הקרמלין בקאזאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המכלול ההיסטורי והאדריכלי
של הקרמלין של קאזאן
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Spasski Tower.JPG
שער ומגדל ספאסקי (הגואל)
בצידו הדרומי של הקרמלין
מדינה Flag of Russia.svg רוסיה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2000, לפי קריטריונים 2, 3, 4

הקרמלין בקאזאן (רוסית: Казанский Кремль, טטרית: Qazan Kremle) הוא המבצר המרכזי בעיר קאזאן ברוסיה ומשמש כיום כמרכז השלטוני של רפובליקת טטרסטן. הקרמלין הוא מכלול מורכב ויחיד במינו של ארכאולוגיה, היסטוריה, תכנון עירוני ואדריכלות. התפתחותו החלה בתקופה הטרום מונגולית במאה ה-10, ונמשכת עד היום, אגב השפעה של האדריכלות הבולגרית והטטרית, אדריכלות אורדת הזהב, השפעה איטלקית, רוסית ומודרנית. ייחוד נוסף של המכלול הוא בכך שהוא ניצב בקצה צפון-מערבי של אזור השפעת האסלאם, במקום בו זה פוגש בסגנון פסקוב באדריכלות הרוסית. בשל כל אלה הוכרז הקרמלין של קאזאן כאתר מורשת עולמית בשנת 2000.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיישבות אנושית ראשונה באזור קאזאן התקיימה באלף ה-7 לפנה"ס ובאלף ה-8 לפנה"ס. במקום שרידים ארכאולוגיים מתקופת הברונזה (תקופת קאזאן המאוחרת) ומתקופת הברזל במאות ה-8 לפנה"ס עד ה-6 לפנה"ס, וכן מתחילת ימי הביניים (המאה ה-4 והמאה ה-5).

החל בהמאה ה-10 ועד המאה ה-13 התקיימה בקאזאן התיישבות בולגרית טרום מונגולית, ובגבעת הקרמלין שכן יישוב מסחרי מבוצר ומוקף בחפיר ובחומות. במאה ה-12 נבנתה במקום מצודת אבן והעיר התפתחה כמוצב על הגבול הצפוני של בולגריה של הוולגה. במאה ה-13 הרסו המונגולים את המצודה, ובנו תחתיה סיטדל מבוצר ששימש כמרכז שלטוני של נסיך קאזאן.

באמצע המאה ה-15 השתלטה אורדת הזהב על קאזאן והקרמלין שוחזר והוגדל. לאחר כמאה שנים, באמצע המאה ה-16 היה האתר למצודת אבן ועץ שכלל את ארמונו של שליט החנאט של קאזאן שהתקיימה מ-1438 עד 1552, מסגד, קברים ונקרופוליס. הארמון עצמו שימש גם כבית אוצר וספרייה לכתבי יד, והמתחם הוקף במספר חומות שהוקמו בגבהים שונים.

ב-1552 השתלטו הרוסים על קאזאן, ואיוואן הרביעי טבח באוכלוסייה וקבע בעיר את בירתה של "ארץ הוולגה". הקרמלין הרוסי החדש היה זהה בשטחו ובתוכניתו הכללית למצודה הטטרית. אחד ממגדלי השמירה הפך למגדל הפעמונים של קתדרלת הבשורה, והמבנים הקיימים המשיכו ועמדו על תילם, ורק ייעודם השתנה. מסגדים הפכו לכנסיות, ארמון החאן היה למחסן נשק, ובמקום נוסדו שני מנזרים - מנזר השילוש ומנזר ההשתנות. מנגד, המסגד הגדול באתר נהרס ונוספו לו מבנים חדשים בחלקו הדרומי של המתחם ששמשו לצרכים מנהלתיים.

בשנת 1708 הפכה קזאן לבירתה של נפת קאזאן והעיר התפתחה. בקרמלין התרחשו מספר שינויים והמרכז השלטוני ולשכת המושל שמוקמה באזור ארמון החאן הישן עברו לחלקו הצפוני של המתחם. המתחם כולו אורגן מחדש, ונסללה הדרך שהובילה משער ספאסקי בחומה הדרומית אל שער ומגדל טייניצקאיה בצפון, וזו חילקה את המצודה לשני חלקים ברורים ושונים ביעודם - החלק המזרחי ובו ארמון המושל, המשרדים, משרדי מועצת הכנסייה, בית הבישוף וקתדרלת הבשורה; והחלק המערבי ובו המנזרים ובית הספר לקצינים.

