המלך האחרון של סקוטלנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המלך האחרון של סקוטלנד
LastKingofScotlandPoster.jpg
שם במקור: The Last King of Scotland
בימוי: קווין מקדונלד
תסריט: ג'רמי ברוק
ג'יל פודן
פיטר מורגן
עריכה: ג'אסטין רייט
שחקנים ראשיים: פורסט ויטאקר
ג'יימס מק'אבוי
קרי וושינגטון
ג'יליאן אנדרסון
מוזיקה: אלכס הפס
צילום: אנתוני דוד מנטל
הקרנת בכורה: 27 בספטמבר 2006 בארצות הברית
משך הקרנה: 123 דקות
שפת הסרט: אנגלית, סוואהילי

המלך האחרון של סקוטלנד הוא מותחן פוליטי, המבוסס על הרומן באותו השם של ג'יל פודן. העלילה מומצאת, אך מתבססת על דמויות ואירועים היסטוריים.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שסיים בשנת 1971 סוף סוף את לימודי הרפואה שלו, לא יכול ניקולס גריגאן הצעיר עוד לחכות וחייב לעזוב את בית הוריו הסקוטי השמרני. באופן מקרי לחלוטין הוא מגיע לאוגנדה, שם הוא מתחיל בתור רופא כפרי של אוכלוסייה ענייה. תאונת דרכים מפגישה אותו באופן מקרי לחלוטין עם השליט החדש אידי אמין, לו הוא מעניק טיפול וגם מרשים אותו. אידי אמין רוצה שניק יהיה הרופא האישי שלו. הוא מהסס, אך לבסוף מסכים, בעיקר מתוך הרפתקנות וסקרנות. במהרה הוא הופך להיות חלק מהשלטון המושחת ולא רואה בכלל מה קורה סביבו. כלומר: דבר אחד הוא כן רואה, ליתר דיוק אישה אחת, היא אשתו השנייה של אידי אמין. וגם היא רואה אותו.
תחילה מתעלם גריגאן משגעון הגדלות של אידי אמין ומההפרות החמורות של זכויות אדם. רק כשגם שר הבריאות מוצא להורג, רק כי הוא אמר משהו שקשור אליו, נפקחות לו העיניים. הוא מנסה לברוח מאוגנדה, אך לא מצליח. הוא פונה לשגרירות הבריטית למקלט מדיני, והם דורשים ממנו בתמורה שיהרוג את אידי אמין, אך הוא לא מסכים.
קיי אמין (המשוחקת על ידי קרי וושינגטון) נכנסת מפרשת האהבים עם גריגאן להריון. היא מנסה לבצע הפלה, אך נתפסת, ומוצאת להורג בצורה מזוויעה ומחליאה. עכשיו גריגאן מוכן להרוג את אידי אמין. הוא מגיש לו משקה מורעל, אך בדיוק ברגע שזה אמור לשתות אותו, הם נקראים בבהילות לטפל במבצע יונתן. המזימה שלו נחשפת, ובאחד החדרים בשדה התעופה מענים אנשי הביטחון של אידי אמין את גריגאן במטרה להרוג אותו בסבל ארוך ונוראי. בכוחות עילאיים ובעזרת אחד הרופאים - ובעיקר בעזרת ההשתלטות המפתיעה של חיילי צה"ל על שדה התעופה - הוא מצליח לשרוד ואף לברוח במטוס לצרפת.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליהוק של פורסט ויטאקר בתפקיד אידי אמין עורר הפתעה אצל קהל ומבקרים. פיטר טרוורס דרש עבורו בכתב העת "רולינג סטון" את האוסקר.‏[1] יורג לאו חשב, שחסרה בסרט התייחסות לאנטישמיות של אידי אמין ולתוכנית המטורפת שלו, להפוך ארץ שלמה לאסלאמית, שרק שישית מהאוכלוסייה בה מוסלמים.‏[2]
גם "עין הדג" שלא אהב את הסרט בסופו של דבר אומר, שהסרט שווה צפייה בזכותו של ויטאקר.‏[3] מתן אהרוני מציע פרשנות מעניינת מאוד של הסרט, שכוללת את אדיפוס ואת ישוע הנוצרי.‏[4]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורסט ויטאקר קיבל עבור התפקיד את הפרסים הבאים:

ועוד.

מידע נוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "המלך האחרון של סקוטלנד" אכן היה כינוי שאידי אמין השתמש בו עבור עצמו. תוארו המלא היה: "הוד רוממותו, נשיא לכל ימי חייו, הגנרל אל חאג'י דוקטור אידי אמין, המעוטר בצלב ויקטוריה, צלב הצבא ועיטור העוז, אדון כל החיות אשר על פני האדמה וכל הדגים אשר בים, כובש האימפריה הבריטית באפריקה בכלל ובאוגנדה בפרט"
  • דמותו של גריגאן מומצאת, אך דומה בכמה קווים לBob Astles,שישב בכלא על שותפות בפשעים של אידי אמין במשך שש וחצי שנים.
  • ג'יל פודן, שכתב את הרומן והיה שותף לכתיבת התסריט, היה במסיבת העיתונאים עם אידי אמין שמופיעה בסרט.
  • עלויות הסרט היו בערך 6 מיליון דולר, ועד ה-20 במאי 2007 הוא הכניס בקופות בארצות הברית כבר יותר מ-17 מיליון דולר. לכך מתווספים עוד 30 מיליון דולר בארצות אחרות. אך בישראל דעת הקהל לא אהבה אותו.‏[5]
  • הממשלה והצבא באוגנדה קיבלו את צוות הסרט בזרועות פתוחות ואיפשרו להם לצלם היכן שרצו.‏[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]