רחוב הנביאים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Street of Prophetes Jerusalem.jpg
הכנסייה ומגדל הפעמונים בבית החולים האיטלקי

רחוב הנביאים, אחד הרחובות המרכזיים בירושלים, נסלל ואוכלס בשלהי המאה ה-19, כחלק מהיציאה מהחומות. הרחוב כולל פניני אדריכלות והיסטוריה מן המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, שמקורן בתרבויות ובדתות שונות. תור הזהב של רחוב הנביאים החל באמצע המאה ה-19 והסתיים ב-1917, עם נפילת שלטון האימפריה העות'מאנית בארץ. הרחוב והאזור כולו נחשבו עד אז ליוקרתיים ביותר, דבר שהתבטא בהקמת קונסוליות, בתי חולים, מוסדות חינוך ודת ובתי מגורים מפוארים.

החל ממאורעות תרפ"ט (1929) החלה הידרדרות במעמד הרחוב, והוא פוצל למעשה בין אזור יהודי במערב הרחוב ובמרכזו, לבין אזור ערבי בחלק המזרחי. בימי העיר המחולקת, בשנים 1948-1967, עבר קו התפר במזרח רחוב הנביאים וחצה אותו בין מדינת ישראל לבין ירדן. מאז איחוד העיר במלחמת ששת הימים הוזנח הרחוב, ועיריית ירושלים מתכננת להרחיבו ולהופכו לציר תנועה ראשי.

תוכן עניינים

שם הרחוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "רחוב הנביאים" ניתן לרחוב בתקופת המנדט הבריטי, והוא מופיע לראשונה במפת סקר משנת 1924. לפני כן, ניתנו לרחוב שמות וכינויים שונים:

  • "רחוב בתי החולים" - עקב ריבוי בתי החולים שבו: בית החולים הגרמני, היהודי (רוטשילד), האיטלקי וכדומה.
  • "רחוב הקונסולים" או "רחוב הקונסוליות" – עקב ריבוי הקונסוליות שבו.
  • "הרחוב האחורי" - מכיוון שהרחוב שוכן בצדו הצפוני של עורק התנועה הראשי - רחוב יפו.
  • "רחוב האצולה" - מכיוון שנחשב לאזור היוקרתי ביותר בירושלים של תחילת המאה ה-20.
  • "הרחוב הסוציאליסטי" [1] - בזכות בתי החולים ומבני הציבור הרבים השוכנים בו.

השם "רחוב הנביאים" נבחר בוועדה בחסות בריטית, בה נכחו נציגים נוצרים, יהודים ומוסלמים. השם נבחר כדי לאפשר לבני שלוש הדתות להזדהות אתו, שכן לכל דת הנביאים שלה. האגדה הירושלמית מספרת כי מקור השם הוא בקברו של נבי עוכשא, השוכן ברחוב שטראוס הסמוך, ואשר על פי המסורת המקומית כולל בתוכו את קבריהם של שלושה נביאים - מוסלמי, יהודי ונוצרי.

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת רחוב הנביאים
העיר העתיקה שער שכם הנביאים 2 פינת סולטאן סולימאן - בית הינדיה הנביאים 4 - בניין אכסניית פייסל הנביאים 16-18 - בתי דוזדאר הנביאים 20 - בניין אכסניית רעמסס דרך חיל ההנדסה הנביאים 13 פינת שבטי ישראל - בית מחניים "השני", כיום לשכת שר החינוך הנביאים 32 פינת רחוב שבטי ישראל - בית ביי תורג'מן, כיום סדנת הדפס הנביאים 34 פינת שבטי ישראל - בית החולים האיטלקי, כיום משרד החינוך והתרבות הנביאים 26 - בנין לב רם - משרד החינוך והתרבות הנביאים 15 - בית הספר הסאלזיאני, כיום חלק ממשרד החינוך והתרבות הנביאים 25 - בית קלק / בית הבישוף הנביאים 19-23 - מבני ברמן (מאפיה), כיום - מגורים הנביאים 38-40 - הקונסוליה האתיופית, כיום - בית מגורים הנביאים 42 - בית הכמורה הגרמני או בית הפרובסט, כיום - בית ספר אורט אולייסקי רחוב שאול אדלר - בית הספר הגרמני רחוב שאול אדלר - בית הקיסרית טאיטו, בית ספר לאומנות בצלאל הנביאים 29 - בית החולים לילדים מריאנשטיפט של הד"ר סנדרצקי הנביאים 37 - בית החולים מאיר רוטשילד, כיום חלק ממכללת הדסה הנביאים 35 - מכללת הדסה הנביאים 33 - בית חינוך עיוורים הנביאים 44 - בתי מלאכה של מחלקת עבודות ציבוריות הנביאים 50 - בית הארכימנדריט ניקיטה הנביאים 48 - הקונסוליה האמריקאית, כיום - בית מגורים ומסעדה הנביאים 52 - מלון ואחר כך בניין משרדי המחוז של מח' עבודות ציבוריות הנביאים 54 - בית ד"ר יצחק ד'ארבלה, כיום - מסעדה הנביאים 56 - בית המיסיון האנגלי, כיום בית הקהילה המשיחית הישראלית הנביאים 58 - בית תבור הנביאים 60 - מרפאת הד"ר דנציגר הנביאים 62 - בית ד"ר עמנואל פרופר הנביאים 64 - בית הצייר הולמן האנט וד"ר הלנה כגן, ולידו - הבית בו התגוררה רחל המשוררת הנביאים 66 - מנזר סן ז'וזף הנביאים 70 פינת שטראוס - מלון סן-רימו הנביאים 72 פינת שטראוס - בית הרופא הנביאים 82 - בית החולים של המיסיון האנגלי, כיום בית הספר האנגליקני רח' ד"ר טיכו / הנביאים 39 מאחור - בית הרב קוק הנביאים 39 - בית הקפה פת, הבניין נהרס רח' ד"ר טיכו / הנביאים 43 מאחור - בית טיכו הנביאים 43 - אכסניית בנימין הנביאים 51 פינת שטראוס - בית החולים הגרמני, כיום חלק מבי"ח ביקור חולים הנביאים 53 פינת שטראוס - בית החולים ביקור חולים הנביאים 55 - הכנסייה האוונגלית הבינלאומית הנביאים 57 - הקונסוליה הגרמנית - הבניין נהרס הנביאים 59 מאחור - בית מחניים הראשון / בית נבון ביי הנביאים 61 - בית הפחה הנביאים 65 מאחור - מלון קאמיניץ כיכר החירות - כיכר הדוידקה רחוב יפו רחוב סולטאן סולימאן רחוב הע"ח רחוב שבטי ישראל רחוב הלני המלכה רחוב יחיא אדהאן רחוב מונבז רחוב הרב קוק רחוב ד"ר אברהם טיכו רחוב ישעיהו רחוב ראול ולנברג רחוב שאול אדלר רחוב דבורה הנביאה רחוב בני ברית רחוב שטראוס מגרש הרוסים שכונת מורשה - מוסררה רחוב אתיופיה / שכונת החבשים רחוב פינסStreet of Prophets Map.png

זהו תרשים אינטראקטיבי, העבירו את העכבר מעל מבנים המסומנים בכחול כהה, או לחצו על כפתור העכבר להפנייה.
לצפייה בתרשים ברזולוציה גבוהה לחצו כאן (לא אינטראקטיבי).

רחוב הנביאים מחבר את העיר העתיקה אל מרכז העיר החדשה לאורך כ-1,600 מטרים, החל ברחוב סולטאן סולימאן במזרח, סמוך לשער שכם, ועד כיכר הדוידקה במערב, שם הוא מתחבר לרחוב יפו (סמוך לשוק מחנה יהודה). העיר העתיקה תוחמת את הרחוב ממזרח; מגרש הרוסים ומרכז העיר - מדרום; שכונת מחנה יהודה - ממערב; ורחוב אתיופיה, מאה שערים וגאולה - מצפון. הרחוב חוצה את שכונת מוסררה (מורשה), ועולה בשיפוע לכיוון מערב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקור קיסר גרמניה וילהלם השני בירושלים, מעבר התהלוכה ברחוב הנביאים, 29 באוקטובר 1898. מימין - בית תבור, מאחוריו - מנזר סן ז'וזף
בניין הקונסוליה האתיופית (צולם בין 1920 ל-1933). ניתן להבחין בפינות הבניין המעוצבות כקרנות מזבח
'בתי ניסן ב"ק' לפני חורבנם

סוף התקופה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי המאה ה-19 החלו בני הלאומים והדתות השונים לצאת מן העיר העתיקה, בשל הצפיפות ותנאי המחיה הקשים בה. רחוב הנביאים וסביבתו הפכו למוקד רכישת קרקעות ובניית בתים ושכונות, בשל קרבתו לדרך הראשית - דרך יפו (היום - רחוב יפו), שהייתה עורק התחבורה היחידי כמעט שחיבר את ירושלים עם עיר הנמל שלה - יפו. יתרונו הגדול של רחוב הנביאים על פני רחוב יפו באותה עת היה היותו שקט יחסית, ללא הרבה תנועה, וללא בתי מלאכה ומסחר. רחוב הנביאים זכה למעמד מיוחד ויוקרתי; נבנו בו בתי חולים, קונסוליות, מוסדות דת נוצריים ומוסדות ציבור. בתי המגורים ברחוב היו הנאים בעיר, והתגוררו בהם בני המעמד הגבוה - אנשי ממשל עות'מאנים ואנשי עסקים ערבים אמידים (אפנדים). בעקבותיהם רכשו גם בני מעמד אחרים נכסים ברחוב, ובהם גרמנים, אנגלים, אמריקנים ובני ארצות נוספות.

