אמיגדלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האמיגדלה במוח האדם
מיקום האמיגדלה במח האדם

האמיגדלהיוונית: αμυγδαλή - שקד) היא מבנה דמוי שקד, המורכב מכ-13 גרעינים. האמיגדלה נמצאת בעומק האונה הרקתית‎ התיכונה במוח של בעלי חוליות מורכבים, כולל האדם.

האמיגדלה מעורבת בוויסות הפעולה של המערכת ההורמונלית ושל מערכת העצבים האוטונומית. היא מעורבת גם בביטוי רגשות כגון חרדה ופחד‏[1].

תוכן עניינים

קישורים למערכות עצביות ואזורים מוחיים[עריכה]

האמיגדלה היא חלק מהמערכת הלימבית ומגרעיני הבסיס[2]. היא מקבלת מידע מהטגמנטום הגחוני כחלק מהמערכת המזולימבית של המוליך העצבי דופמין[3]. התלמוס מעביר לאמיגדלה מידע מועבד אודות גירויים שונים בסביבה, שבעקבותיו היא מעוררת מוטיבציה ראשונית להיחשף או להימנע אליהם‏[4].

האמיגדלה מעבירה מידע לחלק התחתון של הסינגוליט קורטקס הקדמי ACad rostral–ventral Anterior cingulate cortex, אשר אחראי על הפן הרגשי של עיבוד המידע‏[4]. היא שולחת מידע לתצורה הרשתית[3], האחראית על מנגנונים הקשורים לעוררות ושינה ומכילה מבנים המעורבים בשליטה מוטורית. האמיגדלה מתקשרת גם עם ההיפותלמוס המעורב ביצירת תגובות פיזיולוגיות[4] ולוקח חלק בפעולת כמו אכילה, שתייה, רבייה ותגובות למצבי לחץ[5].

השפעה על הרגש[עריכה]

האמיגדלה נחשבת למעורבת ישירות בתהליכי ויסות רגשי ו"ממונה" על פחד ומורא. האמיגדלה מקושרת עם תגובות רגשיות למצבי סכנה (בעיקר פחד ותוקפנות). היא משתתפת בתגובות התנהגותיות, אוטונומיות והורמונליות על גירויים רגשיים. תגובת הילחם או ברח משויכת לאמיגדלה. בהתאם לכך, האמיגדלה מעורבת בהתניה קלאסית של תגובות רגשיות‏[3].

הליקויים הנפוצים ביותר בעקבות פגיעה באמיגדלה קשורים לרגשות בסיסיים כמו פחד ותוקפנות‏[6].

השפעה על הזיכרון[עריכה]

כמו כן ידוע שהזיכרונות הראשונים של האדם לאחר הלידה מאוכסנים באמיגדלה. משום כך בדרך כלל איננו זוכרים אירועים עד גיל שלוש. זו גם הסיבה שאדם שאיבד את זיכרונו (למשל בתאונות דרכים) עדיין זוכר את שפת אמו.

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמיגדלה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ רמי רחמימוב (2004). מהפכת המוח: תקשורת, מחלות נפש וסמים. רעננה: מכון ון ליר בירושלים הקיבוץ המאוחד.
  2. ^ Mark R. Rosenzweig, Arnold L. Leiman, S. Marc Breedlove (1999). Biological psychology: an introduction to behavioral, cognitive, and clinical neuroscience. 2nd ed. Sunderland, Massachusetts: Sinauer Associates.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Calkins, Susan D. (Ed); Bell, Martha Ann (Ed), (2010). Child development at the intersection of emotion and cognition. Human brain development. Washington, DC, US: American Psychological Association.
  5. ^ Mai, J. K., & Paxinos, G. (Eds.). (2012). The human nervous system. Academic Press.‏
  6. ^ Dietrich, A. (2004). Neurocognitive mechanisms underlying the experience of flow. Consciousness and Cognition, 13(4), 746-761.‏


P medicine.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.