המחאה החברתית בישראל 2011

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מחאת האוהלים)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפגינים במסגרת המחאה החברתית, באר שבע, 13 באוגוסט 2011
מפגינים במסגרת המחאה החברתית, תל אביב-יפו, 27 באוגוסט 2011

המחאה החברתית בישראל 2011 (מכונה גם מחאת הדיור, ומחאת האוהלים) היא סדרת פעולות מחאה והפגנות שהתקיימו ברחבי ישראל בקיץ 2011. המחאה החלה עם פעולת מחאה של דפני ליף כנגד מצב שוק הדיור בישראל, לאחר שהתקשתה לשכור דירה בתל אביב.‏[1] המחאה התרחבה וכללה נושאים רבים בתחום החברתי-כלכלי. המחאה החלה בקבוצת מחאה ברשת החברתית המקוונת פייסבוק, שהובילה להקמת אוהלים בשדרות רוטשילד בתל אביב. בהמשך קמו אוהלים בערים נוספות והתרחבו לכדי "ערי אוהלים" שכללו מאות אוהלים בו זמנית.

בעקבות המחאה והפגנות הענק, הודיעה ממשלת ישראל על שורת צעדים שיינקטו לפתרון מצוקת הדיור, חלקם כבר היו בהליכי תכנון ואשרור וחלקם צעדים חדשים שהוצגו כמענה לדרישות המוחים‏[2]. בנוסף, הוקמה ועדת טרכטנברג בראשות פרופ' מנואל טרכטנברג במטרה לבחון ולהציע פתרונות לדרישות הכלכליות והחברתיות של המפגינים ובעיקר למצוקת יוקר המחיה במדינת ישראל ולפערים החברתיים. בהמשך, קיבלה הממשלה באופן חלקי את המלצות הוועדה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מסמלילי המחאה. עוצב על ידי יותם קלנר בהשראת שיר הילדים "אלף בית" של נעמי שמר
כרזת "העם דורש צדק חברתי" בהפגנה בחיפה ב-30 ביולי 2011

ברקע למחאות עומדת העלייה הדרגתית במחירי הדיור בישראל שהחלה משנת 2007 ועליית מחירים כללית בישראל. בין השנים 1996–2007, מחירי הדירות ירדו ב-44.4% ביחס לשכר הממוצע במשק. אולם מאז התחלפה המגמה ומחירי הדירות עלו באופן חד - מ-2007 ועד 2011 עלו מחירי הדירות ב-38.5% ביחס לשכר הממוצע במשק והגיעו ליחס הגבוה ביותר שנרשם מאז 1998. העלייה החדה במחירי הדיור הורגשה במיוחד באזור גוש דן ובערים הגדולות. העלייה במחירים נבעה מסיבות שונות, ובהן ריבית נמוכה, מחסור מצטבר של כ-65,000 יחידות דיור‏[3] והחלטת משרד האוצר בשנת 2007 להגביל את הבנייה במרכז כדי לגרום לעליית מחירים ובכך לאלץ רוכשים רבים לעבור לפריפריה[4]. בנוסף, עליית מחירי המזון הייתה הסיבה למחאת הקוטג' שהחלה ביוני אותה שנה וגררה חרם צרכנים. תהליך נוסף היו הקיצוצים בתקציבים האזרחיים והחברתיים של הממשלה שהתבצעו מאז 2003 והחלישו את מדינת הרווחה. כמו כן בשנים שלפני המחאה המשיכה מגמת הגידול באי-השוויון, שגרמה לכך שהצמיחה לא חילחלה לשכר של רוב האזרחים, בזמן שחלק גדול מעלויות המחיה המשיכו להתיקר.

על פי משרד השיכון, בשנת 2011 נדרשו בישראל כ-138 משכורות חודשיות ממוצעות לרכישת דירה, נתון גבוה ביחס למרבית מדינות העולם. לדוגמה בצרפת נדרשות 90 משכורות, בארצות הברית - 60, בשווייץ - 42 ובשבדיה - 30‏[5]. עם זאת, הדירות בישראל גדולות יותר באופן משמעותי - השטח ממוצע לדירה חדשה בישראל עומד על 180 מ"ר. לשם השוואה, בדנמרק השטח הממוצע לדירה חדשה - 137 מ"ר, בצרפת - 113 מ"ר, בספרד - 97 מ"ר, באירלנד - 88 מ"ר ובבריטניה - 76 מ"ר‏[6].

