טוטנהאם הוטספר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טוטנהאם הוטספר
הסמל החדש של טוטנהאם הוטספר
מידע כללי
כינוי הספרס, התרנגולים, היידס (יהודים)
תאריך ייסוד 1882
אצטדיון וייט הארט ליין, לונדון
(תכולה: 36,240)
נשיא דניאל לוי
מאמן מאוריציו פוצ'טינו
ליגה פרמייר ליג
תארים
מספר אליפויות 2
מספר גביעים 8
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

טוטנהאם הוטספר (אנגלית: Tottenham Hotspur) היא קבוצת כדורגל אנגלית המשחקת בפרמייר ליג. כינויה הנפוץ של הקבוצה הוא ספרס (עברית: התרנגולים), ומגרשה הביתי הוא אצטדיון וייט הארט ליין, שנמצא בשכונת טוטנהאם, שברובע הארינגיי הלונדוני.

טוטנהאם הוטספר הייתה הקבוצה הראשונה שזכתה בדאבל האנגלי במאה ה-20, לאחר שזכתה באליפות אנגליה ובגביע ה-FA בעונת 1960/1961. בשנת 1963, הספרס הפכו להיות המועדון הבריטי הראשון אי פעם שזוכה בתואר אירופי, גביע אירופה למחזיקות גביע. במהלך שנות ה-80, הספרס זכו במספר תארים: פעמיים בגביע ה-FA, גביע מגן הקהילה ובגביע אופ"א בעונת 1983/1984. בנוסף לכך, הקבוצה זכתה בשנת 2008 ב-גביע הפוטבול ליג, אחרי שניצחה בגמר 2-1 את היריבה העירונית צ'לסי לאחר הארכה. הזכייה הזו בגביע, הייתה המשך לרצף זכיותיה של טוטנהאם בתואר אחד לפחות בעשור לאורך של 6 עשורים, הישג שמחזיקות בו רק טוטנהאם ומנצ'סטר יונייטד.

מוטו המועדון בלטינית הוא "Audere est Facere" ("להעיז זה לעשות"), וסמלו הוא תרנגול צעיר עומד על כדורגל. לקבוצה יריבות ארוכת שנים עם הקבוצה מהרובע השכן, ארסנל, והמשחקים בין הקבוצות ידועים בכינוי הדרבי של צפון לונדון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מההקמה עד האליפות הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון הכדורגל הוטספר נוסד בשנת 1882 על ידי נערי בית ספר שלמדו יחד שיעורי תנ"ך בכנסייה מקומית. הם היו חברים גם ב-מועדון הקריקט הוטספר והדיעה הרווחת היא שהשם הוטספר מקושר במקורו לסר הנרי פרסי (סר הארי הוטספר) אשר היה "הארי הוטספר" דמות של ויליאם שייקספיר במחזה הנרי הרביעי, חלק 1. זוהי דמות שבאמת חיה באזור הרובע של טוטנהאם במהלך המאה ה-14, וצאצאיו מחזיקים בבעלות מספר שטחים בשכונת טוטנהאם. בשנת 1884, המועדון שינה את שמו ל-"מועדון טוטנהאם הוטספר לכדורגל ואתלטיקה" על מנת להבדיל את עצמו ממועדון לונדוני אחר שנקרא "לונדון הוטספר".

תחילה התרנגולים שיחקו עם חולצות בצבע כחול ים. אחר כך חולצת המועדון שונתה כמה פעמים מחולצה חצי כחול בהיר וחצי לבן, למדים בעלי חולצה אדומה ומכנסיים כחולים, ואחרי כן למדים בצבע חום שוקולד וזהב, ולבסוף בעונת 1899/1900, הוחלט על המדים והצבעים של הקבוצה סופית, כאשר העיצוב הסופי היה חולצות לבנות ומכנסיים כחולות ים כמו מדיה של פרסטון נורת' אנד שהייתה הקבוצה המצליחה ביותר באנגליה באותה התקופה.

בשנת 1888, טוטנהאם עברה מאצטדיון טוטנהאם מארשס לפארק נורת'מברלנד, שם שהקבוצה יכלה לדרוש דמי כניסה עבור צפייה במשחקיה. ניסיון להצטרף לליגה הדרומית, שבה שיחקה רויאל ארסנל (ארסנל כיום), נכשל בשנת 1892 לאחר שטוטנהאם היה המועדון היחיד מתוך 23 מועמדים שלא זכה באף קול בהצבעה להצטרפות לליגה. הקבוצה הפכה להיות מקצוענית ממש לפני חג המולד של שנת 1895, לאחר שהצטרפה לבסוף לליגה הדרומית בעקבות משיכתה העצומה של קהל למשחקיה, לאחר שלמשחקיה היו מגיעים כמעט 15,000 אוהדים כל פעם. צ'ארלס רוברטס התמנה ליושב ראש המועדון בשנת 1898, וכיהן בתפקיד זה עד שנת 1943.

