הרוגי המלכות בברית המועצות (1952)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

"הרוגי המלכות בברית המועצות" הוא הכינוי שניתן לשלושה-עשר מהבולטים בקהילה היהודית בברית המועצות, שהוצאו להורג בחשאי בכ"א באב ה'תשי"ב בלילה שבין 12 ו-13 באוגוסט 1952 במרתפי כלא לוביאנקה שבמוסקבה, לפקודתו של סטלין. ברוסית מכונה ליל הרצח ליל המשוררים שהוצאו להורג (Ночь казнённых поэтов).

תיאור המקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח זיכרון ב"גן תשי"ב" בשכונת רסקו בירושלים, לזכרם של הרוגי המלכות בברית המועצות

עם המוצאים-להורג נמנו אנשי רוח מובילים – סופרי ומשוררי יידיש, אמנים, מוזיקאים ושחקנים. יתר הקורבנות לא היו מנהיגי תרבות יהודיים, אך כולם נקשרו בדרך זו או אחרת עם "הוועד היהודי האנטי-פשיסטי" – הארגון היהודי-סובייטי אשר הוקם באמצע מלחמת העולם השנייה במטרה לסייע לברית המועצות במלחמה נגד גרמניה הנאצית; חלק מן הנרצחים נמנו בזמנו עם בכירי הארגון. הוועד המשיך לפעול לאחר המלחמה, אך בשנת 1948, עם תחילת הרדיפות נגד אנשי התרבות היהודית, פוזר בטענה שהפך למרכז "תעמולה אנטי-סובייטית". שלמה מיכאלס, יושב ראש הוועד, נרצח על ידי אנשי המשטרה החשאית הסובייטית בתאונת דרכים מבוימת בשנת 1948, ארבע שנים לפני ההוצאה-להורג ההמונית. בשנת 1949 נעצרו חלק מחברי הוועד והואשמו באי נאמנות לשלטון, בניהול תעמולה אנטי-קומוניסטית ובקשירת קשר ליצירת רפובליקה יהודית בחצי האי קרים בניסיון "לקרוע" את האזור הזה מברית המועצות (דבר שלא היה ולא נברא). לאחר מות סטלין בשנת 1953 שוחררו חברי הוועד שנותרו בחיים ואשר היו אסורים בבתי הכלא. שמם של חברי הוועד שנשפטו בשנים 1949–1952 טוהר בשנת 1956.

באותו הלילה הוצאו להורג בנוסף גם עשרה "חבלני הנדסה" מקומפלקס תעשיית המתכת בסטאלינוֹ, יהודים כולם.‏‏‏‏[1]‏‏[2]

הקורבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבין חמישה-עשר הנאשמים הוצאו להורג בליל ההרג שלושה-עשר הבאים, בהם אחד-עשר גברים ושתי נשים:

שני הנאשמים האחרים היו שלמה ברגמן, אשר נכנס לתרדמת במהלך משפטו ומת בכלאו בינואר 1953, וכן הניצולה היחידה מן הלילה ההוא – הביולוגית חברת האקדמיה הסובייטית למדעים לינה שטרן, שנידונה לגלות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏‏Richard Pipes, Russia Under the Bolshevik Regime
  2. ^ ‏Stéphane Courtois, The Black Book of Communism: Crimes, Terror, Repression, Harvard University Press, 1999, p. 248. ISBN 0-674-07608-7‏‏