החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף חד"ש)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חד"ש
Hadash 2013.png
אפיון חזית שמאל סוציאליסטית יהודית-ערבית
אידאולוגיות סוציאליזם, דמוקרטיה, צדק חברתי, שתי מדינות לשני עמים, צדק סביבתי
כנסות הכנסת השמינית ואילך
אותיות ו
מנהיגים מאיר וילנר, תאופיק טובי, מוחמד ברכה
מספר מנדטים נוכחי 4
שיא כוחה 5 מנדטים (כנסות 9, 11*)
*נוסף מנדט בעת כהונת הכנסת
נוצרה מתוך רק"ח, הפנתרים השחורים
וחוגי שמאל נוספים
שנת ייסוד 1977
התמזגה לתוך רצה במשותף במסגרת חד"ש-בל"ד,
חד"ש-תע"ל, כיום עצמאית
ארגונים בינלאומיים
"כשהממשלה נגד העם - העם נגד הממשלה", שלט של חד"ש כחלק ממחאת האוהלים (2011)

החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון שידועה יותר בקיצור חד"שערבית: الجبهة الديمقراطية للسلام والمساواة, תעתיק מדויק: אלג'בהה אלדימקראטיה ללסלאם ואלמסאואה' לרוב נקראת בקיצור אלג'בהה, כלומר "החזית") היא חזית של ארגוני שמאל בישראל, אשר מהווה רשימה וסיעה סוציאליסטית בישראל ואשר מתמודדת כרשימה לכנסת מאז הבחירות לכנסת התשיעית. חד"ש מגדירה את עצמה כרשימה יהודית-ערבית והיא הרשימה היחידה בכנסת שאינה מגדירה את עצמה לאומית או דתית.

חד"ש היא תנועת שמאל הדוגלת בפינוי כל ההתנחלויות הישראליות בשטחים שנכבשו ב-1967, הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל ושוויון זכויות לאזרחי ישראל הערבים. חד"ש תומכת במשא ומתן לשלום ולא בנסיגות חד צדדיות. התנועה דוגלת בצדק חברתי ובסוציאליזם, ושוויון בין המינים. בכך, התנועה גם מאמינה בצדק סביבתי כהגדרתה, ודוגלת בקשר שבין סביבה ירוקה-בריאה וחברה שוויונית. חד"ש מורכבת מתנועות ומזרמים שונים והמרכזי בהם זרם קומוניסטי-לניניסטי אך מצעה מתייחס למשותף בין הזרמים ואינו קורא לקומוניזם.

הרכב החזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכיב המרכזי ברשימה הוא המפלגה הקומוניסטית הישראלית, יחד איתה לוקחות חלק בחד"ש גם תראבוט, ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק"י), תנועת נשים דמוקרטיות בישראל (תנד"י) , ועד היוזמה הדרוזית והפורום העיראקי. בעבר לקחו חלק בחזית גם תנועות אחרות, ביניהן פלג מהפנתרים השחורים. על פי תקנון חד"ש, כל ארגון אשר מסכים למצע החזית, מוזמן להגיש בקשת הצטרפות לחזית. בקשה כזו יכולה להיות מאושרת על ידי מועצת חד"ש, המורכבת מכ-800 צירים.

מלבד חברות בתנועה אשר לוקחת חלק בחזית, לא קיים תהליך רשמי אשר מאפשר להתפקד כחבר בחד"ש (מלבד בסניפים מסוימים אשר בחרו מיוזמתם לקיים מפקד סניף). עם זאת, כל אדם אשר תומך במצעה של חד"ש מוזמן להיות פעיל בה, להיות ציר בוועידה ובמועצה שלה מטעם הסניף המקומי ולקחת בה כל תפקיד רשמי.

מצע החזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצע החזית הושתת בעבר על 9 סעיפים מרכזיים. אשר נקראו בין פעילי חד"ש "תשע הנקודות של החזית". לקראת בחירות 2013, פורט המצע ל-13 סעיפים:

