הוקר הארט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הוקר הארט
Camm hart 500.jpg
מאפיינים כלליים
סוג מפציץ קל
ארץ ייצור Flag of the United Kingdom.svg בריטניה
יצרן הוקר איירקראפט
טיסת בכורה יוני 1928
תקופת שירות 1930 – 1947 (בחיל האוויר השבדי)
צוות 2
יחידות שיוצרו 932
משתמש ראשי Flag of the United Kingdom.svg בריטניה
משתמשים משניים Flag of Iran before 1979 Revolution.png איראן
Flag of South Africa 1928-1994.svg דרום אפריקה
Flag of Sweden.svg שבדיה

ההוקר הארטאנגלית: Hawker Hart) היה מפציץ קל דו-כנפי ודו-מושבי בריטי, אשר בלט בשורות חיל האוויר המלכותי בתקופה שבין מלחמות העולם.
ההארט תוכנן במהלך שנות ה-20 על ידי סידני קאם ונבנה בידי חברת הוקר איירקראפט. הוא נחשב אחד המפציצים המהירים לזמנו והיווה את פסגת העיצוב במטוסים דו-כנפיים. הצלחתו הרבה הביאה לפיתוחן של גרסאות משנה, בהן גם גרסה ימית.

תכנון, פיתוח וייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1926 פרסם משרד האוויר הבריטי מכרז עבור מפציץ קל ובעל ביצועים גבוהים לפעולה בשעות היום, בעל שלדת מתכת ומהירות של 258 קמ"ש. החברות שהציעו את תכנוניהן כללו את הוקר, אוורו ודה הבילנד. חברת פיירי אוויאיישן (Fairey Aviation Company), שסיפקה טייסת מפציצי פיירי פוקס ב-1925, לא הוזמנה להשתתף במכרז ועותק שלו הגיעה לידיה רק לאחר מחאות שהגישה לראש המטה של משרד האוויר, יו טרנצ'רד.

העיצוב שהוצע על ידי הוקר כלל מטוס דו-כנפי בעל סוג סמוכות בין כנפיו כאשר העליונה משוכה מעט לאחור, ומנוע מקורר נוזל V12 תוצרת רולס-רויס מסוג F.XI (שהפך מאוחר יותר לרולס-רויס קסטרל). שלדת המטוס נבנתה כולה ממתכת, בהתאם לדרישות המכרז, כאשר גוף המטוס הורכב מצינורות פלדה שכוסו בלוחות אלומיניום ובד, וכנפיים המורכבות משדרית מרכזית עשויית פלדה וצלעות מנתך אלומיניום ומכוסות בד. להארט היה תכנון חדיש של גוף המטוס וכנפיו, ומנוע ומערכת דלק משופרים שהביאו למשקל מופחת. הטייס ישב במושב הקדמי והפעיל מקלע מסוג ויקרס בקוטר 7.7 מ"מ, שמוקם בצד ימין של המטוס. התצפיתן ישב מאחרי הטייס והפעיל מקלע לואיס על גבי כנה טבעתית. ההארט היה מסוגל לשאת עד 240 ק"ג של פצצות תחת כנפיו‏[1].

הוקר הארט משוחזר, צבוע בצבעי המטוס הראשון שנבנה. 1962

J9052, אב הטיפוס של ההוקר הארט, טס לראשונה ביוני 1928[2] והועבר למכון לניסויים בחימוש ומטוסים (Aeroplane and Armament Experimental Establishment) בבסיס מרטלהשאם היט' של חיל האוויר המלכותי ב-8 בספטמבר. המטוס הפגין ביצועים ויכולת שליטה טובים, הגיע ל-284 קמ"ש בטיסה אופקית ו-454 קמ"ש בצלילה אנכית. המכרז הסתיים בבחירתו של ההארט באפריל 1929; הדה הבילנד האונד נדחה עקב בעיות בשליטה במטוס במהלך נחיתה ובשל שלדתו שהייתה מורכבת בחלקה מעץ. האוורו אנטילופ הציג גם הוא ביצועים טובים אך ההארט הועדף בשל תחזוקתו הזולה יותר, יתרון חשוב בשל בעיות התקציב ממנו סבלו הכוחות המזוינים הבריטיים עקב המשבר הכלכלי של שנות ה-20. טיסת הבכורה של אב הטיפוס של הפיירי פוקס IIM (שעל אף שמו היווה למעשה תכנון חדש לגמרי), אשר התעכבה בשל האיחור בהגעת המכרז לחברה, התרחשה רק ב-25 באוקטובר 1929, זמן רב לאחר הבחירה בהוקר הארט.