מוסדות הרפואה החלו להיבנות ברחוב הנביאים החל משנת 1862, עם הקמת בית הבראה על ידי החברה המיסיונרית האנגליקנית, במקום בו נבנה מאוחר יותר (1897) בית החולים של המיסיון האנגלי (הנביאים 82). סמוך לרחוב הנביאים הוקם שנה לאחר מכן בית החולים הרוסי (כיום בניין אביחיל) במגרש הרוסים. בשנת 1872 נחנך בית החולים לילדים מריאנשטיפט בראשות הד"ר מקס סנדרצקי (הנביאים 29). בית החולים מאיר רוטשילד (הנביאים 37) נפתח ב-1888, וב-1894 נחנך בית החולים הגרמני (הנביאים 49). בית החולים ביקור חולים (הנביאים 53) נבנה ב-1910. ועם תחילת שלטון המנדט הבריטי, ב-1919, נבנה ברחוב הנביאים גם בית החולים האיטלקי (הנביאים 34). רוב בתי החולים שכנו קודם לכן בעיר העתיקה (הגרמני, האנגלי, מאיר רוטשילד וביקור חולים) ונאלצו לעזוב עקב הצפיפות הרבה והתנאים הסניטריים הירודים.

הריכוז הגבוה של בתי החולים ברחוב אחד איננו מקרי, ומקורו בתחרות שהייתה בין המוסדות השונים על לבם של היהודים. מוסדות דת נוצריים מיסיונריים שאפו להמיר את דתם של יהודים, באמצעות פיתוים בשירותי רפואה מתקדמים במוסדותיהם. מולם עמדו מוסדות יהודיים שביקשו למנוע מהיהודים לפנות אל בתי החולים הנוצריים. הנהגת היישוב היהודי ראתה בפעילות המיסיונרית סכנה קיומית, ונלחמה בה בעזרת פרסום כתבי חרם ונידוי לפונים לשירותיה, אך פשוטי העם נזקקו לטיפול הרפואי שניתן חינם בבתי החולים הנוצריים, ולווה לא פעם במתן תרומות וסיוע בתרופות ומזון חינם. המצב התברואתי באותה עת היה ירוד ביותר, עד כי רופאים רבים פתחו מרפאות חינם ברחוב הנביאים, וטיפלו בהן, ממניעים אידאליסטיים-הומניטריים, באוכלוסיות הנחשלות והעניות.

במקביל לבתי החולים הוקמו ברחוב הנביאים גם מוסדות חינוך ודת. חלק מהם נשאו אופי מיסיונרי, כמו בית המיסיון האנגלי (הנביאים 56) - 1890; המנזר הצרפתי סן ז'וזף (הנביאים 66) - 1893; בית הספר אוולינה דה רוטשילד, שהשתכן בבית מחניים "השני" (הנביאים 13) החל מ-1896; בית הכמורה הגרמני (הנביאים 42) - 1903; בית הספר הגרמני (רחוב שאול אדלר פינת הנביאים) - 1910 ואחרים. בתקופת השלטון הבריטי נבנה גם בית הספר לבנים של המסדר הסאלזיאני הקתולי (הנביאים 15) - 1928.

במקביל למוסדות הציבור, נבנו ברחוב הנביאים בתי מגורים פרטיים, רובם גדולים ומפוארים במונחים של אותה תקופה. המפורסמים שבהם הם בית תבור, של האדריכל קונרד שיק, המשלב אדריכלות גותית גרמנית עם אדריכלות מזרח תיכונית; בית מחניים "הראשון" (שנודע מאוחר יותר כ-בית נבון ביי); בית מחניים "השני"; בית קלק; בית הצייר ויליאם הולמן האנט ועוד. רוב בתי המגורים נבנו על מגרש גדול, שכלל חצר רחבה וירוקה, וגדר גבוהה סביב.

בניינים רבים נבנו בסגנונות בנייה אירופאים, שייחדו את הזהות הלאומית של מקימיהם, כמו בית החולים הגרמני, שכלל מגדל פעמונים אופייני למבני ציבור גרמניים; או בית החולים האיטלקי המפואר, המזכיר מבני ציבור איטלקיים בעלי צריח. מבני הציבור שבנו היהודים היו אף הם גדולים ומפוארים ונבנו בסגנון אירופאי. בניינים ושערים רבים עוטרו בסמלי דת כמו (צלב, מגן דוד או סהר), ובסמלים נוספים, כמו סמלי מסדר ופסוקים מהתנ"ך בשפות שונות. שניים מהבתים הפרטיים היפים ביותר שנבנו על ידי נוצרים, נושאים שמות תנ"כיים: בית תבור ובית מחניים. מאידך - בניינים רבים, בעיקר בחלק המזרחי והמרכזי של הרחוב, הוקמו בסגנון בנייה ערבי - עירוני או כפרי - שהיה מקובל בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.

בשלהי המאה ה-19 היה רחוב הנביאים כה ייצוגי, עד כי שולב במסלול תהלוכת הפמליה של וילהלם השני, קיסר גרמניה בעת ביקורו בירושלים בשנת 1898. לקראת בואו עבר רחוב הנביאים "מתיחת פנים", שכללה כבישה והצבת עמודי תאורה לאורכו ולאורך רחוב יפו. תהלוכת הקיסר לאורך הרחוב, בדרכו לעיר העתיקה, הותירה רושם עז בקרב אנשי התקופה, ולוותה בצילומים רבים. במשך הימים בהם שהה הקיסר בירושלים, הוא לן במחנה אוהלים מפואר שהוקם בעבורו ברחוב הנביאים, במגרש שהיה שייך לממשל. השטח ניתן במתנה לקיסר, והוא העניקו לפְּרוֹבְּסְט (ראש הכמורה) הגרמני, אשר לימים בנה בו את ביתו (כיום בית הספר אורט אולייסקי ברחוב הנביאים 42).

במרכז: הקטע המזרחי של רחוב הנביאים (משער שכם ועד רחוב הע"ח של ימינו). השכונות היהודיות משני צידי קטע זה: קריה נאמנה ('בתי ניסן ב"ק') מדרום, ואשל אברהם ("שכונת הגוּ‏רג'ים") מצפון.
מתוך מפת ירושלים בהוצאת יוסף לוי חגיז, שנות ה-30
מפת הקטע המזרחי של רחוב הנביאים (כפי שהוא קיים בימינו), ועליו משורטטים גבולות הפסקת האש 1948-1967 (הקו העירוני)

בשנת 1875 הוקמה השכונה היהודית קריה נאמנה מדרום לקטע המזרחי ביותר של רחוב הנביאים, על ידי עדת חסידים מירושלים בהנהגת ניסן ב"ק. שם השכונה הוא אחד הכינויים המקראיים של העיר (בהתחלה קראו לשכונה "אהלי משה ויהודית", על שם משה מונטיפיורי ואשתו יהודית). שכונה זו, ושכונות נוספות שנוספו בסמוך לה, נודעו בפי תושבי ירושלים בשם בתי ניסן ב"ק. בשנת 1893 הוקמה שכונה יהודית נוספת בצד השני (הצפוני) של רחוב הנביאים בשם אשל אברהם על ידי יהודים יוצאי גאורגיה, סמוך מאוד לשער שכם.[2] שכונה זו הייתה ידועה גם בשם בתי הגוּ‏רג'ים או שכונת הגוּ‏רג'ים (כך נקראו יהודי גאורגיה באותה תקופה).

תקופת השלטון הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1917 כבש הגנרל אלנבי את ירושלים מידי העות'מאנים, וב-1920 החל המנדט הבריטי, במהלכו הפכה ירושלים בהדרגה מעיר עות'מאנית נחשלת לעיר בירה מודרנית. ברחוב הנביאים נבנו מספר מוסדות כמו בית החולים האיטלקי (1919) והקונסוליה האתיופית. הרחוב, שהיה עד אז דרך עפר, נסלל באספלט, מדרכותיו הוכשרו, והוקמו תשתיות מים וחשמל. בתחום רחוב הנביאים, רחוב אתיופיה ושכונת מוסררה התיישבו יהודים יוצאי גרמניה, רוסיה, בריטניה, ארצות הברית וקנדה - רובם משכילים, בהם מנהיגי היישוב לעתיד, כמו מנחם אוסישקין, ארתור רופין, דב יוסף, ובני משפחתו של יצחק רבין.