גמר גביע ה-FA‏ 1901

בשנת 1899, טוטנהאם שינתה בפעם האחרונה את מגרשה, לאחר שעברה למגרש שהיה ממוקם על שוק פרחים לשעבר באזור הכביש המהיר בשכונת טוטנהאם. במהלך השנים המגרש הזה קיבל את שמו וייט הארט ליין, על שם דרך ראשית מקומית. טוטנהאם נחשבה לנהנית העיקרית מהעיצומים באיגודי הכדורגל הצפוניים בשנות ה-90 של המאה ה-19. ג'ון קמרון וג'ון בל, שחקני אברטון לשעבר הגיעו לשחק בטוטנהאם בעקבות הסכסוך באיגודם, איגוד הכדורגלנים המאוחד, שהיה המקור להתפתחות להתאחדות הכדורגלנים המקצוענים שקיימת כיום. כתוצאה ישירה מהמשבר בשנת 1900, טוטנהאם זכתה באליפות הליגה הדרומית והוסיפה לתואר הזה בעונה שלאחר מכן זכייה בגביע ה-FA, והפכה להיות הקבוצה הראשונה שלא משחקת בליגה המקצוענית שזוכה בגביע, מאז ייסוד הפוטבול ליג. הגביע הוצג לאוהדים על ידי קפטן התרנגולים ג'ק ג'ונס עם סרטים צבעוניים קשורים אליו, לאחר שאשתו של מאמן טוטנהאם מורטון קדמן קשרה אותם לראשונה, והחלה מסורת שקיימת עד היום לקשירת סרטים צבעוניים על גביעי תחרויות.

טוטנהאם זכתה בבחירות להשתתפות בליגה האנגלית השנייה בעונת 1908/1909, והעפילה לליגה הבכירה כבר בעונתה הראשונה לאחר שסיימה במקום השני בליגה. הישגיה של טוטנהאם בליגה הבכירה באנגליה בין השנים 1910 ל-1915 היו מועטים, וכאשר הליגה האנגלית הושהתה ממשחק בעקבות פריצת מלחמת העולם הראשונה, טוטנהאם הייתה ממוקמת במקום האחרון בליגה.

כאשר הליגה שבה למשחק בסוף המלחמה, בשנת 1919, הליגה הבכירה הורחבה מ-20 קבוצות ל-22. הרחבת הליגה גרמה להישארותם של צ'לסי (שירדה עם התרנגולים ליגה בעונת 1915/1916) שהייתה ממוקמת במקום הלפני האחרון וטוטנהאם בליגה השנייה. הקבוצה הנוספת שזכתה מההרחבה בליגה הבכירה הייתה ארסנל, אשר סיימה את העונה לפני ההרחבה רק במקום השישי בליגה השנייה, ובעקבות העלתה ליגה בצורה שערורייתית נוצרה תחרותיות עצומה בינה לטוטנהאם, יריבות ששורשיה ניטעו 6 שנים לפני כן, לאחר שארסנל עברה לשחק באזורה הגאוגרפי של טוטנהאם, ונמשכת עד עצם היום הזה. טוטנהאם זכתה באליפות ליגת המשנה בעונת 1919-1920, ובעונה שלאחר מכן, ב-23 באפריל 1921, התרנגולים הלכו כל הדרך עד לגמר גביע ה-FA בפעם השנייה בתולדותיה, וניצחו בגמר 1-0 את וולבס בסטמפורד ברידג'.

אחרי שסיימו במקום השני בליגה בשנת 1922, אחרי ליברפול, הקבוצה התחילה להתנסות בהדרדרות, אשר הגיעה לשיאה בירידת ליגה בסוף שנת 1928. טוטנהאם לא הצליחה לעבור את שלב רבע גמר גביע ה-FA שלוש פעמים ברצף, בין השנים 1935 - 1938. ב-3 בספטמבר 1939, כאשר ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין הכריז על הצטרפות בריטניה למלחמת העולם השנייה, טוטנהאם הייתה ממוקמת במקום השביעי בליגה השנייה. משחקי הליגה הופסקו במהלך התקופה הזו.