אף שהממשלה ניסתה למתן את העלייה במחירי הדיור, מאמציה לא נשאו פרי בקצב משביע רצון לדעת המפגינים. הצעת הממשלה מ-7 במרץ 2011 הציגה תוכנית להקמתן של ועדות לדיור לאומי, לשם הקמה מהירה של דירות מגורים, לא מנעה את המחאה שהתעוררה כמה חודשים לאחר מכן‏[7].

לתפוצת המחאות תרם גם השימוש ברשתות חברתיות מקוונות שבהן נפוצו הידיעות אודות ההפגנות. השימוש הנרחב הראשון ברשתות חברתיות לצרכים אלה בוצע בסדרת הפגנות רחבות היקף במדינות ערביות במזרח התיכון. יש הרואים בשימוש שעשו הצעירים במדינות ערב השראה לציבור הצעיר בישראל‏[8]

המחאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת המאהלים וארגון המחאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחם האוהלים בשדרות רוטשילד שבתל אביב, 21 ביולי 2011
דפני ליף ויגאל רמב"ם בהפגנת 21 ביולי 2011 ברחוב אבן גבירול בתל אביב
סתיו שפיר (לימים חברת כנסת) בעצרת "צעדת המיליון" ב-3 בספטמבר
איציק שמולי (לימים חבר כנסת) ממתין לראיון במהלך ההפגנה בכיכר המדינה ב-3 בספטמבר

המאהל הראשון הוקם ב-14 ביולי 2011 בקצה שדרות רוטשילד בתל אביב, סמוך לכיכר הבימה‏, בעקבות "אירוע" (event) שיצרו דפני ליף, סתיו שפיר וחברים נוספים כשבוע קודם לכן ברשת החברתית פייסבוק, שבו הם מזמינים אנשים להצטרף אליה למאהל מחאה, אשר לימים הפך למרכז המחאה‏[9]. עם הזמן, הצטרפו למחאה זו ארגונים חברתיים שונים ואנשים פרטיים שהרחיבו את הדרישות לצדדים נוספים בפן החברתי-כלכלי‏[10]. מרבית המוחים, לפי סקר של קלמן גייר, היו ממצביעי מפלגות קדימה והעבודה שכ-300 אלף ממצביעיהן השתתפו בהפגנות, לעומת מפלגת הליכוד שרק כ-65 אלף ממצביעיה השתתפו בהפגנות‏[11].

במהרה הוקמו מאהלים נוספים בתל אביב ובערים רבות נוספות. בניגוד למאהל ברוטשילד ובצפון תל אביב, שהתאפיינו באוכלוסייה ממעמד הסוציו-אקונומי הבינוני, חלק מהמאהלים החדשים כללו ציבורים נוספים, חלקם ממעמד חלש כגון מחוסרי דיור. עם הזמן גדלה המחאה וגם גורמי ותנועות ימין הצטרפו למחאה.

למחאה לא הייתה הנהגה רשמית, אך היו כמה פעילים בולטים, בהם דפני ליף, סתיו שפיר, איציק שמולי ואחרים. עם הזמן, התגבשה אופוזיציה כלל ארצית, נציגי מאהלים מסוימים טענו כי המטה של דפני וסתיו ריכוזי ואינו פועל בשקיפות ושיתוף. בנוסף הייתה אופזיציה אשר טענה כי המחאה פוליטית, לעומתית ובלתי יעילה‏[12].

למחאה הצטרפו תנועות וארגונים רבים. פעילים אקטיביסטים פרסמו את קריאתה של דפני ליף באתר האינטרנט שלהם‏[13]. ויזמו הקמת אתר אינטרנט שילווה את המחאה‏[14]

גופים ציבוריים דוגמת הקרן החדשה לישראל העניקה ליווי וסיוע פיננסי למוחים‏[15]. ארגוני שמאל כמו השומר הצעיר, השמאל הלאומי הצטרפו גם הם. ארגוני ימין השתתפו באופן חלקי ומהוסס יותר בהפגנות, בין היתר כי מרביתם תמכו בממשלה. עם זאת, גופים פוליטיים גדולים לא לקחו חלק פעיל במחאה. כמו כן, התגלעו בקיעים בין המשתתפים כשתנועות המזוהות עם הימין, כמו "אם תרצו", שתמכה תחילה במאבק, הודיעו על פרישתן ממנו בשל מעורבות הקרן החדשה והשמאל הלאומי‏[16]. כמו כן נוצרו חיכוכים בין מובילי המחאה סביבי עניינים שונים‏[17].