בשנות ה-20 של המאה ה-20 גברה המתיחות בין יהודים לבין ערבים בארץ. בפרעות תרפ"ט 1929 הסתער המון מוסלמי מוסת, חמוש בסכינים ומקלות, על השכונות היהודיות הסמוכות לשער שכם, משני צדי רחוב הנביאים - אשל אברהם וקריה נאמנה. 19 יהודים נהרגו שם, ובית כנסת ובתים נוספים נהרסו ונשרפו. לאחר מאורעות אלה עזבו היהודים את השכונות שבמזרח רחוב הנביאים, וכרבע מהרחוב הפך למעשה לאזור ערבי בלבד - משער שכם עד למוסררה.

לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה בשנת 1933, הונף דגל צלב הקרס על כל המוסדות הרשמיים של גרמניה, ובהם בניין הקונסוליה הגרמנית ברחוב הנביאים 57 (הבניין אינו קיים היום). עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החרימו הבריטים את רכוש מדינות הציר - גרמניה ואיטליה. בית החולים האיטלקי הפך לבית חולים צבאי בריטי, ושכנה בו גם מפקדה מחוזית של חיל האוויר המלכותי.

עם יציאת הבריטים את הארץ במאי 1948 הפך החלק המזרחי של רחוב הנביאים לזירת קרבות בין היהודים לבין הערבים, כשכל צד מנסה להשתלט על הנכסים שהבריטים פינו.

ממלחמת העצמאות ועד מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום מלחמת העצמאות חולקה ירושלים, והקו העירוני חצה את רחוב הנביאים במקום שבו עוברת כיום דרך חיל ההנדסה (כביש עירוני 1). החלק העיקרי של הרחוב ממערב היה בשטח מדינת ישראל, ואילו חלקו המזרחי עד שער שכם היה בשטח ממלכת ירדן. בין אלה היה שטח הפקר ברוחב מטרים ספורים, שהלך והתרחב מדרום לרחוב הנביאים למשולש שגבולותיו הם: מצפון - החלק המזרחי של רחוב הנביאים; ממזרח - חומות העיר העתיקה (בין שער שכם לשער החדש; וממערב - כביש עירוני 1 של היום (במשולש זה שכנה בעבר שכונת קריה נאמנה). בצד הישראלי הסתיים רחוב הנביאים בדרך ללא מוצא, ובשנת 1951 נבנתה חומת מגן למניעת פגיעות צלפים ירדניים.

הייתה זו תקופת שפל לאזור כולו. רחוב הנביאים איבד מיוקרתו, והקונסוליות הרבות עזבוהו למקומות אחרים. מאידך, בית החולים הדסה - שנאלץ לעזוב את מובלעת הר הצופים - עבר לבנייני בית החולים של המיסיון האנגלי ברחוב הנביאים 82, ולבניין בית הספר האנגלי לבנות הסמוך לו ("בית הדגל" - נהרס מאז). חלק מבית החולים הדסה שכן בבניין בית החולים הגרמני (הנביאים 51) שנקרא אז "הדסה-זיו", ובמתחם בית החולים האנגלי נוסד בשנת 1949 בית הספר לרפואה. התנאים במקום היו קשים מאוד לבית החולים, ובשנים 1962-1963 עבר בית החולים אל מעונו החדש בעין כרם.

לאחר איחוד העיר ועד ימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם איחוד העיר במלחמת ששת הימים (יוני 1967), הוסרו החומות וסולקו המוקשים, ורחוב הנביאים הפך לציר תנועה מרכזי המחבר את שער שכם אל מערב העיר. העיר כולה עברה פיתוח מואץ; שכונות חדשות נבנו; ואזורים ותיקים עברו שיקום. תנופת פיתוח העיר פסחה על רחוב הנביאים ועל האזורים הסמוכים לו, שנותרו בעליבותם. בניינים מפוארים הפכו לבתי-דירות פשוטים, וחלקם נהרסו כדי לפנות מקום למגרשי חנייה.

הרחוב הפך לציר תנועה חשוב המחבר בין מזרח העיר לבין מערבה, דרכו עוברים פועלים ממזרח העיר למקומות עבודה במערבה, אך ציר תנועה זה משמש גם את הטרור הפלסטיני: באפריל 2002 חדרה מכונית תופת לצומת רחוב הנביאים-דרך חיל ההנדסה, במטרה להגיע לעיר המערבית ולבצע פיגוע המוני. רב שוטר תומר מרדכי - שוטר שח"מ - עצר את הרכב לבדיקה, ואז אירע פיצוץ, ומרדכי נהרג.‏[3]

בשנת 1991 נסללה דרך חיל ההנדסה כחלק מכביש עירוני 1 - ציר תנועה ראשי בין צפון העיר לדרומה, החוצה את רחוב הנביאים, ומנתק קטע של כ-300 מטרים ממנו מזרחה. בשנת 1998 הוצעה תוכנית לגשר להולכי רגל, שיחבר את שני חלקי הרחוב, אך נכון ל-2007 היא לא בוצעה.

תופעה שהתפתחה לאורך השנים באזור זה (כמו באזורים נוספים בירושלים) היא מאבקי כוח ותגרות ידיים בין חרדים לבין חילוניים על תחבורה ועל פתיחת מסעדות בשבת, שכן מצפון לרחוב משתרע גוש שכונות חרדי.

פיתוח עתידי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טבעת כבישים מרכזית המתוכננת במרכז ירושלים, כוללת ציר תנועה עם ארבעה מסלולים ברחוב הנביאים - מכיכר הדוידקה ועד רחוב שבטי ישראל

ישנם לא מעט חילוקי דעות באשר לעתידו של רחוב הנביאים, הכרוכים בעתיד מרכז העיר כולו. במסגרת תוכניות התחבורה הקיימות בירושלים, הפך רחוב יפו לנתיב הרכבת הקלה בלבד, ללא אפשרות כניסה אליו בכל כלי רכב. תנועת כלי הרכב ממרכז העיר הופנתה לרחוב הנביאים, שהפך לעורק תחבורה ראשי, תוך הכפלת רוחבו משני נתיבים לארבעה בקטע שמכיכר הדוידקה ועד רחוב שטראוס. משם ועד רחוב שבטי ישראל טרם נעשו עבודות הרחבה משום שהן כרוכות בהרס חצרות ומבנים היסטוריים, ועלולות לגרום בכך לנזק רב לרחוב ולמראהו.

קיימות תוכניות נוספות להקים מגדלים גבוהים בתחום רחוב הנביאים וחלקם כבר נמצאים בשלבים מתקדמים (הנביאים 45, הבית בנביאים ועוד), דבר שישפיע על מראהו של הרחוב ועל צביונו. בשנת 2007 החלו העבודות להקמת קניון ענק במתחם שבו שכנה הקונסוליה הגרמנית (הנביאים 57 פינת רחוב ראול ולנברג); וכן בשטח שבו נמצא בית הפחה הטורקי (הנביאים 61) - שייהרס; וכן במגרשי החניה שבאזור. בית נבון ביי (בית המחניים "הראשון", הנביאים 59 מאחור) ישומר כחלק מפרויקט זה. הקניון ישתרע על שטח של כ-100,000 מ"ר, יכלול שטחי מסחר, מגדלי משרדים, דירות ובית מלון.[4] במתחם בית קלק או בית הבישוף (הנביאים 25) החלה חברת אזורים להקים בשנת 2007 פרויקט דירות יוקרה בשטח של 16,500 מ"ר, תוך שימור בית קלק.[5]

רבים חוששים לעתידו של רחוב הנביאים, העלול להפוך מרחוב יפה ופסטורלי בעל היסטוריה מיוחדת במינה, לכביש רועש נטול טעם וחן. בשל כך הוקם מטה מאבק בשם "הוועד למען רחוב הנביאים", שבו שותפים בין היתר החברה להגנת הטבע והמועצה לשימור אתרים. טענות רבות נשמעות על תוכניות העירייה, שאיננה מתחשבת בנזקים הצפויים מהרס מבנים, ומהבעיות הצפויות של זיהום ורעש, האופייניות לציר תחבורה ראשי.

בתי חולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית החולים הגרמני, 1939. מימין - בית החולים ביקור חולים, משמאל - מלון סן-רימו

בית החולים הגרמני (הנביאים 51)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית החולים הגרמני
יונת שלום - סמל מסדר האחיות

בית החולים הגרמני של האחיות הדיאקוניסיות (בגרמנית: Das deutsche Diakonissen-Krankenhaus) נוסד בשנת 1851 בעיר העתיקה, אך בשל התנאים הקשים שם, עבר בשנת 1894 לבניינו החדש ברחוב הנביאים. המבנה בצורת האות ר כולל שני אגפים אורכיים: האחד לאורך רחוב שטראוס, והשני לאורך רחוב הנביאים. האגף המרכזי כולל חזית פינתית מעוטרת במגדל פעמונים מחודד, בסגנון מבני ציבור גרמניים בני התקופה. בקומת הקרקע שכנו חדרי החולים, ובקומה העליונה - קפלת תפילה, חדר אוכל וחדרי מנהלה. בראש מגדל הפעמונים התנוסס צלב, שאיננו עוד. באבן הראשה שבקשת החזית חקוקה שנת הנחת אבן הפינה (1892), ומעליה תבליט של יונה, שהיא סמל מסדר האחיות הדיאקוניסות.