בתקופת סטלין נהרסו רוב הכנסיות בקרמלין, והחל בשנות החמישים של המאה ה-20 חודשו החומות ומגדלי השמירה. ב-22 בספטמבר 1994 הוכרז הקרמלין כמוזיאון היסטורי, אדריכלי ואומנותי, ועבודות שחזור מקיפות החלו להיערך במקום. השינוי החשוב ביותר היה בנייתו של מסגד קולשריף במקום בו ניצב מסגד בתקופת החנאט של קאזאן, וזה נחנך בטקס רשמי ב-24 ביוני 2005. עוד חודשו קתדרלת הבשורה והאפיפיור יוחנן פאולוס השני השיב לה את האיקונין של "יולדת האל של קאזאן".

המבנים בקרמלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביצורים והשערים: 1. שער ספאסקי (הגואל); 2. המגדל העגול הדרום-מערבי; 3. שער ומגדל ההשתנות; 4. שרידי המגדל רב-הצלעות; 5. המגדל חסר השם; 6. המגדל הצפון-מערבי; 7. שער ומגדל טייניצקאיה; 8. המגדל הצפוני; 9. שער ומגדל הגאולה; 10. המגדל הצפון-מזרחי; 11. שער ומגדל דמיטרוב; 12. מגדל מועצת הכנסייה; 13. המגדל הדרום-מזרחי.
המבנים: 14. קתדרלת הבשורה; 15. מנזר השתנות של ישו וכנסיית ניקולאי עושה הנפלאות; 16. קתדרלת מערת ההשתנות הקטנה; ;17. המשמר; 18. מגדל סיימביקה; 19. כנסיית הארמון ; 20. ארמון המושל; 21. הבניין הצפוני; 22. בניין מועצת הכנסייה; 23. בית הבישוף; 24. הבניין המרכזי; 25. בית הספר לקצינים; 26. הארסנל; 27. בניני המשרדים; 28. מסגד קולשריף; 29. הבניין המערבי; 30. הבניין הדרומי
קתדרלת הבשורה

הקרמלין של קאזאן שוכן בראש גבעה על הגדה השמאלית של הנהר קאזאנקה, ובשל אילוצים טופוגרפיים צורתו היא כשל פוליגון לא-רגולרי ארוך הנמתח מדרום לצפון. אורכו של הקרמלין מגיע ל-600 מטר מצפון לדרום ורוחבו נע בין 200 ל-300 מטר. גובהו המרבי מעל לסביבתו הוא 28 מטר. רוב המבנים שנמצאים כיום באתר הם מהמאות ה-10 עד ה-16, וקיימים שרידים של מבנים וביצורים שהוקמו החל במאה ה-10. עומק החפירות הארכאולוגיות נע בין 3 ל-8 מטר.

קתדרלת הבשורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קתדרלת הבשורה שוכנת במרכז חלקו הצפוני של המתחם, והיא נבנתה בשנים 1551 עד 1664. לקתדרלה הבנויה מאבן לבנה חמש כיפות ושלושה אפסיסים והיא נשענת על שישה עמודים. במשך השנים נערכו שינויים רבים במבנה ובשנות השלושים של המאה ה-20 נהרסו מגדל הפעמונים שהיה צמוד לו ומספר אלמנטים נוספים של הבניין. הכיפות הוסרו אך הושבו בשנות השבעים והשמונים. הקתדרלה הייתה סגורה לשימוש דתי בין 1925 ל-1996. בניין הבישוף בצידה הדרום-מזרחי של הקתדרלה נבנה בשנת 1829, ובניין מועצת הכנסייה הסוגר על המתחם מדרום הוקם במאה ה-18 והורחב במאה ה-19. בשטח התגלו שרידי מבנים מהמאות ה-12 עד ה-16.

מנזר ההשתנות של ישו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנזר ההשתנות שוכן בחלק הדרום-מערבי של המתחם בקרבת שער ספאסקי. בניית המנזר החלה בשנת 1557 והוא היה מרכז לפעילות דתית ולמקום קבורה של הממסד השלטוני והדתי בעיר. הקתדרלה ששכנה במרכזו של מתחם זה נבנתה בשנים 1595-1601 אך היא נהרסה בשנות ה-20 של המאה ה-20, ורק בסיסה שרד. כנסיית ניקולאי הקדוש עושה הניסים וחדר אוכל שוכנים ממערב לשרידי הקתדרלה. הכנסייה נבנתה בשנת 1558 ושופצה בשנת 1815. הקומה הראשונה של הכנסייה מהווה דוגמה למבנה המקורי. בנוסף לכך, שרדו מספר מבנים נוספים במקום, כמו בית האוצר והגלריה, ואלה מתוארכים למאה ה-17 וה-18. מתחת למנזר מערות קבורה שנחפרו בשנת 1592.

ארמון המושל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט על המגדל

ארמון המושל ממוקם בחלק הצפוני של המתחם ונבנה על שרידי ארמון החאן ממנו נותרו מספר שרידים. הארמון הנוכחי נבנה בשנים 1845-1848 והוא כולל מבנה מרכזי המוקף בקשת של מבנים נמוכים יותר מצידו הצפוני. לארמון שתי קומות, הוא עשוי מאבן וחזיתו הדרומית סימטרית ופונה לרחבה גדולה. ממערב לו צמודה לארמון כנסייה ומדרום לאחרונה ניצב מגדל סיימביקה.