לצד התמיכה במחאה, אישי ציבור וארגונים שונים החלו להעלות בהדרגה דברי ביקורת על המחאה. עיקר הביקורת שהועלתה מתמקדת בטענות לפיהן ארגון המחאה לא היה ספונטני, אלא מתוזמן ומתוכנן על ידי תנועות שמאל במטרה ליצור דעת קהל שתקרא להפלת הממשלה[18]. כעבור כשנה וחצי, לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה, אמרו דב חנין ופעילים נוספים בחד"ש כי הם שעמדו מאחורי המחאה‏[19].

הפגנות הענק[עריכת קוד מקור | עריכה]

המארגנים לא הסתפקו בהקמת המאהלים, אלא יזמו הפגנות ענק אחדות. יתרה מכך, גופים מאורגנים גדולים כמו ההסתדרות בראשותו של עופר עיני והתאחדות הסטודנטים בראשותו של איציק שמולי הצטרפו למחאה. במקביל, חלק ניכר מהמימון להפגנות הגיע מגיוס תרומות ברשת[20]. כתוצאה מכך, התפתח מאוד הבסיס הלוגיסטי של ההפגנות. כמו כן, הצטרפו למחאה פעילים חברתיים מוכרים ואישי ציבור. חלק ניכר מן ההפגנות כללו הופעות של זמרים ואמנים רבים.

ב-23 ביולי 2011, עשרות אלפי מפגינים השתתפו בהפגנת מחאה שנערכה במרכז תל אביב. בשבועות הבאים התקיימו הפגנות גדולות נוספות בערים רבות. כך למשל ב-30 ביולי, התקיימו במקביל כ-10 הפגנות בערים שונות בישראל בהן השתתפו להערכת המשטרה 85 אלף‏[21]

ב-6 באוגוסט, התקיימה הפגנת ענק בתל אביב ועוד מספר הפגנות במוקדים שונים ברחבי הארץ, בהן השתתפו, להערכת משטרת ישראל, 150 אלף איש בתל אביב, עוד 30 אלף בירושלים ועוד אלפים במוקדים נוספים‏[22].

המחאה לא שקטה אחרי גל ההפגנות הגדולות וב-13 באוגוסט נערכו הפגנות בכמה מוקדים ברחבי הארץ, ובעיקר באזורי הפריפריה בצפון ובדרום. על פי נתוני התקשורת כ-70 אלף איש הפגינו בכל הארץ‏[23].

ב-3 בספטמבר, התקיימה סדרת הפגנות במוקדים שונים ברחבי הארץ שכונתה על ידי המארגנים "צעדת המיליון", בהן השתתפו כ-400,000 איש. בצעדה בתל אביב, שהתקיימה בין שדרות רוטשילד לכיכר המדינה, שם נערכה גם העצרת הראשית, השתתפו כ-300 אלף איש. בהפגנות שונות בשאר הארץ השתתפו כ-100 אלף איש נוספים‏[24]. אירועים אלו היו לשיא המחאה, הן בארגון והן בכמות המשתתפים. לאחר מכן דעכו ההפגנות, אם כי הפגנות קטנות יותר נמשכו עוד זמן מה.

כמה מן ההפגנות ואירועי המחאה גלשו לעימותים אלימים עם כוחות המשטרה, חסימות כבישים והפרות סדר שבהם נעצרו עשרות רבות של מפגינים‏[25].

הסיסמאות הבולטות שנקראו בהפגנות היו "העם דורש צדק חברתי" ו"רוצים צדק, לא רוצים צדקה!", אך היו גם סיסמאות נוספות כמו "מדינת רווחה!" ואפילו "עבודה מאורגנת-מדינה מתוקנת".

פירוק המאהלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הפגנות ה-3 בספטמבר בהן השתתפו כ-400,000 איש, החליטו חלק ממנהיגי המחאה שהאוהלים מיצו את עצמם ויש לנתב את המחאה לאפיקים שונים. כעבור ימים אחדים פונו מרבית האוהלים, חלקם מרצון וחלקם ביוזמת העיריות‏[26].