לגרסה הסטנדרטית של הארט היה מנוע יחיד בעל 525 כוחות סוס מסוג רולס-רויס קסטרל IB ‏12 צילינדרים (V-type), אשר העניקה למטוס מהירות של 296 קמ"ש וטווח של 757 ק"מ. הוא היה מהיר ממטוסי הקרב של תקופתו בזמן שהוצג, הישג מרשים לנוכח העובדה כי מדובר במפציץ, בעל יכולת תמרון גבוהה ומנוע אמין, תכונות שהפכו את ההארט לאחד המפציצים הדו-כנפיים היעילים ביותר שנוצרו עבור חיל האוויר המלכותי. חשוב לציין, כי ההארט היה מהיר יותר מהבריסטול בולדוג, אשר נכנס באותה תקופה לשירות כמטוס הקרב הבריטי העיקרי. הפער הגדול בביצועים הביא את חיל האוויר המלכותי להחליף באופן הדרגתי את הבולדוג בפיתוח מזורז של ההארט, תחילה כהסבה משנית של המפציץ עצמו ולאחר מכן כבסיס לתכנון חדש של מטוס קרב - ההוקר פיורי[1].

סך הכל נבנו 932 מטוסי הוקר הארט, 459 מתוכם בגרסת המפציץ ו-473 לאימון‏[2][3]. הוא הפך למפציץ הקל הנפוץ ביותר לזמנו והוכיח את הצלחתו במספר הגרסאות הרבות שנוצרו ממנו. בין הגרסאות שעברו רק שינויים קלים לעומת הגרסה המקורית, ניתן למנות את ההארט ההודי, בבסיסו גרסה לשירות באקלים טרופי; הארט מיוחד, גרסה נוספת לפעולה באקלים טרופי שפותחה מההוקר אודאקס, גרסה של ההארט בעלת ציוד לפעולה באזורים מדבריים; כמו כן תוכננה גרסה מיוחדת לאימון, שנבנתה במפעלי חברת ויקרס בוויברידג' (Weybridge), אשר ייצרה ממנה 114 יחידות בין 1931 ליוני 1936. קבלני משנה נוספים אשר בנו את ההוקר הארט בבריטניה היו החברות גלוסטר וארמסטרונג ויט'וורט איירקראפט (Armstrong Whitworth Aircraft). ההוקר היינד ה-527 במספר, שהיווה את גרסת המפציץ המשודרגת האחרונה של ההארט, ירד מפס הייצור ב-1937 והיה המפציץ הדו-כנפי האחרון שסופק לחיל האוויר המלכותי, מה שהיווה שיא ייצור לתקופת בין המלחמות עם בניית 2,777 מטוסי הארט לגרסאותיו‏[1].

היסטוריה מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקר אוספרי (הגרסה הימית של ההארט) על גבי הסיירת הבריטית אנטרפרייז בנמל חיפה. 8 במאי 1936

ההארט נכנס לשירות לראשונה בטייסת מס' 33 של חיל האוויר המלכותי בינואר 1930 והחליף את ההוקר הורסלי הגדול והאיטי‏[2]. טייסת מס' 12 החליפה את מפציצי הפיירי פוקס שלה בינואר 1931 ושתי טייסות הפצצה חדשות המצוידות בהארט הוקמו במהלך אותה שנה.

ההארט היה ייצוא מוצלח למדי של חברת הוקר, וסופק לחילות האוויר של מצרים, הודו, דרום אפריקה, אסטוניה, רודזיה, ממלכת יוגוסלביה ושבדיה (שאף ייצרה אותו ברישיון תחת השם B4).

מטוסי ההוקר הארט נפרסו במזרח התיכון בזמן משבר אתיופיה בשנים 1936-1935. הם שירתו בהצלחה רבה בגבול הצפון מערבי של הודו הבריטית[4] במהלך התקופה שבין מלחמות העולם ופעלו גם במושבות הבריטיות, כגון סינגפור, שבמזרח הרחוק.