לאחר המלחמה, הכדורגל צבר פופולריות רבה ומשך רבבות של צופים למשחקי הליגה האנגלית. בשנת 1949, ארת'ור רואו היה מאמן הקבוצה והוא פיתח את הסגנון הטקטי ה-"לחץ ורוץ", אשר ידוע בכינויו העממי "תן ולך" או "דאבל פס". הטקטיקה הזו דגלה בהנחה מהירה של הכדור במקום לחבר לקבוצה וריצה זריזה מעבר לשומר היריב על מנת לקבל מסירה חזרה מעבר ליריב. הטקטיקה הזו הוכיחה את יעילותה בהנעת הכדור במהירות בין עמדות השחקנים והיותה גמישה מאוד. אחרי שהעפילה לפסגת ליגת המשנה האנגלית בעונת 1949/1950, הם זכו באליפות הליגה. בעונה שלאחר מכן, טוטנהאם זכתה לראשונה בתולדותיה באליפות הליגה הבכירה, אחרי שזכתה בפרמייר ליג (הליגה האנגלית הראשונה דאז) בשנת 1951. גיבורי הקבוצה באותה העונה היו אלף רמזי, רוני בורגס, טד דיצ'בורן, לן דקמין, סוני וולטרס וביל ניקולסון.

השנים שלאחר ההצלחה הזו היו קשות מאוד לקבוצה, כאשר גילם של שחקני הקבוצה ופציעותיהם, ואימוץ הטכניקה החדשנית שטוטנהאם פיתחה על ידי קבוצות אחרות, גרמו למאבק הרבה יותר קשה בליגה. טוטנהאם סיימה במקום השני בעונת 1951/1952, רק בזכות הפרש שערים עדיף של האלופה מנצ'סטר יונייטד. חורף קשה, ומצב הדשא הנוראי במגרש בוייט הארט ליין, אפילו לפי הסטדנרטים של אותה התקופה, הקשו מאוד על הקבוצה. בעונת 1952/1953, התרנגולים סיימו רק במקום ה-10, אחרי שגיל השחקנים המבוגר הקשה עליהם להסתדר עם טקטיקת "הלחץ ורוץ" הקבוצתית. בשנת 1954, טוטנהאם החתימה בצעד היסטורי את אחד השחקנים האהודים ביותר של הקבוצה בהיסטורית המועדון, דני בלנצ'פלוור, תמורת סכום שיא של 30,000 פאונד. גם באותה השנה, התרנגולים הפסידו בצורה עצובה והודחו מגביע ה-FA בעקבות טעות נוראית של אלף רמזי שגרמה לבלקפול לכבוש שער ולהדיח את הקבוצה.

בשלב הזה, ארת'ור רואו החל לסבול ממצב בריאותי קשה. הוא התפטר מהתפקיד בשנת 1955, בעקבות מיקומה של טוטנהאם במרכז הטבלה וחילוקי דעות עם ההנהלה, בנוסף למצבו הבריאותי, שתרם גם להתפטרותו. שחקן העבר ג'ימי אנדרסון, ששיחק בקבוצה שנים רבות לקח את משרת המאמן. עונת 1955/1956 הייתה אסון עבור הקבוצה, לאחר שטוטנהאם כמעט ירדה ליגה, וסיימה במקום ה-18, 2 נקודות בלבד מירידה. למרות זאת, בעונה שלאחר מכן, המועדון זכה לשיפור רב, וסיים במקום השני, 8 נקודות מן המקום הראשון, אחרי "תינוקותיו של באסבי", מנצ'סטר יונייטד. העונה שאחריה החלה בצורה טובה, אך גם מצבו הבריאותי של המאמן החדש של הקבוצה ג'ימי אנדרסון הרע, וגרם לו להתפטר. מחליפו היה אגדת משחק עבור אוהדי הקבוצה, ביל ניקולסון. בעונתו הראשונה כמאמן סיימה הקבוצה רק במקום ה-18, דבר שלא נתן סימן להצלחותיה בעבר, ולהצלחות שעתידות לחזור למועדון במהלך שנות ה-60.

