גורדון רמזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גורדון רמזי
גורדון רמזי
תאריך לידה

8 בנובמבר 1966 (בן 48)

מקום לידה

גלזגו, סקוטלנד

סגנון בישול

מטבח צרפתי, בריטי, איטלקי

השכלה

המכללה הטכנית צפון אוקספורדשייר

מסעדות

Gordon Ramsay at Claridge's
Restaurant Gordon Ramsay
Boxwood Café
Angela Hartnett at the Connaught
Maze
Pétrus
Banquette
The Savoy Grill
Verre
Gordon Ramsay at Conrad Tokyo
Cerise by Gordon Ramsay
Gordon Ramsay at The London
La Noisette
The Narrow

תוכניות טלוויזיה

Boiling Point
Beyond Boiling Point
[[Ramsay's Kitchen Nightmares]]
מטבחי הגיהנום
The F-Word
Kitchen Nightmares

Ramsay's Hotel hell

קנון טלה מקורנוול וירקות במסעדת הדגל של גורדון רמזי
מוזאיקה של טרין פואה גרא וברווז פקינג
פילה דג פוטית על מצע טליאטלה
לובסטר סקוטי ותרנגולת חווה אנגלית
טארט טאטן אגסים
עגלת גבינות
חדר האוכל

גורדון ג'יימס רמזיאנגלית: Gordon James Ramsay; נולד ב-8 בנובמבר 1966, בגלזגו, סקוטלנד) הוא שף בריטי ידוע, אחד משלושת השפים הבריטיים אשר מסעדותיהם מחזיקות כיום בשלושה כוכבי מישלן. רמזי זכה סך הכול ב-15 כוכבי מישלן עבור כל מסעדותיו ומחזיק כיום ב-14 מהם.‏[1][2]

הוא התפרסם בבריטניה בעקבות הופעתו בתוכניות טלוויזיה הקשורות בתחרויות בישול, מזון ושיפור מסעדות ברחבי המדינה. החל מחודש מאי 2005 הוא מככב בתוכנית הטלוויזיה מטבחי הגיהנום של רשת פוקס בארצות הברית.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בילדותו נדד רמזי עם משפחתו ברחבי בריטניה, זאת בעקבות כישלונות אביו במקומות עבודה שונים. באוטוביוגרפיה שלו תיאר את ילדותו כילדות של התעללות והזנחה מצד אביו השתיין ורודף הנשים.‏[3] בגיל 16, עזב את בית הוריו, יחד עם אחותו הגדולה דיאן, ועבר לדיור מוגן.

כדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 12 החל רמזי לשחק כדורגל בקבוצת וורוויקשייר. בקיץ 1984 צורף לקבוצת גלאזגו ריינג'רס הסקוטית, אולם פציעה בברכו לא איפשרה לו להמשיך ולשחק כדורגל מקצועני.‏[4] בגיל 19, לאחר שחוזהו עם הריינג'רס לא הוארך בגלל פציעתו, החל מתעניין ברכישת השכלה גסטרונומית.

הכשרה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שבחן מספר אפשרויות, הוא נרשם ללימודי מינהל מלונאות במכללה טכנית המופעלת על ידי ארגון רוטרי. רמזי עבד כסו שף ב"מלון בית רוקסטון", ולאחר מכן ניהל מטבח של חדר אוכל ל-60 סועדים ב"ויקאם ארמס", עד שמערכת היחסים שלו עם אשת הבעלים לא איפשרה את המשך עבודתו במקום.‏[3] הוא עבר ללונדון, שם עבד במספר מסעדות עד שעבר לעבוד עם מרקו פייר וייט, במסעדת "הרווי'ס".‏[3]

