ג'יין גודול
| ג'יין גודול Jane Goodall נולדה ב-1934 |
||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
 |
||||||
| תרומות עיקריות | ||||||
| חקר פרימטים ובמיחד שימפנזים | ||||||
|
||||||
ואלרי ג'יין מוריס גודול (באנגלית: Valerie Jane Morris Goodall; נולדה ב-3 באפריל 1934) היא חוקרת פרימטים, אתולוגית ואנתרופולוגית בריטית, הידועה בעיקר בזכות למעלה מארבעים שנות מחקר וחיים יחד עם שימפנזים כדי להבין את דפוסי חיי החברה שלהם והיחסים החברתיים שבין השימפנזים, וכן חקר היבטים שונים של חיי השימפנזים, במסגרת תפקידה כמנהלת "מכון ג'יין גודול" בטנזניה וכן בפארק הלאומי גומבה.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייה
ג'יין גודול נולדה ב-3 באפריל 1934 בלונדון, בירת אנגליה, בתם הראשונה של מורטימור הרברט מוריס גודול וונה ג'וזף. אחותה, ג'ודי, נולדה בשנת 1938. לאחר שהוריהן התגרשו עברו גודול ואחותה עם אמן לבורמות'. היא התעניינה בבעלי חיים מאז נעוריה. האנתרופולוג לואיס ליקי הבחין בחיבתה לבעלי חיים ובחוש הסקרנות שלה במשך טיולה לקניה, בין 1957 ל-1958 שבו שהה גם ליקי, והעסיק אותה כמזכירתו. בעקבות עבודתה עם ליקי היא החלה לעבוד וללמוד על שימפנזים בפארק הלאומי גומבה שבטנזניה, ביולי 1960.
ליקי גם סייע לגודול לחזור לאנגליה ולקבל תואר דוקטור באתולוגיה מאוניברסיטת קיימברידג' בשנת 1964.
גודול נישאה פעמיים; בשנת 1964 נישאה לצלם חיות הבר הוגו ואן לוויק, אך הם התגרשו בשנת 1974. מנישואים אלה נולד בנה, ב1967. ג'יין נישאה בשנית, לדרק ברייקסון, באמצע שנות השבעים, עד למותו, בשנת 1980.
בשנת 1977 הקימה גודול את "מכון ג'יין גודול" בטנזניה, מכון שתמך בפארק הלאומי גומבה ובמאמצם להגן על שימפנזים ועל סביבתם הטבעית, יערות הגשם. עם 19 שלוחות מסביב לעולם, המכון הוכר בפעילותו החדשנית עבור שימור קהילות השימפנזים והפעלת תוכניות ללימוד נוער על שימפנזים ועל חיות בסכנת הכחדה בכלל, באפריקה, שכיום התרחבה ופעילה ב-87 מדינות. גודול מקדישה כיום את זמנה לתמיכה, למחקר, ולהבנת השימפנזים, ולפעילות הגנה עליהם ברחבי העולם, שכוללת הרצאות ומחקרים במדינות רבות.
ג'יין גודול קיבלה מדליות, עיטורים, תעודות הוקרה ופרסים רבים על תמיכתה בשימפנזים ומחקרה עליהם. בין השאר, היא קיבלה את 'מדליית הכבוד של טנזניה', 'פרס קיוטו' היוקרתי מיפן, 'מדליית בנג'מין פרנקלין במדעי החיים' ועוד פרסים רבים. בחודש אפריל 2003, המזכיר הכללי של האו"ם, קופי אנאן, הכריז על דוקטור גודול כ"שליחת השלום ברחבי העולם".
[עריכה] הישגים מקצועיים
מחקריה הארוכים והמקיפים של ג'יין גודול על השימפנזים ולימודה אותם הועילו למדע בהבנת היחסים החברתיים שבין שימפנזה אחד למשנהו ובין הלהקה כולה, וכן הבנת תהליכי הלמידה והחשיבה המפותחים כל כך אצל השימפנזים, וכך גם הבנת פעולותיהם של השימפנזים, ומנהגיהם בתוך הלהקה. בנוסף, גודול עזרה למיון השימפנזים ולהבדלתם מהבונבו (שימפנזה ננסית), והכללת שניהם, יחד עם הגורילות כהומינידים.
גודול הייתה שונה מחוקרי חיות רבים אחרים בזמנה, בכך שלמדה על בעלי החיים לא בדרך תאורטית, אלא בדרך מעשית. היא יצאה אל הטבע, לצפות בשימפנזים בסביבתם הטבעית, מתוך אמונה ששם היא תוכל ללמוד עליהם בצורה הטובה ביותר, וכך גם תוכל ליצור איתם קשר אמין יותר. בנוסף, גודול גם קראה בשמות לשימפנזים שאותם חקרה, וזאת בניגוד לגישה הרווחת ליצור ריחוק מסוים בין החוקר לבין מושא המחקר, בעל החיים, כדי לא ליצור קרבה רגשית.
עם הזמן, חוקרים ומדענים רבים הלכו בדרכה של גודול, וחקרו בעלי חיים לא בדרך תאורטית, אלא בפועל, על ידי צפייה עליהם והבנת אורחות חייהם.