שנות ה-60 ושנות ה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביל ניקולסון הצטרף לשורותיה של טוטנהאם הוטספר כשוליה בשנת 1936. במהלך 68 השנים שלאחר מכן הוא שירת את הקבוצה בכל תפקיד מאחראי על הנעליים ועד לנשיא המועדון. במשחקו הראשון כמאמן הקבוצה, ב-11 באוקטובר 1958, התרנגולים ניצחו את אברטון 10-4. זה היה ניצחון השיא של הקבוצה באותו הזמן, וסימן לבאות. הוא הוביל בהצלחה את טוטנהאם לזכייה בתארים שלוש עונות ברצף בראשית שנות ה-60: דאבל בשנת 1961, גביע ה-FA וחצי גמר גביע האלופות ב-1962, וגביע אירופה למחזיקות גביע בשנת 1963. שחקני המפתח של הקבוצה באותן השנים היו דני בלנצ'פלוור, ג'ון וייט, דייב מקאי, קליף ג'ונס, ג'ימי גריבס וטרי מדווין.

אחרי שנת 1964, הסגל שקטף את התארים האחרונים בקבוצה החל להתפורר בעקבות פציעות, העברות והזדקנות. ניקולסון בנה מחדש סגל מצליח נוסף לאחר שהביא לטוטנהאם את אלן גילזין, מייק אינגלנד, אלן מאלרי, טרי ונבלס, ג'ו קיניאר וסיריל נואלס. הסגל הזה ניצח את צ'לסי בגמר גביע ה-FA בשנת 1967, וסיים במקום השלישי בליגה.

ניקולסון הוסיף את גביע הפוטבול ליג (1971 ו-1973) וגביע אופ"א בעונת 1971/1972 להיסטוריה המהוללת של טוטנהאם לפני שהוא התפטר מתפקיד המאמן בתחילת עונת 1974/1975, לאחר פתיחת עונה נוראית, ולאחר שנגעל מהמהומות שחוללו אוהדי הקבוצה בגמר גביע אופ"א ברוטרדאם, בו טוטנהאם הפסידה לפיינורד.

ניקולסון זכה ב-8 תארים משמעותיים במהלך תקופת 16 השנים בהן אימן את הקבוצה, שכיום התקופה בה אימן נחשבת לתור הזהב בהיסטוריה של המועדון. למרות הכל, מה שהותיר אחריו היה סגל מזדקן שלא יכל יותר לאיים על יריבותיה של הקבוצה בליגה האנגלית. ניקולסון קיווה למנות למחליפיו את ג'וני ג'ילס ודני בלנצ'פלוור, אך ההנהלה סירבה להצעתו והחליטה למנות לתפקיד מאמן הקבוצה את שחקן ארסנל לשעבר, טרי ניל, שבקושי הצליח להציל את הקבוצה מירידת ליגה בסוף עונת 1974-1975.אוהדי הקבוצה מעולם לא קיבלו את ניל, שעזב את המועדון בשנת 1976, והוחלף על ידי קית' ברקינשואו בקיץ.

טוטנהאם ירדה ליגה מהליגה הבכירה בסיום עונת 1976/1977, אחרי 27 שנים רצופות בליגה הראשונה. מיד אחרי ירידת הליגה, הקבוצה ביצעה מהלך לא חכם של מכירת השוער הצפון אירי בינלאומי פט ג'נינגס ליריבה השנואה ארסנל, מהלך שזיעזע את אוהדי הקבוצה והוכיח את עצמו מאוחר יותר כטעות חמורה. ג'נינגס שיחק 8 שנים אצל יריבתה של טוטנהאם, בעוד שלטוטנהאם לקח זמן עד שנת 1981 להחליפו על ידי שוערה של ליברפול ריי קלמנס.

למרות ירידת הליגה, ההנהלה המשיכה להאמין בברקינשואו והקבוצה זכתה מיד בהעפלה לליגה הבכירה, על אף שהיו קרובים מאוד לפספס את הזכות להעפיל. מספר משחקים לא טובים בשלבים האחרונים של העונה גרמו לטוטנהאם להיקלע למצב בו היא חייבת לצבור נקודה אחת לפחות במשחק האחרון לעונה נגד סאות'המפטון. בהקלה גדולה, המשחק הסתיים בתוצאת תיקו 0-0 וטוטנהאם זכתה בהעפלה לליגה הראשונה. בקיץ 1978, ברקינשואו זיעזע את עולם הכדורגל לאחר שהחתים את שני אלופי המונדיאל הארגנטינאים אוסבלדו ארדילס וריקרדו וייה, החתמתם היוותה מהפכה בסגנון ההעברות בכדורגל האנגלי. אך לקבוצה החדשה לקח זמן רב עד שהצליחה להתבסס כקבוצה מצליחה.

שנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרנגולים פתחו את שנות ה-80 בהצלחה לאחר ניצחון במשחק החוזר של גמר גביע ה-FA‏ 3-2 נגד מנצ'סטר סיטי ב-1981, הודות לשער סולו בלתי נשכח של הארגנטינאי ריקרדו וייה. הקבוצה זכתה בתואר גם בעונה שלאחר מכן, אחרי ניצחון על קווינס פארק ריינג'רס והייתה במאבק על זכייה בתואר רביעי באנגליה, כולל אליפות הליגה הראשונה אחרי שאיימה על ליברפול באליפות במהלך העונה, אך לבסוף סיימה במקום הרביעי. ליברפול גם מנעה מטוטנהאם זכייה בגביע הליגה האנגלי, אחרי שניצחה אותה בהארכה, וברצלונה הדיחה את המועדון בחצי גמר גביע אירופה למחזיקות גביע.

שחקני מפתח כדמותם של סטיב ארצ'יבלד, גארת' קרוקס, גלן הודל, אוסבלדו ארדילס והשחקן הוותיק סטיב פרימן עזרו למועדון לזכות בגביע אופ"א בשנת 1984, כמה שבועות אחרי שברקינשואו הודיע שהוא עלול לעזוב את המועדון בסוף העונה. בסופו של דבר הוא אכן התפטר, אחרי שזכה ב-3 גביעים ב-4 עונות עם טוטנהאם, והצליח להוביל את הקבוצה למקומות הראשונים בליגה, דבר שהפך את טוטנהאם למועדון בכיר באנגליה.

המאמן החדש פיטר שריבס והבעלים אירווינג שולאר השתלטו על המועדון, כאשר שריבס הצליח להוביל את הקבוצה למקום השלישי בסיום עונת 1984-1985, ובעונה שמאחר מכן הוביל אותה לתחתית הליגה בעוד שולאר מנסה להשיב למועדון את הונו הכלכלי.

מאמן לוטון טאון דיוויד פליט מונה כמאמן החדש של המועדון, ולמרבית עונת 1986-1987 נראה שהקבוצה בדרך לעונה מוצלחת מאוד. כאשר שיחק עם 5 קשרים (גלן הודל, אוסבלדו ארדילס, סטיב הודג', פול אלן וכריס וודל) ומאחורה שיחק קלייב אלן, טוטנהאם נשארה במאבק על בכל התחרויות באנגליה. ארסנל הדיחה את התרנגולים בחצי גמר גביע הליגה, הקבוצה גם הפסידה את תואר האליפות בליגה, וכמועמדת לזכייה בגביע ה-FA היא הפסידה בגמר 3-2 לקובנטרי סיטי, וסיימה את העונה עם טעם רע. פליט התפטר באוקטובר 1987, אחרי האשמות הקשורות לחייו הפרטיים. הוא חזר לקבוצה עשור אחרי כן, אבל תקופת האימון הקצרה שלו במועדון תיזכר כ-"כמעט" הכי גדול בהיסטוריה של טוטנהאם. שחקנה לשעבר של טוטנהאם, טרי ונבלס, מונה כיורשו בתפקיד של פליט, ואחרי שתי עונות בליגה, הוא הוביל את המועדון למקום השלישי בעונת 1989/1990 וזכייה בגביע האנגלי בשנת 1991. הפנים החדשות בסגל הקבוצה כללו את 2 שחקני נבחרת אנגליה פול גאסקוין וגארי ליניקר, אשר הגיעו עם הנבחרת האנגלית לחצי גמר מונדיאל 1990.

פרמייר ליג[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוטנהאם מול בראגה בגביע אופ"א 2006/07

בשנת 1990, ירידה בשוק עסקי הנדל"ן הותירה את יושב ראש הקבוצה שולאר על סף פשיטת רגל. ונבלס איחד את כוחו יחד עם איש העסקים אלן שוגר על מנת לקחת שליטה על מניותיה של טוטנהאם הוטספר ולשלם את חובותיה על סך 20 מיליון פאונד, שחלק מהן כוסו על ידי מכירתו של פול גסקוין. ונבלס התמנה לתפקיד המנהל בפועל של המועדון, כאשר שיברס שב לקחת את משרת אימון הקבוצה. כהונתו השנייה כמאמן נמשכה עונה אחת בלבד, לפני שהוא נופה לטובת מינויים הכפול של ריי קלמנס ודאג ליבמור. עונתה הראשונה של טוטנהאם בפרמייר ליג נסתיימה במקום במרכז הטבלה והרחקתו של ונבלס מועד ההנהלה של המועדון לאחר ויכוחים חוקיים עם שוגר. אוסבלדו ארדילס מונה למאמן הקבוצה בשנת 1993.