בית החולים הגרמני פעל עד סוף מלחמת העולם הראשונה. לאחר מלחמת העצמאות והניתוק מהר הצופים, שכן במבנה זה חלק מבית החולים הדסה, שנקרא בשם "הדסה-זיו" על שם ד"ר רודי ורט-זיו. כיום מאכלס הבניין את אגף הנשים והיולדות ואת מחלקת הילודים והפגים של בית החולים ביקור חולים. עד היום נמצאת במקום יחידת נפרולוגיה ודיאליזה של בית החולים הדסה.

המבנה המרכזי של בית החולים ביקור חולים. קרוי כיום בניין אווה ואלכסנדר היידן

בית החולים ביקור חולים (הנביאים 53)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריקועי נחושת בשער בית החולים
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית החולים ביקור חולים

בית החולים ביקור חולים נוסד ב-1867 בעיר העתיקה בידי בני העדה החרדית, אך בשל הצפיפות הועבר בשנת 1910 למבנה החדש ברחוב הנביאים. אחד השיקולים בבחירת המקום היה להוות משקל נגד לבתי החולים המיסיונרים. הכניסה הראשית מרחוב שטראוס מורכבת משלוש קשתות, הנסגרות בדלתות, ובהן ריקועי נחושת של מוטיבים יהודיים ופסוקים מהתנ"ך. בשנות ה-60 של המאה ה-20, הפך גם בית החולים זיו שמעבר לכביש לבית חולים ביקור חולים, ובהמשך גם מבנים נוספים ברחוב. עמותת "ביקור חולים הוספיטל", שבמסגרתה פעל בית החולים, נקלעה בראשית המאה ה-21 לקשיים ולחובות של מיליוני שקלים, ובאוגוסט 2007 אישר בית המשפט המחוזי בירושלים את מכירת בית החולים לאיש העסקים ארקדי גאידמק. מאז שנת 2004 מתבצעות בבית החולים עבודות לשימור המבנה ולבנייה של מחלקות בית החולים בהיקף נרחב.

בית החולים האיטלקי

בית החולים האיטלקי (הנביאים 34)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצריח בראש מגדל הפעמונים
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית החולים האיטלקי

בית החולים האיטלקי נבנה על ידי ממשלת איטליה, שביקשה, כמו מעצמות נוספות, להפגין נוכחות בירושלים. ב־1910 רכשה את הקרקע "האגודה לעזרה למיסיונרים איטלקים". האדריכלים האחים לואיג'י ואנטוניו ברלוצי הגיעו מאיטליה כדי לתכנן את הבניין, ולאחר עיכובים רבים עקב מלחמת העולם הראשונה, נשלמה הבנייה בשנת 1919. סגנון הבניה של בית החולים אופייני למבני ציבור איטלקים, כמו הפאלאצו וקיו (Palazzo Vecchio - הארמון הישן) בפירנצה. במרכז הבניין שוכנת כנסייה בעלת חזית מפוארת, ולה מגדל פעמונים. החלונות הקמורים עוצבו בסגנון נאו-גותי, והבניין כולו מכוסה בעיטורי אבן וסמלי אצולה איטלקיים ממסעי הצלב. בעבר כללה הכנסייה ציורים ופסלים של מריה ושל ישו, אך אלה הוסרו. גדר הברזל המקורית, הקיימת עד היום, מעוטרת אף היא בסמלים כמו נשר מכונף, גאורגיוס הקדוש הורג הדרקון, הזאבה הקפיטולינית מניקה את התאומים רמוס ורומולוס, ועוד.

בית החולים פעל בין השנים 1919-1939, והמקום שימש כמוקד פעילות ותפילה לקהילה האיטלקית בירושלים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החרימו הבריטים את הבניין, והשתמשו בו כבית חולים צבאי וכמפקדה מחוזית של חיל האוויר המלכותי, והבניין הפך למתחם צבאי סגור ומגודר. "ההגנה" הצליחה להשתלט על הבניין במאי 1948, מיד עם יציאת הבריטים, ובמלחמת העצמאות שימש הבניין כעמדה קדמית וכנקודת תצפית של צה"ל. הבניין הוחזר אחר כך למסדר הנזירות האיטלקי שניהל אותו, אולם בשנת 1963 הוא נמכר לממשלת ישראל, ומאז משמש את משרד החינוך והתרבות.

בית החולים של המיסיון האנגלי. המבנה המרכזי - אגף קנוויי (Kennaway) ששימש את המנהלה

בית החולים של המיסיון האנגלי (הנביאים 82)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויטראז' בבניין הראשי, המתאר את מעמד מתן תורה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית החולים של המיסיון האנגלי

בית החולים של המיסיון האנגלי (באנגלית: English Mission Hospital) נוסד על ידי החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים, ופעל בעיר העתיקה בין השנים 1843-1897, ולאחר מכן עבר לרחוב הנביאים, שם פעל עד שנת 1948.

הבית ברחוב הנביאים נבנה בין השנים 1895-1896 על פי תכנון של האדריכל הבריטי ברספורד פייט (Beresford Pite), ונחנך בשנת 1897, בסגנון הקולוניאלי הבריטי, עם ייחוד: במקום מבנה בעל חזית ישרה, תכנן פייט מבנה בצורת חצי סהר, שבמרכזו גינה. המבנה המרכזי שימש את המנהלה, ומשני צדיו ניצבו ארבעה ביתנים עבור מחלקות החולים, שחוברו אלה לאלה באמצעות מסדרון מקורה עגול. שני מבנים דו-קומתיים נוספים עם כיפות אבן נבנו בסמוך, האחד כמרפאה וכבית המרקחת והשני כבית הרופא.

במלחמת העצמאות עבר בית החולים הדסה אל מבנה בית החולים האנגלי ואל בניין בית הספר לבנות הסמוך לו. בשנת 1963 עקר בית החולים הדסה למשכנו בעין כרם, והמבנים של בית החולים הוחזרו לבעליהם המקוריים. מאז שוכן במקום בית הספר האנגליקני The Anglican School, שהוא בית ספר פרטי, בו לומדים בעיקר ילדי דיפלומטים ואנשי או"ם.

בית החולים מאיר רוטשילד

בית החולים מאיר רוטשילד (הנביאים 37)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית החולים מאיר רוטשילד
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית החולים מאיר רוטשילד

בית החולים מאיר רוטשילד הוא בית החולים היהודי הראשון שנבנה מחוץ לחומות העיר העתיקה. הוא נבנה ביוזמת הברון ג'יימס (יעקב) מאיר רוטשילד, בשנים 1887-1888 על פי תכנון האדריכל הירושלמי אלכסיי פרנגייה (Alexei Franghia). בימי מלחמת העולם הראשונה חדל מפעולתו, ובשנת 1919 החל לפעול בו בית החולים הדסה, עד 1939 - אז עבר בית החולים להר הצופים. החל משנות ה-40 של המאה ה-20 החלו לפעול במקום מוסדות חינוך לבנים ולבנות, ובשנת 1970 נוסדה במקום מכללת הדסה. כיום צמוד בניין מודרני של מכללת הדסה לבניין ההיסטורי.

חזית בית החולים לילדים מריאנשטיפט

בית החולים לילדים מריאנשטיפט (הנביאים 29)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכניסה לבית החולים לילדים מריאנשטיפט
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית החולים לילדים מריאנשטיפט

בית החולים לילדים מריאנשטיפט (בגרמנית: Marienstift Kinderhospital) היה בית החולים הראשון לילדים בירושלים. הוא שכן בבית חד-קומתי צנוע ברחוב הנביאים, שנבנה בסגנון ערבי כפרי בסוף המאה ה-19, והיה שייך לכנסייה הסורית-אורתודוקסית. בשנת 1872 שכר ד"ר מקס סנדרצקי, רופא ילדים גרמני, את הבניין, בסיועו של הדוכס הגדול של מקלנבורג-שוורין שבגרמניה. בשל כך, נקרא בית החולים על שם אשתו, הנסיכה מריה פון שוורצבורג רודולשטאדט. בית החולים טיפל חינם בתושבי ירושלים, במימון תרומות מגרמניה, ומעט תקציב מ"הוועד הכללי כנסת ישראל". שטחו המצומצם של המקום לא אפשר טיפול ביותר מ-17 ילדים בו זמנית, וד"ר סנדרצקי שכר בניין נוסף ברחוב הנביאים 30. סנדרצקי התאבד בשנת 1899, לאחר שבריאותו התרופפה ולאחר שהשלטון העות'מאני הערים קשיים על פעילות המקום. המקום נסגר והמטופלים הועברו לבית החולים מאיר רוטשילד הסמוך.

לאחר כמה שנים עבר הבית לידי ארתור קסטלר (1905-1983) - סופר, הוגה דעות פוליטי, פילוסוף ועוזרו של זאב ז'בוטינסקי. בשנת 1925 עברה משפחת האדריכלים בן-דור להתגורר במבנה, שם המציאו האחים בן-דור את "האבן המזויפת" - לבני מלט שעוצבו בתבנית, שהקנתה להם מראה "טבעי". דוגמה ל"אבנים מזויפות" ניתן למצוא בחצר הקדמית, שם ניצבת עדיין גדר מאבנים אלו. בשנים האחרונות שוכנת במקום עמותת "שבת אחים",[6] המסייעת במתן טיפולים רפואיים בעיקר לילדים פלסטינים.

