נשיא אוניברסיטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נשיא אוניברסיטה הוא תפקיד המהווה את ראש האוניברסיטה.

באוניברסיטה מתקיימות שתי הירארכיות ארגוניות: החלק האקדמי, שבראשו עומד רקטור, והחלק המנהלי, שבראשו עומד מנכ"ל. מעל שני אלה נמצא הנשיא. בחלק מהמדינות, במיוחד מדינות חבר העמים הבריטי, נשיא האוניברסיטה מכונה גם סגן הצ'נסלור, ומעליו ניצבת דמות ייצוגית לגמרי - הצ'נסלור. במדינות אחרות, כמו ארצות הברית, ישנן אוניברסיטאות בהן תפקיד הנשיא מכונה צ'נסלור.

תפקידיו וסמכויותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק מהמדינות, למשל אנגליה, סקוטלנד, הודו אירלנד, מלזיה וקנדה, נשיא האוניברסיטה הוא סגן הצ'נסלור ומעליו ניצב הצ'נסלור שתפקידו הוא לגמרי ייצוגי. כך למשל, הצ'נסלור של אוניברסיטת אדינבורו היא אן, הנסיכה המלכותית. במדינות אחרות, כמו אוסטרליה, גרמניה וישראל נשיא האוניברסיטה הוא הדמות הבכירה ביותר בהיררכיה של האוניברסיטה.

באופן כללי, הנשיא אינו עוסק בניהול השוטף של האוניברסיטה, אלא בקידום מיזמים אסטרטגיים, כגון פתיחת מסלולי מחקר ולימוד חדשים, גיוס תורמים המממנים חלק ניכר מתקציב האוניברסיטה וכדומה.

באוניברסיטה העברית, הנשיא חבר מתוקף תפקידו בסנאט האוניברסיטה ובוועדה המתמדת שלה, והוא רשאי להשתתף בישיבותיהם ובדיוניהם של כל הרשויות והגופים של האוניברסיטה‏[1].

היקף סמכויותיו של נשיא האוניברסיטה נמצא לעתים במחלוקת בין חבר הנאמנים המעוניין בסמכויות גדולות לנשיא שיאפשרו גמישות ניהולית, לבין סגל האוניברסיטה הדורש הבאת החלטות לאישורו של הסנאט. בראשית ימיה של האוניברסיטה העברית החזיק יהודה מגנס שכונה אז קנצלר האוניברסיטה בסמכויות ניהוליות רחבות. בשנת 1934 הוקם סנאט לאוניברסיטה‏[2], ובשנת 1935 הועברו רוב סמכויותיו לסנאט, לרקטור ולדיקנים של הפקולטות השונות ותוארו הומר ל"נשיא"‏[3]. מחליפו בתפקיד, זליג ברודצקי, התפטר מתפקידו לאחר שלא הצליח לרכז בידיו סמכויות ניהוליות רבות יותר. בשנות ה-50, החזיק בנימין מזר בו זמנית בתפקידי הרקטור והנשיא של האוניברסיטה העברית. סביב תפקיד כפול זה נוצרה מחלוקת, כאשר ותיקי האוניברסיטה דרשו את המשך הצמדת התפקידים, בעוד הצעירים דרשו את הפרדת התפקידים‏[4][5].

מינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לרקטור הנבחר על ידי הסנאט, נשיא האוניברסיטה נבחר על ידי חבר הנאמנים של האוניברסיטה, והוא כפוף לחבר הנאמנים, המהווה את "הבעלים" של האוניברסיטה.

קיימת מחלוקת ציבורית האם על נשיא אוניברסיטה להיות איש אקדמיה. תומכי היות הנשיא איש אקדמיה גורסים שתפקיד הנשיא הינו תפקיד ייצוגי ועל האוניברסיטה להיות מיוצגת על ידי אקדמאי מובהק. לעומת זאת, המתנגדים לדרישה שהנשיא יהיה איש אקדמיה גורסים שתפקיד הנשיא הוא קודם כל תפקיד ניהולי ותפקיד של גיוס משאבים ויש לבחור לתפקיד את האדם המתאים ביותר לביצועו‏[6].

בישראל, רוב נשיאי האוניברסיטאות הם אנשי אקדמיה, אולם היו נשיאים שלא היו אנשי אקדמיה, כמו אליהו אילת שהיה נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים בשנים 1962-1968, עמוס לפידות ועמוס חורב שהיו נשיאי הטכניון ועמוס שפירא שהתמנה בשנת 2012 לנשיא אוניברסיטת חיפה[7].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]