בית המקדש השני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית המקדש השני, איור מהמאה ה-19
דגם של בית המקדש השני (בניין הורדוס), מתוך דגם ירושלים בסוף ימי בית שני, על פי המחקר משלהי המאה ה-20 (2008)
כתובת חרותה על אבן: "לבית התקיעה", נמצאה בדרום הר הבית, משרידי בית המקדש (2008)
תבליט בשער טיטוס, אשר ברומא, המתאר תהלוכת ניצחון בה נראים שבויים מממלכת יהודה נושאים כלים מכלי בית המקדש

בית המקדש השני היה מקדש לה' אשר נבנה על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון בתקופת בית שני בהנהגת זרובבל מבית דוד ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, ביום ג' באדר בשנה הששית לדריווש הראשון מלך פרס[1], בתמיכת הפרסים ובעידודם, כפי שבוטאה בהצהרת כורש. המקדש עבר שיפוץ והורחב במידה ניכרת על ידי המלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס, ונחרב בשנת 70 בידי הרומאים.

לפי המחקר ההיסטורי המקדש הוקם בשנת 516 לפנה"ס[2][3] ועמד על תלו 586 שנים. לפי מסורת חז"ל המקדש הוקם בשנת 350 לפני הספירה ועמד על תלו 420 שנים.‏[4] ההפרש הגדול נובע מתארוך שונה של אורך שלטון הממלכה האחמנית על ממלכת פרס, הידוע בשם "השנים החסרות".

במשנה סדר קודשים מופיעה מסכת מידות המספרת על מראה בית המקדש השני.

בניית בית המקדש השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבנייה נעשתה כאשר עמי האזור ובראשם "סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי וְטֹבִיָּה הָעֶבֶד הָעַמּוֹנִי, וְגֶשֶׁם הָעַרְבִי" (ספר נחמיה ב), ניסו להפריע לתהליך זה. כפי המתואר שם, "הַבּוֹנִים בַּחוֹמָה וְהַנֹּשְׂאִים בַּסֶּבֶל עֹמְשִׂים בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח. וְהַבּוֹנִים אִישׁ חַרְבּוֹ אֲסוּרִים עַל-מָתְנָיו וּבוֹנִים"‏[5] הדבר הגיע לידי כך ש"צרי יהודה ובנימין", כפי שהם נקראים בספר עזרא, הביאו לידי הוצאת צו מלכותי האוסר על השלמת בנייתה המקדש, צו שהוסר רק לאחר שנים רבות.

מקדש הורדוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מקדש הורדוס

המקדש שנבנה בידי עולי בבל היה פשוט וללא פאר. המלך הורדוס (19 לפנה"ס) שכלל את המקדש והפכו ליצירת פאר כפי שכתוב בתלמוד הבבלי: "מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו"‏[6] בהתייחס למקדש הורדוס. בית המקדש שבנה הורדוס היה בנוי מאבני שיש ירוק ולבן ויש שסוברים גם שיש כחול שהיה יוצר מראה של גלים‏[7]. אף לאחר מותו המשיכו בשיפורי הבנייה ובהרחבת הבית כמעט עד לחורבנו.

מטרות בית המקדש השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרתם של העולים הייתה שיקום בית ה' החרב, מאחר שכל ההתרחשויות הנכבדות בחיי האומה היו קשורות במקדש ובעבודת האלוהים שבו: בחצרות המקדש היו חכמים ומורים שהורו דברי תורה והגות. בלשכת הגזית שבעזרת המקדש ישב הסנהדרין. בבית המקדש רוכזה הספרות הלאומית, זו שנכללה בתנ"ך והספרים החיצוניים, וכותבי ספרים ומגיהים ריכזו את הספרות שיועדה ליהודי הארץ והתפוצות. בידי הלוויים טופחה שירת תהלים והמנוני דת שונים. הבאים לבית המקדש היו זובחים קרבנות, שומעים דברי תורה, או עולים אליו לדין או למשפט.

מבנה בית המקדש השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקדש היה מורכב מהיכל ומכמה חצרות-עזרות שהִקיפו אותו. ההיכל עמד בראש הר הבית ואילו העזרות היו נמוכות ומוקפות חומה, לצדיהן היו מוסדות המקדש ובתי מלאכה שעסקו בתחזוק המקדש. החצר החיצונית הייתה קרויה "עזרת נשים" ובה נערכו התאספויות לשם קריאת תורה. באירועים אלו היו נוכחות גם נשים – וזה אחד ההבדלים בין בית המקדש השני והראשון.