לאחר שעבד ב"הרווי'ס" במשך שנתיים ועשרה חודשים, החליט להתמחות במטבח הצרפתי. השף מרקו וייט עודד אותו לא לנסוע לפריז להשלמת השכלתו, אלא לעבוד עבור אלברט רו, ב"לה גאברוש", ברובע מייפיר (ב"לה גברוש" פגש את ז'אן-קלוד ברטון, כיום רב המלצרים שלו במסעדת "רויאל הוספיטל רוד"). לאחר שנה ב"לה גאברוש", הזמינו אלברט רו לעבוד כסגנו ב"הוטל דיווה", מלון נופש באתר סקי באלפים הצרפתיים. משם עבר לפריז ועבד שם עם שני השפים גי סאבואה וז'ואל רובישון, שניהם בעלי מסעדות בעלות כוכבי מישלן. הוא המשיך את הכשרתו בצרפת כשלוש שנים ואחריהן עבד כשף אישי למשך שנה ביאכטה פרטית בשם "אידלווילד", בברמודה.‏[3]

שף ראשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שובו ללונדון בשנת 1993, הוצעה לרמזי משרת השף הראשי במסעדת "לה טנט קלייר" בצ'לסי. מעט לאחר מכן השף מרקו ווייט הציע לרמזי את תפקיד השף הראשי ו-10% מהבעלות במסעדת "רוזמור". שם המסעדה שונה ל"אוברג'ין" וארבעה חודשים אחר כך זכתה בכוכב מישלן ראשון. בשנת 1997 זכתה המסעדה בכוכב מישלן שני, אולם למרות ההצלחה עזב רמזי את המסעדה באותה שנה בעקבות חילוקי דעות עם בעליה.‏[3]

בשנת 1998 פתח רמזי את מסעדת "גורדון רמזי ברויאל הוספיטל רוד" בצ'לסי, בסיוע חותנו, כריס הטצ'סון. המסעדה זכתה בכוכב המישלן השלישי שלה ב-2001 והפכה אותו לשף הסקוטי הראשון שזכה בשלושה כוכבי מישלן.

ממסעדה אחת, צמחה אימפריית המסעדות שלו במהירות. מסעדתו השנייה נקראה "פטרוס" והתפרסמה כאשר שישה בנקאים שתו בארוחה אחת בשנת 2001, יינות בסך 44,000 ליש"ט. מסעדתו השלישית הייתה "אמריליס" בגלזגו (ואשר נסגרה מאז) והרביעית "גורדון רמזי" במלון קלרידג'ס בלונדון. בשנים 2005-‏2006 נוספו אף מסעדה בדובאי, שתי מסעדות בטוקיו, וכן "גורדון רמזי בלונדון" בעיר ניו יורק,‏[5] שלה שני כוכבים במדריך המישלן לשנת 2011. בשנת 2007 פתח רמזי מסעדה ראשונה באירלנד, ב-2008 חנך את מסעדתו הראשונה בחוף המערבי של ארצות הברית, בלוס אנג'לס.

רמזי אמר פעם ששלוש המטרות שהציב לעצמו בחייו הן לזכות בפרס קטיי, בכוכבי מישלן ובתואר אבירות.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמזי הינו אחד משלושת השפים הבריטים שמחזיקים בשלושה כוכבי מישלן עבור מסעדותיהם (האחרים הם הסטון בלומנטל ואלן רו). ב-2006 קיבל תואר אבירות OBE עבור "תרומתו לתעשיית האירוח".

ביולי 2006 הפך רמזי לאדם השלישי בבריטניה אשר זכה בשלושה פרסי קטיי, הפרס הגבוה ביותר בתעשיית האירוח הבריטית. פרסי הקטיי הקודמים שלו היו ב-1995 וב-2000 (שף השנה). זוכי שלושת פרסי קטיי האחרים הם מישל רו, אנדרו וג'קי פרן.

בספטמבר 2006 זכה בתואר "האדם המשפיע ביותר בבריטניה בתחום תעשיית האירוח" של רשימת CatererSearch 100, המפורסמת על ידי מגזין "קייטרר אנד הוטלקיפר". בזכייה זו עבר את ג'יימי אוליבר, אשר הוביל את הרשימה ב-2005.‏[6]

כמו כן, עבד גם כיועץ למספר ארגוני הסעדה ולחברת התעופה סינגפור איירליינס כחלק מ"קבוצת יועצים בינלאומית".‏[7]

גורדון רמזי אחזקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל עסקיו של גורדון רמזי מוחזקים על ידי חברת גורדון רמזי אחזקות, שהיא חברת שותפות עסקית של כריס הטצ'סון ורמזי. רמזי מחזיק 69% ממניות החברה בשווי של 67 מיליון ליש"ט.‏[8].