תחת שרביטו של ארדילס, טוטנהאם החתימה את "חמשת המפורסמים": טדי שרינגהאם ויורגן קלינסמן בהתקפה, ניק בארמבי מאחוריהם, דארן אנדרטון באגף הימני ואיליה דומיטרסקו באגף השמאלי. קלינסמן היה סנסציה, הוא כבש בצרורות והפך לאהוב חוג האוהדים של התרנגולים. בסופו של דבר, ההחתמות הללו היו יקרות מאוד למועדון והביאו לשיפור קל מאוד בתוצאות, וארדילס פוטר בעקבות תוצאות לא מספקות בספטמבר 1994.

לקראת סיום עונת 1994, טוטנהאם נמצאה אשמה במתן תשלומים לא-חוקיים לשחקנים, וניתן לה אחד העונשים הגבוהים ביותר בתולדות היסטורית הכדורגל האנגלי: הורדת 12 נקודות ממאזן הקבוצה, השעיה לעונה אחת מגביע ה-FA וקנס על סך 600,000 פאונד. שוגר מחה על העונש המופרז, ובעקבות הלחצים והערעור שהגיש עונשי ההשעיה מן הגביע והורדת הנקודות לקבוצה בוטלו.

ארדילס הוחלף בתפקידו על ידי גרי פרנסיס. הוא שינה באופן מהיר ביותר את גורל הקבוצה. טוטנהאם טיפסה עד למקום השביעי בליגה, והגיע לחצי גמר גביע ה-FA, מבוכה קשה להתאחדות נמנעה (לאחר שהשעתה את הקבוצה מהגביע בתחילת העונה וביטלה זאת בהמשך) אחרי שטוטנהאם הפסידו 4-1 לאברטון, שזכתה לבסוף בגביע. פרנסיס לא הצליח להמשיך להתקדם עם המועדון למקומות גבוהים יותר, ושיקול הדעת שלו בשוק ההעברות היה לקוי.

בעונת 1996/1997 סיימה טוטנהאם במקום העשירי, ובסוף אותה העונה החלוץ הכוכב של הקבוצה טדי שרינגהאם עבר למנצ'סטר יונייטד, אחרי שלא הסכים לחתום על חוזה חדש בטוטנהאם. בנובמבר 1997, כאשר טוטנהאם הייתה מקום אחד לפני אחרון ובסכנת ירידה, פרנסיס פוטר. כריסטיאן גרוס, מאמן אלופת שווייץ גראסהופרס, מונה לתפקיד. הוא לא הצליח לשפר את מצב הקבוצה, והקבוצה המשיכה להיאבק נגד הירידה עד לסיום אותה העונה. החלוץ האגדי יורגן קלינסמן, הוחתם מחדש בינואר, אך הוא לא הצליח להציג את אותה היכולת שהציג בתקופת משחקו הקודמת במועדון. למרות זאת, ארבעה שערים שלו בניצחון החוץ 6-2 נגד וימבלדון במחזור הלפני אחרון של העונה, הספיקו להבטיח את הישארותה של טוטנהאם בפרמייר ליג.

גרוס, אף שסיים את העונה הקודמת בהצלחה לאחר שהפסיד רק משחק אחד מתשעת המשחקים האחרונים לעונה, פוטר לאחר 3 משחקים בלבד בעונה שלאחר מכן, וג'ורג' גרהאם מונה במקומו במהרה. על אף הביקורת הכבדה שביקרו אוהדי טוטנהאם על מינויו של גרהאם אחרי עברו בארסנל, בעונתו הראשונה כמאמן התרנגולים הקבוצה סיימה במרכז הטבלה וזכתה בגביע הפוטבול ליג. בגמר הגביע היא שיחקה נגד לסטר סיטי באצטדיון ומבלי, כאשר במהלך המשחק הורחק מגינה של טוטנהאם ג'סטין אדינבורו אחרי עימות עם רובי סאבאג' בדקה ה-60', אבל התרנגולים ניצחו באופן דרמטי לאחר שער נגיחה של אלן נילסן בדקה ה-93'. באותה העונה, טוטנהאם הגיעה גם לשלב חצי גמר גביע ה-FA, בו היא נוצחה 2-0 על ידי ניוקאסל יונייטד לאחר הארכה, אחרי שהשופט במשחק לא העניק לטוטנהאם בעיטת עונשין שהגיעה לה במהלך הזמן החוקי של המשחק. בתוספת לעונה המצוינת של הקבוצה, שחקנה הצרפתי של הקבוצה דויד ז'ינולה זכה בתארים כדורגלן השנה מטעם העיתונאים האנגלים וכדורגלן השנה מטעם השחקנים לשנת 1999.

