היערות הבתוליים בקומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 63°N 59°E / 63°N 59°E / 63; 59

היערות הבתוליים בקומי
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Four herous01.JPG
מראה בקומי
מדינה Flag of Russia.svg רוסיה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1995, לפי קריטריונים 7, 9

היערות הבתוליים בקומי (רוסית: Девственные леса Коми) נמצאים בצפון הטייגה הרי אורל ברפובליקת קומי, רוסיה. המיקום הגאוגרפי של היערות הוא בין 61°25′N 57°27′E / 61.417°N 57.450°E / 61.417; 57.450 לבין 65°45′N 61°20′E / 65.750°N 61.333°E / 65.750; 61.333. שטחם של היערות הוא 32,800 קמ"ר והם היערות הבתוליים הגדולים ביותר באירופה.

האתר חופף לשמורת הטבע פצ'ורה איליץ' (Печоро-Илычский заповедник) והפארק הלאומי יוגד וה (Национальный парк Югыд Ва). בשנת 1995 הוענק לאתר מעמד של אתר מורשת עולמית, והוא הפך לאתר הטבע הראשון מסוג זה ברפובליקה. הכרה זו מצד אונסק"ו סייעה להנהלת הפארק להשיג מימון נוסף מחו"ל ולהציל את עצי הפארק מכריתה על ידי חברה צרפתית. אולם, בעיות השימור עדיין קיימות, כאשר העיקריות הן כריתת עצים בלתי חוקית וכריית זהב. כרייתם של מרבצי הזהב בחלק הצפוני של הפארק הלאומי יוגייד וה הייתה אמורה להסתיים לפני 1995.

למרות היותו אתר מורשת עולמית, ניסיונות הכרייה באתר זוכים לעידוד של ראש ממשלת רפובליקת קומי ושר הטבע שלה. הממשלה המקומית מנסה להסיט את גבולות האתר כך שהחלקים שבהם נמצא הזהב לא יהיו במעמד מוגן, אך צעד זה נפסל על ידי בית המשפט העליון של הרפובליקה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני הגעת המתיישבים הרוסים הראשונים לאזור במהלך המאה ה-17, תושבי המקום היו הקבוצות האתניות פצ'רה וזייריאן המשתייכות לקומי, קבוצת האוסטייאקי המשתייכת לבני החנטי וקבוצת הווגולי המשתייכת לבני המנסי שגורשה מהרי אורל. לפי התיעודים ההיסטוריים מהמאה ה-10 והמאה ה-11 המתיישבים העיקריים הם בני הצ'יוד, מרייה, וס ופצ'רה. על הגבעות באזור התגלו שרידים פלאוליתיים של יישובים. כמו כן, התגלו באזור מספר שרידים של מקלט עתיק שהיה בשימושם של בני המנסי.

התושבים הנוכחיים באזור הם הקומי והמאמינים העתיקים, שהם כת דתית שהוקעה על ידי הרשויות הרוסיות במהלך המאה ה-17. היישובים העיקריים הם קוז'ים במחוז אינטינסקי שבו יש אוכלוסייה של כ-733 אנשים ופודצ'רי שבמחוז ווקטילסקי שבו יש 2,329 תושבים. במחוז טרויטסקו-פצ'ורסקי ישנם ארבע יישובים: ג'אקשה (1832), אוסט-אונייה (156), סבטלי רודניק (11) ואוסטר-ברדיש (13).

מחקר מדעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתוצאה מחוסר נגישות לא בוצעו באזור מחקרים מדעיים עד לשלהי המאה ה-19. פול (1907) ניהל מספר מחקרי שדה שנערכו על גדות הנהרות איליץ' ופאליו ב-1915, ויערן שעבד באזור פרסם מאמר שקרא להפיכת האזור לשמורת טבע. ב-1928 נשלחה לאזור ועדת סקירה מיוחדת שתבדוק את מאפייני השטח לפני הקמת השמורה. ב-1949 נוסדה במקום חווה חקלאית נסיונית ונחקרו בה הגידול והרבייה של אייל קנדי מבוית. באזור הוקמו גם כמה תחנות מחקר המבצעות מחקרים ארוכי טווח.

הקמת שמורת הטבע והיערות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולים רוסיים המוקדשים ליערות הבתוליים בקומי

שמורת הטבע פצ'ורו איליץ' הוקמה לפי חוק ב-4 במאי 1930 וב-1984 הוכרזה כביוספרה לפי התוכנית "אדם וביוספרה" של אונסק"ו. לפי החוק הרוסי מספר 377 מה-23 באפריל 1994 נוסד הפארק הלאומי יוגייד וה הנתון לאחריותו של שירות היערות הפדרלי הרוסי ברפובליקת קומי.

