ליברלים עצמאיים
| המפלגה הליברלית העצמאית לישראל | |
| אפיון | מפלגת מרכז ליברלית |
|---|---|
| כנסות | 5 - 9, 11 |
| ממשלות | 13, 14, 15, 16, 17, 21*, 22* *הייתה חברה בקואליציה; העבודה חברתה לסיעה המשותפת המערך יוצגה בממשלה |
| אותיות | לע |
| מנהיגים | משה קול, גדעון האוזנר, יצחק ארצי |
| שיא כוחה | 7 מנדטים (כסיעת פורשים, הכנסת ה-5) |
| נוצרה מתוך | המפלגה הליברלית הישראלית |
| התמזגה לתוך | המערך |
ליברלים עצמאיים או בראשי תיבות ל"ע, הייתה מפלגת מרכז בעלת השקפה ליברלית שהתפצלה מהמפלגה הליברלית הישראלית בשלהי הכנסת ה-5, לאחר שזו האחרונה חברה לתנועת החרות בהקמת גח"ל (גוש חרות ליברלים, במסגרתו התמודדו שתי המפלגות במשותף לכנסת). שמה המלא של המפלגה היה המפלגה הליברלית העצמאית לישראל. רוב חברי המפלגה החדשה היו חברים לפני-כן במפלגה הפרוגרסיבית. המפלגה הייתה מיוצגת בכנסות החמישית עד התשיעית, והייתה חברה קבועה בממשלות מפלגת העבודה עד המהפך.
חברים בולטים במפלגה: משה קול, אשר שימש כשר הפיתוח ושר התיירות, גדעון האוזנר - שימש כשר בלי תיק בממשלתו הראשונה של יצחק רבין, יהודה שערי - שימש כסגן שר הפיתוח וכסגן שר התיירות, יצחק גולן, נסים אליעד.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות המפלגה
שרי המפלגה נהגו להתפטר מהכנסת עם התמנותם לשרים בממשלה, כדי להכניס את הבאים אחריהם ברשימת המתמודדים לכנסת. כך עשה קול בהתמנותו לשר בממשלת ישראל השלוש עשרה לאחר הבחירות לכנסת השישית, ובעת המתנותו לשר בממשלת ישראל החמש עשרה לאחר הבחירות לכנסת השביעית וכך עשו קול וגדעון האוזנר בעת המתמנותם לשרים בממשלת ישראל השש עשרה לאחר הבחירות לכנסת השמינית.
בבחירות לכנסות ה-6-8 היתה התמיכה במפלגה יציבה והיא זכתה ל-4-5 מנדטים. אולם, בבחירות לכנסת התשיעית קיבלו הליברלים העצמאיים מנדט יחיד, לאחר שרוב מצביעיהם עברו להצביע עבור התנועה הדמוקרטית לשינוי[1]. בעקבות המהפך נותרה המפלגה באופוזיציה. בינואר 1978 העלה גדעון האוזנר, נציג המפלגה בכנסת, את ההצעה לבחון הצטרפות לקואליציה, ומשה קול שהיה אז יו"ר הנהלת המפלגה התנגד לה[2] והביא לדחייתה ברוב של 48 נגד 30[3]. בעקבות זאת נוצרה מתיחות בין קול והאוזנר שהתאחה לאחר חודשים ספורים[4]. מספטמבר 1978 עד אוגוסט 1979 התקיימו דיונים בין הליברלים העצמאיים ומפלגת שינוי על איחוד[5], שלא יצא אל הפועל. בבחירות לכנסת העשירית לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה ובבחירות לכנסת האחת עשרה התמודדה במסגרת המערך.
[עריכה] נציגי המפלגה בכנסת
|
ח"כים בסיעה בכנסות בהן פעלה
|
|---|
|
|
הכנסת ה-5 (1961)
7 מנדטים: יצחק גולן, יזהר הררי, רחל כהן-כגן, בנו כהן, משה קול, פנחס רוזן, יהודה שערי
1. ^ הסיעה נוצרה ב-16 במרץ 1965 עם פרישת חבריה מהמפלגה הליברלית, על רקע איחודה של זו עם חרות במסגרת גח"ל.
הכנסת ה-6 (1965)
5 מנדטים: נסים אליעד[3], יצחק גולן[1], גדעון האוזנר, יזהר הררי[2], משה קול[1], פנחס רוזן[3], יהודה שערי
1. ^ ב-11 בינואר 1966 פרש מהכנסת משה קול. החליף אותו יצחק גולן.
2. ^ פרש מהסיעה ב-27 במאי 1968 והצטרף למפלגת העבודה.
3. ^ ב-23 בדצמבר 1968 פרש מהכנסת פנחס רוזן. החליף אותו נסים אליעד.
הכנסת ה-7 (1969)
4 מנדטים: נסים אליעד[1], יצחק גולן, גדעון האוזנר, משה קול[1], יהודה שערי
1. ^ ב-15 בדצמבר 1969 פרש מהכנסת משה קול. החליף אותו נסים אליעד.
הכנסת ה-8 (1973)
4 מנדטים: נסים אליעד[1], יצחק גולן[2], גדעון האוזנר[2], הלל זיידל[3], משה קול[1], יהודה שערי
1. ^ ב-10 במרץ 1974 פרש מהכנסת משה קול. החליף אותו נסים אליעד.
2. ^ ב-10 במרץ 1974 פרש מהכנסת גדעון האוזנר. החליף אותו יצחק גולן.
3. ^ פרש מהסיעה ב-15 בפברואר 1977 והצטרף לליכוד.
הכנסת ה-9 (1977)
מנדט אחד: גדעון האוזנר
הכנסת ה-11 (1984) במסגרת המערך
מנדט אחד (מתוך 44 לרשימה כולה): יצחק ארצי[1]
1. ^ פרש מהמערך ב-15 במרץ 1988 והצטרף למפלגת שינוי.
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] הערות שוליים
- ^ שבח וייס, שלטון, אופוזיציה ואלטרנטיבה, עם עובד, 1981, עמוד 50
- ^ משה מייזלס, איפה יישב האיש הבודד, מעריב, 12 בינואר 1978
- ^ משה מייזלס, אתה זיידל? שאל קול את האוזנר, מעריב, 13 בינואר 1978
- ^ משה מייזלס, כנס העצמאות המתארגנת, מעריב, 14 באפריל 1978
- ^ ש"י ול"ע דנים על הצהרת כוונות משותפת, מעריב, 15 בספטמבר 1978
משה מייזלס, ש"י ול"ע דנים על מרכז ליברלי, מעריב, 22 בספטמבר 1978
אברהם תירוש, מפלגות ש"י ול"ע דנות באיחוד ביניהן, מעריב, 13 באוגוסט 1979
