גאורג טראקל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גאורג טראקל

גֵאורג טראקלגרמנית: Georg Trakl; ‏3 בפברואר 1887 זלצבורג - 3 בנובמבר 1914 קראקוב) היה משורר אוסטרי, מהבולטים שבאקספרסיוניסטים. יצירתו מעוררת בלב הקורא תעוקות רבות הנוגעות בלב-ליבן של החרדות האנושיות.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טראקל נולד וחי עד גיל 18 בזלצבורג. אביו טוביאס סחר בכלי עבודה, בעוד אמו מאריה הייתה עקרת בית שהתעניינה במוזיקה ובאמנות. מריה טראקל סבלה ממחלת נפש. יש הטוענים כי הסביבה שנוצרה בבית עקב מחלת האם עלולה הייתה לתרום להתפתחות סימפטומים דומים בקרב הילדים, סימפטומים שאכן ניכרו בגאורג ובאחותו גרטה. יש הסבורים כי בין שני האחים התקיים גילוי עריות.

טראקל למד בבי"ס יסודי קתולי על אף היות הוריו פרוטסטנטים. ב-1897 קיבל את תעודת הבגרות בגימנזיום העירוני בו למד לטינית, יוונית ומתמטיקה. עם זאת, לא היו הלימודים בראש מעייניו, ותחתם ביכר משקאות חריפים, עישון אופיום וביקורים תכופים אצל זונות. בסביבות שנת 1904 החל טראקל לנסות את כוחו בכתיבת שירה. על אף היות ניסיונות הכתיבה הראשונים שלו בוסריים ועל אף שלא היו מרשימים כמו יצירתו המאוחרת, המשיך לשפץ ולשכלל את כתיבתו מאז ואילך.

לאחר שעזב את התיכון ב-1905 עבד במשך שלוש שנים בבית מרקחת, ואף החליט לעסוק ברוקחות. (יש החושדים כי ראה בכך דרך קלה להשיג לעצמו סמים). עם זאת, בתקופה זו החל להתנסות בכתיבת מחזות. שני המחזות שכתב באותהּ תקופה, "יום כל-הנשמות" ו"פאטה מורגאנה", נחלו כישלון.

בשנת 1908 נסע טראקל לווינה ללמוד רוקחות ושם התחבר עם קבוצה של אמנים ואנשי בוהמה אשר עזרו לו לפרסם כמה משיריו. אביו של טראקל מת ב-1910, זמן קצר לפני שטראקל קיבל את תעודת ההסמכה שלו כרוקח. לאחר מכן התגייס טראקל לצבא לשנה. חזרתו לחיים האזרחיים בזלצבורג הייתה אסון וטראקל שב לצבא, שם שירת כרוקח בבית-חולים בעיר אינסברוק. הוא פגש שם את האמנים המקומיים אשר הבחינו בכישרונו. לודוויג פון פיקר, עורך כתב-העת "דר ברנר", היה לפטרונו של טראקל. באופן עקבי פרסם את שיריו של טראקל ואף עשה מאמצים רבים למצוא מוציא לאור שיוציא אוסף משיריו. מאמצים אלה נשאו פרי: בקיץ 1913 הוציא קורט וולף לאור בווינה את הקובץ "שירים". פיקל גם הכיר את טראקל ללודוויג ויטגנשטיין, אשר העניק לו מלגה נאה על מנת שיוכל להתרכז בכתיבה.

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נשלח טראקל כחובש לטפל בחיילים בגליציה. עקב רגישותו פרצו אצלו התקפי דיכאון וחרדה, שהתגברו עקב תחושת האימה שנפלה עליו במהלך הטיפול בחיילים הפצועים קשה. באחת הפעמים, בעיר גרודק, נאלץ טראקל להשגיח על כתשעים חיילים פצועים, במערכה הקשה מול הרוסים. תחת המעמסה הנפשית, ניסה לירות בעצמו, אך חבריו הניאוהו. בעקבות הרושם העז שהותירה בו החוויה, כתב את שירו המפורסם "גרודק". טראקל אושפז בקראקוב והיה נתון להסתכלות ומעקב צמוד. בעודו מאושפז גבר דיכאונו, והוא כתב לפיקר, בבקשו שייתן לו עצה. פיקר שכנע אותו ליצור קשר עם ויטגנשטיין. כאשר קיבל האחרון את הודעתו של טראקל, נסע לבקרו בבית החולים, אך מצא כי טראקל מת שלושה ימים קודם לכן ממנת יתר של קוקאין. כפי הנראה התאבד.

שירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירתו, האופיינית לזרם האקספרסיוניסטי, אפופה כולה ביטויי חרדה. מופיעים בה, שזורים כחוט השני, מוטיבים של לילה, מוות, קיפאון וצבעים עזים. האקספרסיוניזם בא כאן לידי ביטוי בתחושת הבעתה אשר משרים על הקורא שיריו של טראקל. לא עוד הקווים העדינים והנוגים של ורלן בן זמנו, ואף לא אלה המעורפלים והסימבוליים של רילקה, בן זמנו ובן עמו; מעין קרעי תמונות וחזיונות אפוקליפטיים המנסים לעורר אימה בקורא באופן חזותי. ניתן למצוא דמיון רב בין שירתו של טראקל לזו של המשורר העברי דוד פוגל.

ספרו של טראקל בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שעה שנלך בשבילים אפלים, תירגם מגרמנית והוסיף אחרית דבר יצחק עקביהו, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1988.

תרגום שירו "שיר ערב"[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתרגם יצחק עקביהו

שיר ערב
בָּעֶרֶב, שָׁעָה שֶׁנֵלֶך בִּשְׁבִילִים אֲפֵלִים,
תוֹפַעֲנָה דְמוּיוֹתֵינוּ הַחִוְורוֹת לְפָנֵינוּ.
שָׁעָה שֶׁנִצְמָא,
נִשְׁתֶה אֶת מֵימֵי הַאֲגָם הַלְבָנִים,
אֶת מְתִיקוּת יַלְדוּתֵנוּ הַעֲצוּבָה.
נִפְטָרִים נַנוּחַ תַחַת שִׂיחֵי הַסַמְבּוּק,
נִתְבּוֹנֵן בַּשְׁחָפִים אֲפוֹרֵי-הַכָּנָף.
עֲנְנֵי אָבִיב יַעֲברוּ עַל הָעִיר הַקוֹדֶרֶת,
הַשׁוֹתֶקֶת אֶת הָעִידָן הָאֲצִיל שֶׁל יְמֵי נְזִירִים.
כַּאֲשֶׁר נַטָלְתִי יַדָיִיך דַקוֹת-הַגִזְרָה
פַּקָחְת עֲדִינָה אֶת הָעֵינָיִים הָעֲגוּלוֹת;
זֶה הָיָה מִזִמָן.
אַךְ בִּפְקוֹד נוֹעַם צְלִילִים אֲפֵלִים אֶת הַנֶפֶשׁ
אַת, כּוּלֵךְ לְבָנָה, מוֹפִיעָה בַּנוֹף הַסְתָוִוי שֶׁל הרֵעַ.

תרגום שירו "קינה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיר של טראקל חקוק באבן בגן מיראבל בזלצבורג
קינה
נ י ם ומוות, הנשרים הקודרים
חגים משך הליל סביב זה הראש:
את דמותו הזהובה של האדם
מטביע הגל המקפיא
של הנצח. על צוקים מבעיתים
מתנפץ בשר-הגוף הסגול.
וּמקונן הקול האפל
מעל הים.
אחות נכאת רוח-סער -
ראי הסירה הנחרדת שוקעת
תחת כוכבים,
לנגד פניו השותקים של הליל.

תרגום נוסף של סיום השיר קינה מאת יצחק עקביהו:

אַחוֹת הָעֹגְמָה-הַנִסְעֶרֶת,
רְאִי, סִירָה חֲרֵדָה שׁוֹקָעַת
מִתַחַת הַכּוֹכָבִים,
מוּל פָּנָיו הַשׁוֹתְקוֹת שֶׁל הַלַיְלָה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]