מגדל סיימביקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדל סיימביקה (Башня Сююмбикэ ;Söyembikä manarası) הוא מאתריו המוכרים של המתחם, והיה המבנה הגבוה בו. המגדל נוטה על צדו, וההערכה היא כי הנטייה מגיעה לכ-198 ס"מ. מועד הקמתו של המגדל אינו ידוע, ורוב החוקרים סבורים כי הוקם בסוף המאה ה-17 או בתחילת המאה ה-18, בהשפעת מגדלי הקרמלין במוסקבה. לפי המסורת הוקם המגדל על ידי איוואן הרביעי במאה ה-16 בתוך שבוע בלבד, והמלכה האחרונה של החנאט, סיימביקה, קפצה ממנו אל מותה, ומכאן שמו. בתקופת האימפריה הרוסית נשא המגדל בראשו פסל של עיט דו-ראשי, וזה הוחלף בכוכב האדום במאה ה-20. כיום מתנוסס עליו סהר.

מסגד קולשריף[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסגד קולשריף (Qolşärif mäçete; Мечеть Кул-Шариф) הוא כיום המסגד הגדול ברוסיה וייתכן שבכל אירופה. המסגד נבנה בשנת 2005 בצידו המערבי של הקרמלין על חלק משטחו של בית הספר לקצינים, ובמקום בו ניצב עד 1552 המסגד המרכזי של המתחם. המסגד נקרא על שם מנהיגה הדתי של העיר שנהרג ביחד עם תלמידיו בהגנת העיר. המסגד יכול להכיל כ-1500 מתפללים, ובכיכר שלפניו יכולים להצטופף 10,000 איש נוספים. גובהם של מינרטים הוא 57 מטר. הבנייה נמשכה עשר שנים וטקס חניכת המסגד פתח את חגיגות יובל האלף של העיר. המסגד שולט על החזית המערבית של המתחם כולו והוא היה לסמל לשאיפות טטרסטן לעצמאות. במסגד שוכנים מוזיאון האסלאם, ספרייה, בית-דפוס ומשרדי האימאם.

מסגד קולשריף מדרום-מערב. שער ומגדל ההשתנות מימין (3), והמגדל חסר השם משמאל (5)

הביצורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביצורים הנוכחיים ניבנו במספר שלבים, והעבודות החלו ב-1556 על בסיס הביצורים הטטרים. בניית חומות ומגדלים הסתיימה בתחילת המאה ה-17 אך בחלקים שונים נמשכה גם במאה ה-18. החומות הראשונות נבנו מאבן ובהמשך הוחלפו בלבנים. במקור היו במקום 13 מגדלים, אך חלק מהם נהרס במאה ה-19. החל משנת 1951 מבוצעות עבודות שיפוץ בביצורים. הכניסה הראשית לקרמלין היא במגדל ספאסקי שבצידו הדרומי וזה כולל גם כנסייה. המגדל נבנה בשנים 1556-1562 ושופץ במהלך המאה ה-20. עבודות ארכאולוגיות בשטח הביצורים גילו שרידים של מיבנים מהמאות ה-11 וה-12 ואף קודם להן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרמלין מכיוון הנהר (מבט מצפון-מערב): ארמון המושל משמאל, מימין לו כיפות קתדרלת הבשורה בכחול ובזהב, במרכז מגדל סיימביקה שנטייתו לכיוון שמאל ניכרת וברקע מימין ארבעת המינרטים וכיפת התכלת של מסגד קולשריף


Flag of Russia
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית ברוסיה

המכלול הארכיטקטוני של לאוורת השילוש-סרגייב בסרגייב פוסאדכנסיית העלייה לשמים בקולומנסקויהדרבנטהמכלול ההיסטורי ותרבותי של איי סולובצקיהרצועה הקורונית (עם ליטא) • מנזר פראפונטובמנזר נובודוויצ'יהמכלול ההיסטורי והאדריכלי של הקרמלין של קאזאןהמרכז ההיסטורי של סנקט פטרבורג ואתרים קשוריםהאתרים ההיסטוריים של נובגורודהמרכז ההיסטורי בירוסלבלקיז'יהקרמלין והכיכר האדומה במוסקבההקשת הגאודזית של שטרובה (עם תשע מדינות אחרות) • האתרים הלבנים בוולדימיר ובסוזדלסיחוטה-אליןהרי הזהב של אלטאיימת באיקלהמערכת הטבעית באי וראנגלאגם אובס נואור (עם מונגוליה) • היערות הבתוליים בקומיהרי הגעש של קמצ'טקההקווקז המערבירמת פוטוראנה