אחרי שתי עונות רצופות ומלאות אכזבה בין 1999 ל-2001, סבלנותו של שוגר פקעה. הוא מכר את מניותיו במועדון לחברת ENIC אינטרנשיונל, באחזקת דניאל לוי.

אימון הקבוצה הועבר לשחקן העבר גלן הודל באפריל 2001, כאשר הקבוצה הייתה במקום ה-13 בליגה. במשחקו הראשון בקבוצה, הפסיד הודל לארסנל בחצי גמר גביע ה-FA. קפטן המועדון, סול קמפבל, ערק ליריבה השנואה מארסנל בהעברה חופשית בסוף העונה.

הודל הביא למועדון שחקנים מנוסים יותר כמו טדי שרינגהאם הוותיק, גוסטבו פוייט וכריסטיאן ציגה על מנת לתת השראה לסגל הקבוצה, שנהנתה מכדורגל טוב ותוצאות טובות בחודשים הראשונים של העונה. עונת 2001/2002, הסתיימה עבור התרנגולים במקום ה-9, ובסגנות גביע הפוטבול הליג, בו הפסידו במשחק הגמר לבלקבורן רוברס, אף על פי שהגיעו כמועמדים לזכייה לאחר הבסת צ'לסי 5-1 בחצי הגמר.

הרכישה המשמעותית היחידה שביצעה טוטנהאם בעונת 2002/2003 הייתה רכישתו של רובי קין תמורת 7 מיליון פאונד, אחרי שנקנה מלידס יונייטד. העונה החלה היטב, כאשר טוטנהאם הייתה במקום ה-6 בתחילת חודש פברואר. אך, אחרי שצברה רק 7 נקודות ב-10 המחזורים האחרונים לעונה, הקבוצה סיימה את הליגה במקום ה-10. מספר שחקנים ביקרו בפומבי את התנהלותו ויכולות התקשורת של הודל. אחרי שישה משחקים בעונת 2003/2004, הודל פוטר ודיוויד פליט התמנה למאמן ואחראי זמני על הסגל עד שיימצא מחליף קבוע למשרה.

במאי 2004, טוטנהאם החתימה את המאמן הצרפתי ז'אק סנטיני, ומינתה לעוזרו את מרטין יול וכצעד נוסף מינתה את פרנק ארנסן למנהל הספורט של המועדון. סנטיני עזב את המועדון בנסיבות מוזרות אחרי 13 משחקים בלבד כמאמן. הוא הוחלף על ידי עוזרו יול. ההולנדי הפך ליקיר הקהל וסיים את העונה במקום התשיעי. בעונת 2005/2006, עונתו המלאה הראשונה, יול כמעט הביא את טוטנהאם להבטחת מקום בליגת האלופות. בסופו של דבר, התרנגולים הפסידו במחזור האחרון של העונה, וסיימו במקום החמישי, אשר מעניק העפלה לגביע אופ"א. ארנסן עזב לצ'לסי בעקבות חוזה עתק שהעניק לו רומן אברמוביץ', ובמקומו מונה הצרפתי דמיאן קומולי כמנהל הספורטיבי. גם בעונת 2006-2007, טוטנהאם סיימה במקום החמישי בליגה, בפעם השנייה ברציפות.