היערות כוללים בתוכם 17 שמורות טבע שונות. השמורות סאלביה וואנגריוסקי הוקמו לפי החלטה של מועצת השרים של קומי ב-29 במרץ 1984. השמורות קהארוטה-ג'אקינייסקי, מלדינסקי, שונגורסקי, ניארט סיויו, ודה שור, קוזהים, פודצ'רמסקי, סיינינסקי ובולשסינסקי הוקמו על ידי ממשלת הרפובליקה ב-26 בספטמבר 1989. ביערות נמצאים 33 אנדרטאות טבע ושלוש חוות יער ממשלתיות המנוהלות על ידי מחלקת היערות ועשויות לשמש עבור ייצור עץ.

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק הצפוני של היער נמצאים הרי אורל המאופיינים בקרחונים, כאשר הקרחונים הדרומיים ביותר נמצאים ברכס הרי טלפוסקי. התפוררות אבני הסיד גורמת ליצירת אדמה קארסטית שבה יש מערות תת-קרקעיות, מכתשים ונהרות אכזב המוצפים לפי העונה המתאימה.

מזג האוויר באיליץ', פודצ'רמה, שחוגורה ובולשאיה סיין גרם ליצירת מבנים בצורה חלקי הרים ועמודים, ומבנים אלו זכו למעמד של אנדרטה לאומית. מאפיינים רבים באתר הם שריד לשוניות, כאשר המבנה העתיק ביותר מתוארך לעידן האורדוביק.

השטח הגלי במערב היערות מורכב מביצות, אזורי שפלה ומספר גבעות שמתמזגות אל ההרים. החלק המזרחי ואזור השפלה של היערות מחוברים ביניהם באמצעות החלקים העליונים של אגני ניקוז של הנהר איליץ'. החלק הדרום מרכזי של שמורת הטבע פצ'ורו איליצ'סקי נמצא בשפלת פריפצ'ובה שהיא מישור חול ומורנה של טיט. המישור נמצא למרגלות צפון הרי אורל והוא נחצה על ידי הנהרות פצ'ורה ואיליץ'.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטמפרטורה הממוצעת בשמורת פצ'ורו אילצ'סקי באמצע ינואר היא 17°C- וטווח הטמפרטורות בחודש יולי הוא בין 12°C ל-20.5°C. ממוצע המשקעים הוא 525 מ"מ לשנה. במשך כשבעה חודשים בכל שנה הקרקע מכוסה בשלג בעובי של מטר.

פלורה ופאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצמחים העיקריים הגדלים ביערות הבתוליים בקומי הם אשוחית סיבירית, אשוח סיבירי, העץ Larix sibirica ממשפחת האורניים, טחבים, אוכמניות, פירות יער, ערבות, ורדיים, דומדמניתיים, פרונוס ואורניים.

היערות הבתוליים בקומי הם המקום היחיד באירופה שבו גדל העץ אורן סיבירי. הטייגה מוחלפת בהדרגה ביער תת-אלפיני נמוך, שטחי מרעה, טונדרות ואזורים סלעיים חשופים. בין צמחי המרעה התת-אלפיניים ניתן למצוא את הצמח Pleurospermum uralensis ובין צמחי הטונדרה ניתן למצוא את הצמח Saxifraga tenuis.

הפאונה כוללת מינים אירופים ואסיאתים ובאזור תועדו 247 מיני יונקים ועופות כולל איילים, צובלים, מינקים, ארנבות, סנאי אדום, שונר, שכויים, עופות ממשפחת החטפיתיים וכדומה. באזור גדלים גם מספר מינים של עופות ימיים. 16 מיני הדגים הם בעיקר ממשפחת סלמונאים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Flag of Russia
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית ברוסיה

המכלול הארכיטקטוני של לאוורת השילוש-סרגייב בסרגייב פוסאדכנסיית העלייה לשמים בקולומנסקויהדרבנטהמכלול ההיסטורי ותרבותי של איי סולובצקיהרצועה הקורונית (עם ליטא) • מנזר פראפונטובמנזר נובודוויצ'יהמכלול ההיסטורי והאדריכלי של הקרמלין של קאזאןהמרכז ההיסטורי של סנקט פטרבורג ואתרים קשוריםהאתרים ההיסטוריים של נובגורודהמרכז ההיסטורי בירוסלבלקיז'יהקרמלין והכיכר האדומה במוסקבההקשת הגאודזית של שטרובה (עם תשע מדינות אחרות) • האתרים הלבנים בוולדימיר ובסוזדלסיחוטה-אליןהרי הזהב של אלטאיימת באיקלהמערכת הטבעית באי וראנגלאגם אובס נואור (עם מונגוליה) • היערות הבתוליים בקומיהרי הגעש של קמצ'טקההקווקז המערבירמת פוטוראנה * המתחם ההיסטורי והארכאולוגי בבולגר