  1. השגת שלום ישראלי-פלסטיני וישראלי-ערבי צודק, כולל ויציב.
  2. כלכלה למען העובדים.
  3. דיור חברתי.
  4. שירותים ציבורים שוויוניים וברמה גבוהה.
  5. בריאות שוויונית.
  6. מערכת חינוך שוויונית.
  7. שירותי רווחה, תרבות וספורט משופרים.
  8. הגנת המרחב הדמוקרטי.
  9. שוויון המיעוט הלאומי הערבי בישראל.
  10. הגנה על ענייניהם של תושבי שכונות העוני וערי הפיתוח.
  11. שוויון האישה בכל התחומים.
  12. הגנת הסביבה ולצדק סביבתי.
  13. פירוז המזרח התיכון מנשק להשמדה המונית‏[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חד"ש הוקמה על ידי רק"ח (כיום - מק"י) בשנת 1977 לקראת הבחירות לכנסת התשיעית, לאחר שהחליטה להתמודד ברשימה משותפת יחדיו עם הפנתרים השחורים, שמאל סוציאליסטי ישראלי וחוגי שמאל לא-קומוניסטים נוספים החברים בשמאל הרדיקלי. הקמת חד"ש באה לאחר שני אירועים חשובים בישראל. האחד, יום האדמה והשני, הקמת חזית נצרת הדמוקרטית וזכייתו של תופיק זיאד בתפקיד ראש עיריית נצרת. מטרת הקמת הרשימה הייתה להרחיב את בסיס התמיכה של רק"ח בקהלים שלא היו מעוניינים להצטרף למפלגה, כמו כן בהקמתה רק"ח נטשה את ההתנגדות המסורתית שלה לפוליטיקה מבוססת על השתיכות חמולתית וחד"ש כללה בין חבריה נכבדי חמולות שתמכו ברשימה.‏[2]

חד"ש, בחודשים הראשונים להקמתה, התנגדה להסכמי קמפ דייוויד ולהסכם השלום בין ישראל למצרים מתוך ראייה שהסכמים אלו משרתים את ה"אימפריאליזם האמריקאי" ופוגעים בזכויות הפלסטינים, מסיבה זו סיעת חד"ש הצרפה לימין הרדיקלי והצביעה נגד הסכמים אלו כשהם הובאו לאישור הכנסת.‏[3]

בבחירות לכנסת הארבע עשרה (1996) התמודדה ברשימה משותפת עם בל"ד שזכתה להצלחה יחסית כשגרפה חמישה מנדטים, מהם שלושה לחד"ש. האיחוד לא החזיק זמן רב, ובבחירות לכנסת החמש עשרה חזרה חד"ש להתמודד לבדה.

בבחירות לכנסת השש עשרה (2003) התמודדה ברשימה משותפת של חד"ש ותע"ל בראשות מוחמד ברכה. בבחירות אלו זכתה הרשימה המשותפת ב-3 מנדטים. המועמד היהודי המרכזי של חד"ש דב חנין נדחק בעקבות שיתוף הפעולה עם תע"ל למקום הרביעי ולא נכנס לכנסת, דבר שיחד עם פרישתה של תמר גוז'נסקי מהכנסת גרם לכך שלראשונה מאז הקמת המדינה- בסיעת חד"ש (על גילגוליה השונים) לא היו חברים יהודים.

ועידת חד"ש ה-8, מאי 2010, בבית הידידות בנצרת
הפגנה בנוכחות מנהיגי חד"ש. עם המגאפון: ח"כ דב חנין. מימינו: יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה. משמאלו: מזכיר חד"ש איימן עודה

בבחירות לכנסת השש עשרה שנערכו בשנת 2003, חד"ש זכתה ב-93,819 קולות, מתוכם (לפי ההערכות) כ-8,000 קולות של אזרחים יהודים. מועצת מק"י (גוף ייצוגי הכולל כ-250 צירים) קבעה בסוף שנת 2005 שבשלושת המקומות הראשונים ברשימת חד"ש חייבים להיות יהודים וערבים ושחד"ש תשמור על משקלה המנדטורי. אחרי כן, בתחילת שנת 2006, קיבלה מועצת חד"ש (גוף ייצוגי הכולל כ-500 נציגים) באופן מעשי את ההחלטה כשהחליטה שחד"ש תרוץ לבדה לבחירות לכנסת ה-17 וכשהעמידה את ד"ר דב חנין במקום השלישי. ב-14 בינואר 2006 נבחרה רשימת חד"ש. במקום הראשון נבחר חבר הכנסת מוחמד ברכה, במקום השני נבחר במאבק צמוד ד"ר חנא סוויד על פני ח"כ עיסאם מח'ול, במאבק על המקום השלישי ניצח ברוב גדול ד"ר דב חנין ובמקום הרביעי זכה ד"ר עפו אגבריה. הרשימה שנבחרה על ידי מועצת חד"ש, על פי פעילים מחד"ש, היא רשימה ירוקה מאוד, הווה אומר: המקומות הראשונים בה הנם אנשי סביבה. מוחמד ברכה, הוא מהמובילים בכנסת בתחום, חנא סוויד הוא פעיל איכות סביבה בצפון ומראשי "המרכז לתכנון אלטרנטיבי" ודב חנין הוא יו"ר ארגון הגג של הארגונים הסביבתיים. כמו כן, החלה חד"ש לארגן פעילויות בשם "אדום-ירוק" המדברות על הקשר בין צדק חברתי לצדק סביבתי.

