הואה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הואה
Huế
Logo Hue.png
Nui Ngu Binh.jpg
מראה כללי
מדינה / טריטוריה Flag of Vietnam.svg  וייטנאם
מחוז טהואה טהיין-הואה
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

333,304‏  (נכון ל-2005)
קואורדינטות 16°28′N 107°36′E / 16.467°N 107.600°E / 16.467; 107.600קואורדינטות: 16°28′N 107°36′E / 16.467°N 107.600°E / 16.467; 107.600
אזור זמן UTC +7
http://www.hue.gov.vn
(למפת וייטנאם רגילה)
מיקום הואה במפת וייטנאם
 
הייפונג
הייפונג
קאנטחו
קאנטחו
דננג
דננג
ביין הואה
ביין הואה
נאצ'אנג
נאצ'אנג
בון מא טאוט
בון מא טאוט
טהאי נגויאן
טהאי נגויאן
הואה
הואה
מכלול המונומנטים של הואה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Grave khai dinh.jpg
קבר קאי דין
מדינה Flag of Vietnam.svg וייטנאם
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1993, לפי קריטריונים 3, 4
רובע הבירה

הואה (וייטנאמית Huế) היא עיר הבירה של מחוז טהואה טהיין-הואה (Thừa Thiên - Huế), במרכז וייטנאם. בין השנים 1802 - 1945 שימשה העיר כבירת שושלת נגויין (Nguyễn), והיא ידועה בשל המונומנטים והאדריכלות שבה. נכון לשנת 2005 אוכלוסייתה מנתה כ-333,000 נפש.

מיקום גאוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר ממוקמת במרכז וייטנאם, על גדות נהר הבושם (Sông Hương), במרחק של מספר קילומטרים מחוף ים סין הדרומי. העיר נמצאת כ-540 קילומטרים מדרום להאנוי, בירת וייטנאם, וכ-640 קילומטרים מצפון להו צ'י מין סיטי, לשעבר סייגון, העיר הגדולה ביותר במדינה. יתרונה של העיר היה תמיד במיקומה המרכזי ובכך שהיא שוכנת בין שני בתי הגידול העיקריים במדינה לאורז, הממוקמים בדלתה של שני הנהרות העיקריים בוייטנאם: נהר המקונג מדרום, והנהר האדום מצפון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הואה זכתה לחשיבות כבירתם של מלכי שושלת נגוין, שושלת מלכים פיאודלית ששלטה ברובה של וייטנאם הדרומית, החל מהמאה ה-17 ועד למאה ה-19. ב-1775 נכבשה העיר על ידי טרין סאה (Trịnh Sa), מנהיג אחת מהמרידות שליוו את ירידתה של שושלת לֶה (Lê) המאוחרת. בזמן כיבושו נקראה העיר פו קסואן (Phú Xuân).

ב-1802 הביס נגויין פו אן (Nguyễn Phúc Ánh), שהפך לאחר מכן לקיסר גיא לונג (Gia Long), את המורדים וביסס את שליטתו בכל וייטנאם. הוא הפך את הואה לבירתו בשל מיקומה במרכזה של המדינה ובשל קרבתה אל הים. הבירה החדשה תוכננה בהתאם לעקרונות הפילוסופיים של המזרח הרחוק והמסורת הווייטנאמית, ותוך התחשבות במאפייניו הפיזיים של האזור, ובמיוחד בנהר המחלק את העיר לשני חלקים. בתכנון הושם דגש על חמש הנקודות החשובות (ארבע רוחות השמים והמרכז), חמשת היסודות הטבעיים (אדמה, מתכת, עץ, מים ואש) וחמשת הצבעים הבסיסייים (צהוב, לבן, כחול, אדום ושחור). בעיר הוקמו ארבעה מתחמים מוגנים: "רובע הבירה" ששמש את מבני הממשל, במרכזו "העיר הפנימית" שבה שכנו הארמונות והמקדשים ואשר התחלקה בתורה לשני מתחמים נפרדים ("העיר הקיסרית" ו"העיר האסורה הסגולה"), ומתחם רביעי בצפון-מזרחה של העיר ("מגדל זימי הדגים") שחלש על התנועה בנהר. מאוחר יותר הוקמה "מצודת החוף" לחופו של ים סין הדרומי. ב-1805 הושלם תכנונה של העיר וב-1832 הושלמה מלאכת הבנייה.

הואה שימשה כבירת המדינה עד 1945. באותה שנה ויתר הקיסר באו דאי (Bảo Đại) על כסאו, לטובת ממשלה קומוניסטית שהוקמה בהאנוי שבצפון המדינה. באו דאי הוכרז כ"ראש המדינה" לתקופה קצרה על ידי הצרפתים שניסו לחזור ולהשתלט על וייטנאם, לאחר שהייתה בשליטתם הקולוניאליסטית לפני מלחמת העולם השנייה. הממשלה הקומוניסטית לא הכירה בשלטון זה, וגם לא כל העם הוייטנאמי קיבל אותו. ממשלתו של באו דאי התמקמה בסייגון שבדרום.

