מכללות אקדמיות בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המכללות האקדמיות בישראל הן מוסדות העוסקים במתן השכלה גבוהה אך אינם מוסמכים להעניק תואר דוקטור. תחומי הלימוד במכללות האקדמיות מגוונים ומשתנים בהתאם לסוגי המכללות. במרבית המכללות הלימודים הם לתואר ראשון בלבד. המחקר במכללות האקדמיות מצומצם יחסית למחקר באוניברסיטאות. בהתאם לחוק המועצה להשכלה גבוהה, מוסד ישראלי רשאי לתאר עצמו כמכללה אקדמית רק אם קיבל אישור לכך מהמועצה להשכלה גבוהה.

סוגי המכללות האקדמיות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המכללות האקדמיות המתוקצבות - מרבית המכללות האקדמיות הציבוריות הוקמו במהלך שנות ה-90 במטרה לתת מענה לביקושים הגדלים להשכלה גבוהה ולחסמים שהציבו האוניברסיטאות למבקשים לבוא בשעריהן (מתוך 42% זכאי תעודת בגרות הצליחו להתקבל לאוניברסיטאות 23% בלבד). בתחילת דרכן הוקמו חלק מהמכללות תחת חסות אקדמית של האוניברסיטאות (הלימודים התקיימו במכללה, אך התואר הוענק על ידי האוניברסיטה) ולכן נקראו מכללות אזוריות, אך בשנת 2000 בחרו המכללות בעצמאות אקדמית ומלבד שתי מכללות אקדמיות כיום כולן עצמאיות.
מכללות אלה היו בחזית מהפכת ההשכלה הגבוהה, הן הוקמו באזורים מרוחקים - תל חי, כנרת, עמק יזרעאל, הנגב וכדומה, ואיפשרו לאוכלוסיות מגוונות ללמוד ולרכוש תואר אקדמי. מכללות אלה נתמכות על ידי המדינה, ולכן שכר הלימוד בהן דומה לשכר הלימוד באוניברסיטאות, ובנוסף מוצע לסטודנטים מגוון של מלגות לימוד ומלגות קיום.
בכ-14 מכללות מופעלות מכינות קדם אקדמיות, המסייעות לתלמידים לפתח מיומנויות למידה אקדמיות המכשירות אותם לקראת לימודים אקדמיים.
כיום ב-21 מכללות אקדמיות ציבוריות לומדים כ-42% מהסטודנטים לתואר ראשון כ-70 אלף סטודנטים. שש מכללות מתמקדות בלימודי הנדסה וטכנולוגיה, מרבית המכללות הן דיספלינאריות ונלמדים בהם תחומים מגוונים כגון: סיעוד, כלכלה וניהול, שירותי אנוש, מדעי המחשב, מדעי הטבע, עבודה סוציאלית ועוד.
  • מכללות שאינן מתוקצבות, המכונות גם מכללות פרטיות - המכללות הפרטיות מממנות את פעילותן משכר לימוד ולא מסיוע ממשלתי, וכתוצאה מכך, שכר הלימוד בהן גבוה יותר מאשר באוניברסיטאות ובמכללות המתוקצבות על ידי הממשלה. המכללות הפרטיות מתמקדות לרוב במסלולי לימוד מבוקשים, ובולטות בהן מגמות לכלכלה, ניהול, מדעי ההתנהגות, מדעי המחשב ומשפטים.

ועד ראשי המכללות האקדמיות הציבוריות (ור"מ), שהוקם ב-2006, הוא ארגון הגג של 21 המכללות הציבוריות. במסגרתו פועלות המכללות האקדמיות לקידום המוסדות, פיתוחן האקדמי, מקיימות כנסים בנושאים שונים.

מכללות בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958 אומר:

"מכללה אקדמית" - מוסד, שביקש להשתמש בכינוי זה, והוא אחד מאלה:
(1) מוסד להשכלה גבוהה, שאינו אוניברסיטה, שהוכר לפי סעיף 9 והוסמך להעניק לבוגריו תואר מוכר באחת או יותר מיחידותיו, או שניתנה לו תעודת היתר לפי סעיף 21א;
(2) מקיים לפחות מסלול אחד ללימודים אקדמיים באחריות אוניברסיטה, המורשית, באישור המועצה, להעניק לבוגר המוסד תואר מוכר, ואשר תוכנית הלימודים לתואר מתקיימת בו במלואה; מוסד כאמור רשאי לכלול בפעילותו גם מסלולים נוספים ללימודים אקדמיים באחריות אוניברסיטה כאמור, אם תוכנית הלימודים המתקיימת במסלולים אלה היא בהיקף של 75% לפחות מתוכנית הלימודים לתואר מוכר.
21ח. (א) לא ישתמש מוסד חינוך באחד הכינויים האלה – אוניברסיטה, טכניון, מכון טכנולוגי, פקולטה, אקדמיה, בית ספר גבוה, מכללה אקדמית, השכלה גבוהה או חינוך גבוה – בין בנפרד ובין בסמיכות, ובין בצירופו, כשם או כתואר, לכינוי אחר, בין בעברית ובין בלועזית, אלא אם המוסד הוכר לפי סעיף 9, או שהכינוי ניתן לו בחוק או שקיבל עליו אישור מאת המועצה להשכלה גבוהה.
(ב) לא ישתמש מוסד חינוך בכינוי שיש בו כדי להצביע על היתר, הכרה או רישיון לפי חוק זה, אלא אם קיבל היתר, הוכר, או קיבל רישיון, לפי העניין.

