ג'ורג' גרוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ורג' גרוס, 1930

ג'ורג' גרוסגרמנית: George Grosz;‏ 26 ביולי 1893 - 6 ביולי 1959), צייר וקריקטוריסט גרמני בימי רפובליקת ויימאר. גרוס היה חבר חשוב בתנועת הדאדא בברלין ובתנועת "התכליתיות החדשה" (Neue Sachlichkeit), אך נודע בזכות ציוריו הפוליטיים, אשר היטיבו לגלם את רוחה של הרפובליקה של ויימאר, על אירועיה הסוערים, וסופה שנראה היה לגרוס, חבר המפלגה הקומוניסטית, כידוע מראש. בשנת 1932 בסמוך לעלייתה של המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, עזב גרוס לארצות הברית ושהה שם עד סמוך למותו. בארצות הברית חדל מן הציור הפוליטי.

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרוס נולד בשם גיאורג אהרנפריד גרוס (Georg Ehrenfried Groß) בשנת 1893 לבעל בית מרזח בברלין. בילדותו עברה המשפחה לעיירה שטולץ בפומרניה. אביו של גרוס מת כאשר היה גרוס בן 6 שנים. מגיל צעיר גילה גרוס כישרון לציור, ונטייה לציור, שאותה עודדו הוריו ומוריו. ב-1909 נשלח לאקדמיה לאומנות בדרזדן ולמד שם במשך שנתיים. לאחר מכן עבר בשנת 1912 לברלין ולמד שם במכללה לאומנויות ולאמנויות, במימון מלגה שהתקבלה מן המדינה. ברלין הייתה המרכז הגרמני לאמנות מתקדמת ולתרבות, וגרוס הצעיר נחשף לגדולי אמני דורו, כמו גם לחיי התרבות התוססים בעיר הגדולה.

בשנת 1913 שהה גרוס כחצי שנה בפריז, והוקסם מן התנועה המודרניסטית בציור, ומציירים כאמיל נולדה וואן גוך, כמו גם מהציירים אונורה דומייה ואנרי דה טולוז-לוטרק. כן נחשף בפריז לאמנות יפן ובמיוחד לגילופי העץ היפנים. גרוס שב לפריז בשנים 1924 ו-1925 וב-1927 ולעיר ולתרבותה הייתה השפעה על אומנותו.

בשנת 1912 החל לצייר בצבעי מים אך עוד קודם לכן גילה כישרון כקריקטוריסט, ובגיל 17 הופיעה הקריקטורה הראשונה שלו במוסף הסאטירי של העיתון ברלינר טאגנבלאט. הוא החל לפרסם את יצירותיו בעיתונים סאטיריים כ"אולק" ("תעלול") ו"Die Lustigen Blätter" (הדפים השמחים). קריקטורות אלו לא היו בעלות אופי פוליטי. בתקופה זו התיידד עם האמן ג'ון הרטפילד, מאבות שיטת הפוטומונטז' באמנות. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה שינה הרטפילד את שמו מן השם הלמוט הרצפלדה, לשם האנגלי "ג'ון הרטפילד". נראה כי המניע למעשהו של הרטפילד היה הבעה של סנטימנט אנטי פטריוטי. גרוס, בעקבותיו, שינה את שמו ל"ג'ורג' גרוס", אך נראה כי המניע למעשה זה היה חיבתו לספריהם של ג'יימס פנימור קופר וקרל מאי.

ב-13 בנובמבר 1914 התנדב גרוס לצבא. שירותו הצבאי היה קצר ימים, ונמשך עד מרץ 1915, עת שוחרר גרוס בשל בריאות לקויה והוכרז כבלתי כשיר לשירות. בתקופה קצרה זו חווה גרוס חוויות טראומטיות שהביאו אותו להתנגדות לצבא ולמלחמה. ציוריו מ-1916 ואילך מציגים את כל השלילה והסבל האנושי שמצא גרוס בצבא ובמלחמה. בסטודיו שפתח עם הרטפילד בברלין תיעד את המלחמה באופן השלילי ביותר. בשנת 1917 גויס שוב, ונשלח לשמור על שבויי מלחמה. לאחר תקופה קצרה ערק גרוס מן השירות הצבאי, ובשל כך נשפט ונדון למוות. התערבות של פטרון עשיר בשם הרוזן קסלר הביאה לאשפוזו לחצי שנה במוסד פסיכיאטרי, שבמהלכה אובחן כלוקה בהלם קרב, ולאחריה שוחרר.