אחת מתרומותיה הגדולות ביותר של גודול לפרימטולוגיה (חקר פרימטים) היא התגלית שהשימפנזים משתמשים בכלים מאולתרים למטרות שונות. במהלך מספר תקופות שבהן חיה גודול בטבע, יחד עם שימפנזים, היא גילתה שהם משתמשים במקלות הנדחפים לתוך חורי נמלים וטרמיטים. החרקים עולים על המקל, ואז השימפנזה מושך את המקל ואוכל את החרקים. לפני גילויה, היה מקובל לחשוב שרק בני אדם מסוגלים להשתמש בכלים לתועלתם. גילוי נוסף על שימפנזים שגודול גילתה היא העובדה שבעת שעמום, שימפנזים יכולים לשתף פעולה כדי לתפוס קופים קטנים, לשם ההנאה בלבד.
גודול תמכה במספר יוזמות חברתיות והומניטריות, ואף שירתה כשליחת האומות המאוחדות לשלום בשנת 2002. בעקבות פעולותיה אלה, הוכרזה כאצילה על ידי מלכת אנגליה, בטקס רשמי בארמון בקינגהאם בשנת 2004.
בנוסף, לגודול פינות במספר סדרות טלוויזיה וכן היא כותבת טור במגזין חיות הבר של ה-BBC.
[עריכה] פעילות למען זכויות בעלי-חיים
גודול מכהנת כנשיאת הארגון "Advocates for Animals", עמותה לזכויות בעלי-חיים הפועלת בסקוטלנד. הארגון פועל כנגד ניסויים בבעלי-חיים, תעשיית הפרוות, גני חיות, השימוש בבעלי-חיים לצורכי בידור, והפגיעה בבעלי-חיים בחקלאות תעשייתית.
[עריכה] ביקורת
צייר הקומיקס האמריקאי גארי לארסון הציג במדור הקריקטורות שלו זוג שימפנזים מטפחים זה את זה. הנקבה מוצאת שערה אנושית על גופו של השימפנז האחר, ושואלת אותו "עשית עוד קצת 'מחקר' עם גודול?"
מכון המחקר של גודול כעס על הפרסום, ועורכי דינה שלחו מכתב ללארסון, שבו טענו שהציור משמיץ ואכזרי, ואם לא תתפרסם התנצלות מאת לארסון, גודול תתבע אותו. לבסוף, התברר כי המכתב לא נשלח על דעתה של גודול (שכלל לא ראתה את הקריקטורה), והיא פיטרה את המזכירה שהייתה אחראית לו. כל הרווחים ממכירת הקומיקס הופנו אל מכון המחקר של גודול, והיא כתבה הקדמה משעשעת לספרו של לארסון ובו סיפרה את הסיפור במלואו.
בנוסף, מדענים רבים יוצאים נגד גישתה של גודול בחקר בעלי חיים. הם טוענים שלפני יציאה אל הטבע כדי לצפות בבעלי החיים צריך לחקור אותם מהפן התאורטי, וכן אסור ליצור קרבה רגשית בין הנחקר לחוקר כדי שהמחקר יהיה בעל נקודת מבט נייטרלית.
[עריכה] פרסומים
גודול הוציאה ספרים וסרטים רבים, רובם על חוויית חייה עם השימפנזים. חלק גדול מהסרטים עליה הופקו על ידי ערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק.
[עריכה] ספרים
- החברים שלי, השימפנזים ,וושינגטון, בהפקת נשיונל ג'יאוגרפיק (1970), תורגם לעברית כאני והשימפנזים הוצאת עם עובד (1973)
- רוצחים זכאים (יחד עם ה. טנדר לאוויק), לונדון, (1971)
- השימפנזים של גומב, התפרסם גם ביפנית ורוסית. (1971)
- דרך החלון, לונדון, (1986)
- קרבת משפחה אכזרית (עם מיכאל ניצ'ולס), ניו יורק, (1990)
- סיבה לתקווה ספיריטואל נסיעה (עם פהיליפ בארמאן), ניו יורק.
- 40 שנים בגומב, ניו יורק (2000)
- אפריקה שבעה מדם, ניו יורק, (2000)
- מעבר לתמימות: אוטוביוגרפיה במכתבים, ניו יורק, (2001)
- יחסי אמון: מה אנחנו חייבים לעשות לבעלי החיים שאנחנו אוהבים, (עם מארק באקופף), סן פרנסיסקו, (2002)
כמעט כל ספריה של גודול לא תורגמו לעברית.
[עריכה] סרטים
- גודול מתגעגעת לשימפנזים, נשיונל ג'יאוגרפיק (1963)
- בין השימפנזים, נשיונל ג'יאוגרפיק, (1984)
- אנשי היער, (1988)
- התרעת שימפנזים, הפקה עצמית, (1990)
- שימפנזים, הם או אנחנו, (1990)
- החיים והאגדה של ג'יין גודול, נשיונל ג'יאוגרפיק, (1990)
- יומן שימפנזים, BBC, (1996).
- ג'יין גודול: מדוע?, נשיונל ג'יאוגרפיק, (2000)