כאשר הוקמה מכללת יהודה ושומרון באריאל (לימים אוניברסיטת אריאל), התברר כי חוק המועצה להשכלה גבוהה לא חל על מוסדות שאינם בשטחי מדינת ישראל ולכן הקים אלוף פיקוד מרכז את המועצה להשכלה גבוהה יהודה ושומרון (מל"ג יו"ש), המפקחת על המוסדות שבשטחי יהודה ושומרון.

רשימת המכללות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסדות להשכלה גבוהה שאינם אוניברסיטאיים ומעניקים תואר בוגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסדות להשכלה גבוהה מתוקצבים (מכללות אקדמיות מתוקצבות בהן שכר הלימוד מסובסד על ידי המדינה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכללות אקדמיות שאינן מתוקצבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסדות להכשרת מורים המעניקים תואר בוגר בהוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסדות להכשרת מורים נקראו בעבר "סמינר למורים" או "סמינר למורים וגננות". במהלך השנים הפכו כולם לנותני תארים אקדמיים (B.Ed.‎).

מכללות אלו מכשירות עובדי הוראה, מורים, מחנכים וגננות לגיל הרך, לחינוך המיוחד, לבית הספר היסודי ולבית הספר העל יסודי, וכן מורים לספורט, כל אחת על פי תוכניות הלימוד הנהוגות בה. תהליך ההכשרה מקנה ידע ומיומנויות בהוראה, מדגיש ומפתח מעורבות ומחויבות אישית בתהליך הלמידה ומקיים התנסות מורכבת בעבודה החינוכית. התהליך מטפח את ההכרה בדבר חשיבותו, מרכזיותו ותרומתו של המחנך והמורה לחברה הישראלית.

כחלק מהחובות לתואר תלמידי המכללות מחויבים בהתנסות מעשית בהוראה. חלק מהתנסות זו נעשית במהלך שנות הלימוד וחלקה כסטאג' עם סיום הלימודים.

חלק מהמכללות קיבלו היתר להעניק תואר שני, לרוב בחינוך.

מוסדות שקיבלו היתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההכרה וההסמכה להעניק תואר ראשון במקצועות אלה מותנית באישור המועצה להשכלה גבוהה:

  • המכללה האקדמית לישראל ברמת גן (לשעבר "המכללה לישראל" ושלוחת אוניברסיטת "Heriot Watt" אשר הופעלה על ידי מכללת רמת גן), קיבלה היתר לתוכנית ההשלמה לתואר ראשון בסיעוד לאחים/יות מוסמכים/ות ולתואר שני בייעוץ חינוכי ובמנהל מערכות בריאות.
  • המרכז האקדמי פרס ברחובות קיבל היתר לתואר ראשון במנהל עסקים ובמדעי ההתנהגות ולתואר שני במנהל עסקים.
  • המרכז האקדמי שלם - קיבל היתר לתואר ראשון דו-חוגי המשלב לימודים הומניסטיים עם התמחות בלימודי המזרח התיכון והאסלאם או בפילוסופיה ובהגות יהודית.
  • המכללה האקדמית גליל מערבי קיבלה היתר להעניק תואר ראשון במקצועות: ניהול - חד חוגי, כלכלה - חד חוגי, ניהול וכלכלה - דו חוגי, קרימינולוגיה, תיאטרון ושימור מבנים, החל בשנת הלימודים תש"ע-2010. בנוסף, מתקיימים גם מסלולים אקדמיים באחריות אוניברסיטת בר-אילן.
  • המוסד האקדמי נצרת (לשעבר "הקמפוס האקדמי מאר אליאס") קיבל התר לפתוח תוכנית לימודים לתואר ראשון בכימיה ותקשורת.
  • המכללה האקדמית להנדסה וטכנולוגיה אורט הרמלין, קיבלה היתר לתואר ראשון בהנדסה רפואית ובהנדסת מכונות.

מוסדות בחסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסדות שמתנהלים בהם לימודים אקדמיים, אבל את כל התארים שאליהם לומדים באותו גוף, מעניק מוסד אקדמי אחר:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "אקדמיה בסביבה משתנה" - מדיניות ההשכלה הגבוהה של ישראל - דר' עמי וולנסקי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]