הנביאים 38-40 - החלק המרכזי של בניין הקונסוליה האתיופית ובו פסיפסים צבעוניים
בניין הקונסוליה האיטלקית ברחוב הרב קוק

קונסוליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחוב הנביאים נקרא בעבר "רחוב הקונסוליות" או "רחוב הקונסולים", וזאת בשל ריבוי הקונסוליות בו: הקונסוליה האמריקנית שכנה ברחוב הנביאים 48 (כיום מרכז מסחרי קטן); הקונסוליה האוסטרית שכנה בבניין שנהרס (כיום - כיכר הדוידקה); הקונסוליות של נורבגיה, שבדיה וספרד שכנו ברחוב אתיופיה 5 - סמוך לבית תבור; והקונסוליה האיטלקית שכנה ברחוב הרב קוק 12, סמוך לרחוב הנביאים.

הקונסוליה של אתיופיה הקיסרית נבנתה בבית מידות ארוך ומפואר ברחוב הנביאים 38-40 בשנים 1925-1928. הבניין בולט בפסיפסים צבעוניים, בהם דמות אריה, שהוא סמל שושלת קיסרי אתיופיה, אשר החשיבו עצמם כצאצאי שלמה המלך ומלכת שבא. היילה סלאסי, קיסר אתיופיה הירבה לבקר בבניין זה בשנת 1936, כאשר נכבשה ארצו על ידי איטליה הפשיסטית, והוא נמלט לארץ ישראל. הבניין משמש כיום למגורים.

הקונסוליה הגרמנית שכנה ברחוב הנביאים 57, בבית שנבנה בשנות ה-70 של המאה ה-19, כבית המגורים המפואר של משפחת הסוחר וילהלם דויסברג. הקונסוליה עברה לבניין זה בשנות ה-80 של המאה ה-19. היו אלו ימי הזוהר של הקהילה הגרמנית-נוצרית (כולל הטמפלרים), שהגיעה להישגים רבים בארץ. מוסדות גרמניים רבים נבנו אז בירושלים, ורבים מהם ברחוב הנביאים. הקונסוליה הייתה מרכז הפעילות הגרמנית בארץ ישראל, ובסוף המאה ה-19 אף הגנה על יהודים יוצאי גרמניה, שהיו בני חסותה. הקונסוליה פעלה כשגרירות לכל דבר, וקידמה את האינטרסים של גרמניה, ששאפה להגביר את השפעתה ומעורבותה באזור.

עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, הונף דגל צלב הקרס על כל המוסדות הרשמיים של גרמניה, ובהם בניין הקונסוליה ברחוב הנביאים, במקביל לדגל האימפריה הגרמנית. קונסול גרמניה היינריך וולף, שאשתו הייתה יהודיה, התנגד לדגל הנאצי ופוטר מתפקידו. הנפת הדגל עוררה התנגדות רבה בקרב הציבור היהודי, ואנשי "ברית הבריונים" חדרו לבניין והסירו את הדגל. מספר ימים לאחר מכן אף הוצת שער הכניסה. הקונסוליה נסגרה ביוזמת הגרמנים באוגוסט 1939 זמן קצר לפני תחילת מלחמת העולם השנייה. המבנה הולאם לאחר מכן על ידי הבריטים, שהשתמשו בו עבור משרד העבודה, וב-5 באוגוסט 1947 פוצץ האצ"ל חלק מהבניין. לאחר קום המדינה שימש הבניין את תע"ש ולאחר מכן את משרדי מפא"י. בשנות ה-70 נהרס הבניין כליל, והמקום משמש כיום כמגרש חנייה. כביש לתחבורה ציבורית נסלל על חלק משטח הקונסוליה, והוא מחבר בין רחוב הנביאים ורחוב יפו (הרחוב נקרא על שמו של חסיד אומות העולם ראול ולנברג).

מוסדות דת וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן מבנים בולטים ששמשו או משמשים כמוסדות דת וחינוך.
רשימה מפורטת של כל המבנים והאתרים - בטבלה שבתחתית הדף.

מנזר סן ז'וזף - המבנה המרכזי

מנזר סן ז'וזף (הנביאים 66)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן הראשה בכניסה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מנזר סן ז'וזף

מנזר סן ז'וזף של ההתגלות (בצרפתית: Saint Joseph de l'Apparition) הוא מנזר צרפתי-קתולי, השוכן במתחם הכולל גם בית יתומות ובית ספר צרפתי. מסדר האחיות הצרפתי סן ז'וזף נקרא על שם יוסף הנגר, אבי משפחתו של ישו. הוא נוסד בעיר מרסיי בשנת 1843 במטרה לעסוק ברפואה ובטיפול ביתומים. המסדר החל לפעול בעיר העתיקה של ירושלים בשנת 1851, וכשהצרכים גדלו, נרכש ב-1884 המגרש ברחוב הנביאים.

המנזר נבנה בשנים 1887-1893 בסגנון נאו-רנסאנסי טיפוסי: בראש פתח הכניסה ניצבת אבן ראשה מסוגננת, ועליה כמה סמלים: האותיות JMJ המרכיבות את ראשי התיבות של Jesus-Maria-Josef (ישו-מריה-יוסף); לב המציין את ההקרבה והאהבה בדת הנוצרית; ועוגן המציין את מקום היווסדו של המנזר בעיר הנמל מרסיי. מעל האבן מופיע צלב. הקומה השלישית נוספה בתקופה מאוחרת יותר, דבר הניכר בסדר השונה של החלונות בקומה זו לעומת שתי הקומות התחתונות.

במלחמת העצמאות שימש המנזר כמרפאה וכבית חולים צבאי לכוחות הישראליים. לאחר המלחמה ועד 1961 שימש המבנה את בית הספר לאחיות של הדסה, וזאת מפני שבית החולים הדסה עבר למתחם בית החולים של המיסיון האנגלי שבהמשך רחוב הנביאים.

הכנסייה האוונגלית (הנביאים 55)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הויטראז' - מוטיב שבעת המינים
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הכנסייה האוונגלית הבינלאומית

הכנסייה האוונגלית הבינלאומית (באנגלית: International Evangelical Church) הוקמה בשנת 1908 ביוזמתו ובתכנונו של כהן הדת האוונגלי האמריקני ד"ר אלברט אדוארד תומפסון (Albert Edward Thompson)‏ (1876-1929). עד סוף ימי המנדט הבריטי היוותה הכנסייה את מרכז הקהילה האוונגלית בירושלים, שרובה הורכב מערבים-נוצרים. במקום גם התקיים בית ספר לבנים. מאז קום המדינה הקהילה האוונגלית איננה משתמשת במקום, והוא מנוהל על ידי הארגון הנוצרי האמריקני - The Christian and Missionary Alliance.[7] בשנת 1970 עוטרו חלונות הכנסייה בויטראז'ים ובהם מוטיבים של שבעת המינים. הכנסייה משמשת כיום לקונצרטים, ובית הספר משמש כבית הארחה.

בית הקיסרית טיטו

בית הקיסרית טיטו (או טאיטו) מאתיופיה / בית הספר לאמנות בצלאל (רח' שאול אדלר 7)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Taytu Betul House Adler Street 02.jpg

בית הקיסרית טיטו (או טאיטו) נבנה בשנים 1904-1906 כאכסניה לצליינים אתיופיים, על ידי מנליק השני, קיסר אתיופיה והוקדש לכבוד אשתו, הקיסרית טיטו בטול. צליינים בודדים פקדו את המקום, ולכן הוא הושכר למוסדות יהודיים. בין השנים 1906-1908 שימש הבית כמשכנו הראשון של בית הספר לאמנות בצלאל, בראשותו של פרופ' בוריס שץ. המקום היה צר מלהכיל את כל התלמידים, ובשנת 1908 עבר בית הספר לרחוב שמואל הנגיד, והמקום הושכר לבית יתומות חרדי ששכן בו עד 1929. הבניין שייך עד היום לאתיופים, וכיום שוכן בו המרכז הבינלאומי של ארגון "גשרים לשלום" (Bridges for Peace)[8] העוסק בקירוב לבבות בין עמים ודתות.

הנביאים 42 - בית הכמורה הגרמני, כיום: בית ספר אורט אולייסקי

בית הכמורה הגרמני (בית הפְּרוֹבְּסְט) / בית ספר אורט אולייסקי (הנביאים 42)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתחם בו נבנה הבית שימש בשנת 1898 את מחנה האוהלים של קיסר גרמניה וילהלם השני בביקורו בירושלים. ב-2 בנובמבר נפגש הקיסר במקום זה עם בנימין זאב הרצל שעמד בראש משלחת נציגים ציונים.

