הפארק הלאומי סלונגה
 | |||||||
| פיתוליו של נהר לולילאקה בפארק | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| תאריך הקמה |
1970  | ||||||
| נתונים ומידות | |||||||
| שטח | 3,600,000 הקטאר, 36,000 קילומטר רבוע | ||||||
| מיקום | |||||||
| מדינה |
 הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו | ||||||
| מיקום |
באנדונדו, מחוז אקווטור, Kasaï-Occidental | ||||||
| קואורדינטות | 2°S 21°E / 2°S 21°E | ||||||
|
salonga | |||||||
  | |||||||
הפארק הלאומי סלונגה (צרפתית: Parc national de la Salonga) הוא פארק לאומי השוכן באגן נהר קונגו שברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. סלונגה הוא שמורת יער הגשם הטרופי הגדולה ביותר באפריקה, והשנייה בגודלה בכדור הארץ. סלונגה הוכרז כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו ב-1984, ובין השנים 1999 עד 2021 נכלל ברשימת האתרים בסיכון בשל מלחמות האזרחים שפקדו את האזור.
גאוגרפיה ואקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפארק מחולק לשני אזורים המופרדים זה מזה על ידי רצועה ברוחב של עד 45 קילומטרים. האזור הצפוני משתרע על פני למעלה מ-17,000 קמ"ר, והאזור הדרומי משתרע על פני יותר מ-19,000 קמ"ר. הרצועה המפרידה בין שני החלקים משתרעת על פני קבוצת קווי פרשת מים מכיוון דרום-מזרח לכיוון צפון-מערב, ומתחלקת לשלושה סוגים: רמות לא מיוערות ורמות מיוערות וביצתיות, וכן טראסות נהר.
החלק הצפוני של הפארק משתרע בין הנהרות לוילה ולומלה. חלקו המזרחי גבוה יותר, והנהרות זורמים בעמקים התלולים, מתחת לצוקים בגובה עשרות מטרים. העמקים השוכנים באזור המערבי של חלק זה מאופיינים בשוליים בוציים. החלק הדרומי של הפארק משתרע בין הנהרות לולה ולוילאקה. מבחינה גאולוגית הקרקע בחלק זה מורכבת משכבה דקה של הומוס הנמצאת מעל חולות חרסיתיים.
אקלים הפארק הוא בעל מאפיינים משווניים-יבשתיים. כמות המשקעים השנתית היא בממוצע 2,000 מילימטרים, והיא קטנה יותר בחלקו הדרומי של הפארק. ברוב ימות השנה יורדים גשמים. ברחבי הפארק שוררת לחות ממוצעת של 86%. הטמפרטורה הממוצעת לאורך היממה היא בין 20°C בלילה ל-30°C במשך היום. הסערות והערפל שבפארק נובעים, בין השאר, מכך שבמשך שעות אחדות ברוב ימות השנה מכוסים השמים בעננים.
המערכת האקולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעבר היה סלונגה בית גידול עבור הזנים של פיל סוואנה אפריקני ופיל יער אפריקני, אך נכון לשנת 2003 שרדו רק כ-2,000 פרטים של הזנים האלה.
סלונגה הוא בית גידול עבור כ-50 מינים של יונקים בינוניים וגדולים. היונק המפורסם ביותר הוא השימפנזה הננסי, שהוא מין אנדמי למדינה כולה ונכון ל-2003 אוכלוסייתו מונה כ-15,000 פרטים המפוזרים בשני חלקי הפארק. מלבד השימפנזה הננסי יש בפארק פרימטים נוספים כמו קולובוס ומספר מיני גנון. פאונת הסוואנה תלויה בצמחיית הדשא הגדלה בו. בין מיני בעלי החיים האחרים הגדלים בשטחי הפארק ניתן למנות מספר מינים של פנגולינאים, נמרים, חתול זהוב אפריקני, תן לבן-פס, קרנף רחב-שפה, חזיר נהרות והיפופוטם. בשטחי הפארק תועדו למעלה מ-100 מינים של עופות, מספר מינים של זוחלים וכ-400 מינים של דגים.
הפארק משתרע על פני שליש משטחו של יער סלונגה-לוקני-סאנקורו. העצים המשווניים הגדלים בו מתנשאים לגובה של עד 45 מטרים, ומפוזרים בהתאם למאפיינים הגאומורפולוגיים של האזור בו הם גדלים. בפארק יש שלושה סוגים שונים של יערות - יערות יבשים, יערות ביצתיים ויערות נהר. האזורים שבין הנהרות מאופיינים בעיקר בצמחיית יער נשירה למחצה. ערבות הדשא משתרעות על פני מחצית האחוז משטח הפארק. הקרקעות הלחות של הפארק הן בית גידול עבור פלורה ממשפחת הדגניים. בחלק הדרומי של הפארק ישנם מספר אזורי סוואנה.
האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפארק מתגוררת אוכלוסייה דלילה של בני אדם, והם מתחלקים בין שני כפרים מסודרים, שבכל אחד מהם בין 3,000 ל-4,000 תושבים, ובשמונה כפרים בדרום-מזרח הפארק שבהם מתגוררים בסך הכל כ-800 תושבים מבני אייאלימה (Iyalima), שהם ילידי המקום. בעקבות ההכרזה על סלונגה כפארק לאומי וכאתר מורשת עולמית נוצרו מספר בעיות משפטיות בכל הנוגע לקיום הכפרים, אך בשנת 2003 החלה יוזמה של פרויקט מקומי להכנת תוכנית שימור חדשה שבה הכפרים יוותרו במקומם. החקלאות המקומית מבוססת על מגוון גידולים כגון מניהוט מצוי, קפה ואורז, וכן דיג וציד.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הפארק הלאומי סלונגה- הפארק הלאומי סלונגה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
 | |
|---|---|
|