הטלוויזיה החינוכית הישראלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הטלוויזיה החינוכית הישראלית
סמלילה השישי של הטלוויזיה החינוכית, משלהי 2013
פרטי הערוץ
קטגוריה: כללי, ילדים
שפה: עברית
מדינה: Flag of Israel.svg  ישראל
אזור קליטה: המזרח התיכון


אתר האינטרנט

הטלוויזיה החינוכית הישראלית היא ערוץ הטלוויזיה הראשון שהחל לפעול בישראל. במקור נועד הערוץ ללמד ילדים ובני נוער נושאים שונים, אולם שנים לאחר הקמתו, החל הערוץ לשדר גם תכנים להעשרת מבוגרים. אולפני הטלוויזיה החינוכית נמצאים ברחוב קלאוזנר 14 ברמת אביב, בצמוד למרכז לטכנולוגיה חינוכית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת אוניברסיטת תל אביב
ניתן ללחוץ על הקישורים לשמות המקומות.
מרכז הירידים והקונגרסים בישראל הדרייב אין המרכז לטכנולוגיה חינוכית הטלוויזיה החינוכית הגנים הבוטניים הגן הזואולוגי שייח' מוניס שדרות קק"ל מחלף קק"ל טיילת המדע הבית הירוק הפקולטה להנדסה בית הספר לעבודה סוציאלית בית הספר לכלכלה אודיטוריום סמולרש הפקולטה למשפטים בית הכנסת צימבליסטה הפקולטה לניהול הפקולטה למדעים מדויקים בית התפוצות הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי ספריית וינר הפקולטה לרפואה מסוף האוניברסיטה מרכז עלית לספורט הפקולטה לאמנויות הגלריה האוניברסיטאית כיכר אנטין בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה הפקולטה למדעי החברה המכון למחקרי ביטחון לאומי מכון התקנים הישראלי אפקה נווה אביבים רמת אביב רחוב חיים לבנון מסילת הירקון מסילת החוף נתיבי איילוןMap TAU.png
אודות התמונה
שער הכניסה למתחם הטלוויזיה החינוכית ברחוב קלאוזנר 14, תל אביב; פברואר 2006

הערוץ החל לשדר ב-24 במרץ 1966 תחת השם "נאמנות הטלוויזיה הלימודית". התוכנית הראשונה הייתה "תחושת המספר והכמות", בהנחיית שלומית דקל, ובהמשך הופקו תוכניות נוספות, כאשר קהל הייעד של השידורים היה תלמידים מגן הילדים ועד לבית הספר התיכון. הערוץ שידר חומר לימודי בתחומים כגון מתמטיקה ואנגלית, כמו גם בתחומי העשרה שונים, ומנחי התוכניות היו מורים שעברו הכשרה להנחיית משדרי טלוויזיה.

שורש הטלוויזיה החינוכית ברצון להפעיל טלוויזיה בישראל, תוך התגברות על ההתנגדות למדיום זה, שנחשב לשלילי ומזיק. התחנה, שהוקמה בידי קרן משפחת רוטשילד, הועברה כעבור שנה לידי משרד החינוך. מאז, היא מופעלת כיחידה במסגרת המשרד ותקציבה מגיע ממשרד החינוך ומתשדירי חסות המשודרים בין התוכניות.

במהלך השנים נוספו לתחנה זו גם תוכניות אקטואליה, משדרי בידור וסדרות טלוויזיה שגרתיות. בשנות השמונים השתנתה מגמת התוכניות לבידור, אקטואליה רכה וחינוך, ובשנים אלו שונה שמה, על פי החלטת שר החינוך יצחק נבון ל"הטלוויזיה החינוכית".