בנובמבר 2006 הודיע רמזי על כוונתו להקים שלוש מסעדות נוספות בארצות הברית בשותפות עסקית עם קרן ההשקעות קבוצת בלקסטון. המסעדות הללו מציעות מאכלים אירופאים מודרניים של השף ונפתחו בין 2006-2007 ב-

בסוף 2006 החברה רכשה שלושה פאבים לונדוניים אותם הסב למסעדות-פאב. "דה נארוו" בליימאאוס, אשר נפתח במרץ 2007, "דבונשייר" בצ'יזוויק שנפתח באוקטובר 2007 ו"דה וורינגטון" במיידה וויל, אשר נפתח בפברואר 2008.

במאי 2008 פורסם כי חניכו של רמזי במשך 15 שנה, מרקוס ורינג, החליט לפתוח מסעדה עצמאית, לאחר שעבד במסעדת "פטרוס" מאז שנת 2003. בחודש יוני 2009 דווח כי חברת האחזקות של רמזי נקלעה לקשיים כלכליים. באוקטובר 2010 דיווחה החברה כי כריס הטצ'סון, יושב ראש מועצת המנהלים של החברה, החליט לעזוב את משרתו.

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

GordonRamsay.jpg

הופעתו הטלוויזיונית הראשונה של רמזי הייתה בשני סרטים דוקומנטריים בשם "זבוב על קיר המטבח" (Fly on the Kitchen Wall): "נקודת רתיחה" (1998) ו"מעבר לנקודת הרתיחה" (2000).

ב-2004, הופיע בשתי סדרות טלוויזיה בריטיות. "Ramsay's Kitchen Nightmares" (בישראל שודרה התוכנית בשם "בעזרת השף") אשר שודרה בערוץ 4, בה עזר למסעדות כושלות לזהות בעיות בניהולן במשך שבוע ימים. סדרה זו שודרה בעונתה השלישית ב-2006. "מטבחי הגיהנום" (Hell's Kitchen) הייתה תוכנית ריאליטי, אשר שודרה ב- ITV1, ובה רמזי לימד עשרה בריטים מפורסמים להיות שפים, תוך כדי ניהול מסעדה בבריק ליין אשר נפתחה לציבור למשך שבועיים עבור התוכנית.

במאי 2005, רשת פוקס האמריקאית הציגה את רמזי לקהל הצופים האמריקאי בגרסה אמריקאית של "מטבחי הגיהנום" (אף היא שודרה בישראל). בדומה לגרסה הבריטית, אף התוכנית האמריקאית מבליטה את שאיפתו של רמזי לשלמות ולמצוינות בהכנה ובהגשת אוכל וכן את מזגו החם. החל משנת 2007 כיכב רמזי אף בגרסה אמריקאית לתוכנית "בעזרת השף". נכון לשנת 2013, שתי סדרות טלוויזיה אלה עדיין מופקות על ידי רשת פוקס, בכיכובו של רמזי.

סדרת התוכניות האחרונה ששודרה איתו הייתה "The F-Word", אשר שודרה בערוץ 4 הבריטי החל מ-27 באוקטובר 2005. בתוכנית אורח מתחרה ברמזי בהכנת מאכל ואם האורח מנצח (כפי שכבר קרה), המאכל מוגש במסעדות של רמזי. השופטים בתוכנית הם הסועדים. ביולי 2006 הכריז ערוץ 4 הבריטי כי חתם על חוזה עם רמזי להפקת התוכנית למשך ארבע שנים, עד יולי 2011. תוכנית זו הפכה לתוכנית הנצפית ביותר בערוץ 4.