רפובליקת ויימאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1918 כבר פיתח גרוס את סגנונו המיוחד, שהפך אותו לאחד מסמליה החזותיים המוכרים ביותר של רפובליקת ויימאר. בקו עדין, אך חסר רחמים, ברישום בדיו ולעתים בצבעי מים שרטט גרוס קולאז' של דמויות - המיליטריסט הפרוסי, הפועל העני והרזה, החייל השב מן המלחמה קטוע גפיים, זונת הרחוב. כל אלו שורטטו זה לצד זה, ביצירות שתפסו את רוח התקופה המרדנית והאלימה.

גרוס הצטרף לצד הרטפילד למפלגה הקומוניסטית הגרמנית עוד בשנת 1918 ונעצר במהלך מרד הספרטקיסטים בינואר 1919, אך הצליח להמלט באמצעות שימוש במסמכים מזויפים. ציוריו מאותה תקופה הם עדות מכלי ראשון על רוחה המסוכסכת של הרופבליקה של ויימאר. גרוס ניחן בחזון נבואי כמעט. ביצירתו "Ecce Homo" משנת 1919, המתעדת את דיכויו האלים של מרד הספרטקיסטים, מונצחת בצד דמות קטנה, כמעט בלתי מורגשת, של חייל סער, כאשר צלב הקרס משורטט על קסדתו.

בציוריו קרא גרוס תיגר על הרפובליקה המושחתת, על הבורגנות השבעה, על המיליטריזם הפרוסי, ועל המפלגה הנאצית, שאותה ליווה במבט קרוב מימי ראשיתה ועד לעלייתה לשלטון.

בשנת 1919 הצטרף לתנועת הדאדא בברלין והיה לאחד מעמודי התווך של התנועה. בעוד שמקורות הדאדא באומנות המודרניסטית ואף הפוטוריסטית, ראתה התנועה הברלינאית את עצמה, וכן ראה גרוס את עצמו כאנרכיסט וניהיליסט. בתקופה זו היה פעיל עם אנשי הדאדא ועם הרטפילד, בין היתר, ביצירת תיאטרון בובות וביצירת תפאורה למחזה "קיסר וקלאופטרה" של ג'ורג' ברנרד שאו. ביצירות אלו, ובציוריו, ניכרות גם השפעות של הקוביזם והפוביזם. בשנת 1920 הציג את תערוכת היחיד הראשונה שלו בגלריית "האמנות החדשה" של האנס גולץ במינכן. בשנת 1921 אייר הוצאה גרמנית לספרו של אלפונס דודה, "טרטרין איש טרסקון".

גרוס ארגן את יריד הדאדא העולמי הראשון ביולי 1920. היריד היה בעל אופי פוליטי בוטה, וגרוס, ועמו הרטפילד ואמני דאדא אחרים הועמדו לדין בשל השמצת השלטונות והעלבת הרייכסווהר, בסדרת יצירות שכונתה "אלוהים עמנו" (Gott mit uns). גרוס נדון לקנס בן 300 מרק. היה זה אך הראשון מסדרת משפטים מסוג זה בהם היה גרוס מעורב. בין 1927 ל-1932 ניהל גרוס משפט ארוך בנוגע ליצירה בה הציג את ישו לבוש במסכת גז ובמגפי צבא, שאותה כינה "סתום את פיך ובצע את חובתך". בתחילה הורשע, אך זוכה לאחר שערער לערכאה גבוהה. היצירה הוצגה בציבור, בין היתר כתפאורה למחזה על פי יצירתו של ירוסלב האשק, "החייל האמיץ שווייק" שהוצגה בשנת 1927 בברלין.

ב-1922 בילה גרוס חמישה חודשים בברית המועצות ואף נפגש עם לנין ועם טרוצקי. מפגשים אלו לא השפיעו עליו לטובה. הוא שב כשהוא מפוכח מאשליותיו באשר לקומוניזם. עם זאת המשיך לפרסם בעיתונים קומוניסטים במהלך שנות ה-20, והמשיך בקו הפוליטי הביקורתי כלפי הממשלה, וכלפי הבורגנות, אך הלך והתרחק מעמדותיו הקומוניסטיות.

גלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1932 קיבל גרוס הזמנה ללמד אמנות בניו יורק. זמן מה נע בין ניו יורק ובין ברלין, אך עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון החליט להישאר בניו יורק. בפברואר 1933 שללו הנאצים את אזרחותו הגרמנית. בשנת 1937 הוציאו הנאצים 285 מיצירותיו מכל המוזיאונים בהם הוצגו, והשמידו אותן, בטענה כי אלו "אמנות מנוונת". ב-1938 היה לאזרח אמריקני.

בארצות הברית חדל מן הציור הפוליטי. הוא החל לצייר בצבעי שמן, והתקרב לתנועה הרומנטית, הוא צייר במגוון סגנונות, אך לא שב להישגיו האמנותיים מימיו בגרמניה. נראה כי ניסה לפתוח דף חדש בחייו.

יצירתו משנות ה-40 מאופיינת בגוון אפוקליפטי. בשנת 1944 הציג את "קין, או היטלר בגיהנום", ציור שמן המראה את המתים מתנכלים להיטלר בגיהנום. ב-1946 פרסם ביוגרפיה בשם "כן קטן ולא גדול", הכתובה בנימה של אירוניה מרירה. הספר תורגם לגרמנית רק בשנת 1955. עם הזמן הלכה יצירתו והתרככה. הוא החל לצייר נופים ודיוקנאות. בין 1947 ל-1953 הציג בתערוכות בארצות הברית, ופתח בית ספר פרטי לאמנות. בשנת 1951 ביקר ביקור חטוף בגרמניה.

גרוס לא היה מאושר מחייו בארצות הברית ותיאר את האשליה האמריקנית כ"בועת סבון". נראה כי עבודתו לא זכתה בארצות הברית להערכה, והוא סבל מקשיים כלכליים. בשנת 1959 החליט לחזור לברלין לצמיתות, אך לאחר חודשיים מת.

בשנת 1962 הגיעו מסמכיו האישיים של גרוס מברלין לניו יורק. בניו פטר (שהיה להיסטוריון תעופה בעל שם) ומרטין (שהיה לגיטריסט ג'אז) אירגנו את ניירותיו ומסמכיו ל"ארכיון ג'ורג' גרוס" שכלל התכתבות ענפה, קטלוגים של התערוכות בהם הציג, ומסמכים רבים נוספים. הארכיון נתרם לספריית אוניברסיטת הרוורד והוא מוצג כיום באקדמיה לאמנות בברלין.

מורשתו של גרוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו של גרוס משמשות כיום כתיעוד חזותי חזק ועז מבע לימי רפובליקת ויימאר. נראה כי גרוס תפס את רוח התקופה באופן ייצוגי יותר מרבים בני זמנו. ניתן להשוות את יצירתו בציור לספריו של אלפרד דבלין בפרוזה או ליצירתו של ברטולד ברכט בשירה. ואכן, ציוריו של גרוס הפכו לאיור המקובל ליצירות העוסקות בתקופת ויימאר. כגון עטיפת הספר "ברלין, אלכסנדרפלאץ" של דבלין, שיצא בהוצאת "הספרייה החדשה", איורים לספרו של ברכט "גלות המשוררים" שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד, וספרים רבים נוספים.

לבני דורו סימל גרוס את הדור שאיבד את תמימותו במלחמת העולם הראשונה. הסופר זבינייק זימן כתב כי גרוס הצליח לתרגם את תשוקותיו, חרדותיו, והעדפותיו שנוצרו בהשפעת המלחמה לכלל ביטוי אומנותי, דבר שאותו לא היה היטלר, בעל היומרות האומנותיות, מסוגל לעשות אלא בשדה הפוליטיקה, אלא שבניגוד להיטלר ראה גרוס במלחמה מעשה אווילי של טבח חסר משמעות, בעוד שהיטלר מצא בה את גאולתו האישית.

גרוס היה נושא לסרט דוקומנטרי שעסק בחייו וביצירתו, שזכה בפרס האוסקר לסרט הדוקומנטרי בשנת 1960.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Zbynek Zeman, Heckling Hitler,Taurus, London, 1987.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]