טייסות המפציצים אשר פעלו מבריטניה החליפו את ההארט בבלנהיים, בבאטל ובהאמפדן עד 1938, כאשר בטייסות ששירתו מעבר לים הוחלף ההארט עד מרץ 1939. ההארט הוסיף לשרת כמטוס לאימון מתקדם אל תוך מלחמת העולם השנייה, בעוד שגרסאותיו השונות (כגון האודאקס וההארדי) הוסיפו לשרת בתפקידים מבצעיים במזרח אפריקה, במזרח התיכון ובתחילת המערכה על בורמה, בעיקר כמטוסי סיוע וקישור עד ליציאתם מהשירות ב-1943[2].

מטוסי ההארט היחידים שנטלו חלק בפעילות מבצעית בשנות ה-40 היו חמישה מטוסים אשר שירתו כמפציצי צלילה בחיל האוויר של המתנדבים השבדים (F19), במסגרת מלחמת החורף לצד הפינים ושלושה מהם אבדו[5]. גנרל חיל האוויר השבדי, ביורן ביוגרן (Bjorn Bjuggren), כתב בזכרונותיו כיצד פיתחה הטייסת שלו טכניקות של הפצצות צלילה לשימוש במטוסי ה-B4 באמצע שנות ה-30[6]. כאשר מתכנני ההארט שמעו על כך, הם הגישו התנגדות רשמית, באומרם שההארט לא תוכנן לשימוש למטרה זו, אך הטייסים השבדיים הוכיחו כי המטוס מסוגל לעמוד במשימה והפיגו את חששם. ההארט יצא משירות חיל האוויר השבדי ב-1947[7].

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארט סימן I
מפציץ קל חד-מנועי דו-מושבי עבור חיל האוויר המלכותי, עם מנוע תוצרת רולס-רויס בעל 525 כ"ס מסוג קסטרל סימן IB.
הארט SEDB‏[8]
מפציץ קל חד-מנועי דו-מושבי עבור חיל האוויר המלכותי, עם מנוע תוצרת רולס-רויס מסוג קסטרל סימן IB בעל 525 כ"ס או קסטרל סימן X בעל 510 כ"ס.
הארט הודי
גרסה המותאמת לאקלים טרופי שהופעלה בידי חיל האוויר המלכותי בגבול הצפון-מערבי של הודו הבריטית, בעלת רדיאטור מוגדל וציוד נלווה נוסף.
הארט (C)‏[9]
מטוס דו-מושבי למשימות קישור ללא חימוש עבור חיל האוויר המלכותי. מספר קטן של מטוסים מגרסה זו סופק לטייסת מס' 24. שמונה מטוסים נבנו.
הארט לאימון (גרסת ביניים)
מפציץ קל שהוסב למטוס אימון. שני מטוסים נבנו.
הארט לאימון
מטוס אימון דו-מושבי בעל שתי מערכות שליטה. שינויים בוצעו בכנף העליונה על מנת לפצות על הסטת מרכז המסה בשל הסרת ציוד צבאי.
הוקר הארט (B4) בעל מנוע בריסטול פגסוס שנשתמר על ידי חיל האוויר השבדי, בצבעי חיל האוויר הפיני. 1976
הארט מטוס קרב
גרסת מטוס קרב דו-מושבי עבור חיל האוויר המלכותי אשר הופעלה בידי טייסת מס' 23. מנוע מסוג קסטרל סימן IIS. מאוחר יותר כונתה הגרסה הדמון. שישה מטוסים נבנו.
הארט (מיוחד)
גרסה לשימוש באקלים טרופי עבור חיל האוויר המלכותי, לשירות במזרח התיכון. מבוסס על שלדת מטוס אודאקס עם ציוד מדברי ומנוע קסטרל סימן X בעל ביצועים מופחתים.
הארט אסטוני
גרסה לייצוא עבור אסטוניה, מצויד בגלגלים הניתנים להחלפה במצופים. שמונה מטוסים נבנו.
הארט שבדי
מפציץ קל עבור חיל האוויר השבדי. ארבעה מטוסים בעלי מנוע בוכנה כוכבי מסוג בריסטול פגסוס (Bristol Pegasus) סימן IM2 שנבנו על ידי הוקר כתבנית ייצור, נשלחו ב-1934. לאחר מבחנים מוצלחים, נבנו 42 מטוסים ברישיון בשבדיה, עם מנוע מתוצרת חברת NOHAB המקומית מסוג פגסוס סימן IU2.

אודאקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההוקר אודאקס (Hawker Audax), הגרסה של ההארט למטוס סיוע לצבא היבשה, שירת במקומות רבים ברחבי האימפריה הבריטית. האודאקס הראשון טס לראשונה בסוף 1931 וכ-700 יחידות נבנו (כולל גרסאות לייצוא)[10][11]. האודאקס דמה מאוד להארט אך עבר מספר התאמות, כולל קרס לתפיסת הודעות מהקרקע, היה חמוש במקלעים מסוג ויקרס ולואיס בקוטר 7.7 מ"מ ובעל מנוע קסטרל שהביא אותו למהירות מקסימלית של 274 קמ"ש. מספר גרסאות נבנו מהאודאקס וסומנו בהתאם לאזור בו שירתו, כגון האודאקס בגרסה המותאמת לאקלים טרופי בהודו והאודאקס שפעל מסינגפור.

האודאקס שירת במדינות נוספות, כגון קנדה, הודו, דרום אפריקה, מצרים, עיראק, איראן, דרום רודזיה ומושבות בריטיות קטנות במזרח הרחוק. באודאקס נעשה שימוש מוגבל במהלך מלחמת העולם השנייה בגבול קניה-אתיופיה, כאשר האחרונה הייתה תחת כיבוש איטלקי. האודאקס פעל גם בעיראק, שם השתתף בדיכוי המרד העיראקי ב-1941‏[1] וסיים רשמית את שירותו ב-1945. הסבה של האודאקס לגרסת מפציץ קל, ההארטאיביז (Hartebees), נבנתה בדרום אפריקה עבור חיל האוויר המקומי. 65 מטוסים נבנו והשתתפו במערכה במזרח אפריקה כנגד האיטלקים.

חברת אוורו בנתה 287 מטוסי אודאקס במסגרת תוכנית ההתרחבות של חיל האוויר המלכותי בשנים 1935-1937. מטוסים אלה לא נשאו את סימני הזיהוי של אוורו, אך בשנים 1937-1938 בנתה החברה גרסה מודרנית יותר של האודאקס עבור ממשלת מצרים עם מנוע תוצרת ארמסטרונג-סידלי מסוג פנתר סימן VIA בעל 750 כ"ס. בשל התכנון הרב מחדש שהושקע בגרסה, היא סומנה כאוורו סוג 674 (Avro Type 674).

אודאקס סימן I
מטוס דו מושבי לסיוע לצבא היבשה עבור חיל האוויר המלכותי, עם מנוע בוכנה תוצרת רולס-רויס מסוג קסטרל סימן IB בעל 530 כ"ס או סימן X בעל 580 כ"ס.
אודאקס (הודו)
גרסה לשימוש באקלים טרופי, נבנתה עבור חיל האוויר המלכותי בהודו.
אודאקס (סינגפור)
גרסה לשימוש באקלים טרופי, עם מנועי רולס-רויס קסטרל סימן V. נבנתה עבור חיל האוויר המלכותי בסינגפור ומאלאיה הבריטית.
אודאקס קנדי
גרסה מותאמת של האודאקס סימן I עבור חיל האוויר הקנדי. מטוס אחד נבנה.
אודאקס מצרי
שישה מטוסים בעלי מנועי ארמסטרונג-סידלי פנתר סימן VIA ‏750 כ"ס ו-18 נוספים בעלי מנועי פנתר סימן X. ‏34 מטוסים נבנו עבור מצרים.
אודאקס עיראקי
24 מטוסים להם הותאמו מנועי בריסטול פגסוס סימן IIM2 ועשרה נוספים עם מנועי פגסוס סימן VIP8. ‏34 מטוסים נבנו עבור עיראק.
אודאקס איראני
30 מטוסים להם הותאמו מנועי פראט אנד ויטני הורנט S2B ו-26 נוספים בעלי מנועי בריסטול פגסוס סימן IIM או IIM2. ‏56 מטוסים נבנו עבור איראן.
הארטאיביז
מטוסים לתבנית ייצור שנבנו על ידי הוקר עבור דרום אפריקה. ארבעה מטוסים נבנו.
הארטאיביז סימן I
מטוס לשימוש כללי ולסיוע לכוחות הקרקע, עבור חיל האוויר של דרום אפריקה. עם מנוע בוכנה רולס-רויס קסטרל סימן VFP בעל 608 כ"ס. 65 נבנו ברישיון בדרום אפריקה.

דמון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקר דמון מטייסת מס' 23 של חיל האוויר המלכותי

ההוקר דמון (Hawker Demon) הייתה גרסת מטוס הקרב של ההארט. הגרסה פותחה במהלך כניסתו של ההארט לשירות, כאשר התברר שהמפציץ מהיר יותר מכל מטוס קרב במצאי של חיל האוויר המלכותי, ולמעשה לא ניתן ליירוט. המצב הגיע לידי כך שבתרגילי הגנה אווירית הורו לטייסי ההארט להפחית את מהירותם על מנת לתת למטוסי הקרב, מדגמי בולדוג וארמסטרונג ויטוורט' סיסקין (Armstrong Whitworth Siskin), סיכוי להשיגם. בעוד שהפיתוח של ההוקר פיורי הראה ביצועים טובים יותר, הוא גם היה יקר לייצור וזמין רק במספרים קטנים. כאשר הוגשה ההצעה להסב את ההארט לגרסת מטוס קרב, בחר בה משרד האוויר כפתרון ביניים עד לפיתוחו של מטוס קרב בעל ביצועים גבוהים שניתן יהיה לקנות בכמות גדולה. הגרסה החדשה צוידה במקלע ויקרס נוסף, מבנה חלקו האחורי של תא הטייס שודרג ליצירת שדה אש טוב יותר והורכב מנוע מסוג קסטרל סימן IS המצויד במגדש על. סדרת הייצור הראשונה בת ששה מטוסים נבחנה בהצלחה במהלך 1931 בגף מטייסת מס' 23 של חיל האוויר המלכותי וכתוצאה מכך הוזמנה גרסת מטוס הקרב, שכונתה דמון ("שד").

234 מטוסי דמון סופקו לחיל האוויר המלכותי‏[2][12], שצוידו בגרסאות שונות של מנועי קסטרל ובחימוש של מקלע לואיס בחלק האחורי של המטוס וזוג מקלעי ויקרס לירי קדימה. מטוסים רבים אף צוידו בצריח הידראולי בחלק האחורי, שנבחן לפני כן בהוקר הארט. הדמון סופק גם לחיל האוויר המלכותי האוסטרלי ושירת תקופה קצרה, בתפקידים משניים בלבד, במלחמת העולם השנייה.

ייצור הדמון התבצע על ידי הוקר וחברת בולטון פאוול איירקראפט (Boulton Paul Aircraft) שבנוריץ'.

מטוס קרב דו-מושבי הארט
גרסת מטוס הקרב של מפציץ ההארט הד-מושבי עבור חיל האוויר המלכותי. סומנה מאוחר יותר כהוקר דמון.
דמון סימן I
מטוס קרב דו-מושבי עבור חיל האוויר המלכותי.
דמון סימן I אוסטרלי
גרסת מטוס קרב דו-מושבי עבור חיל האוויר המלכותי האוסטרלי. זהה לדמון סימן I אך בעל מנוע קסטרל סימן V ‏ 600 כ"ס. 54 מטוסים נבנו (ה-18 הראשונים נשלחו כמטוסי קרב לשימוש כללי ב-1935 וה-36 הנותרים כמטוסי קרב לסיוע לצבא היבשה נשלחו ב-1936).
דמון סימן II אוסטרלי
גרסת האימון למטוס הקרב עבור חיל האוויר המלכותי האוסטרלי. דמון סטנדרטי שצויד באמצעי שליטה כפולים והתקן לגרירת מטרות. 10 מטוסים נבנו.
דמון בעל צריח
גרסת מטוס קרב דו-מושבי בעלת צריח הידראולי תוצרת פרייזר-נאש (Frazer-Nash) בחלקו האחורי של תא הטייס.

הארדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקר הארדי מטייסת מס' 6 של חיל האוויר המלכותי בשדה התעופה רמלה, סביבות 1938

ההוקר הארדי (Hawker Hardy) היה גרסת ההוקר הארט למטוס למשימות כלליות אשר נבנה על פי דרישת מכרז משרד האוויר לשירות בעיראק. אב הטיפוס היה מטוס הוקר הארט לו הותאם רדיאטור מוגדל, קרס לתפיסת הודעות מהקרקע, מכלי מים וערכת הישרדות מדברית. טיסת הבכורה של אב הטיפוס התבצעה ב-7 בספטמבר 1934 והמטוס הראשון נשלח לטייסת מס' 30 בינואר 1935. סך הכל נבנו 47 מטוסים שנטלו חלק בלחימה במהלך מלחמת העולם השנייה במזרח התיכון ובאפריקה, בפעולות כנגד האיטלקים‏[1]. ההראדי גם פעל בשורות חיל האוויר של דרום רודזיה. פעולתו המבצעית האחרונה של ההארדי בוצעה ב-9 במאי 1941 ומרבית המטוסים נגרטו, אם כי בודדים הוסיפו לשרת כמטוסים למשימות קישור. ב-14 במאי 1941 השיגו שלטונות קונגו הבלגית הארדי בודד אשר נצבע בצבעי חיל האוויר של בלגיה ושימש למשימות תצפית. הקריירה של המטוס בשירות הבלגים הייתה קצרה ביותר כאשר התהפך במהלך נחיתה ב-26 במאי בגמבלה ויצא מכלל שימוש.

הארדי סימן I
מטוס דו-מושבי למשימות כלליות עבור חיל האוויר המלכותי. 47 מטוסים נבנו‏[2], מלבד גרסת אב הטיפוס שנוצרה מהוקר הארט.

היינד והקטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקר היינד משוחזר במצב טיסה, מתוך אוסף שאטלוורט' (Shuttleworth Collection)

ההוקר היינד (Hawker Hind) הייתה גרסה עדכנית של ההארט ונועדה לשמש כ"מטוס ביניים" עד לסיום פיתוחם של המפציצים החד-כנפיים. ההיינד היה בעל מנוע קסטרל 640 כ"ס ונבנו 508 מטוסים מגרסה זו, בתוספת 20 נוספים לאימון. המטוס נכנס לשירות לראשונה בטייסת מס' 21 בדצמבר 1935 ובסופו של דבר צוידו בהיינד 26 טייסות מפציצים‏[2].
ההוקר הקטור הייתה הגרסה של ההיינד לשיתוף פעולה עם צבא היבשה וצוידו בו 13 טייסות. ההקטור היה הגרסה היחידה בה הותקן מנוע נאפייר דאגר (Napier Dagger) במקום הקסטרל ועיצוב הכנף העליונה נלקח מההוקר פיורי. 178 מטוסים נבנו עבור חיל האוויר המלכותי ונעשה בהם שימוש מוגבל במהלך מלחמת העולם השנייה. ההקטור ביצע את משימת ההפצצה האחרונה שלו במלחמה כאשר מטוסי טייסת העזר מס' 613 תקפו עמדות תותחים גרמניות ליד קאלה ב-26 במאי 1940. ההקטור הוסב לאחר מכן לגורר דאונים ונותר בשירות עד 1943‏[2]. מטוסי הקטור אף נמכרו לאירלנד.

אוספרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההוקר אוספרי (Hawker Osprey) הייתה הגרסה הימית של ההארט לפעולה מעל גבי נושאות מטוסים, כמטוס לסיור ואיסוף מודיעין. לאוספרי היה מנוע יחיד תוצרת רולס-רויס מדגם קסטרל סימן IIMS ומהירות מקסימלית של 270 קמ"ש. החימוש כלל מקלע ויקרס יחיד לירי קדימה ומקלע לואיס בחלק האחורי. האוספרי הצטרף לזרוע האוויר של הצי המלכותי ב-1932, עם כ-130 מטוסים שנבנו‏[1], והקריירה שלו הסתיימה ב-1944 כמטוס אימון עבור טייסי הצי. שישה מטוסי אוספרי נמכרו לשבדיה, שם נעשה בהם שימוש כמטוסים ימיים לפעולה מעל גבי הסיירת נושאת המטוסים אה"מ גוטלנד. האוספרי אף נמכר לפורטוגל ולספרד.

