הוי אן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הוי אן
Hội An
Trieu Chau Assembly Hall.jpg
אולם הכנסים בטריו צ'או
מדינה / טריטוריה Flag of Vietnam.svg  וייטנאם
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

88,000‏
קואורדינטות 15°53′N 108°20′E / 15.883°N 108.333°E / 15.883; 108.333קואורדינטות: 15°53′N 108°20′E / 15.883°N 108.333°E / 15.883; 108.333
(למפת וייטנאם רגילה)
מיקום הוי אן במפת וייטנאם
 
הייפונג
הייפונג
קאנטחו
קאנטחו
דננג
דננג
ביין הואה
ביין הואה
נאצ'אנג
נאצ'אנג
בון מא טאוט
בון מא טאוט
טהאי נגויאן
טהאי נגויאן
הוי אן
הוי אן
העיר העתיקה הוי אן
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Chua Cau Hoi An.jpg
הגשר היפני, סמלה של הוי אן
מדינה Flag of Vietnam.svg וייטנאם
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1999, לפי קריטריונים 2, 5

הוי אן (וייטנאמית Hội An) היא עיר קטנה, הנמצאת לחוף ים סין הדרומי, במרכז וייטנאם. העיר ממוקמת בשפך הנהר ט'ו בון (Thu Bon), לחופה המזרחי של וייטנאם, ליד מחוז קואנג נאם, כ-600 ק"מ מדרום להאנוי, ובמרחק דומה מצפון להו צ'י מין סיטי, לשעבר סייגון. אוכלוסייתה מונה כיום כ-88,000 נפש.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר צמחה בשפכו של נהר, על בסיס של אדמות סחף וטיט שנסחפו על ידי הנהר. נמצאו באתר שרידים קדומים של תרבות סא היון (Sa Huynh), המתוארכים לתקופה שבין המאה ה-1 לפנה"ס ועד המאה ה-1 לספירה. יורשיהם של בני תרבות סא היון היו בני אומת צ'אמפה ששלטה במרכז ודרום וייטנאם. הוי אן, שנקראה באותה תקופה לאם אפ פו (Lâm Ấp Phố) התפתחה להיות אחד הנמלים הגדולים בדרום-מזרח אסיה.

במאה השמינית ירדה הוי אן מגדולתה, והפעילות המסחרית עברה לנמל ט'י נאי (Thi Nay), ליד קווי נהון (Quy Nhon) של היום. החל מן המאה ה-12 ועד המאה ה-15 הייתה הוי אן מרכז חשוב על הדרך הראשית בין הצפון לדרום, ובשל מיקומה גם שימשה כמרכז לסחר עם הארצות שממערב.

במאה ה-16 ובמאה ה-17 התפתחה העיר כמרכז סחר חשוב, במקביל להתפתחות המסחר באזורים הפנימיים של הארץ. ישבו בה סוחרים סיניים ממחוזות שונים, יחד עם סוחרים יפניים, הולנדים והודים. בתקופה זו נקראה העיר האי פו (Hai Pho), "עיר חוף". חלק מן העיר היה מושבה יפנית, שהייתה מחוברת לשאר העיר בגשר; הגשר (Chùa cầu) הוא מבנה ייחודי, מקורה לכל אורכו בקירוי שנבנה על ידי היפנים, ובקצהו פגודה בודהיסטית. מיקומה של העיר שוב הועיל מאוד בתקופה זו, הן בשל היותה עיר נמל, והן בשל מיקומה על הדרך בין הצפון לדרום. עד סוף המאה ה-18 זכתה העיר לפריחה כלכלית.

האירופים - צרפתים, ספרדים, פורטוגזים והולנדים - הכירו את הוי אן בשם פייפו (Faifo). הוצעו מספר הסברים לשם זה; יש הטוענים שזהו שיבוש השם האי פו; אחרים טוענים שהשם בא מקיצור השם הוי אן פו (Hội An-phố) שפירושו "העיר הוי אן"; השם קוצר להוי פו, ומשם הגיע השיבוש פייפו.

לקראת סוף המאה ה-18 החלה הוי אן לרדת מחשיבותה. במהלך המאה ה-19 גדלה הוי אן, אך חשיבותה המשיכה לרדת, עד שאבדה לקראת סוף המאה, והעיר הפכה לעיר קטנה ובעלת חשיבות נמוכה.

ב-1999 הוכרזה העיר העתיקה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. העיר זכתה להכרזה זו משתי סיבות: היותה דוגמה לשימור מוצלח של עיר נמל מסחרית בדרום מזרח אסיה, מן המאות החמש עשרה עד התשע עשרה, וכן בשל השילוב ייחודי בין סגנון הבנייה המקומית לבניינים שנבנו בהשפעה זרה.

העיר כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוי אן היא עדיין עיר קטנה כיום, אך היא מושכת אליה מספר רב של תיירים, ומהווה נקודה קבועה במסלולי טיול של תרמילאים. מבקרים רבים מגיעים בשל חנויות אמנות ומלאכת יד המצויות בה.

אתרי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Flag of Vietnam
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בווייטנאם

הואההעיר העתיקה הוי אןמקדש מי סוןמפרץ הא לונגהפארק הלאומי פהונג נהא-קה באנגהחלק המרכזי של מצודת טהאנג לונג האימפריאלית בהאנוימצודת שושלת הו * טראנג אן