התנהגות דתית בבעלי חיים
התנהגות דתית בבעלי חיים היא חקר ההתנהגויות של בעלי חיים, המרמזות על התנהגות פרוטו-דתית. אין כל הוכחה כי בעל חיים כלשהו, פרט לאדם, מאמין באל אחד (אלוהים) או באלים, בעל תפיסה של רעיונות מטפיזיים כלשהם, מתפלל, מבצע כל סוג של פולחן דתי כלשהו, יוצר חפצים בעלי משמעויות פולחניות, או מפגין כל התנהגות אחרת שהיא טיפוסית לאדם דתי. השאלה אם בעלי חיים יכולים להיות בעלי אמונה דתית תלויה בהגדרה פתוחה למדי של מושג הדת. לכן, אם אנו מגדירים "דת" בהגדרה שאינה אנתרופוצנטרית, אנתרופומורפית, תאיסטית, או לוגוצנטרית,[1][2] אזי ניתן לפרש חלק מפעולותיהם של השימפנזים, הפילים, הדולפינים ובעלי חיים אחרים כהתנהגויות פרוטו-דתיות.
המחקר של הפרוטו-דתות בחיות מודרניות רלוונטי לחקר התפתחות הדת אצל בני האדם המודרניים ואבותיהם הקדמונים.
התנהגות פולחנית בקרב שימפנזים[עריכת קוד מקור | עריכה]
התאולוג והביולוג אוליבר פוץ מציין כי מאחר ששימפנזים הם סוכנים מוסריים, הרי שנוצרים יכולים לראות בהם את צלם אלוהים.[3] יתר על כן, Nancy R. Howell מציע כי "שימפנזים ושימפנזה ננסי יכולים להיות מבשרי התרבות והרוחניות בקרב בעלי החיים, שכן הם מסוגלים לקשרים חברתיים, תלות הדדית וחברתיות, וכן רמה מסוימת של הבנת סמלים".[4] הפרימטולוגית ג'יין גודול הרחיקה לכת אף יותר, וציינה כי שימפנזים מסוימים עשויים "לרקוד" עם תחילתו של גשם כבד או כאשר הם עוברים ליד מפל מים. היא משערת כי התנהגויות "אלמנטליות" (כלומר, הקשורות לארבעת היסודות; במקרה זה, ליסוד המים) אלה הן למעשה "מבשרות הטקסים הדתיים".[5] עם זאת, התאולוג כריסטופר ל' פישר סבור כי גודול מאנישה את השימפנזים יתר על המידה. פישר מודה ששימפנזים מסוגלים "לחוש רגש עז", אך הוא טוען שהם אינם יכולים לחוות רוחניות, משום ש"לא קיימת משמעות בלי שפה".[6]
עם זאת, קיימות עדויות לכך ששימפנזים החיים בטבע וגם כאלה החיים בשבי מעורבים בהתנהגויות טקסיות במותו של חבר בקבוצה. התנהגויות אלו מתחילות בשתיקה קבוצתית או אינדיבידואלית, שעשויות להימשך שעות, ולאחריהן התנהגויות כגון קולות ייחודיים; טיפול בגווייה; הסתכלות טקסית בגופה; וכן יבבות וקולות צער.[7]
התנהגות פולחנית בקרב פילים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רונלד ק' סיגל חקר את מבשרי האמונה הדתית בפילים אפריקאים והסיק כי "פילים מודעים למחזורי הטבע, שכן הם מבצעים 'פולחן ירח', שבו הם מנופפים בענפים אל מול הירח המתמלא ומתעסקים בטבילה טקסית במים כשהירח הופך למלא".[8] גם פליניוס הזקן ציין בתצפיותיו כי נראה כאילו הפילים חולקים כבוד לגופים השמימיים.[9]
בעוד שצער נפוץ בקרב בעלי חיים רבים, הרי שטקסי הלוויה אצלם נדירים למדי. עם זאת, הם קיימים ומתועדים היטב אצל הפילים האפריקאים.[10]
רונלד ק' סיגל כותב: ”... אי אפשר להתעלם מהתנהגות הקבורה המתוחכמת של הפילים כסימן דומה להתנהגות פולחנית או דתית במין זה. כאשר פילים פוגשים חיות מתות, הם לעיתים קרובות קוברים אותם עם בוץ, אדמה ועלים. בעלי חיים שידוע כי נקברו על ידי פילים כוללים קרנפים, בופאלו, פרות, עגלים ואפילו בני אדם, בנוסף לפילים עצמם. פילים נצפו קוברים את מתיהם עם כמויות גדולות של פירות מזון, פרחים ועלים צבעוניים”.[11]
התנהגות פולחנית בקרב דולפינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תשומת לב למתים אינה ייחודית לפילים או לשימפנזים. ידוע כי דולפינים נשארים עם דולפינים אחרים שנפטרו לאחרונה במשך מספר ימים.[12] עם זאת, הסיבות לכך עדיין לא ברורות - בעוד שמדענים יכולים לבחון את התנהגותם, תהליכי המחשבה המניעים אותם הם מעבר ליכולות המחקר של המדע בן זמננו.[13]
רלוונטיות לחקר האדם המודרני הקדום[עריכת קוד מקור | עריכה]
החיים הטקסיים של בעלי חיים מעניינים את הפליאואנתרופולוגים, שכן הם מספקים הצצה נוחה לאופן שבו מערכות האמונה הדתיות התפתחו באבותיהם הקדומים של בני האדם. "שרידי השלד בקרו-מניון נמצאו קבורים בתנוחה עוברית, בהתאם למיתוס הפרימיטיבי שתנוחה זאת מאפשרת למת להיוולד מחדש אחרי המוות. המחקר של התנהגויות אלו בבעלי חיים מספק הזדמנות להבין את טבעם ותפקודם באדם".[14] ואכן, יש שראו דמיון מסוים בין טקסי הלוויות של פילים אפריקאים לבין טקסי הקבורה של הניאנדרטלים.[15]
הפסיכולוג האבולוציוני מאט רוסנו משער כי הדת התפתחה בשלושה שלבים: בתקופה הפלאוליתית הקדם עליונה, הדת אופיינה בטקסים אקסטטיים ששימשו ליצירת קשרים חברתיים. מאוחר יותר (בתקופה הפלאוליתית העליונה), התפתחו טקסי ריפוי שאמאניים. לבסוף, התפתחו ביטויים דתיים לאורך הזמן שכללו ציורי מערות, חפצי קודש, פולחן מתים ופיתוח מיתוסים ומבנים מוסריים.[16] אם הדבר נכון, ניתן לפרש את "פולחן הירח" של הפילים האפריקאים שתואר לעיל כקרוב לדת האנושית בתקופה הפלאוליתית הקדם-עליונה. עם זאת, De Waal מציין כי שימפנזים ננסיים לא מראים שום עדות להתנהגות פולחנית, על אף שהם ללא ספק מפגינים סוכנות מוסרית. עובדה זו מעמידה בספק את השערתו שהמוסר והפרוטו-דת התפתחו במקביל.[17]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Harrod JB. (2014). "המקרה של דת השימפנזה" כתב עת לחקר הדת, הטבע והתרבות (8.1)
- ^ Harrod, JB. (2011). "A Trans-Species Definition of Religion". Journal for the Study of Religion, Nature and Culture. 5 (3): 327–353. doi:10.1558/jsrnc.v5i3.327.
- ^ Putz O (2009). "קופים חברתיים בתמונה של אלוהים: קופים מוסריים, ייחודיות האדם, ואת דמותו של אלוהים" כתב העת של דת ומדע, אוגוסט
- ^ Harrod JB. (2014). " המקרה של דת השימפנזה " כתב עת לחקר הדת, הטבע והתרבות (8.1)
- ^ גודול י () "רוחניות פרימטית" אנציקלופדיה של דת וטבע. בעריכת ב 'טיילור. תומרס, ניו יורק. עמ '. 1303-1306
- ^ פישר CL (2005). " בעלי חיים, בני אדם ואקס-אקס: ייחוד אנושי ומשמעות של אישיות " תאולוגיה ומדע כרך 3 גיליון 3 עמ '221-314
- ^ Harrod, James B. (2014). "The Case for Chimpanzee Religion". Journal for the Study of Religion, Natural and Culture. 8 (1): 16–25.
- ^ סיגל RK (1980). " הפסיכולוגיה של החיים לאחר המוות " הפסיכולוגית האמריקנית, כרך א '. 35 (10), אוקטובר pp.911-931
- ^ "הפיל הוא הגדול מכולן, ובאינטליגנציה מתקרב אל האדם הקרוב ביותר, הוא מבין את שפת ארצו, מציית לפקודות, והוא זוכר את כל החובות אשר לימדו אותו, זה הגיוני כאחד מההנאות של אהבה ותהילה, ובמידה שהיא נדירה אצל גברים אפילו, יש לה מושגים של יושר, זהירות והון, יש לה גם כבוד דתי לכוכבים, והערצה לשמש ולירח ". פליני, היסטוריה טבעית (VIII.1)
- ^ Bekoff M (2009). "צער בעלי חיים" הפסיכולוגיה היום, אוקטובר
- ^ סיגל RK (1980). " הפסיכולוגיה של החיים לאחר המוות " הפסיכולוגית האמריקנית, כרך א '. 35 (10), אוקטובר pp.911-931
- ^ Ritter F (2007). " התגובות התנהגות של דולפינים קשוח שיניים אל עגל יילוד מת " ימית ימית מדע אפריל pp.429-433
- ^ דודז'ינסקי; Sakai M; Masaki K; Kogi K; Hishii T; Kurimoto M (2003). "תצפיות התנהגותיות של דולפינים באף בקבוק לקראת שני מתים מתים" יונקים ימיים 29.1, pp.108-116
- ^ סיגל RK (1981). "חשבונאות עבור" חיים "חוויות" פסיכולוגיה היום, ינואר p.4
- ^ Sapolsky, Robert M. (2006) Monkeyluv: And other Essays on Our Lives as Animals. Scribner Book Co. p.189 ISBN 0-743-26015-5.
- ^ Rossano MJ (2006). "המוח הדתי והאבולוציה של הדת" סקירה של הפסיכולוגיה הכללית, כרך 10 (4) דצמבר pp346-364
- ^ De Waal, Frans (2013) The Bonobo and the Atheist. W.W. Norton & Co., ISBN 978-0-393-07377-5