עבודת הקודש[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת יוונית מאבן גיר, האוסרת על כניסת נוכרים לבית המקדש. הכתובת: "איש נכרי לא ייכנס". נמצאה בירושלים ומתוארכת למאה הראשונה לפני הספירה ועד המאה הראשונה לספירה. מוזיאון ישראל

את הקרבנות היו מקריבים בעזרה הפנימית שהקיפה את ההיכל, בהיכל הודלקו קטורות ודלקה אש התמיד. בקודש הקודשים - הדביר, לא נמצא כל חפץ פרט לאבן השתייה, עליה הקטיר הכוהן הגדול קטורת פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים.

העם היה מביא למקדש קרבנות בוקר וערב, העבודה הייתה מלווה בשירת תהלים ובקריאה בתורה. את הקרבנות היו מקריבים הכהנים. אולם חובת עבודת המקדש הייתה בידי העם, ועל כן היה מחויב לכלכלו – תרומה שנתית בגובה "מחצית השקל". אחד הביטויים הנכבדים ביותר לזיקת העם למקדש הייתה העלייה לרגל בעיקר בפסח, בסוכות ובשבועות.

בבית המקדש השני היו חסרים ארון הברית, צנצנת המן (לחם שמים שניתן לישראל במדבר), האורים והתומים ומטה אהרן, אבל היו בו המנורה וכלי פולחן נוספים. תחת ארון הברית נותרה רק אבן השתייה שעליה קיימו את המצוות הקשורות בקודש הקודשים ביום כיפור.

חורבן בית המקדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חורבן בית שני

בית המקדש השני עמד על תילו כ-585 שנים, על פי השיטה המקובלת במחקר המדעי, ואילו על פי שיטת חז"ל, כפי שמתואר בספר סדר עולם רבה, התקיים בית המקדש השני רק 420 שנה. הפער בין השיטות נובע מן "השנים החסרות" במסורת היהודית לעומת הכרונולוגיה המקובלת במחקר המדעי. הוא נחרב על ידי טיטוס, בנו של אספסיאנוס קיסר, בשנת 70 ולא הוקם בשלישית, אף שהיו רעיונות כאלו מטעם הרומאים ואחרים, גם כמה מאות שנים לאחר חורבנו. חז"ל תלו את הסיבה העיקרית לחורבנו בשנאת חינם.

מודל בית המקדש השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודל בית המקדש נעשה מאבן גיר וסלעים נוספים. קנה המידה 1:200.‏[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר עזרא, פרק ו', פסוק ט"ו.
  2. ^ תקופת הבית השני, לקסיקון לתרבות ישראל
  3. ^ בית המקדש מעמדו ותפקידיו, באתר מט"ח
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ט', עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ט', עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י"ב, עמוד ב'. וכן דניאל נתנבא שבית המקדש השני יעמוד 420 שנה – ספר דניאל, פרק ט', פסוקים כ"ה-כ"ו.
  5. ^ ספר נחמיה, פרק ד', פסוקים י"א-י"ב.
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ד', עמוד א'.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"א, עמוד ב'.
  8. ^ הוכן בידי מיכאל אוסניס, מקדומים על פי הסיפור התלמודי: "על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים"[דרושה הבהרה]

}}.

היסטוריה של עם ישראל אירועים ותאריכים על פי המקרא והמסורת ספירת הנוצרים מדינת ישראל תחילת הציונות והעליות לפני קום המדינה בית המקדש הראשון בית המקדש השני גלות אשור (עשרת השבטים) גירוש ספרד ופורטוגל תקופת השופטים תקופת המלכים תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרונים תקופת בית ראשון גלות בבל תקופת בית שני סוף תקופת בית שני - מחורבן בית המקדש (שנת ג'תת"ל 70) ועד ולסוף מרד בר כוכבא (שנת ג'תתצ"ה 135) השואה גלות רומי תקופות בהן חלק נכבד מהעם היה בגלות תקופות של עליה לארץ ישראל תקופות בהן חלק נכבד מהעם היה בארץ ישראל, עם עצמאות מלאה או חלקית תקופות בהן היה קיים בית המקדש
ג'ת"ח-ג'תת"ל - בית המקדש השני