בשנת 1903 הוקם הבניין בתכנון האדריכל הגרמני פלמר הבן, בסגנון גרמני מפואר שכונה "וילהלמיני-אימפריאלי". הבניין שימש כבית ראש הקהילה הגרמנית-פרוטסטנטית - הפְּרוֹבְּסְט, שהתגורר קודם בעיר העתיקה. בין השנים 1918-1926 התגורר במקום מושל ירושלים רונלד סטורס. מאז שנת 1948 ועד סוף שנות ה- 70 נוספו שני מבנים למתחם וזה שימש כביה"ס לאלקטרוניקה אוטומכניקה ומכניקה עדינה ונקרא "אורט ירושלים " (הנביאים) . משעברה מחלקת האלקטרוניקה והמחשבים לגבעת רם נוספו בו מקצועות טכנולוגיים ושמו השתנה ונקרא עד היום "אורט אולייסקי" .

בתי מגורים ובתי מלון[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן מבנים בולטים שנבנו או שימשו כבתי מגורים או כבתי מלון.
רשימה מפורטת של כל המבנים והאתרים - בטבלה שבתחתית הדף.

בית תבור

בית תבור (הנביאים 58)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינות המבנה מעוצבות כקרנות מזבח
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית תבור

בית תבור נחשב לאחד הבתים היפים בעיר. הוא נחנך בשנת 1889, כבית מגוריו של הארכאולוג והאדריכל הגרמני קונרד שיק (1822-1902), שהיה מגדולי חוקריה ובוניה של ירושלים במחצית השנייה של המאה ה-19. על הכניסה לבית חקק שיק, כפרוטסטנטי אדוק, את השם THABOR בהשראת הפסוק מספר תהלים (פרק פ"ט, י"ג): "צפון וימין, אתה בראתם; תבור וחרמון, בשמך ירננו". סגנונו המיוחד של הבית משלב ארכיטקטורה גרמנית עם מוטיבים מזרחיים. הבית מוקף חומת אבן ירושלמית עם שער כניסה, המזכיר שער מבצר גרמני מימי הביניים, עם מגדל שמירה קטן. המבנה הראשי בנוי במתכונת המזכירה בתי ערבים אמידים מאותה תקופה, הכוללים קירות אבן עבים מאד, גומחות ותקרות מקומרות. בקירות הבית, מפנים ומחוץ, שילב שיק עותקים של ממצאים ארכאולוגיים, המשקפים את אהבתו לארכאולוגיה ולארץ ישראל. פינות הגג עוצבו בצורת קרנות מזבח. המקום משמש מ-1951 ועד היום את המכון התאולוגי השבדי.

בית מחניים "הראשון" או בית נבון ביי - הנביאים 59 מאחור

שני בתי "מחניים" (מאחורי הנביאים 59, והנביאים 13)[עריכת קוד מקור | עריכה]

First Mahanaim House 02.jpg
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית נבון ביי / בית מחניים (הראשון)

"בית מחניים" (הראשון) או "בית נבון ביי" (שמות נוספים: "בית שפיטלר" ו"בית פרוטיגר") שוכן בין רחוב הנביאים 59 ורחוב יפו. זהו בית דו-קומתי סימטרי, ששמו שאול מהפסוק בספר בראשית (פרק ל"ב, פסוק ג'): "ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים". מעל פתח הכניסה הראשית קבועה אבן ועליה שם הבית: MAHANAIM. בונה הבית היה כריסטיאן פרידריך שפיטלר מבזל שבשווייץ, שהקימוֹ ב-1869 כבית מגורים עבור המוסד המיסיונרי "בית אחים". הבית נחשב באותה תקופה כבית המגורים המפואר ביותר בעיר. ב-1873 עבר הבית לידי שווייצרי אחר - הבנקאי ואיש העסקים יוהנס יעקב פרוטיגר (Johannes Frutiger)‏ (1836-1899). הלה התגורר במקום עד 1885, והוא זה שהעניק לבית את שמו, בהתבסס על שמו הפרטי - יעקב. פרוטיגר עבר לבניין מפואר יותר - בית מחניים השני (להלן). הבית נמכר ליוסף נבון ביי (1858-1934), בנקאי ואיש עסקים יהודי אמיד, יוזם ובונה מסילת הרכבת לירושלים, שהיה שותפו של פרוטיגר לעסקים. נבון התגורר בבניין עד מותו. המקום עבר מיד ליד, ומשנות ה-70 שוכנות במקום מסעדות.

בית מחניים "השני" - הנביאים 13
Mahanain d.JPG
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית מחניים (השני)

"בית מחניים" (השני) הוא בניין מפואר בסגנון נאו-קלאסיציסטי השוכן ברחוב הנביאים 13 (פינת שבטי ישראל). הבית נבנה ב-1885 כביתו הפרטי של אותו יוהנס פרוטיגר, והיה אז אחד מבתי המגורים הגדולים והמפוארים ביותר בארץ. הבניין תוכנן על ידי האדריכל הטמפלרי תיאודור זנדל (Theodor Sandel) כמבנה בעל שתי קומות, עליית גג ומרתף. בראש הגג הוקמה מרפסת הצופה אל העיר העתיקה. גם בבניין זה גמלון בכניסה ועליו חקוק שם הבית MAHANAIM. אגפי הבניין מעוטרים בגילופי אבן מעוינים, ובחצר הבית גן גדול.

פרוטיגר פשט את הרגל, והבית נמכר ל"אגודת אחים" (The Jewish Anglo Association) מלונדון, שבשנת 1896 העבירה לבניין את בית הספר היהודי לבנות, שבאחריותה, מהעיר העתיקה. בית ספר זה, שלימים נודע בשם "בית הספר אוולינה דה רוטשילד", שכן במקום בין השנים 1896-1917 ואחר כך בין השנים 1931-1948. בית הספר נודע גם בשם "בית הספר של מיס לנדאו" על שם המנהלת אנני (חנה) לנדאו (1873-1945), שאף התגוררה במקום. במלחמת העולם הראשונה שימש המקום גם כתחנה לחלוקת מצרכי מזון וציוד לנזקקים מטעם הג'וינט. בשנת 1917 המבנה הוחרם על ידי השלטון העות'מאני, אשר גרם לו נזק רב. בשנת 1918 הוחזר הבית ל"אגודת אחים", ואז הושכר כבית מפואר למגורים, בו שכנו מנחם אוסישקין, ששימש כראש ועד הצירים, וכן ד"ר משה זמורה, שהיה עורך דין, ולימים כיהן כנשיא בית המשפט העליון הראשון. במשך תקופה קצרה התגורר בבית אף הסופר ש"י עגנון. בשנים 1927-1933 התגוררו בבניין הנציבים העליונים של המנדט הבריטי - הלורד הרברט פלומר ואחריו ג'ון צ'נסלור. משנת 1949 ועד היום משמש הבניין כלשכת שר החינוך והתרבות של מדינת ישראל.

הבית בו התגוררה רחל המשוררת
בית הצייר הולמן האנט וד"ר הלנה כגן

בית הולמן האנט וד"ר הלנה כגן (הנביאים 64)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בור מים בחצר הבית

בית מידות דו-קומתי זה שוכן בחלק הפנימי של חצר גדולה, ובה בוסתן ים תיכוני ובמרכזו בור מים. הבית נבנה בשנת 1876 עבור הצייר האנגלי הולמן האנט (1827-1910), שהשתקע בארץ ממניעים אמנותיים-רומנטיים, וגם ממניעים דתיים. בימי מלחמת העולם הראשונה התגוררו בבית חיילים טורקיים שהשחיתו את המקום. בשנת 1916 עברה להתגורר בבית ד"ר הלנה כגן (1889-1978), רופאת ילדים ילידת טשקנט, שלמדה רפואה בשווייץ, ועלתה לארץ בשנת 1913. הבית שימש למגוריה עם בעלה ואמה, וכן כמרפאת ילדים. לאורך השנים טיפלה כגן בילדים בני כל הדתות והצילה רבים מהם ממוות ומחולי. מקצועיותה ומסירותה הפכו לאגדה ברבות השנים, ובשנת 1975 היא זכתה בפרס ישראל. כגן ובעלה הכנר אמיל האוזר היו פעילים מאוד בתחום המוזיקה, והבית הפך למקום מפגש של אנשי תרבות ומוזיקה ושל אנשי האליטה ובהם מנהיגי היישוב.

