גאבור באנאט

**גאבור באנאט**
Bánát Gábor
Gabriel Banat
	אין תמונה חופשית
לידה	23 בספטמבר 1926; טימישוארה, ממלכת רומניה
פטירה	23 ביולי 2016 (בגיל 89); Begur, ספרד
שם לידה	Hirsch Gábor
מוקד פעילות	ארצות הברית, רומניה
מקום לימודים	האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט
שפה מועדפת	רומנית, הונגרית
פרסים והוקרה	פרס גראמי לאלבום היסטורי (1995)
	gabrielbanat.com

גאבור באנאט, מחוץ להונגריה גבריאל באנאט (במקור הירש, בהונגרית: Bánát Gábor; טימישוארה, 23 בספטמבר 1926 – בגור, ספרד, 23 ביולי 2016) היה כנר אמריקאי מחונן, מנצח, מורה למוזיקה ממוצא יהודי-הונגרי יליד רומניה בנאט הופיע עם רבות מהתזמורות הפילהרמוניות של העולם לרבות ניו יורק, לונדון ועוד.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאבור הירש נולד במשפחה יהודית כבנו של הרופא שאנדור הירש. הוא החל לנגן בכינור בגיל שש, ושנה לאחר מכן הופיע כבר בפומבי. הוא היה בן תשע כששמע אותו בלה בארטוק, שעצר בעיר הולדתו של גאבור באנאט בעת שנסע לרומניה עם שותפו הקבוע לסונטה, הכנר המעוטר בפרס קושוט פעמיים, אדה זאטורצקי. כתוצאה מכך, הילד היה לתלמידם של זטורצקי וזולטאן קודאי באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט בבודפשט. למרות החוקים האנטי-יהודיים של הונגריה, הוא הופיע כסולן בתזמורות סימפוניות עוד כסטודנט באקדמיה. באפריל 1941, הוא הופיע בערבי בטהובן של תיאטרון גולדמארק. ב-1942 עוד זכה בפרס הובאי. אך מאז סתיו 1943 כבר לא יכול היה להופיע בפני קהל נוצרי, אלא רק במסגרת הפעילות האמנותית של אומיקה - ההתאחדות הלאומית היהודית-הונגרית לחינוך באירועים של מוסדות יהודיים שונים. הוא קיבל את הדיפלומה שלו בגיל שבע עשרה, לאחר שניגן בסתר את קונצרט ההסמכה שלו בחדר חשוך מול חבר מושבעים של הפקולטה. ב-1944, יחד עם הוריו, ברח לבאצ'קה הדרומית (כיום צפון סרביה) לכמה חודשים, שם שרד את השואה ביחד עם הוריו באמצעות מסמכים מזויפים. המשפחה חזרה לטימישוארה רק לאחר כניסת הצבא האדום לעיר. לאחר מלחמת העולם השנייה, ג'ורג'ה אנסקו לקח אותו תחת חסותו והם קיימו כמה קונצרטים יחד בבוקרשט. ביוני 1946 ערך קונצרט בבית הכנסת בטימישווארה, עליו הודה לו הרב הראשי מיקשה דרקסלר. עד מהרה עזב את רומניה ונסע לבודפשט לזמן קצר, משם נסע ל"תחרות המוזיקה הבינלאומית של ז'נבה" בספטמבר אותה שנה. הוא המשיך את הקריירה שלו בארצות הברית, שם עבד תחילה עם הכנר נתן מילשטיין, ולאחר מכן סייר ברחבי ארצות הברית, מערב אירופה ויפן. הוא היה סולן בתזמורות הגדולות ביותר, כולל הפילהרמונית של ניו יורק, אליה הצטרף ב-1970 ונשאר חבר בתזמורת במשך 23 שנים. באנאט הופיע גם עם התזמורת הפילהרמונית של לונדון, הפילהרמונית של אוסלו, ה-Residentie Orkest בהאג ועם הרכבים מוזיקליים רבים אחרים.

באנאט ערך אוסף בן שישה כרכים על כנרים-מלחינים של המאות ה-17 וה-18 תחת השם "מאסטרים של כינור" (Masters of the Violin). הוא גילה את התמלילים (התווים) המקוריים של חמשת הקונצרטים לכינור של מוצרט וערך פרסום של מהדורת פקסימילה בשם "הקונצרטים לכינור של מוצרט" (The Mozart Violin Concerti) כדי שהכנרים יוכלו סוף סוף לראות את תווי המיתרים המקוריים של מוצרט. הוא כתב את הביוגרפיה של המלחין והכנר שבלייה דה סן ז'ורז', "המוצרט השחור". מאמריו הופיעו ב-The Strad, Allegro Magazine, ו-Black Music Research Journal. הוא לימד במכללת סמית' וב-Hartt School of Music באוניברסיטת הארטפורד, הרצה באוניברסיטת ניו יורק ועמד בראש המחלקה לכינור בקונסרבטוריון וסטצ'סטר למוזיקה (Westchester Conservatory of Music), שם גם ניצח על התזמורת.

אשתו הייתה דיאנה סטיבנסון באנאט, וילדיהם

קתרין בנאט
פיטר בנאט

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Harsányi László (2021-04-16). "Zsidó művészek a viharban (58. rész) – Bánát Gábor". mazsihisz.hu. נבדק ב-2021-07-27.
"Bánát Gábor (1926–2016)". omike.hu. אורכב מ-המקור ב-2021-07-27. נבדק ב-2021-07-27.
"Gabriel Banat". legacy.com (באנגלית). נבדק ב-2021-07-27.
"Bánát Gábor". נבדק ב-2021-07-27.