במהלך שנת 1980 הוחלט ביוזמה של מנהל הטלוויזיה החינוכית, יעקב לורברבוים, ומפקד גלי צה"ל, צבי שפירא, לשדר בטלוויזיה החינוכית פעמיים ביום תוכניות של חדשות, בשיתוף פעולה עם גלי צה"ל. השניים הצליחו לשכנע במהלך את שר הביטחון, הרמטכ"ל ואת שר החינוך, והיעד לפתיחת השידורים נקבע לסוף שנת 1980‏[1]. בראש צוות ההקמה של השידורים עמדו יצחק בן נר, עדנה פאר ושמואל אוקון נחושתן‏[2]. בגלל מגבלות תקציביות, ולאור הבחירות לכנסת העשירית, פתיחת השידורים נדחתה‏[3]. בין לבין הוחלט לקיים את השידורים בערב, ולא בבוקר, בהתאם לתוכנית המקורית‏[4]. עם פתיחת מלחמת לבנון, שכונתה אז "מבצע שלום הגליל", החל הערוץ לשדר חדשות וד"שים בתוכנית "שלום הגליל". לאחר המלחמה, התוכנית נותרה ושינתה את שמה ל"ערב חדש"‏[5], אשר משודרת עד היום. המנחה הראשון של התוכנית היה דן מרגלית, ובאוקטובר 1982 הצטרף אליו גדעון רייכנר[6].

במשך יותר מעשרים שנה, במה שמכונה בתקשורת הישראלית "עידן הערוץ היחיד", שידרה הטלוויזיה החינוכית את תוכניותיה בשעות הבוקר והצהריים, ואלה היו מכוונות לתלמידי ישראל. בשנות ה-90 של המאה ה-20, כשהשתנתה מפת ערוצי הטלוויזיה בישראל, עם כניסתם לשוק התקשורת של ערוץ 2 והטלוויזיה בכבלים, הורחבו שידורי הטלוויזיה החינוכית אל ערוצים אלה.

הטלוויזיה החינוכית מפעילה גם את שירות הטלטקסט בישראל.

ב-6 ביוני 1995 החלו השידורים ב"חינוכית 23" - ערוץ המוקדש כולו לשידורי הטלוויזיה החינוכית הישראלית.

במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת 2003 נשקלה הפסקת פעולתה של הטלוויזיה החינוכית, אך לבסוף הוחלט להסתפק בקיצוץ משמעותי בתקציבה. ביולי 2008 נשקלה שוב סגירת הטלוויזיה החינוכית על ידי משרד האוצר[7], אולם הוחלט שלא לנקוט בצעד זה‏[8].

ב-3 בנובמבר 2005 הפך ערוץ 23 בכבלים ובלוויין ל"ערוץ הבית" של החינוכית, לצד רצועות השידור הקבועות בערוץ הראשון ובערוץ 2.

ב-5 ביולי 2009 נפתח אתר האינטרנט המחודש של הטלוויזיה החינוכית המכיל חלק ניכר מהתוכניות שבארכיון הערוץ. מאז פתיחת האתר, תכנים אלה זמינים לצפייה מקוונת בחינם. בנוסף לכך, הפקות שונות של החינוכית מכל הזמנים, כולל דקות השידור הראשונות שהן למעשה שידורי הטלוויזיה הראשונים בישראל זמינים ב-HOT V.O.D למנויי חברת הכבלים HOT.

בשנת 2011 הושק לוח השידורים החדש של ערוץ 23, במסגרתו הוקדשה חצי מהיממה לשידור תוכניות ילדים. בסוף 2012 הורחבו עוד יותר שעות השידור של תוכניות הילדים בערוץ, ומאז הן משודרות מחמש בבוקר עד 20:00 בערב. ב-2014 עבר הערוץ תהליך נוסף של מיתוג-מחדש והושק בו לוח שידורים הכולל תכנים חדשים, שרובם בהפקות מקומיות.

רגולציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשור השני של המאה ה-21 מתקיימים שידורי הטלוויזיה החינוכית, בשעות המוקצבות לה, במסגרת הערוץ הראשון וערוץ 2. במסגרת שידורי חברות הכבלים והלוויין מוקדש ערוץ 23, לטלוויזיה החינוכית. שידורים אלה מתקיימים מכוחם של שלושה חוקים נפרדים:

בהתאם לכך, שידורי הטלוויזיה החינוכית נתונים לפיקוחם של שלושה גורמים שונים: משרד החינוך, מועצת הרשות השנייה והמועצה לשידורי כבלים ולוויין.

בשל לחץ מצד חברת הכבלים וחברת הלוויין, ערוץ 23 לא נכלל בחבילת הערוצים בשידורים הדיגיטליים הקרקעיים ("עידן+") בעת עלייתו, אולם הוא צורף למערך ב-6 במאי 2012 בעת הרחבת מערך שידורים הדיגיטליים הקרקעיים.

תוכניות שהופקו על ידי הטלוויזיה החינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סצנה מתוך התוכנית ללימוד אנגלית "גבי ודבי", ששודרה בטלוויזיה החינוכית במחצית השנייה של שנות ה-70
משידורי התוכנית הקומית "זהו זה!" במהלך מלחמת המפרץ, 1991; מוני מושונוב בתפקיד "הבבא בובה"
מולי שגב בתוכנית הראיונות "המושכים בחוטים" ששודרה בטלוויזיה החינוכית - ערוץ 23

תוכניות ילדים ונוער

הוראת זהירות בדרכים

תוכניות תרבות ומגזינים

רצועות ילדים ונוער

תוכניות ללימוד אנגלית

לימוד תלמוד ויהדות

לימוד חשבון, מדע וטבע

היסטוריה

תוכניות קומיות

חידונים

תוכניות אקטואליה

תוכניות אירוח

ספרות

בולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 בפברואר 2007, הנפיק השירות הבולאי סדרה של שלושה בולים בנושא "הטלוויזיה החינוכית הישראלית". את הסדרה עיצבה מירי ניסטור (סופר) ומופיעים בה דמויות ופרטים מהתוכניות "מה פתאום?!", "בלי סודות", "קרובים קרובים", "זהו זה", "פרפר נחמד", "בחדר של חני", "רגע עם דודלי", "בבית של פיסטוק", "ערב חדש" וכן לוגו "חינוכית 23". לא הייתה זו הפעם הראשונה בה הופיעו דמויות מתוכניות של הטלוויזיה החינוכית על-גבי בולים: בשנת 1999 הונפקה סדרה של שלושה בולים שיוחדה כולה לתוכנית הילדים פרפר נחמד, והוצגו בה כוכבי התוכנית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טובה צימוקי, ערוץ שני בלי ערוץ שני, דבר, 20 באוגוסט 1980
    טובה צימוקי, שידור בוקר טוב ישראל טעון אישור מוסדות רשות השידור, דבר, 21 באוגוסט 1980
    טלילה בן זכאיבוקר טוב ישראל, מעריב, 29 באוגוסט 1980
  2. ^ כמה עולה בוקר טוב?, מעריב, 10 באוקטובר 1980
  3. ^ אהוד בן עזרבוקר טוב, שמע ישראל, דבר, 20 בנובמבר 1980
    מטהר אוויר, מעריב, 16 באוקטובר 1981
  4. ^ טוב לישראל בערב ולא בבוקר, דבר, 10 בדצמבר 1980
  5. ^ טלי בשן, ערוץ חדש?, מעריב, 16 בדצמבר 1982
  6. ^ מנחה חדש לערב חדש, מעריב, 26 באוקטובר 1982
  7. ^ מירב קריסטל, האוצר: "סגירת החינוכית עדיין על הפרק", באתר ynet‏, 26 באוגוסט 2008
  8. ^ אופיר בר-זוהר, חוק ההסדרים: הטלוויזיה החינוכית לא תיסגר, ההתייעלות תימשך, באתר nana10‏, 25 באוגוסט 2008