שמחה

ילדה מביעה שמחה באמצעות חיוך

שמחה היא רגש חיובי שבו האדם נתון במצב רוח מרומם, לרוב בעקבות התרחשות וחוויה שהוא מפרש אותה כחיובית מבחינתו. חוויה זו לרוב תהיה חוויה שיש בה התחדשות והשתלמות של האדם באחד מהיבטי חייו.

מאפיינים

הרגש מתאפיין במחשבות ובביטויים גופניים מסוימים, כמו חשיבה אופטימית, מבע פנים צוהל, עיניים מאירות, חיוכים ותחושה אנרגטית וקלילה של הגוף. אפשר להגיע למצב של שמחה בשימוש באמצעים פנימיים כמו שכלול המעמד האישי, מערכות יחסים בינאישיות טובות, כניסה לתהליך של התחדשות, פעילות יצירתית, והצלחה בהגשמת השגים, יעדים, שאיפות וחלומות. ואפשר להגיע לרגש זה בשימוש באמצעים חיצוניים כמו מוזיקה, ריקודים, שמיעת בדיחות, ארוחה טובה, מסע קניות, קבלת מתנה, הצלחה בתחרות או ניצחון של קבוצה ספורטיבית אהודה, ואף באמצעים כימיים כמו אלכוהול, סמים ותרופות.

השמחה מרחיבה את כוחות הנפש, הופכת את האדם לאנרגטי, ומדרבנת אותו לפעילות ולעשייה, לעומת הרגש ההופכי - העצב שמכנס את כוחות הנפש ומשבית את פעילותו של האדם. ישנה זיקה הדדית בין השמחה לבין האהבה; שמחה עמוקה יכולה לעורר אצל האדם את רגש האהבה, ומימוש אהבה והתעוררותה גורם לאדם לשמחה.

בפילוסופיה

על פי הפילוסוף ברוך שפינוזה יש 3 רגשות בסיסיים: תשוקה, שמחה ועצב. השמחה - שהיא אחת מ 3 הרגשות הבסיסיים היא "מעבר של אדם משלמות קטנה יותר לשלמות גדולה יותר". לכן, לפי ההגות שלו, על האדם לחתור להעצים את שמחתו ובכך להגביר את שלמותו.

ביהדות

חסידי ברסלב משמחים פצועים בבית חולים

בדת היהודית השמחה מתוארת כתכונת נפש חיובית ביותר שהאדם צריך לשאוף אליה, שמביאה אותו לשלמות של עבודה רוחנית ומעידה על מצבו השלם של האדם. יש אף מצווה מיוחדת לשמוח בחגים, כדברי הפסוק בספר דברים, פרק טז, פסוק י"א: "ושמחת לפני ה' אלוקיך ...", וכן בפסוק: "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך" (דברים, ט"ז, י"ד). הביטוי העממי אין שמחה אלא בבשר ויין, שנטבע בהלכה היהודית בקשר לדרכי השמחה בחגים, קובע למעשה כי היהדות היא דת ארצית ופרקטית המתייחסת בעין יפה לשמחה המגיעה מהנאות הגוף.
השמחה [ובנוסף לה 'טוב לבב'] היא תנאי נדרש בקיום כל מצוה ומצוה, שכן כתוב בתורה "תחת אשר לא עבדת את ה' א-לקיך בשמחה ובטוב לבב" (ומכלל לאו אתה שומע הן). אחד מעקרונותיה העיקריים של תורת החסידות, הוא דבקות באל על ידי שמחה מתמדת.
אמנם, "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד", אולם קיים חודש אחד, בו על פי חז"ל, מרבין עוד יותר בשמחה, והוא חודש אדר, בו נחוג חג הפורים. ההסבר לריבוי השמחה הוא כי בחודש זה מזלו של עם ישראל עולה(ולכן כשיש 13 חודשים בשנה יש 2 אדרים ). במהלך חודש זה נהוג לערוך אירועים מיוחדים על מנת להרבות שמחה. לעומת זאת, בחודש אב ממעטים בשמחה, לנוכח האסונות הגדולים שאירעו במהלכו לעם היהודי.

בשפה העברית ישנן לפחות עשר מילים נרדפות לציין שמחה, (כמו ששון, גילה, דיצה, רינה, עליזה, עליצה, צהלה וחדווה) ויש בהם כנראה להעיד על סוגים וגוונים שונים של שמחה ועל החשיבות הרבה שמייחסים לרגש זה. למשל השימוש בגילה לשמחה המהולה בה מעט עצב.

שמחה לאיד

ערך מורחב – שמחה לאיד

שמחה המתעוררת בלב האדם לרגל מפלתו או כישלונו של היריב או האויב, מכונה "שמחה לאיד". שמחה לאיד היא הפן השלילי שבשמחה, יש בה דמיון וקרבה לקנאה, שבה עינו של האדם צרה במה שיש לזולתו, אך היא יכולה לנבוע אף משנאה. בחברות המודרניות חגיגת שמחה לאיד למפלת האויב נחשבת ללא תקינה פוליטית.

ראו גם

• אין שמחה אלא בבשר ויין
• פסיכולוגיה חיובית

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: שמחה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שמחה

• פורטל האושר הישראלי, כולל מחקרים בנושא האושר והשמחה

רגשות

אדישות • אהבה • אומץ • אושר • אימה • אכזבה • אמון • אמפתיה • אקסטזה • אשמה • בדידות • בהלה • בוז • בושה • ביטחון • בלבול • גאווה • גועל • געגוע • דאגה • דו-ערכיות • דחייה • דכדוך • הודיה • היקשרות • הכרת תודה • הנאה • הערצה • הפתעה • הקלה • השפלה • התאהבות • זעם • חוסר אונים • חיבה • חמדנות • חמלה • חרדה • חרטה • חשש • טינה • יגון • ייאוש • יראה • כאב • כמיהה • כעס • מבוכה • מועקה • מצוקה • מרירות • נחת רוח • ניכור • נקמה • סבל • סיפוק • סלידה • ספק • סקרנות • עדנה • עוינות • עונג • עלבון • עניין • עצב • עצבנות • פחד • פליאה • ציפייה • קבלה • קנאה • קתרזיס • רוגע • רחמים • ריקנות • שביעות רצון • שכול • שלווה • שמחה • שמחה לאיד • שנאה • שעמום • תדהמה • תסכול • תקווה • תשוקה ראו גם: מצב רוח • אפקט