בשנים האחרונות קיים קונפליקט בתוך חד"ש בין מספר זרמים בשמאל הרדיקלי. הזרם הקומוניסטי-לניניסטי הוא הבולט במיוחד, אך גם בין היהודים וגם בין הערבים קיימים גורמים אשר אינם מזדהים עם קומוניזם ומאמינים בתפיסות עולם שמאליות אחרות כגון פוליטיקה של זהויות או מאבק לאומי פלסטיני בלתי אלים.

לקראת בחירות 2006, בא לידי ביטוי קונפליקט בין חלק מהזרמים בחזית. זאת כאשר לקראת בחירות אלו, נבחר למקום השני ברשימה לכנסת חנא סוויד, שאינו חבר במק"י והחליף את עיסאם מח'ול ממק"י.‏[4]. שינוי זה הביא לידי ביטוי תפיסה של חד"ש כמפלגה אשר שמה את ענייני הציבור הערבי על סדר היום יותר מאשר את תפיסת העולם הלניניסטית הרחבה. בין הזרמים קימות מספר מחלוקות כגון: ריצה משותפת עם בל"ד ברשימה לכנסת, התנגדות לכל אחיזה אמריקאית במזרח התיכון בכל מחיר וכדומה. גורמים בודדים בחד"ש מעניקים לגיטימציה רעיונית בלבד להתנגדות לארצות הברית מצד ארגונים פונדמנטליסטים כגון החמאס והחזבאללה[5]. עם זאת בכל הזרמים בחד"ש בולט הרבה יותר של התנגדות ברורה לקו המלחמתי של כל הצדדים הפועלים באלימות, ביניהם חמאס וחזבאללה.‏[6][7][8] כיוון משמעותי אחר של חד"ש בשנים האחרונות, בדחיפת דב חנין והסניפים היהודיים בחד"ש, הוא לקדם את חד"ש ואת הרעיונות שבהם היא מאמינה לציבור היהודי. לקראת הבחירות לכנסת ה-18, פעילי בל"ד הוציאו קמפיין המשמיץ את זיקתה הציונית לכאורה של חד"ש, וזאת באמצעות תקיפתן של סיסמאות כגון "בעזה ובשדרות ילדים רוצים לחיות" אשר נקראת על ידי פעילי חד"ש, עקב ההתייחסות השווינית של חד"ש לעם היהודי ולעם פלסטיני ועקב שירותו הסדיר בצה"ל של ח"כ דב חנין.‏[9]

מתוך תעמולת הבחירות של חד"ש לכנסת ה-18

בבחירות לכנסת ה-18 הרשימה קיבלה כ-112,000 קולות, שהיקנו 4 מנדטים. בקרב הציבור היהודי, לאחר קמפיין משמעותי בתל אביב, חיפה וירושלים המערבית, קיבלה המפלגה כ-11,000 קולות, אשר שווים בין שליש לחצי מנדט ומהווים בערך פי 2 מבבחירות 2006.

לקראת הבחירות לכנסת ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 בנובמבר 2012, בחרה מועצת חד"ש (גוף המורכב מכ-800 נציגים של סניפי החזית) את 6 המקומות הראשונים ברשימת חד"ש לכנסת‏[10]. כשבוע לאחר מכן בחרה מזכירות חד"ש (גוף המורכב מ-59 נציגים אשר נבחרים על ידי המועצה) את 5 המקומות הבאים ברשימה‏[11]:

  1. ח"כ מוחמד ברכה (התחייב להתפטר מהכנסת לאחר שנתיים על מנת להכניס ח"כים נוספים)
  2. ח"כ ד"ר חנא סוויד (התחייב להתפטר מהכנסת לאחר שנתיים על מנת להכניס ח"כים נוספים)
  3. ח"כ ד"ר דב חנין
  4. ח"כ ד"ר עפו אגבריה
  5. נבילה אספניולי
  6. עו"ד איימן עודה
  7. עבדאללה אבו מערוף
  8. יעלה רענן
  9. עומר סקסק
  10. מור סטולר
  11. עומר נסאר

נציגי הרשימה בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה

סטיקר אותו חילקו פעילי הרשימה בבחירות לכנסת ה-17
כנסת חברי כנסת הערות
הכנסת השמינית (1973) 4 מנדטים: מאיר וילנר (רק"ח), תאופיק זיאד (רק"ח), תופיק טובי (רק"ח), אברהם לבנבראון (רק"ח) הסיעה הוקמה על ידי רק"ח ב-15 במרץ 1977, לאחר ההחלטה לרוץ ברשימה משותפת לכנסת התשיעית עם הפנתרים השחורים וחוגי שמאל לא קומוניסטיים נוספים.
הכנסת התשיעית (1977) 5 מנדטים: צ'רלי ביטון (הפנתרים השחורים), מאיר וילנר (רק"ח), תאופיק זיאד (רק"ח), תופיק טובי (רק"ח), אברהם לבנבראון (רק"ח), חנא מוויס (עצמאי) ב-13 בפברואר 1981 נפטר חנא מוויס. החליף אותו אברהם לבנבראון.
הכנסת העשירית (1981) 4 מנדטים: צ'רלי ביטון (הפנתרים השחורים), מאיר וילנר (רק"ח), תאופיק זיאד (רק"ח), תופיק טובי (רק"ח)
הכנסת ה-11 (1984) 4 מנדטים: צ'רלי ביטון (הפנתרים השחורים), מאיר וילנר (רק"ח), מוחמד ותד (עצמאי), תאופיק זיאד (רק"ח), תופיק טובי (רק"ח) ותד הצטרף ממפ"ם ב-12 ביולי 1988.
הכנסת ה-12 (1988) 4 מנדטים: צ'רלי ביטון (הפנתרים השחורים), תמר גוז'נסקי (רק"ח), מאיר וילנר (רק"ח), תאופיק זיאד (רק"ח), תופיק טובי (רק"ח), האשם מחאמיד (עצמאי), מוחמד נפאע (רק"ח)
  • ב-10 בינואר 1990 פרש מהכנסת מאיר וילנר. החליף אותו האשם מחאמיד.
  • ב-14 בפברואר 1990 פרש מהכנסת תאופיק זיאד. החליף אותו מוחמד נפאע.
  • ב-4 ביולי 1990 פרש מהכנסת תופיק טובי. החליפה אותו תמר גוז'נסקי.
  • ביטון פרש מחד"ש ב-25 בדצמבר 1990 והקים סיעת יחיד. ב-1 בינואר 1991 ניתן לה השם "פנתרים שחורים".
הכנסת ה-13 (1992) 3 מנדטים: תמר גוז'נסקי (מק"י), תאופיק זיאד (מק"י), האשם מחאמיד (עצמאי), סאלח סלים (עצמאי) ב-5 ביולי 1994 נפטר תאופיק זיאד. החליף אותו סאלח סלים.
הכנסת ה-14 (1996) במסגרת חד"ש-בל"ד 4 מנדטים (מתוך 5 לרשימה כולה): האשם מחאמיד (עצמאי), סאלח סלים (עצמאי), תמר גוז'נסקי (מק"י), אחמד סעד (מק"י)
  • מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אילן פפה.
  • ב-8 במרץ 1999 התפלגה הסיעה המשותפת, כאשר נציג בל"ד עזמי בשארה פרש ביחד עם האשם מחאמיד מחד"ש. השניים הקימו את סיעת בל"ד בכנסת.
הכנסת ה-15 (1999) 3 מנדטים: מוחמד ברכה (מק"י), תמר גוז'נסקי (מק"י), עסאם מח'ול (מק"י) מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אילן פפה (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן).
הכנסת ה-16 (2003) במסגרת חד"ש-תע"ל 2 מנדטים (מתוך 3 לרשימה כולה): מוחמד ברכה (מק"י), עסאם מח'ול (מק"י)
  • מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: דב חנין (רשימת מועמדים מלאה, הכוללת גם את מועמדי תע"ל, ראו כאן).
  • ב-7 בפברואר 2006 התפלגה הסיעה המשותפת.
הכנסת ה-17 (2006) 3 מנדטים: מוחמד ברכה (מק"י), חנא סוייד (עצמאי), דב חנין (מק"י) רשימת מועמדים מלאה ראו כאן.
הכנסת ה-18 (2009) 4 מנדטים: מוחמד ברכה (מק"י), חנא סוייד (עצמאי), דב חנין (מק"י), עפו אגבאריה (מק"י) רשימת מועמדים מלאה ראו כאן
הכנסת ה-19 (2013) 4 מנדטים: מוחמד ברכה (מק"י), חנא סוייד (עצמאי), דב חנין (מק"י), עפו אגבאריה (מק"י) * ‏רשימת מועמדי "החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון" לכנסת ה-19, באתר ועדת הבחירות המרכזית

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]