעַל נָסַבּוּ אֶת-הַבַּיִת" (שופטים, י"ט, כב); "וְעַתָּה תְּנוּ אֶת-הָאֲנָשִׁים בְּנֵי-בְלִיַּעַל אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה, וּנְמִיתֵם, וּנְבַעֲרָה רָעָה, מִיִּשְׂרָאֵל" (שם, כ', יג)
  • בני עלי הכהן (שמואל א ב:יב), נבל הכרמלי (שמואל א כה:יז) ושמעי בן גרא (שמואל ב כ:א).

בספרים החיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במגילות כתתיות מבית שני (כולל מגילת מלחמת בני אור בבני חושך, סרך היחד, מגילת ההודיות, ספרות הפשרים ועוד) בליעל הוא מנהיגם של בני החושך.

בספר עליית ישעיהו (ב:ד), בליעל הוא מלאך פריקת העול ושליט העולם הזה.

במסמך דמשק (שרידי ספר צדוקי), מסופר כי באחרית הימים בליעל ישוחרר נגד ישראל כפי שדיבר אלוהים אל ישעיהו הנביא. המסמך מזכיר שלוש רשתות של בליעל: ניאוף, עושר וחילול הקודש. לעתים בליעל מוזכר כשליחו המעניש של האל ולעתים כמורד בסמכות האל (כמו משטמה). הוא זה שפיתה את קוסמי פרעה, יוחנה ואחיו, לעמוד מול משה ואהרון בסיפור עשר המכות. על פי המסמך כל אדם הנשלט על ידי בליעל ומדבר בשמו נחשב כמכשף.

בספר צוואות השבטים מוצג בליעל כיריבו של אלוהים. בשמעון (ה:ג) כתוב כי ניאוף מרחיק את האדם מן האל ומקרב אותו לבליעל. לוי מצווה את בניו לבחור בין חוק האלוהים למעשי בליעל (לוי יט:א). בנוסף הוא אומר כי כאשר הנשמה מופרעת האל עוזב אותה והיא נשלטת על ידי בליעל. יוסף (כ:ב) מנבא כי בני ישראל יצאו ממצרים עם אלוהים באור וישיארו את המצרים עם החושך ובליעל. בספר הברית מתואר כי באחרית הימים המלאכים יענישו את שדי השקר והבליעל (ג:ג, יח:יב).

בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכתבי הנצרות המוקדמת, בליעל נוצר לאחר לוציפר ומזוהה כמלאך הבלבול והתאווה. בצורה פרדוקסלית, כתבים מסוימים מציגים את בליעל כאביו של לוציפר ששכנע אותו למרוד נגד האלוהים ולכן היה למלאך ראשון שגורש מהשמים.

בברית החדשה, הכינוי מתייחס לשטן. פאולוס נשאל כיצד המשיח ובליעל יכולים להסכים. הוא עונה כי אין הרמוניה בין המשיח לבליעל וכי אין שום דבר משותף בין המאמין לכופר.

מאז ימי הביניים, בליעל נחשב כמלך רב עוצמה של הגיהנום המספק שדים משרתים (פמיליריים) להולכים בדרכו. סבסטין מיכאליס קלטג את השדים השונים בסוף המאה ה-16. הוא טוען כי בליעל מפתה באמצעות חטא הגאווה וכי יריבו הוא פרנסיס מפאולה. נראה שמיכאליס הבין את משמעות השם בליעל כבעל-על כלומר בעל הגאווה.

בספר גן העדן האבוד מוצג בליעל כמלאך שגורש מהשמים, יפה תואר ובעל לשון חלקלקה, המפתה כמרים להפוך לאתאיסטים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 בליעל, באתר האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
  2. ^ ‏Metzger & Coogan (1993) Oxford Companion to the Bible, עמוד 77.‏