ב-26 ביולי הצהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו על תוכניות דיור חדשות שנועדו להתמודד עם מצוקת הדיור ולהקל על מצבם הכלכלי של הסטודנטים, רוב ראשי תנועת המחאה דחו את התוכנית משום שהיא לא ענתה על דרישותיהם, וקבעו כי ההפגנות יימשכו‏[27].

תגובות הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלת ישראל הגיבה עוד בתחילת במחאה ופירטה את עשייתה בתחום החברתי-כלכלי. כשהמחאה לא שככה הציגה הממשלה ב-26 ביולי תוכנית מסודרת לטיפול בסוגיות שהעלו המפגינים. בד בבד עם הצגת התוכניות הללו, עברה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, וועדת הכספים אישרה את הצעת שר האוצר, לפטור ממס שבח מקרקעין מכירת דירות שתתבצע עד יולי 2013, כתמריץ להגדלת היצע הדירות‏[28]. ב-3 באוגוסט אישרה הכנסת את חוק הווד"לים.

גם האמצעים האלה לא הרגיעו את המוחים וב-8 באוגוסט מינה בנימין נתניהו ועדה בראשותו של מנואל טרכטנברג לגיבוש המלצות לטיפול בבעיות. ועדת טרכטנברג התכנסה והגישה את המלצותיה ב-26 בספטמבר לראש הממשלה. חלק מההמלצות התקבלו על ידו.

המוחים לא היו מרוצים מהרכב הוועדה הממשלתית ולא מן התוכניות השונות שהעלתה הממשלה והם גיבשו צוות מומחים אלטרנטיבי שכלל כלכלנים ואישי ציבור, בראשות פרופ' אביה ספיבק ופרופ' יוסי יונה[29]. הצוות האלטרנטיבי בחר שלא לשתף פעולה עם ועדת טרכטנברג, כי לא היה מרוצה מהמנדט של הוועדה. יתרה מכך, במסיבת עיתונאים גדולה שהתקיימה בבית סוקולוב בתל אביב ב-24 באוגוסט קראו ראשי המוחים להתפטרות ועדת טרכטנברג, קריאה שלא זכתה למענה. המוחים נחלקו בינם לבין עצמם, חלק מהם הטיחו ביקורת בצוות האלטרנטיבי על סירובו לשתף פעולה עם ועדת טרכטנברג.

חלק מהמלצות ועדת טרכטנברג יושמו על ידי הממשלה, ובראשן ההצעה ליישם את חוק חינוך חינם גם לילדי גנים, לפתוח ליבוא מוצרי מזון ולהוריד מכסים על מוצרים נוספים, ולעצור את הורדת המסים הישירים. חלק אחר לא יושמו מעולם.

תמונה פנורמית של האוהלים בשדרות רוטשילד, מרחוב אלנבי עד מתחם הבימה, 3 באוגוסט 2011 (להגדלה)
Magnify-clip.png
תמונה פנורמית של האוהלים בשדרות רוטשילד, מרחוב אלנבי עד מתחם הבימה, 3 באוגוסט 2011 (להגדלה)

אחרי המחאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גל המחאה החברתית הסתיים בסוף 2011. בספטמבר 2011 פורקו האוהלים. הפגנה נוספת התקיימה ב-29 באוקטובר 2011[30][31]. בשנים שלאחר מכן היו עוד מספר אירועים הקשורים למחאה.

2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2012 התקיימו נסיונות לשחזר ולהמשיך את המחאה אולם הם לא זכו להצלחה, וההתייחסות התקשורתית הייתה מועטה. ב-7 בינואר מחו מפגינים על החלטת עיריית תל אביב לפנות את המאהל בשכונת התקווה וכמה מהם נעצרו, בהן סתיו שפיר[32]. הפגנות התקיימו ב-12 במאי, בין היתר בככר רבין בתל אביב, וב-2 ביוני בין היתר במוזיאון תל אביב. ב-22 ביוני 2012 נעצרו דפני ליף ומספר פעילים לאחר שניסו להקים מאהל מחאה ללא אישור בשדרות רוטשילד בתל אביב והתעמתו עם שוטרים‏[33]. ליף שוחררה למחרת, ונזקקה לטיפול רפואי‏[34]. בעקבות טענות על אלימות משטרתית כלפי המפגינים, התקיימה למחרת הפגנת מחאה בתל אביב, במהלכה נופצו חלונות של בנקים סמוך לכיכר רבין על ידי מפגינים, ונחסמו לתנועה נתיבי איילון ורחובות ראשיים בעיר‏[35]. בעקבות אירועים אלה הוגשו כתבי אישום נגד דפני ליף ופעילים נוספים, חלקם בוטלו לאחר מכן‏[36]. ניפוץ חלונות הבנקים עורר דיון ער, כאשר מתנגדי המחאה ואנשי הפרקליטות הציגו את הניפוץ כהוכחה לאלימות המוחים‏[37], בעוד פעילי המחאה טוענים שהיקף הניפוץ נופח‏[38][39], או שהניפוץ נעשה בלא כוונה כתוצאה מאלימות משטרתית.

