דגם ירושלים בסוף ימי בית שני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דגם ירושלים בסוף ימי הבית השני, במרכז - דגם בית המקדש השני
חזית המקדש
דגם ירושלים בסוף ימי הבית השני
מפת דגם ירושלים בימי הבית השני
מבט מהמזרח: מהר הבית עד אזור המגדלים -ממגדל פספינוס - ניתן להבחין ב"חומה השנייה" . משמאל: שלושת המגדלים האחרים. מתחתם "העיר העליונה" ובה בתי אמידי העיר עם הגגות האדומים
העברת מצודת אנטוניה מהולילנד למוזיאון ישראל

דגם ירושלים בסוף ימי בית שני, או בשמו הרשמי: ירושלים בימי בית שני, הוא דגם תלת-ממדי של ירושלים בסוף תקופת בית שני, בשנת 66,‏[1] ארבע שנים לפני חורבן הבית בשנת 70‏. הדגם נבנה בשנים 1966-1962[2], לפי פרשנותו של פרופסור מיכאל אבי-יונה לתיאוריו של יוסף בן מתתיהו.

הדגם, ששטחו 2,000 מטר רבוע, מציג את מבני העיר בקנה מידה של 1:50. גולת הכותרת של הדגם היא בית המקדש, שתיאורו בדגם הפך לסמל ומוצג בפרסומים שונים כתמונה ריאלית של בית המקדש השני. הדגם שימש אבן שואבת למבקרים רבים מישראל ומחוץ לארץ, והיה לאתר תיירות פופולרי.

הדגם שכן עד שנת 2006 בשטח מלון הולילנד שבשכונת בית וגן בירושלים, ולכן נקרא גם "דגם הולילנד". השטח נתרם על ידי הנס קרוך, בעל המלון, לזכר בנו, יעקב קרוך, שנפל במלחמת העצמאות. בשנת 2006 שופץ הדגם, הותאם למחקרים חדשים (ראו להלן) והועבר אל שטח מוזיאון ישראל ליד היכל הספר. לאחר הוצאתו של הדגם נתגלה תחתיו בית קברות כנעני גדול.[3]

תיקונים בדגם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדגם המקורי של אבי-יונה הוצגה חומה התוחמת את העיר העליונה ממזרח, עקב תיאורו של יוסף בן מתתיהו לפיו לקח לרומאים חודש ימים כדי לכבוש את העיר העליונה לאחר כיבוש הר הבית. ממחקרים אחרונים וחשיפות ארכאולוגיות נוצרה הסכמה שחומה כזו לא התקיימה ושהרומאים התעכבו עקב המדרון התלול של הטירופיאון.

בדגם המקורי הוצגה קשת רובינסון כגשר בין הר הבית לעיר העליונה. בעקבות הגילויים בחפירות העופל שוּ‏נה הדגם והקשת מוצגת כיום כגרם מדרגות ממפלס הרחוב לסטיו המלכותי.

גם בפרטים נוספים הדגם אינו משקף קונצנזוס במחקר אך הוא בעל ערך חינוכי ותרבותי בפני עצמו ועל כן הוא לא שונה באופן גורף. באופן כללי אין הסכמה לגבי פרטים רבים בנוגע לירושלים באותה תקופה (בעיקר בנוגע למבנה המדויק של הר הבית, המקדש והסטווים).

מגדלי מערב העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המודל ממחיש את המבנה הטופוגרפי של ירושלים ואת מוקדי השלטון בעיר המוצבים במקומם הטבעי - במקומות הגבוהים. מגדלי מערב העיר שבנה הורדוס הם דוגמה לכך. יוסף בן מתיתהו, בספרו מלחמות היהודים ברומאים, כאשר הוא מגיע לפרק המתאר את השלמת כיבוש העיר הוא מפרט את ביצוריה. הם מתאר את מבנה חומות ירושלים, מונה בה 90 מגדלי-שמירה רק בחומה השלישית, ומגיע למגדלים המיוחדים במערב בעיר, באזור בו מצוי בהווה : צפון-מערב הרובע הנוצרי, מגדל דוד, וצפון-מערב הרובע הארמני. המגדלים מצויים בצומת החומות מימי הבית השני: "החומה השנייה" למזרח - - הנמשכת עד הר הבית, בהווה רחוב דוד ולצפון - "החומה השלישית" - בהווה לכיוון רחוב הנביאים.