בחצר הבית, מצד מזרח, עומד בית חד-קומתי קטן, שבו התגוררה בשנת 1925 רחל המשוררת (1890-1931). היא עברה לירושלים בהמלצת רופאיה, לאחר שחלתה בשחפת ונזקקה לאוויר יבש, אך הבדידות הנוראה דחפה אותה לעזוב את העיר לאחר שנה, והיא עקרה לתל אביב. במהלך שנה עגומה זו כתבה רחל רבים משיריה היפים ביותר, ובהם השיר "עץ האגס", אותו חיברה בהשראת עץ אגס שנטע הצייר הולמן האנט: "זֵר פְּרָחִים עֲנָקִי לְמוֹ חַלּוֹנוֹ מַמָּשׁ!".[9]

בית טיכו

בית טיכו (רח' טיכו, מאחורי הנביאים 43)[עריכת קוד מקור | עריכה]

TichoHouse Narrow.jpg
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית טיכו

בית טיכו, שנחשב לאחד הבתים הראשונים שנבנו מחוץ לחומות העיר העתיקה, נבנה בשנת 1864 על ידי המוסלמי האמיד אגא ראשיד. האגדה הירושלמית מספרת כי ראשיד בנה את הבית עבור בנו הבכור שעמד להתחתן, אך משפחת הכלה ביטלה את השידוך ימים ספורים לפני החתונה. בעקבות כך ננטש הבית ועמד שומם במשך חמש שנים. בשנת 1869 שכר את הבית היהודי המומר סוחר העתיקות מוזס וילהלם שפירא (1830-1884), שלימים נודע כזייפן עתיקות. שפירא התגורר בבית עד להתאבדותו בשנת 1884, בעקבות הסתבכותו בפרשת הזיוף. אחריו אכלסו את הבית מספר דיירים, וב-1924 נקנה הבית על ידי רופא העיניים ד"ר אברהם אלברט טיכו (1883-1960) ורעייתו הציירת אנה טיכו (1894-1980), שהטביעו עליו את חותמם האישי ועל שמם הוא נקרא עד היום. בשנת 1929, כחלק מפרעות תרפ"ט, נדקר ד"ר טיכו בדרכו למרפאתו שבשכונת מאה שערים, ובעקבות כך החליטו הוא ואשתו להסב את הקומה התחתונה של הבית למרפאת העיניים. מרפאה זו שירתה את אוכלוסיית ירושלים, עשירים ועניים כאחד. שמעו של ד"ר טיכו יצא למרחוק, ואת מרפאתו פקדו חולים מרחבי המזרח התיכון. ביתם של בני הזוג היה למקום מפגש לאליטה של אותה תקופה בארץ ובעולם. אנה, ששימשה כסייעת במרפאה עד מותו של בעלה ב-1960, ציירה ורשמה את נופיה של ירושלים ואת אנשיה, בעיקר לאחר מותו, ועד ליום מותה בשנת 1980. הבניין, ששופץ על ידי האדריכל דוד קרויאנקר על פי תוכניות שאושרו על ידי אנה טיכו עוד בחייה, הוסב למוזיאון מודרני המיטיב לשקף את אווירת ירושלים של תחילת המאה ה-20. מוזיאון ישראל מפעיל כיום את בית טיכו כשלוחה חיצונית של המוזיאון. במוזיאון מוצגים יצירותיה של אנה טיכו ואוסף החנוכיות של ד"ר אברהם טיכו.

בית הרב קוק מבט מכיוון רחוב הנביאים

בית הרב קוק (רח' טיכו, מאחורי הנביאים 39)[עריכת קוד מקור | עריכה]

החצר הפנימית
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית הרב קוק

בית הרב קוק שוכן בקומה השנייה של שכונת בית דוד, הכוללת מבנה ריבועי הסוגר על חצר פנימית, דוגמת "שכונת חצר" קלאסית של ירושלים במאה ה-19. השכונה נקראת על שם הנדבן דוד רייז, והיא נבנתה בשנת 1873. ב-1922 נבנתה הקומה השנייה למבנה, לכבודו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1865-1935) שעבר להתגורר במקום. לימים ייסד הרב קוק את הרבנות הראשית לישראל, ושימש כרב האשכנזי הראשי הראשון. הוא התגורר בביתו שברחוב הנביאים עד יום מותו. הכניסה לבית הרב אינה דרך השער הצר הננעל עד היום מדי ערב בשכונת בית דוד, אלא דרך גרם מדרגות חיצוני, שלו חצר נפרדת. כיום משמש המקום כמוזיאון ומרכז לתיעוד מורשתו של הרב.

בית קלק / בית הבישוף

בית קלק / בית הבישוף (הנביאים 25)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Bishophousejerusalem2.jpg

בית קלק הנו בניין דו-קומתי מרשים, המוקף בחצר גדולה ובה עצי ברוש ואורן. הוא נבנה כנראה ב-1876 על ידי "האגודה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים" (האגודה שהקימה את בית החולים של המיסיון האנגלי ברחוב הנביאים 82). הבניין נועד לשמש בית מגורים ומשכן ייצוגי של מנהל האגודה בירושלים, ובין השנים 1878-1902 התגורר בו הכומר ארתור הייסטינגס קלק (Arthur Hastings Kelk). הבניין כונה "בית קלק", "בית הבישוף", ו"בית המיסיון". בשנת 1944 נפתח בבניין מפעל זכוכית של חברת פניציה, כדי לספק את הביקוש לכלים ומכשירי זכוכית לצורכי רפואה. באותה תקופה כונה הבניין בשם "בית פניציה". כיום נבנה במקום בית דירות מפואר, תוך שימור הבניין המקורי.

מלון קאמיניץ

מלון קאמיניץ (מאחורי הנביאים 65)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מה שנותר מהכניסה המפוארת
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלון קאמיניץ

מלון קאמיניץ הוא בניין דו-קומתי בעל כניסה מפוארת, שנבנה בסוף המאה ה-19. לימים עבר הבניין לרשות כולל ווהלין, שהשכיר את הבית, כנראה בשנת 1891, למשפחת קאמיניץ, שהחזיקה בתי מלון בסגנון אירופי בחברון וביפו. בית המלון נחשב בעיני בני התקופה למקום יוקרתי ומפואר ביותר, בו שהו תיירים רבים, ונערכו חתונות מפוארות. שמו הרשמי של המלון היה "הוטל ג'רוזלם", ובעברית: "בית אשל ירושלים". לאחר כעשרים שנות פעילות עברה הנהלת המלון לרחוב יפו, והבניין ברחוב הנביאים הפך לבית מגורים. החל משנות ה-50 הבית מוזנח, ולמרות שהוא מיועד לשימור, ישנה סכנה שייהרס.

הנביאים 4 - אכסניית פייסל

הקטע המזרחי של רחוב הנביאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקטע המזרחי של הרחוב, שאורכו כ-300 מטרים, מרחוב סולטאן סולימאן (סמוך לשער שכם) ועד לדרך חיל ההנדסה (כביש עירוני 1) של היום, היה מיושב בסוף המאה ה-19 על ידי שכונות יהודיות שונות, בהן קריה נאמנה ('בתי ניסן ב"ק') מדרום לקטע, ואשל אברהם ("שכונת הגוּ‏רג'ים") מצפון לו. מאורעות תרפ"ט החלו בפרעות שנעשו בשכונות אלה, והניצולים נטשו את המקום. מאז נחצה הרחוב הלכה למעשה, והקטע המזרחי עבר לשליטת הערבים. לאחר מלחמת העצמאות נותר הקטע המזרחי בשליטת ממלכת ירדן, ועד היום הוא חלק ממזרח ירושלים הערבית. בתי השכונות היהודיות נחרבו, והצד הדרומי של הקטע המזרחי, בו שכנו בתי ניסן ב"ק - איננו בנוי כיום. רק הצד הצפוני של קטע זה בנוי כיום, והוא כולל את בתים 2-20 ברחוב הנביאים. בבתים אלה שוכנים כיום שוק, בתי מלאכה, אכסניות, משרדים שונים ובתי מגורים. חלק מבניינים אלה הם מבני פאר שנבנו על ידי מוסלמים אמידים בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, בסגנון בנייה ערבי עירוני שהיה מקובל באותה עת. בעת חפירת היסודות לבניין 18 (בתי דוזדאר שניבנו על ידי מוסלמים בסוף המאה ה-19) התגלתה רצפת פסיפס מפוארת, כנראה של כנסייה, ועליה כתובת הקדשה בארמנית המתאימה לתקופה הביזנטית בין המאות 4- 6.

גלריית תמונות של מבנים ואתרים נוספים בעלי עניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת מבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימת מבנים בעלי חשיבות. סדר המבנים ממזרח (שער שכם) לכיוון מערב (כיכר הדוידקה):

הצד הדרומי - מספרי בתים אי-זוגיים   הצד הצפוני - מספרי בתים זוגיים
מספר
בית
חנוכת
המבנה
שם המבנה והשימוש המקורי שימוש במבנה כיום תוכניות לעתיד מספר
בית
חנוכת
המבנה
שם המבנה והשימוש המקורי שימוש במבנה כיום תוכניות לעתיד
          2 [10] סוף המאה ה-19
Flag of Palestine.svg בית הינדיה
Flag of Palestine.svg משרדים ומסחר  
          4 תחילת המאה ה-20 Flag of Palestine.svg מגורים
Flag of Palestine.svg אכסניית פייסל, מסחר
 
          16‑18 סוף המאה ה-19
Flag of Armenia.svg כנסייה ארמנית (בין המאות 4 - 6)
Flag of Palestine.svg בתי דוזדאר - מגורים
Flag of Israel.svg Flag of Palestine.svg מרפאת קופת חולים כללית, מסחר, מגורים  
          20 Flag of Palestine.svg מגורים
Flag of Palestine.svg אכסניית רעמסס
 