בחורף 2012 התקיים סוף שבוע של דיונים בהשתתפות פעילי המחאה החברתית. הדיונים רוכזו בספר 'שדה אוהלים', שיצא באותה שנה.

ב-14 ביולי 2012, בהפגנה בתל אביב לציון שנה לפרוץ המחאה, הצית עצמו מפגין בשם משה סילמן, במחאה כנגד יחס רשויות הרווחה אליו‏[40]. כעבור שישה ימים נפטר סילמן מכוויותיו[41].

2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2013, שניים ממנהיגי המחאה החברתית, סתיו שפיר ואיציק שמולי, נבחרו לכנסת התשע עשרה מטעם מפלגת העבודה.

ב-11 במאי 2013 נערכו הפגנות בתל אביב ובמספר מוקדים נוספים, בהשתתפות כ-12,000 איש. ההפגנות עמדו בסימן מחאה כנגד תקציב המדינה לשנים 2013-2014 שגיבש משרד האוצר בראשות יאיר לפיד, הכולל העלאת מיסים וקיצוצים נרחבים בתחומים שונים‏[42]. הפגנות נוספות נערכו לאחר מכן, במחאה על המדיניות התקציבית של הממשלה ועל הכוונה לייצא גז טבעי מישראל. ב-13 ביולי 2013 אורגנה הפגנה על ידי דפני ליף, במלאת שנתיים למחאה ושנה למותו של משה סילמן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלומית צור, ירון כהן-צמח, וידיאו // מחאת הדיור: "אדם ללא דירה הוא לא אדם", באתר TheMarker‏, 15 ביולי 2011
  2. ^ טל שחף, נתניהו: נאשר 50 אלף דירות, נבנה לשכירות מוזלת, באתר nrg‏, 26 ביולי 2011
  3. ^ הדיור - עיקרי ההמלצות, דו"ח הוועדה לשינוי כלכלי חברתי (דו"ח ועדת טרכטנברג), 26 בספטמבר 2011
  4. ^ עידו אפרתי, האוצר החליט: הבנייה במרכז תיפסק - מחירי הנדל"ן יזנקו, באתר nrg‏, 7 באוגוסט 2008
  5. ^ עינת פז-פרנקל, ‏עד 187 משכורות לרכישת דירה בישראל, רק 30 בשבדיה, באתר גלובס, 18 בספטמבר 2011
  6. ^ עינת פז-פרנקל, ‏פרויקט מיוחד: למה הישראלים מתעקשים על דירות גדולות?, באתר גלובס, 24 בספטמבר 2012
  7. ^ צבי לביא, נתניהו: 50 אלף דירות יאושרו תוך 18 חודשים, באתר ynet‏, 7 במרץ 2011
  8. ^ ‫ניר יהב ואמיר שילה, מחאת הדיור בעיתוני ערב: "האביב הערבי - בישראל", באתר וואלה!, 1 באוגוסט 2011‬
  9. ^ ‫בילי פרנקל, מחאת הנדל"ן: שקי שינה בעירייה, אוהלים בכיכר, באתר ynet‏, 13 ביולי 2011‬
  10. ^ דפנה ארד, למרות הסיסמאות על שוויון: המעמדות הגיעו גם לרוטשילד, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2011‬
  11. ^ מזל מועלם, שלישיית הגבעות – על ההקצנה בליכוד, באתר nrg‏, 6 בינואר 2012
  12. ^ תלם יהב, "דפני ליף לא מייצגת אותנו", ידיעות אחרונות, 4 באוגוסט 2011
  13. ^ בית זה אוהל - מצב חירום, לוקחים אוהל ונוקטים עמדה, נפגשים בכיכר, באתר "אקטיביזם"
  14. ^ J14 יולי 14 - האתר הרשמי, תכלס - המדינה היא של כולנו, באתר "אקטיביזם"
  15. ^ הקרן החדשה תסייע במימון המחאה
