דירי המפציצים הבריטיים ליד מושב ברוש
 | |
| דירי המפציצים הבריטיים ליד מושב ברוש | |
| מידות | |
|---|---|
| אורך | 27 |
| רוחב | 20 |
| גובה מעל פני הים | 116 מטר |
| היסטוריה | |
| תקופות | המנדט הבריטי ומלחמת העולם השנייה |
| בונה | חיל האוויר המלכותי הבריטי |
| נבנה | בשנת ~1941 |
| ננטש | נכבש על ידי צהל במלחמת העצמאות |
| אתר ארכאולוגי | |
| מצב | יציב |
| גישה לציבור | נגיש מאוד על כביש 25 |
| הערות | הוכרז כאתר מורשת מטעם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל |
| מיקום | |
 | |
| דירי המפציצים הבריטיים ליד מושב ברוש | |
ליד מושב ברוש נמצאים שישה דירי מפציצים בריטיים. דירים אלו נבנו במהלך מלחמת העולם השנייה, בתקופה בה היה חשש לפלישה גרמנית ממצרים. בין הדירים נמצאים שרידי מנחת (המנחת עצמו אינו קיים יותר).[1]
הקמת הדירים והמנחת בוצעו על פי התפיסה הבריטית להפעלת הכוח האווירי, המורה על פיזור המטוסים בתקופות לחימה לכמה שדות, כדי להגביר את יכולת הישרדותם על הקרקע מתקיפות מהאוויר וכדי לאפשר למטוסים למלא משימות שונות משדות קדמיים בקרבת מרחבי הלחימה. זאת תוך הגדלת עומק הפעולה של המטוסים מעל אדמת האויב.[2]
הדירים נמצאים במישור שבגדה השמאלית של נחל גרר, דרומית-מזרחית לתל הרור, ונראים היטב ממערב לכביש 25[3] בקטע שבין צומת גילת לנתיבות, בצומת הכניסה למושב ברוש ומצפון לבית החרושת עוף הנגב. האתר הוכרז כאתר מורשת מטעם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם שני סוגי דירי מטוסים: דירים שמעל לפני השטח או דירים תת-קרקעיים (דת"קים). אלה הם מחסות ממוגנים למטוסים (כשמם באנגלית Hardened aircraft shelter). משיקולי עלות ותכנון בנייה, מגבילים את בנייתם והשימוש בהם לגודל וסוגי מטוסי הקרב. אלה מבנים הבנויים אבן או בטון מזוין, מדופנים בעפר ובצמחיית האזור, להגנה על המטוסים ועל אנשי הצוות בעת שהם חונים על הקרקע, מפני התקפות מהאוויר בעזרת פצצות או טילים. בעוד שדיר מעל לפני השטח לא מאפשר הסוואה טובה, מחסה תת-קרקעי מוסווה בגובה פני הקרקע בעזרת רשתות הסוואה, צמחיית בר מקומית ובנייה ייעודית, המקשים על הזיהוי מהאוויר. מאידך, חסרונם של הדת"קים הוא שהם עלולים להינזק משיטפונות בזק בחורף.[4] דירי מטוסים הבנויים מעל לפני השטח הם בעלי קירות המדופנים ברמפת עפר מבחוץ ומיועדים לקליטת מטוסים בעלי מוטת כנפיים גדולה.
דירי המטוסים שנבנו במלחמת העולם השנייה בארץ ישראל היו משני הסוגים: דירים תת-קרקעיים מחופים בגג אבן, בטון מזוין ומדופנים בעפר וצמחייה מקומית, ודירים פתוחים שנבנו מעל פני האדמה, בעלי דפנות או קירות להגנה על המטוסים מפצצות הנופלות בסביבת המנחת, להגנה על מטוסים גדולים, כגון מפציצים.
בימי המנדט הבריטי נבנו בדרום הארץ דירים תת-קרקעיים בשדה תימן. במנחת שליד מושב ברוש ובמנחת בצת בצפון[5] שליד ראש נקרה (בימי המנדט הבריטי נקרא המנחת בשם: RAF El-Bassa על שם הכפר הסמוך אל-בסה, בערבית: البصّة), נבנו דירים מעל לפני האדמה, בלתי מחופים בגגות ובעלי קירות מגן גבוהים בלבד. על אף שהדירים בדרום נבנו באותו זמן, ההחלטה על סוג הדירים, נתקבלה על פי סוג המטוסים שהמנחתים, בהם נבנו הדירים, נערכו לקליטתם. במנחת ברוש ובמנחת בצת בצפון שליד ראש הנקרה, נערכו לקליטת מפציצים בעלי מוטת כנפיים גדולה. כתוצאה מכך, היה צורך בבניית גגות בשטח גדול מאוד. עובדה זו ייקרה והקשתה מאוד על בנייתם מעל לדירים ולכן נבנו הדירים ללא גגות. במנחת שדה תימן נערכו לקליטת מטוסי קרב מדגמי הוקר הארט, הוקר הוריקן וספיטפייר בעלי מוטת כנפיים קטנה בהרבה, המגיעה עד כ-11.5 מטר, ועל כן בשדה זה נבנו דת"קים להגנה על מטוסי הקרב.
הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדירים הוקמו במנחת (הנמצא כיום ממערב למושב ברוש), שהוקם על ידי חיל האוויר הבריטי המלכותי, כשדה ומנחת לוויין לשדות התעופה בעזה ובבאר שבע. הם הוקמו לשם קליטת מפציצים לקראת המערכה במדבר המערבי שבצפון אפריקה, להדיפת הפלישה הגרמנית בפיקודו של רומל במלחמת העולם השנייה. במנחת הוקמו שישה דירים להגנה על המפציצים הבריטיים שקודמו לקו החזית, שהיה בצפון אפריקה על גבול מצרים–לוב. הדירים היו מסוג דירים עליונים שנבנו מעל פני השטח. הם היו בלתי מקורים בגגות מגן מעליהם, ובעלי ארבע דפנות – קירות אבן ובטון – בגובה 4 מטר. חומת האבן והבטון נבנתה בצורת מחומש פתוח. פתחי הכניסה לדירים, ברוחב 27 מטר, פנו לכיוון המנחת. בצד החיצוני של קירות האבן נבנו רמפות עפר לחיזוק ולדיפון, ולהגנה על המטוסים ועל אנשי הצוות מפצצות שנפלו בסמוך לדירים במרחב המנחת.
בתצפית מרחוק הדירים נראים כגבעות עפר, שגדלה עליהם עשביית בר. הם נבנו מאבנים ומסלעי שדה שנחצבו באזור. הדירים נבנו רחבים מספיק, לקליטת מפציצים קלים מדגמי בריסטול בלנהיים ובריסטול בופייטר. מוטת הכנפיים של המפציצים האלה הגיעה ל-17.5 מטר וגובהם לכ-4 מטר. במנחת בצת נערכו לקליטת מפציצים מדגם קונסולידייטד B-24 ליברייטור, שהיו מדגם מפציץ כבד בעל ארבעה מנועים ומוטת כנפיים של 34 מטר.[6]
בנוסף לכך, כ-12 ק"מ צפונית-מערבית למנחת ברוש, הקים חיל האוויר הבריטי באזור מכרות הגופרית (כיום מערבית לבארי) מתחם ענק של כ-120 דירי פצצות ומחסנים ממוגנים עבור פצצות ותחמושת-מטוסים (רוב דירי הפצצות עדיין ניצבים בשטח). מלבדם ומלבד מחנה צבאי קטן, מערבית לצומת אשל הנשיא, לא היה קיים עדיין כל יישוב-קבע אזרחי בכל המרחב.[7]
לעומת מנחת בצת ומנחתים אחרים בהם שרדו מסלולי ההמראה שנסללו על ידי הבריטים והם שמישים עד היום, במנחת ברוש נשארו רק שרידי מנחת בלבד[1] ושאר השטח נחרש ומנוצל לגידול תפוחי אדמה וירקות על ידי החקלאים מהסביבה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין מלחמות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראשית שנת 1917 כבשו הבריטים את דרום רצועת-עזה ובחודש מרץ החלו להשתמש במנחתים בנוציראת וברפיח וחודש אחר כך בדיר אל-בלח. מולם השתמשו הטורקים במנחתים ליד תל שרע וליד הוּג' (היום דורות).
בתום מלחמת העולם הראשונה לאחר שהבריטים כבשו את ארץ ישראל וקיבלו את המנדט על ארץ ישראל, מתוך כוונה לצמצם את מצבת כוחותיהם בארץ בחנו הבריטים שיטות שונות לשליטה על אזורים נרחבים אלה. אחת ההצעות העיקריות, אשר התקבלה לבסוף, הייתה להקים כוח שיטור אווירי,[8] שצויד היטב ופעל יחד עם כוחות קרקעיים קטנים להשלטת סדר ושקט באזורי המדבר הגדולים. שיטת פעולה זו הופעלה לדיכוי ההתפרעויות של הערבים כנגד הצבא הבריטי וכנגד היישוב היהודי בארץ ישראל. בארץ חנו מספר טייסות קרב והפצצה, שהשתמשו במנחתים שהוקמו עוד בתקופת האימפריה העות'מאנית על ידי הגרמנים.[9] במהלך מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל, הכשירו הטורקים/גרמנים "שדות תעופה", מהם המריאו המטוסים לקרבות, לסיורים או לתקיפות. בקצה של כל אחד משדות אלה הוקמו "מוסכי אוהל" בהם טופלו מטוסים ואוחסנו בשעות הלילה. לידם הוקמו צריפי מנהלה ובתי מלאכה לטיפול במטוסים ובמנועים. ה"מסלולים" היו למעשה משטחי עפר וכורכר או עשב נרחבים ופתוחים, אשר אפשרו לטייסים להמריא לכל כיוון כמעט, בהתאם למשטר הרוחות באותה עת. מנחתים דומים הוכשרו בצמח, עפולה וג’נין בצפון הארץ, בחיפה ליד מושבת הטמפלרים (וילהלמה). לאחר מכן הקימו שדות גם ברמלה, נחל שורק (תחנת הצומת) מג’דל (אשקלון) ואפילו באל עריש לפני שנסוגו מסיני[10]. בחודש אוגוסט 1917, החלו הבריטים להשמיש שדה-תעופה צבאי גדול, היום בין הקיבוצים מגן וניר עוז. בשדה, שכינויו היה "נוּראן" (על-שם הקבר הקדוש, היום בקיבוץ מגן). במקום היו מחסנים ודירים לתריסר מטוסים שעסקו בתצפיות, צילומים, לוחמה במטוסי-אויב ובהטרדה והפצצות על ריכוזי כוחות ומסילות ברזל טורקיים[11].
במסגרת האימפריה הבריטית מיקומה של ארץ ישראל היה באמצע נתיבי האוויר שבין לונדון בגדד והודו. דבר שחייב את הבריטים להקים בארץ אווירודרום (שדה תעופה בינלאומי) לחניית ביניים בדרך מזרחה. שדה התעופה הראשון בארץ ישראל הוקם בשנת 1924 מזרחית לעיר עזה ושימש כשדה תעופה צבאי ובינלאומי עד שנת 1937. במלחמה ששת הימים נכבש המקום על ידי צה"ל ויזמים פרטיים תפעלו את השדה תחת השם מנחת קרני.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם פתיחת מלחמת העולם השנייה, חילות האוויר האיטלקיים, הגרמניים והצרפתיים של וישי, החלו לתקוף את שדות התעופה ואת תשתיות הצבא הבריטי בעיקר במפרץ חיפה,[12][13] בירושלים ובתל אביב וגרמו לנזקים קשים ולנפגעים רבים. הבריטים במקביל, הזרימו לארץ מספר שיא של 8 טייסות עם כ-70 מטוסים. הבסיסים הצבאיים הבריטים שימשו גם כמרכזים לוגיסטיים, הדרכה ומנוחה ליתר הטייסות של חיל האוויר המלכותי במזרח התיכון[14]. מעבר לכך, מתחילת 1941 עסק הפיקוד האווירי בהרחבת תשתיות התעופה הצבאית בארץ ישראל. שדות תעופה קיימים הורחבו ומוגנו באמצעות עמדות תותחים כנגד מטוסים ודירים תת-קרקעיים או עיליים להגנה על הצוותים ובנוסף שדות חדשים הוקמו. חלק מן השדות החדשים היו שדות לוויין ומנחתים קדמיים כמו בבצת, ראש פינה ובדרום בשדה תימן וליד ברוש. השדות/המנחתים החדשים נבנו בהתאם לתפיסת הפעלת הכוח האווירי בבריטניה ומיגון הצוותים של הקרקע. על פי תפיסה זו פוזרו המטוסים בתקופות לחימה לכמה שדות לוויין, כדי להגביר את הישרדותם על הקרקע וכדי לאפשר להם למלא משימות שונות מעבר לקווי האויב. היו מקרים בהם טייסת קרב שהוצבה בארץ ישראל פוזרה לשלושה שדות[14].
בדרום הארץ, הקימו הבריטים לאורך קו החזית הטורקי הישן (שעבר בין באר שבע, אשל הנשיא, גילת ועזה לאורך כביש 25 כיום),[15] קו חזית חדש משלהם, לעצירת הפלישה של גרמניה מכיוון המדבר המערבי שצפון אפריקה ומצרים. הפלישה הגרמנית בפיקודו של ארווין רומל נעצרה בסופו של דבר על ידי בנות הברית כבר במצרים, בקרב אל עלמיין השני, שהתחולל מ-23 באוקטובר ועד 3 בנובמבר 1942. לאורך קו החזית הזה הפעילו הבריטים יותר משלושה שדות-תעופה צבאיים: האחד – הוותיק והגדול יותר – מזרחית לעיר עזה (סמוך למעבר קרני היום), השני מדרום למעבר/גשר נחל גרר (בצפון מערב למושב ברוש היום) והשלישי שדה תימן ממערב לבאר שבע, בנוסף לשדה התעופה האזרחי בבאר שבע מימי האימפריה העות'מאנית (כיום עובר עליו רחוב ביאליק בעיר)[11]. יש להדגיש כי מלבדם ומלבד מחנה צבאי קטן, מערבית לצומת אשל הנשיא, לא היה קיים עדיין כל ישוב-קבע אזרחי לאורך כל קו החזית.[15] הקמת שדות התעופה הצבאיים הללו התבססה על אסטרטגיית הפעלת הכוח האווירי הגדול שהיה בארץ ישראל, של חיל האוויר המלכותי הבריטי, שקבעה כי:[10]
- יש לפזר את הכוח האווירי, על מנת לצמצם את פגיעת המטוסים והצוותים שעל הקרקע מתקיפות מהאוויר של האיטלקים, הגרמנים והצרפתים מצבא וישי.
- קידום מנחתים ובסיסים אוויריים לקו החזית כדי לחסוך זמן ודלק ולהגדיל את משך השהייה שלהם מעל מרחבי הלחימה.[10]
גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
דירי המפציצים הבריטיים שליד מושב ברוש עשויים חומת אבן בצורת מחומש פתוח. הם מחופים מבחוץ בעפר כך שהם נראים כגבעות מצידם החיצוני -
דיר למטוסים מימי המנדט הבריטי במנחה בצת בצפון בדומה לדירים ליד מושב ברוש -
דת"קים בריטיים במלחמת העולם השנייה במנחת שדה תימן/באר שבע -
דת"קים בריטיים במלחמת העולם השנייה במנחת שדה תימן/באר שבע -
דת"קים יפנים במלחמת העולם השנייה -
מוסכי אוהלים במלחמת העולם הראשונה -
מפציצים מדגם בריסטול סקאוט מטייסת מס.1 של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי, במנחת דיר אל בלח במלחמת העולם הראשונה. מימין מוסך/הנגר מדגם מוסך אוהל -
מפציצי הוקר ארדי בפריסה -
מפציצי בריסטטול בלנהיים של חיל האוויר המלכותי, במנחת. ברקע נראה אחד הדירים -
מטוסי תקיפה הוקר הוריקן של טייסת 40 מחיל האוויר המלכותי לפני המראה במנחת מדברי. ברקע נראה על פני השטח אחד הדירים שלהם בדומה לדירים שליד המושב ברוש -
מטוסי תקיפה הוקר הוריקן של טייסת 80 מחיל האוויר המלכותי -
צוות האוויר בהפוגה בזמן שצוות הקרקע מטפל במטוס הקרב בשנים 1943–1945 -
מפציץ בריטי מקבל טיפול בשדה לווייני -
צוותי הקרקע מטפלים במפציץ במנחת -
מפקדת מנחת המשנה/הלויני ממוקמת באוהלים
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חיל האוויר המלכותי
- שדה תימן
- מנחת קרני
- מנחת בצת
- הוקר הארט
- הוקר הוריקן
- בריסטול בלנהיים
- בריסטול בופייטר
- ספיטפייר
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ד"ר דני עוזיאל, "גמישות ויצירתיות בהפעלת כוח אווירי", הוצאת מערכות, גיליון 483
- אנציקלופדיה יפעת לתולדות התעופה והחלל בישראל
- אתר מרקיע שחקים - חיל האוויר המלכותי הבריטי בא"י – מבט-על
- דיון באתר פרש שדות לוויין ומנחתים בפלסטינה
- אתר מרקיע שחקים - כתבה על מנחת קרני
- עולם התעופה - השמורה האווירית, חיל האוויר המלכותי הבריטי בארץ ישראל
- דן גזית - איך נולד כביש
- דן גזית - עבר חצי-יובל ושוב מלחמה
- דן גזית - לוּפְטְ-גֶעשֶׁעפְטְן (ביידיש: "עסקי-אוויר")
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 עמוד ענן - המדריך השיתופי לידיעת הארץ, באתר amudanan.co.il
- ^ ד"ר דני עוזיאל, "גמישות ויצירתיות בהפעלת כוח אווירי", הוצאת מערכות, גיליון 483
- ^ דן גזית, עבר חצי-יובל ושוב מלחמה | אבני גזית
- ^ ההצפות בחצור: הסתרה, היעדר אחריות ותכנון לקוי | Israel Defense, באתר www.israeldefense.co.il
- ^ מנחם תלמי, זכרונות שדה בצת, מעריב, 16 באוגוסט 1968
- ^ מתוך זיכרונותיו של בנימין רדצ'בסקי שעבד במקום, באתר "בית ליברמן - מוזיאון לתולדות העיר נהריה"
- ^ admin, לוּפְטְ-גֶעשֶׁעפְטְן (באידיש: "עסקי-אוויר") | אבני גזית
- ^ אנציקלופדיה יפעת, באתר user-1723486.cld.bz
- ^ אנציקלופדיה יפעת, באתר user-1723486.cld.bz
- ^ 1 2 3 אנציקלופדיה יפעת, באתר user-1723486.cld.bz
- ^ 1 2 admin, לוּפְטְ-גֶעשֶׁעפְטְן (באידיש: "עסקי-אוויר") | אבני גזית
- ^ אנציקלופדיה יפעת, באתר user-1723486.cld.bz
- ^ אנציקלופדיה יפעת, באתר user-1723486.cld.bz
- ^ 1 2 ד"ר דני עוזיאל, גמישות ויצירתיות בהפעלת כוח אווירי || חיל האוויר הבריטי בארץ ישראל, אפריל-יולי 1941, הוצאת מערכות, גיליון 483
- ^ 1 2 'איך נולד כביש…' | אבני גזית