בשנת 2010 שימש רמזי כאחד השופטים בתוכנית "מאסטר שף" האמריקאית. בשנת 2010 אף הפיק לראשונה תוכנית בשם "המסעדה הטובה ביותר של רמזי", בחברת הפקות פרטית משלו.

תדמית ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים צבר רמזי מוניטין בזכות שאיפתו למצוינות קולינרית.‏[9] מאז שידור התוכנית "Boiling Point" אשר עקבה אחר רצונו לזכייה בשלושה כוכבי מישלן, הוא נודע אף במזגו החם ושימושו התדיר בקללות. רמזי אף התעמת לא אחת עם אנשי צוותו, כולל תקרית שהסתיימה בתלונה במשטרה שהוגשה נגדו על ידי שף קונדיטור.‏[10] למרות התנהגותו, טען בראיון בשנת 2005 כי 85% מהצוות עובדים איתו כבר משנת 1993.‏[11]

רמזי מתאר את סגנון ניהולו הלוחמני כמושפע מעבודתו עם מוריו, השפים הידועים מרקו פייר וייט, גי סבוי, חותנו ושותפו כריס הטצ'סון וג'וק וולאס מנהלו בריינג'רס.‏[12] נטען כי אופיו חם המזג הוא שתרם לפופולריות לה זכה בתוכניות הטלוויזיה בהן הוא מככב בבריטניה ובארצות הברית.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1996 התחתן עם קייטנה אליזבת הטצ'סון (ידועה כטנה), מורה בשיטת מונטסורי. לזוג ארבעה ילדים: מייגן, התאומים ג'ק והולי ומטילדה. חותנו, כריס הטצ'סון אחראי לתפעול עסקי אימפריית המסעדות.‏[13][14]

בשנת 1994 הוזהר על ידי המשטרה לאחר שנמצא מעורב בהתנהגות שאינה הולמת יחד עם שני גברים נוספים, שניהם טבחים, בחדר השירותים של תחנת רכבת תחתית בלונדון. רמזי לא הואשם באירוע בהתנהגות בעלת אופי מיני. ב-15 בנובמבר 2002 נעצר והואשם בנהיגה תחת השפעת אלכוהול, לאחר שכשל בבדיקת ינשוף.‏[15]

ב-2007 הודה כי גנב את ספר ההזמנות של מסעדתו אוברג'ין ב-1998 והאשים את מרקו פייר וייט בגניבה כדי למנוע את מינויו של וייט כשף במסעדה במקום רמזי.‏[16]

לאורך חייו המקצועיים היה רמזי מעורב במפעלי צדקה שונים. ב-26 באפריל 2009, עת סיים את מרוץ מרתון לונדון, השלים את מטרתו לרוץ עשרה מירוצי מרתון בעשר שנים. באמצעות ריצתו אסף תרומות לארגון ספינה ביפידה של סקוטלנד, הוא מונה לפטרון של כבוד לארגון זה מאז שנת 2004. מאז שנת 2005 משמשים הוא ואשתו כשגרירים של רצון טוב לארגון הפמיניסטי Women's Aid הבריטי, הפועל לקידום זכויות נשים ולהפחתת אלימות במשפחה נגד נשים וילדים.

בשנת 2008 בעת שצולם לתוכנית על ציד תוכי ים באיסלנד הוא נפל מצוק בגובה 85 מטר אל מי הים הקרים. צוות הצילום הצליח להצילו ממוות בעזרת חבל שנזרק לעברו, זאת לאחר ששהה במים במשך 45 שניות. בינואר 2011, בעודו שוהה בקוסטה ריקה, נקלע שוב לסכנת חיים כאשר ניסה לחשוף לתוכנית טלוויזיה את המסחר הלא חוקי בסנפירי כריש‏[17].

מסעדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "מסעדת גורדון רמזי ברויאל הוספיטל רוד" (מסעדת שלושה כוכבי מישלן), שף בכיר מארק אסקיו.
  • "פטרוס במלון ברקלי" (מסעדת שני כוכבי מישלן), שף בכיר מרקוס וורינג.
  • "גורדון רמזי בקלריג'ס" (מסעדת כוכב מישלן), שף בכיר מארק סרג'נט.
  • "סבוי גריל" (מסעדת כוכב מישלן אחד), שף תומך מרקוס וורינג.
  • "ספסל בסבוי גריל", שף תומך מרקוס וורינג.
  • "קפה בוקסווד במלון ברקלי", שף בכיר סטיוארט גיליאס.
  • "מייז", שף בכיר ג'ייסון את'רטון.
  • "לה נוייזט" (מסעדת כוכב מישלן), שף תומך ביור ואן דר הורסט

בינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "גורדון רמזי בלונדון", ניו יורק, שף המטבח ג'וש אמאט‏[18]
  • "ורה בהילטון מפרץ דובאי", דובאי
  • "גורדון רמזי בקונרד טוקיו", טוקיו, אנדי קוק
  • "סריס של גורדון רמזי", טוקיו

ספרי בישול פרי עטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • “בתיאבון בריא" (הוצאת פן וידיעות ספרים), 2011.
  • Gordon Ramsay’s Passion For Flavour (1996)
  • Gordon Ramsay’s Passion For Seafood (1999)
  • Gordon Ramsay A Chef For All Seasons (2000)
  • Gordon Ramsay’s Just Desserts (2001)
  • Gordon Ramsay’s Secrets (2003)
  • Gordon Ramsay’s Kitchen Heaven (2004)
  • Gordon Ramsay Makes It Easy (2005)
  • Gordon Ramsay Easy All Year Round (2006)
  • Gordon Ramsay's Sunday Lunch and other recipes from the F word (2006)
  • Humble Pie (2006) (Autobiography)

Master Chefs Series

  • Pasta Sauces (1996)
  • Fish And Shellfish (1997)

Cook Cards

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Gordon Ramsay wins Michelin stars for first restaurant in France", The Times (London) (2 March 2009). אוחזר ב־ 3 May 2010. 
  2. ^ Richard Vines (16 March 2009). "Ramsay Wins 13th Michelin Star as Chef Counts Cost of Expansion", Bloomberg. אוחזר ב־ 25 October 2011. 
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 Ramsay, Gordon (2006). Humble Pie. UK: HarperCollins. ISBN 0-00-722967-4. 
  4. ^ My Team: Gordon Ramsay on Rangers | Sport | The Observer
  5. ^ "Ramsay: I will devour my New York rivals". Times Online. אוחזר ב־17 November, 2006.
  6. ^ "Gordon Ramsay is the most powerful figure in British hospitality". CatererSearch. אוחזר ב־17 November, 2006.
  7. ^ "International Culinary Panel -- Singapore Airlines". Singapore Airlines Official Website. אוחזר ב־17 November, 2006.
  8. ^ "Ramsay cooks up a £10m move abroad". Times Online. אוחזר ב־17 November, 2006.
  9. ^ "Ramsay swears by good service". Times Online. אוחזר ב־1 August, 2006.
  10. ^ "Ramsay in hot water after scuffle on the set of US show". NEWS.Scotsman.com. אוחזר ב־1 August, 2006.
  11. ^ "Gordon Ramsay Interview". femalefirst.co.uk. אוחזר ב־1 August, 2006.
  12. ^ "Ask me to kill a turkey or rip a pigeon's guts out and I'm fine". Sunday Herald. אוחזר ב־13 May, 2007.
  13. ^ "Scott Descendant Chart". Scott Family Web. אוחזר ב־1 August, 2006.
  14. ^ "How does our Gordon grow? ". Guardian Unlimited - The Observer. אוחזר ב־1 August, 2006.
  15. ^ "Ramsay charged with drink-driving". Scotsman.com - News. אוחזר ב־1 August, 2006.
  16. ^ "Ramsay cooked up theft". Daily Mail. אוחזר ב־2 April, 2007.
  17. ^ Ramsay held at gunpoint, Toronto Sun, 03-01-2011.
  18. ^ Josh Emett at Restaurant Gordon Ramsay at The London