  16. ^ יעל ברנובסקי, דן לביא ויורי ילון, ‏"מפסיקים להיות נחמדים", באתר ישראל היום, 20 ביולי 2011
  17. ^ הופיע בראיון למהדורה המרכזית של ערוץ 2 (30.10.2011) עם יו"ר התאחדות הסטודנטים איציק שמולי
  18. ^ יהושע בריינר, מתנחלים: "אנו במצוקת דיור, אך המחאה שמאלנית", באתר וואלה!, 27 ביולי 2011‬
  19. ^ ארי שביטסוף המסע בשמורת השמאל, באתר הארץ, 18 בינואר 2013
  20. ^ עמיר קורץ, המהפכה המקוונת, באתר "כלכליסט", 4 יולי 2012
  21. ^ קלמן ליבסקינד, העיתונות בישראל מתה. יהי זכרה ברוך, באתר nrg מעריב, 5 באוגוסט 2011
  22. ^ הערכת המשטרה בעמוד הפייסבוק של משטרת ישראל
  23. ^ מעפולה ועד אילת: הפריפריה בחזית המאבק החברתי, באתר מק"י
  24. ^ ‫כתבי ynet, 400 אלף בשיא המחאה: "זה נס קיץ 2011", באתר ynet‏, 3 בספטמבר 2011‬
  25. ^ ‫נרי ברנר, 40 עצורים בעיריית ת"א. ליף: קשה לראות אלימות, באתר ynet‏, 7 בספטמבר 2011‬
  26. ^ גדעון לויכאילו לא היתה מחאה מעולם, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2011
  27. ^ ‫עמרי נחמיאס, לבני על תכנית נתניהו: "פועל להוריד אוהלים ולא לבנות בתים", באתר נענע 10, 26 ביולי 2011‬
  28. ^ 50 אלף דירות בשנה וחצי, באתר ישראל היום, 27 ביולי 2011
  29. ^ טל ליטמן, פרופ' אביה ספיבק: "איש לא יודע מה המנדט של ועדת טרכטנברג"
  30. ^ בועז פיילר ונרי ברנר, רבבות בתל אביב: 'המצב לא דוחה דרישה לצדק', באתר ynet‏, 29 באוקטובר 2011
  31. ^ מאקו
  32. ^ גלעד מורג, שכונת התקווה: נעצרו 23 מפגינים, בהם סתיו שפיר, באתר ynet‏, 7 בינואר 2012
  33. ^ בועז פיילר ושחר חי, צפו: דפני ליף נעצרה, הפעילים חסמו את הניידת, באתר ynet‏, 22 ביוני 2012
  34. ^ מערכת וואלה!, דפני ליף בגבס: שוחררה ממעצר ומיהרה לבית החולים, באתר וואלה!, 23 ביוני 2012
  35. ^ דן מגן ומור שמעוני, מערכת וואלה!חדשות, הפגנת המחאה החברתית: חלונות סניפי בנקים נופצו, באתר וואלה!, 24 ביוני 2012
  36. ^ יובל יועז, ‏היועמ"ש החליט לבטל את כתב האישום נגד דפני ליף, באתר גלובס, 1 באפריל 2014
  37. ^ גלעד גרוסמן, שני משתתפי הפגנה בה הושחתו בנקים לא יורשעו, באתר וואלה!, 3 במרץ 2013
  38. ^ "ניפוץ חלון הראווה היה שבירת סמל", 24 ביוני 2012
  39. ^ מתן זהבי, האם נשכרו סודנים לניפוץ חלנות בנקים?, באתר nrg‏, 6 ביולי 2012
  40. ^ ‫כתבי ynet, אדם הצית עצמו בהפגנה בת"א, מצבו קשה, באתר ynet‏, 14 ביולי 2012‬
  41. ^ רביטל פרקר, אחותו של משה סילמן שופכת אור על חייו ומותו, באתר nrg‏, 29 ביולי 2012
  42. ^ כתבי ynet, כ-12,000 מפגינים ברחבי הארץ: "לפיד, אני בוער", באתר ynet‏, 11 במאי 2013