במלחמת וייטנאם שכנה הואה בשטחה של דרום וייטנאם, סמוך לקו הגבול עם צפון וייטנאם. במתקפת טט, ב-30 בינואר 1968, תקף צבא צפון וייטנאם בהפתעה את צבא ארצות הברית ואת צבא הדרום בעת חג הטט, חג ראש השנה הוייטנאמי. הואה הייתה בין מוקדי המתקפה וצבא הצפון הצליח להשתלט העיר לכמה שבועות. כ-2,800 מתושבי העיר נטבחו, ובעת הקרב שהתחולל בה היא ניזקה העיר קשות. העיר הייתה בין האתרים האחרונים שבהם ניטשו קרבות לאחר שנהדפה המתקפה. מעבר לנזק לבניינים ההיסטוריים, נגרם נזק גם לדימויה של הואה כעיר שלווה ושקטה.

לאחר סיום המלחמה הוזנחו רבים מאתריה ההיסטוריים של הואה, שנתפסו על ידי השלטון הקומוניסטי כשרידים מעברה הפיאודלי של וייטנאם. בעשורים האחרונים חל שינוי במדיניות זו, וחלק מהעיר שוחזר. בשנת 1993 הוכרזה הואה כאתר מורשת עולמית.

אתרי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצפון לנהר נמצא "רובע הבירה" שבו שוכן מרכזה של העיר ההיסטורית. רוב המונומנטים החשובים והפגודות המרכזיות בעיר נמצאים באזור זה. החלק שמדרום לנהר חדש יותר, ונמצאים בו רוב אזורי העסקים והמגורים של העיר.

רובע הבירה רבוע, שטחו 5.2 קמ"ר ואורך כל אחת מצלעותיו הוא 2,235 מטרים. בחומת הרובע שרוחבה 21 מטרים וגובה 6.6 מטר, קבועים עשרה שערים ובכל אחד מצדדיה שישה מגדלי שמירה הבולטים ממנה. בפינה הצפון-מזרחית של העיר שוכן "מגדל זימי הדגים" הבולט מהחומה ומשטח העיר, וצורתו כשל משושה. מצודה זו חלשה על התנועה בנהר.

בדרומו של רובע הבירה, לחופו של הנהר, שוכנת העיר הפנימית, שצורתה כשל מלבן באורך 622 מטר וברוחב של 604 מטר. העיר הפנימית מוקפת חומה בגובה של 4.16 מטר וברוחב של כמטר. לעיר הפנימית מובילים ארבעה שערים, אחד בכל אחד מצדדיה, והיא מחולקת בחומות למספר מתחמים נפרדים - מתחם הטקסים, מתחם הפולחן, מתחם מגורי אם הקיסר וסבתו, מתחם המלאכה והאחסון, מתחם הגן ובית הספר הקיסרי, ו"העיר האסורה הסגולה". ארמונות העיר הפנימית בנויים בסגנון אחיד, וניצבים על במה מוגבהת. הם בנויים משלד עץ, בדרך כלל עץ שיטה, קירותיהם לבנים וגגותיהם עשויים מרעפים מזוגגים בצבע כחול או צהוב.

בליבה של העיר הפנימית שוכנת "העיר האסורה הסגולה" שאורכה 324 מטר ורוחבה 290 מטר (מסומנת בקו כחול במפה משמאל). שטחה 7.2 דונם, והיא מוקפת בחומה בגובה של 3.82 מטר וברוחב של 72 ס"מ. השער הדרומי בחומה היה שמור לקיסר, ובצדדיה האחרים היו שערים נוספים ששימשו לשימושים מוגדרים אחרים. בעבר נצבו בעיר האסורה הסגולה יותר מארבעים מבנים, אך הם נהרסו ורק יסודותיהם שרדו כיום.

המצודה לחופו של הים שוכנת כעשרה ק"מ צפונית מזרחית לרובע הבירה. צורתה כשל עיגול בקוטר של 285 מטר, כדי להתמודד היטב עם גלי הים וסערות, והיא הוגנה בקירות לבנים ובחפיר. אתר היסטורי חשוב נוסף בעיר הוא קברי שושלת נגויין השוכנים על הגדה הדרומית של הנהר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Flag of Vietnam
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בווייטנאם

הואההעיר העתיקה הוי אןמקדש מי סוןמפרץ הא לונגהפארק הלאומי פהונג נהא-קה באנגהחלק המרכזי של מצודת טהאנג לונג האימפריאלית בהאנוימצודת שושלת הו * טראנג אן