  • מגדל פספינוס - המצוי צפונית-מערבית משער יפו בהווה. והנה תיאורו של יוסף בן מתיתיהו : "הנה כל החומה השלישית הזאת הייתה נפלאה בתכונתה, אך נפלא עוד ממנה היה המגדל פספינוס בקרן צפון- מערב, אשר על-ידו הנה טיטוס. כי גבהו הגיע עד שבעים אמה ולעת עלות השמש היו משקיפים מראשו על-פני ארץ ערב עד הים, קצה נהלת העברים. והוא היה בן שמונה קרנות. ‏‏[4]

מול "מגדל פספינוס" נמצא מגדל "היפיקוס", "אשר בנה אותו המלך הורדוס יהד עם שני המגדלים הסמוכים אליו, והם נפלאו בגדלם ובחסנם בין מגדלי העולם" . המגדלים נקראו על שמות מקורביו הבאים:

  • היפיקוס- חבר של הורדוס, המגדל היה רבוע, רחבו וארכו עשרים וחמש אמה וגבהו שלשים אמה, ולא היה בו מקום נבוב. ממעל למבנה-הסלעים המצק הוה,נמצא מקוה למי הגשמים .
  • פצאל - אחי הורדוס, המגדל היה שוה במדת ארכו ורחבו ארבעים, ארבעים אמה, וגם קומת יסודו היצק הייתה ארבעים אמה. בן מתיתיהו משווה אותו בצורתו למגדל פארוס אך בממדים גדולים יותר.
  • מרים - אשת הורדוס , למגדל היה מסד בגודל עשרים על עשרים אמה וגם קומתו הייתה עשרים אמה. והעליות אשר על גבו עלו עוד בהדרן ובתפארתן על יתר המגדלים, כי חשב המלך, אשר נאה לפאר את המגדל הנקרא על שם אשתו יותר מהמגדלים האחרים, הנקובים בשמות הגברים.

העברת הדגם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר השלמת התכנון וקביעת אופן ההעברה, החלה מלאכת חיתוך הדגם. העבודה התנהלה ברצף, וארכה שישים וששה ימים. הדגם חולק לאלף חלקים בקירוב, שהועברו במשאיות והורכבו מחדש, במבצע הנדסי מורכב. על אף קשיי מזג האוויר והגשמים, ההעברה הסתיימה ב-6 ביוני 2006. המבנים והחומה נוסרו לגושים והועברו למשטח תואם במוזיאון ישראל[5].

בהעברת כמה ממכלולי הבנייה התגלו קשיים מיוחדים:

  • מכלול מצודת אנטוניה היה עשוי מקשה אחת כבדה ביותר, שמשקלה הגיע לכ-13 טון. העברתו דרשה לוגיסטיקה מיוחדת, כפי שמציגה התמונה.
  • העברת הר הבית והמקדש עוררה קשיים מיוחדים, היות שתשתית הבטון תחתיהם הייתה דקה יחסית. בשל כך היה צורך להפריד בין המקדש, העזרות והסטווים, ולהעבירם בחלקים נפרדים.
  • הסטיו המלכותי שבדרום הר הבית היה במצב מעורער, אף על פי שעבר חידוש ושיפוץ כבר בשנות השמונים של המאה העשרים. בשל כך עבר המבנה שיפוץ נוסף: הגג עוצב ונבנה מחדש מ-14,000 רעפי חרס זעירים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דגם ירושלים בימי בית שני באתר מוזיאון ישראל
  2. ^ שלמה צזנה, דגם בית שני עבר מהולילנד אל מוזיאון ישראל, מתוך ארכיון האינטרנט (אתר מקורי לא זמין), 18 ביוני 2006
  3. ^ צ. גרינהוט ואחרים: "חפירות במתחם הולילנד", בתוך: ד. עמית וג. שטיבל (עורכים), חידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבתה, ב', אוקטובר 2008.
  4. ^ יוסף בן-מתתיהו,‏ספר מלחמות היהודים, ספר חמישי, פרק ד', סעיף ג'.
  5. ^ מתניה הכט, "העברת הדגם ממלון הולילנד למוזיאון ישראל", אריאל, 176, תשס"ז-2006.