13 [11] 1885 Civil Ensign of Switzerland.svg בית מחניים "השני" - מגורים
Flag of Israel.svg - בית ספר אוולינה דה-רוטשילד
Flag of Israel.svg לשכת שר החינוך לשימור 32 [12] לפני 1876 Flag of Israel.svg בית ביי תורג'מן Flag of Israel.svg גלריית סדנת ההדפס, משרד החינוך והתרבות לשימור
15 [13] 1925
Flag of Italy.svg בית הספר הסאלזיאני
Flag of Israel.svg משרד החינוך והתרבות   34 [14] 1919 Flag of Italy.svg בית החולים האיטלקי Flag of Israel.svg משרד החינוך והתרבות לשימור
19‑21 סוף המאה ה-19
Flag of Palestine.svg בנייני מגורים
Flag of Israel.svg מבני ברמן - בעלי מאפיית ברמן
Flag of Israel.svg מבני מגורים לשימור 36 1958 Flag of Israel.svg בניין לב רם (ניבנה כבית מלון) Flag of Israel.svg משרד החינוך והתרבות  
23 שנות ה-30 Flag of Israel.svg בית משפחת ברמן (בעלי המאפייה בבתים 19-21) מבנה נטוש לשימור 38‑40 1928 Flag of Ethiopia (1897-1936; 1941-1974).svg הקונסוליה האתיופית Flag of Israel.svg בית מגורים לשימור
25 1876 ? Flag of the United Kingdom.svg בית קלק / בית הבישוף מבנה בשיפוצים לשימור ולבניה
          42 1903 Flag of the German Empire.svg בית הכמורה הגרמני (בית הפְּרוֹבְּסְט)
Flag of the United Kingdom.svg בית המושל רונלד סטורס
Flag of Israel.svg בית ספר אורט אולייסקי לשימור
          רח' שאול אדלר 1910
Flag of the German Empire.svg בית הספר הגרמני
Flag of Israel.svg בנייני משרדים  
          1906 Flag of Ethiopia (1897-1936; 1941-1974).svg בית הקיסרית טיטו - אכסניה לצליינים אתיופיים
Flag of Israel.svg בית ספר לאומנות בצלאל
Continents vide couleurs.png מוסד נוצרי "גשרים לשלום"[8]  
29 אמצע המאה ה-19 Flag of the German Empire.svg בית החולים לילדים מריאנשטיפט Flag of the United States.svg עמותת "שבת אחים"[6] לשימור 44 תחילת המאה ה-20
Flag of the United Kingdom.svg בתי מלאכה של מחלקת עבודות ציבוריות המנדטורית
Flag of Israel.svg בתי מלאכה ומסעדות


סעדות

לשימור
          48 סוף המאה ה-19
Flag of the United States.svg הקונסוליה האמריקאית
Flag of Israel.svg מסעדות  
33 1902
Flag of Israel.svg בית חינוך עיוורים
המבנה בשיפוצים מקיפים בשיקום 50 1910 ?
Flag of Russia.svg בית הארכימנדריט ניקיטה - אכסניה לצליינים רוסיים
Flag of Israel.svg מגורים  
35 1970
Flag of Israel.svg מכללת הדסה
Flag of Israel.svg מכללת הדסה   52 1897
Flag of the United Kingdom.svg מלון, ולאחר מכן משרדי המחוז של מחלקת עבודות ציבוריות המנדטורית
מבנה נטוש  
37 1888 Flag of Israel.svg בית החולים מאיר רוטשילד Flag of Israel.svg חלק ממכללת הדסה   54 תחילת המאה ה-20
Flag of Israel.svg בית ד"ר יצחק ד'ארבלה
Flag of Israel.svg מסעדה  
39 סוף המאה ה-19
Flag of Israel.svg מגורים ואחר כך בניין בית הקפה פת
המבנה נהרס   56 1890 בקרוב
Flag of the United Kingdom.svg בית המיסיון האנגלי
Flag of Israel.svg בית הקהילה המשיחית הישראלית לשימור
רח' ד"ר אברהם טיכו 1873 Flag of Israel.svg שכונת בית דוד - בית הרב קוק Flag of Israel.svg בית הרב קוק - מוזיאון לשימור 58 1889 Flag of the German Empire.svg בית תבור - מגורים Flag of Sweden.svg המכון התאולוגי השבדי לשימור
1864 Flag of Palestine.svg טירת אגא ראשיד - בית מגורים Flag of Israel.svg מוזיאון בית טיכו לשימור 60 סוף המאה ה-19
Flag of Israel.svg מרפאת הד"ר דנציגר
Flag of Israel.svg בית מגורים  
43 1891
Flag of Russia.svg אכסניית בנימין - לצליינים רוסיים
מבנה נטוש להריסה 62 ?
Flag of Israel.svg בית ד"ר ענואל פרופר
Flag of Israel.svg בית מגורים  
          64 1876 Flag of the United Kingdom.svg בית הצייר הולמן האנט
Flag of Israel.svg ובית ד"ר הלנה כגן
Flag of Israel.svg בית מגורים לשימור
? Flag of Israel.svg הבית בו התגוררה רחל המשוררת Flag of Israel.svg בית מגורים לשימור
          66 1893 Flag of France.svg מנזר סן ז'וזף Flag of France.svg מנזר סן ז'וזף  
51 1894 Flag of the German Empire.svg בית החולים הגרמני Flag of Israel.svg בית החולים ביקור חולים - אגף נשים ומילדות לשימור 70 1936
Flag of Israel.svg מלון סן-רימו
Flag of Israel.svg בניין משרדים ומסחר לשימור
53 [15] 1925 Flag of Israel.svg בית החולים ביקור חולים Flag of Israel.svg בית החולים ביקור חולים לשימור 72 [16] שנות ה-60
Flag of Israel.svg בית הרופא - בית ההסתדרות הרפואית בישראל
Flag of Israel.svg סניף ההסתדרות הרפואית, מרפאות ביה"ח ביקור חולים  
55 1908 Flag of the United States.svg הכנסייה האוונגלית הבינלאומית Flag of the United States.svg כנסייה ובית הארחה[7] לשימור          
57 שנות ה-70 של המאה ה-19 Flag of the German Empire.svg הקונסוליה הגרמנית המבנה נהרס            
59 1869 Civil Ensign of Switzerland.svg בית מחניים "הראשון" או בית נבון ביי Flag of Israel.svg מסעדה להריסה 82 1897 Flag of the United Kingdom.svg בית החולים של המיסיון האנגלי Flag of the United Kingdom.svg בית הספר האנגליקני לשימור
61 סוף המאה ה-19
Flag of Turkey.svg בית הפחה הטורקי
Flag of Israel.svg בית כנסת ומגורים להריסה
65 Flag of Israel.svg מלון קאמיניץ בית מלאכה ומגורים לשימור, בסכנת הריסה מאחורי 84 1893
Flag of the United Kingdom.svg בית הספר לבנות של המיסיון האנגליקני, "בית הדגל" (נהרס)
Flag of Israel.svg מלון פרימה פאלאס (מלון המרכז) - בניין חדש  
שער שכם - הקצה המזרחי של הרחוב
רחוב הרב קוק
רחוב ד"ר אברהם טיכו
כיכר הדוידקה - הקצה המערבי של הרחוב

רחובות וכיכרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחובות וכיכרות הנפגשים עם רחוב הנביאים, ממזרח למערב:


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רחוב הנביאים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רחל ינאית בן צבי, "אנו עולים" עמ' 38.
  2. ^ יהדות גאורגיה וארץ-ישראל - יצחק דוד, הקונגרס העולמי של יוצאי גאורגיה.
  3. ^ אפרת וייס, השוטר סיכל פיגוע - ונהרג, באתר ynet‏, 2 באפריל 2002
  4. ^ הקניון הענק של מרכז ירושלים - אהוד אמיר 22.01.2007.
  5. ^ בנייה במתחם בית הבישוף - אריק מירובסקי 25.2.2007.
  6. ^ 6.0 6.1 עמותת "שבת אחים" שמרכזה ברחוב הנביאים 29 - לשעבר בית החולים לילדים מריאנשטיפט.
  7. ^ 7.0 7.1 אתר הארגון הנוצרי המנהל כיום את בניין הכנסייה האוונגלית הבינלאומית ברחוב הנביאים 55.
  8. ^ 8.0 8.1 המוסד הנוצרי הבינלאומי "גשרים לשלום" (Bridges for Peace) שמרכזו ברחוב שאול אדלר 7 (בית הקיסרית טיטו / בית הספר לאמנות בצלאל).
  9. ^ השיר "עץ האגס" - רחל (בלובשטיין סלע).
  10. ^ רחוב הנביאים 2 = רחוב סולטאן סולימאן 1
  11. ^ רחוב הנביאים 13 = רחוב שבטי ישראל 34
  12. ^ רחוב הנביאים 32 = רחוב שבטי ישראל 38
  13. ^ רחוב הנביאים 15 = רחוב שבטי ישראל 27
  14. ^ רחוב הנביאים 34 = רחוב שבטי ישראל 29
  15. ^ רחוב הנביאים 53 = רחוב שטראוס 5
  16. ^ רחוב הנביאים 72 = רחוב שטראוס 7


ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg