אנקלדוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנקלדוס
Enceladus from Voyager.jpg
גילוי
מגלה: ויליאם הרשל
תאריך גילוי: 1789
מאפיינים מסלוליים
רדיוס מסלול: 237,948 ק"מ
אקסצנטריות: 0.0045
זמן הקפה: 1.3702 ימים
נטיית מסלול: 0.019°
ירח של: שבתאי
מאפיינים פיזיים
קוטר ממוצע: 504.2 (513×503×497) ק"מ
מסה: 1.08×1020 ק"ג
צפיפות ממוצעת: 1.61 גרם/סמ"ק
כוח משיכה (על פני השטח): 0.113 מ/ש2
זמן סיבוב עצמי: 1.3702 ימים
נטיית ציר הסיבוב:
אלבדו: 0.99±0.06
לחץ אטמוספירי: זניח

אנקלדוס (בטעות נקרא גם אנסלדוס), הירח השישי בגודלו של שבתאי. נתגלה ב-1789 על ידי ויליאם הרשל. הגוף הרביעי במערכת השמש שלנו שבו נתגלו פעילויות געשיות, אחרי כדור הארץ, הירח איו של כוכב הלכת צדק והירח טריטון של כוכב הלכת נפטון. הוא נקרא על שם אנקלדוס, אחד הענקים מן המיתולוגיה היוונית.

החללית קאסיני טסה בסמוך לאנקלדוס לראשונה ב-17 בפברואר 2005 ואף ביצעה טיסות קרובות יותר ב-9 במרץ 2005 וב-9 באוקטובר 2008.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו שאר ירחיו של שבתאי, אנקלדוס נקרא על שם דמות הקשורה לסטורן או למקבילו היווני קרונוס. אנקלדוס היה אחד הגיגאנטים (אחיהם למחצה של כרונוס) מן המיתולוגיה היוונית. אנקלדוס מסומן גם כשבתאי II.

השם לירח, כמו גם שמותיהם של שאר ששת הירחים של שבתאי שהיו ידועים באותה עת, הוצעו על ידי בנו של הרשל, ג'ון הרשל, ב-1847 במאמר "תוצאות תצפיות אסטרונומיות שנעשו בכף התקווה הטובה".‏[1]

אתרים גאולוגיים שונים בירח קרויים על שם אנשים ומקומות מסיפורי אלף לילה ולילה.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הירח מאפיינות שתי תכונות עיקריות:

  1. הירח מורכב מקרח ועפר עם פעילות געשית הגורמת ל"גייזרים" של מים (קרח מומס) ועפר.
  2. האלבדו של פני השטח של הירח עולה על 90%. כלומר, זהו הגוף בעל הבוהק (הנובע מהחזר האור) הגבוה ביותר מכל גרמי השמיים המוכרים.

מאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

EN004 Deep Color.jpg
תמונת פסיפס של 4 תמונות שנלקחו על ידי החללית קאסיני ב-16 בפברואר 2005

תמונות ראשונות של פני השטח שלו הגיעו מהחללית וויאג'ר 2, אשר חלפה על־ידו באוגוסט 1981. החללית קאסיני חלפה על־ידו שלוש פעמים בשנת 2005 וסיפקה פרטים נוספים.

התוצאות מהתצפיות של קאסיני סיפקו מידע רב שנדרש למודלים של מבנהו הפנימי של הירח. בין היתר, כלל המידע החדש שנאסף על ידי החללית הגדרה מדויקת יותר של המסה וצורת אליפסואיד תלת צירי, תצפיות ברזולוציה גבוהה של פני השטח ותובנות חדשות על הגאוכימיה של אנקלדוס.

אומדני מסה ממשימות וויאג'ר הביאו להנחה כי אנקלדוס מורכב כמעט כולו מקרח מים. בהתבסס על השפעות כוח המשיכה של אנקלדוס על קאסיני, התברר כי מסתו של הירח גדולה בהרבה ממה שחשבו בעבר, וצפיפותו הממוצעת 1.61 גרם/סמ"ק. צפיפות זו גבוהה מזו של ירח קרח בינוניים אחרים של שבתאי, עובדה המצביעה על כך שבאנקלדוס אחוז גדול יותר של סילקטים וברזל.

לפחות 5 סוגי שטחים זוהו על אנקלדוס. בנוסף למכתשים יש מישורים שטוחים ורכסים ובקעים קווים רחבים. לפחות חלק מפני השטח צעירים באופן יחסי, ככל הנראה בני פחות מ-100 מיליון שנה.

הקרח הנקי שמצוי על פני השטח של אנקלדוס נותן לו את האלבדו (החזרת האור של פני השטח) הגבוה ביותר של כל גוף במערכת השמש. משום שהוא מחזיר כה הרבה אור שמש, טמפרטורת פני השטח הממוצעת היא ‎-201°C.