אוספרי סימן I
מטוס דו-מושבי לאיתור מטרות ואיסוף מודיעין עבור הצי המלכותי, עם מנוע בוכנה תוצרת רולס-רויס מדגם קסטרל סימן IIMS בעל 630 כ"ס. 37 מטוסים נבנו.
אוספרי סימן II
מטוס דו-מושבי לאיתור מטרות ואיסוף מודיעין עבור הצי המלכותי, עם מנוע קסטרל סימן IIMS בעל 630 כ"ס ומצויד במצופים. 14 מטוסים נבנו.
אוספרי סימן III
מטוס דו-מושבי לאיתור מטרות ואיסוף מודיעין עבור הצי המלכותי, עם מנוע קסטרל סימן IIMS בעל 630 כ"ס ומצויד ברפסודת הצלה המאוחסנת בחלקה העליון של כנף שמאל. 26 מטוסים נבנו.
אוספרי סימן IV
מטוס דו-מושבי לאיתור מטרות ואיסוף מודיעין עבור הצי המלכותי, עם מנוע בוכנה תוצרת רולס-רויס מדגם קסטרל סימן V.
אוספרי פורטוגזי
בעל מנוע תוצרת רולס-רויס מסוג קסטרל סימן IIMS. מטוס אחד נבנה.
אוספרי ספרדי
בעל מנוע תוצרת היספאנו-סוויזה (Hispano-Suiza) סימן 12Xbrs, עבור חיל האוויר של ספרד. מטוס אחד נבנה.
אוספרי שבדי
בעל מנוע בוכנה רדיאלי תוצרת NOHAB השבדית מסוג בריסטול מרקיורי. שישה מטוסים נבנו עבור חיל האוויר השבדי, להם ניתן סימון צבאי של S9H (למטוסים בעלי מצופים) ו-S9 (למטוסים בעלי גלגלים).

שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינות בהן פעלו ההארט, האודאקס, הדמון והאוספרי

ההוקר הארט, בגרסאותיו השונות, שירת במדינות הבאות:

הוקר הארט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקר אודאקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקר דמון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקר הארדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקר הארטאיביז[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקר אוספרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרט טכני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקר הארט בתצוגה במוזיאון חיל האוויר המלכותי הנדון (Hendon), לונדון

הנתונים מתייחסים למפציץ הקל הוקר הארט בעל מנוע קסטרל סימן IB:

תכונות כלליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מקלעים: 1 X ויקרס 7.7 מ"מ לירי קדימה, מסונכרן עם סיבוב המדחף. 1 X לואיס 7.7 מ"מ על גבי כנה טבעתית בחלקו האחורי של תא הטייס
  • פצצות: עד 227 ק"ג תחת הכנפיים

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 Polmar, Norman. Bell, Dana. One Hundred Years of World Military Aircraft. Naval Institute Press, 2004. ISBN 1591146860. עמודים 66-69
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 Lake, Jon. Great Book of Bombers. Zenith Imprint, 2002. ISBN 0760313474. עמודים 73-77
  3. ^ על פי המקור שלהלן, נבנו 992 מפציצים ומטוסי אימון מדגם הארט, לא כולל את ששת מטוסי הקרב הארט, שמאוחר יותר סומנו מחדש כ"דמון". כולל את אבות הטיפוס השונים של גרסאותיו השונות של ההארט.
    Polmar, עמוד 68
  4. ^ Omissi, David E. Air Power and Colonial Control: The Royal Air Force, 1919-1939. Manchester University Press ND, 1990. ISBN 0719029600. עמוד 142
  5. ^ Gustavsson,Håkan. "F19 calendar". Håkans aviation page
  6. ^ ביוגרן טען, כי ההשראה לרעיון באה מצפייה בסרט אמריקני הוליוודי על מפציצי צלילה
  7. ^ Henriksson, Lars. "B 4 - Hawker Hart (1934-1947)". Military Aviation in Sweden
  8. ^ Single Engine Daytime Bomber
  9. ^ Comunication
  10. ^ מתוכם נבנו 650 מטוסים עבור חיל האוויר המלכותי. Lake, עמוד 73
  11. ^ מקור נוסף מציין ייצור של 775 מטוסים. Polmar, עמוד 69
  12. ^ על פי מקור נוסף, 303 מטוסי הוקר דמון נבנו, מתוכם 64 עבור חיל האוויר המלכותי האוסטרלי. Polmar, עמוד 68