פוסט-דוקטורט

פוסט-דוקטורט (בקיצור: פוסט-דוק; post-doctorate; לעתים בתר-דוקטורט) הוא כינוי לתקופת לימודים ומחקר עצמאי שנעשית אחרי קבלת תואר דוקטור. אדם העוסק במחקר במסגרת כזו נקרא פוסט-דוקטורנט.

במדעי הטבע תקופת הפוסט-דוקטורט מיוחדת משאר התקופות בהן אדם משתתף בעריכת מחקרים בכך שבתקופה זו הוא אמור להיות האחראי היחידי לעבודתו. זאת בניגוד לתלמידי תואר שני ושלישי, אשר בעת הכנת עבודת המחקר שלהם אמורים להיעזר במנחה ובסיכומה יפרסמו מאמר בכתב עת בו המאמרים עוברים ביקורת עמיתים, או תזה, ובניגוד לחוקר במשרת מרצה, שמשמש כמנחה לתלמידי תואר שני ושלישי. הבדל שני בין תקופת מחקר זו לתקופות מחקר אחרות הוא שתוצר המחקר חייב לכלול מאמר בכתב עת עם ביקורת עמיתים ואינו כולל תזה.

במדעי הטבע והחברה בוחרים מוסדות אקדמיים את החוקרים שהם מעסיקים בין היתר על-פי יכולתם לעסוק במחקר באופן עצמאי. לעתים קרובות עבודת הדוקטורט אינה מוכיחה יכולת כזו באופן מספק, בשל ביזור האחריות בין התלמיד למנחה. מעבר לזאת מוסדות אקדמיים מעוניינים שהחוקרים שלהם יהיו אנשים רחבי אופקים שהשתתפו במחקרים שנעשו במקומות שונים בעולם. משום כך התגבשה מסורת לפיה אדם המבקש משרה אקדמית צריך לעסוק כמה שנים במחקר במוסד אחר מזה שבו כתב את הדוקטורט שלו. מסורת זו תורמת ליצירת קשרי עבודה חדשים והפריה הדדית.

נכון לעשור הראשון של שנות האלפיים, פוסט-דוקטורט במוסד לימודים שאינו מוסד שבו למד המועמד קודם לכן הוא תנאי מקובל, רשמי או בלתי רשמי, לקבלת משרת מרצה בתחומי מדעי הטבע, מדעי החברה וטכנולוגיה.

במדעי הרוח, פוסט דוקטורט הוא למעשה משרה זמנית לתקופה קצרה, שתנאיה שונים ממוסד למוסד. יש פוסט-דוקטורטים הכוללים רכיב הוראה בנוסף למחקר ויש המכילים גם אחריות מינהלית כגון ארגון כנס.

במדינות אירופיות ואסיאתיות רבות, תנאי לקבלת דרגת פרופסור הוא עמידה בשלב הכשרה נוסף לאחר השלמת לימודי הדוקטורט. שלב זה קרוי הביליטציה (Habilitation), ובמהלכו עורך החוקר מחקר בהיקף דומה לזה של עבודת הדוקטורט (בגרמנית: Habilitationsschrift). על הדיסרטציה הנכתבת במהלך ההביליטציה נדרש החוקר להגן בפני ועדה מקצועית, בדומה להגנה על דוקטורט.