במרץ 2005 נאס"א הודיעה כי מגנטומטר על חללית המחקר קאסיני זיהה אטמוספירה משמעותית, שייתכן ומייננת אדי מים. כיוון שכוח המשיכה של אנקלדוס חלש מכדי להחזיק באטמוספירה, האטמוספירה חייבת להתחדש ממקור כלשהו שנאס"א משערת שהוא הרי געש או גייזרים.‏[2][3]

גילוי מים על פני הירח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 2006 גילתה החללית האמריקאית קאסיני, שחגה סביב אנקלדוס, סילוני מים שפורצים מפני השטח בקוטב הדרומי שלו ומגיעים לגובה של כמה מאות קילומטרים. מקורם של המים הוא גייזר, סילון מים חמים ואדים, הפורץ בזמנים קבועים מנקב על פני הקרקע, באזור פעיל של הרי געש.

החוקרים סבורים כי אנקלדוס עשיר במאגר תת-קרקעי של מים. נמצאו גם עדויות לקיומם של חומרים אורגניים. המים יכולים, בעיקרון, לאפשר צורות חיים פשוטות. זהו הגוף השלישי הידוע שבו יש עדויות על קיומם של מים במצב צבירה נוזלי, אחרי כדור הארץ והירח אירופה של צדק, בעוד על הירח של כדור הארץ נתגלו עדויות למים קפואים בלבד.

במאי 2011, מדעני נאס"א דיווחו כי אנקלדוס התגלה כנקודה הכי אפשרית ליישוב אנושי, פרט לכדור הארץ, במערכת השמש.

ב-3 באפריל 2014, נאס"א דיווחה על עדויות לאוקיינוס תת-קרקעי גדול על פי נתונים מחללית קאסיני. בעקבות הממצאים נאמר כי אנקלדוס הוא אחד המקומות הכי סבירים להימצאות חיים.‏[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנקלדוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Observations of Flora, באתר אוניברסיטת הרווארד (לקוח מכתב העת "Monthly Notices of the Royal Astronomical Society" כרך 8, עמוד 1)
  2. ^ Carolina Martinez,‏ Cassini Finds an Atmosphere on Saturn's Moon Enceladus, באתר נאס"א, 16 במרץ 2005
  3. ^ Maggie McKee,‏ Watery atmosphere discovered on Saturn's moon, באתר NewScientist,‏ 17 במרץ 2005
  4. ^ אבי בליזובסקי, ‏אישוש נוסף לקיומו של אוקיאנוס מים נוזלים מתחת לקרקע הירח השבתאי אנקלדוס, באתר "הידען", 4 באפריל 2014


מערכת השמש
השמש כוכב חמה נוגה הירח כדור הארץ קטגוריה:ירחי מאדים מאדים קרס חגורת האסטרואידים צדק קטגוריה:ירחי צדק שבתאי ירחי שבתאי אורנוס קטגוריה:ירחי אורנוס קטגוריה:ירחי נפטון נפטון קטגוריה:ירחי פלוטו פלוטו קטגוריה:ירחי האומיה האומיה מאקה-מאקה חגורת קויפר דיסנומיה אריס הדיסק המפוזר עננת אורטSolar System XXX RTL.png
(לא בקנה מידה; מיקום הסמן על גוף ייתן את שמו)

השמש - כוכב חמה - נוגה - כדור הארץ - מאדים - קרס - צדק - שבתאי - אורנוס - נפטון - פלוטו - האומיה - מאקה-מאקה - אריס

ירחים (הירח, ירחי מאדים, ירחי צדק, ירחי שבתאי, ירחי אורנוס, ירחי נפטון, ירחי פלוטו, ירחי האומיה, דיסנומיה)

טבעות פלנטריות (טבעות צדק, טבעות שבתאי, טבעות אורנוס, טבעות נפטון, טבעות ריאה)

כוכב לכת - כוכב לכת ננסי - גופים קטנים במערכת השמש: מטאורואידכוכבי לכת מינוריים (אסטרואידקנטאורגופים טרנס-נפטוניים: חגורת קויפר, הדיסק המפוזר) • שביט (עננת אורט)

כוכבי לכת ארציים - ענקי הגזים (ענקי הקרח) - גופים טרנס-נפטוניים (פלוטינו, פלוטואיד, גופים בחגורת קויפר, גופים בדיסק המפוזר, גופים בעננת אורט)

מערכת השמש הפנימית (כוכבי הלכת הארציים, חגורת האסטרואידים) - מערכת השמש התיכונה (ענקי הגזים) - מערכת השמש החיצונית (חגורת קויפר, הדיסק המפוזר, עננת אורט)

ראו גם: פורטל מדעי החלל