מרטין יול פוטר בתחילת עונת 2007/2008, וחואנדה ראמוס, מאמנה לשעבר של סביליה מונה במקומו. התרנגולים זכו בסיום העונה בגביע הפוטבול ליג, אחרי ניצחון 2-1 נגד צ'לסי במשחק הגמר בפברואר 2008. למרות כל זאת, ראמוס פוטר מאימון הקבוצה ב-25 באוקטובר 2008, לאחר הפסד 2-0 לאודינזה בגביע אופ"א, כאשר טוטנהאם נועלת את טבלת הפרמייר ליג, וכאשר טוטנהאם פתחה את העונה בצורה הגרועה ביותר בתולדותיה. בשעות הבוקר של ה-26 באוקטובר 2008, מאמנה של פורטסמות', הארי רדנאפ, אישר לראשונה שהוא הסכים לקחת את משרת האימון במועדון הלונדוני. מנהל הכדורגל דמיאן קומולי פוטר גם כן, אחרי שצבר ביקורת רבה בעקבות מכירתם של החלוצים החשובים דימיטאר ברבאטוב ורובי קין, והחזרת המצב במועדון למצבו המסורתי כאשר רדנאפ אחראי גם על אימון הקבוצה וגם על נושא ההעברות. באותו היום, טוטנהאם שיחקה נגד בולטון וונדררס, והשיגה את ניצחונה הראשון לעונה בפרמייר ליג, 2-0. במחזור ה-13 של עונת 2009/2010 מול ויגן אתלטיק‎ ניצחה טוטנהאם 1-9, זהו הניצחון הגדול ביותר של קבוצה בפרמייר ליג אי פעם.

ב-6 במאי 2010 הגיעה טוטנהאם לסיטי אוף מנצ'סטר, מגרשה הביתי של מנצ'סטר סיטי לקרב ראש בראש על המקום ה4 שמוביל למוקדמות ליגת האלופות וניצחה בתוצאה 1-0 משער בנגיחה של פיטר קראוץ' ובכך העפילה לראשונה בתולודתיה למוקדמות ליגת האלופות.

בפתיחת העונה פגשה טוטנהאם במקודמות ליגת האלופות את יאנג בויז ברן השווייצרית, במשחק הראשון הפסידו טוטנהאם 3:2 בחוץ אבל בגומלין הביסו את יאנג בויז 4:0 והעפילו לראשונה בתולדות המועדון לליגת האלופות. טוטנהאם הוגרלה לבית יחד עם אינטר מילאנו, ורדר ברמן וטוונטה אנסחדה, את שלב הבתים סיימה טוטנהאם במקום הראשון עם 11 נק', אחת יותר מאינטר, תוך כדי שהיא מציגה יכולת נהדרת שכללה ניצחון ביתי גדול על אינטר 3:1, בעזרת הקיצוני השמאלי גארת' בייל. בשלב הבא פגשה טוטנהאם את מילאן ובעזרת שער מאוחר של פיטר קראוץ' ניצחה בסן סירו 1:0 ועלתה בעונתה הראשונה במפעל לשלב רבע הגמר, שם הפסידו לריאל מדריד 5:0 בסיכום שני המשחקים.

בליגה המקומית נחלה טוטנהאם הצלחה חלקית, לצד ניצחונות חוץ גדולים על ליברפול ועל יריבתה המושבעת ארסנל, הפסידה הקבוצה לקבוצות התחתית בשליש האחרון של העונה יחד עם הפסד 1-0 למנצ'סטר סיטי בחוץ בקרב ישיר שני ברציפות על המקום הרביעי והכרטיס למוקדמות ליגת האלופות. טוטנהאם סיימה את העונה במקום ה-5 שמקנה כרטיס למוקדמות הליגה האירופית.

את הופעתה בשלב הבתים של הליגה האירופית, במסגרת עונת 2011/2012, סיימה במקום השלישי והודחה מהמפעל. את הליגה המקומית פתחה טוטנהאם באיחור של שבוע בגלל מהומות בלונדון. בשני המשחקים הראשונים של העונה טוטנהאם הובסה באולד טראפורד על ידי מנצ'סטר יונייטד 3:0, ו-5:1 בבית על ידי מנצ'סטר סיטי. לאחר הפתיחה הגרועה החתימה טוטנהאם את עמנואל אדבאיור בהשאלה ואת סקוט פארקר, טוטנהאם השיגה רצף של 10 ניצחונות ותיקו אחד שהעלה את הקבוצה למקום ה-3. את עונת 2011/2012 סיימה טוטנהאם במקום ה-4, אך בגלל שצ'לסי זכתה בתואר ליגת האלופות באותה שנה, טוטנהאם לא עלתה למפעל היוקרתי ונאלצה להסתפק במפעל השני בחשיבותו באירופה הליגה האירופית.

בסוף עונת 2011/2012 פיטרה טוטנהאם את מאמנה הארי רדנאפ והחתימה במקומו את אנדרה וילאש בואש, יחד איתו הגיעו שחקני חיזוק בעלות של מעל ל-50 מיליון פאונד. את העונה פתחה טוטנהאם בחוסר יציבות אך הצליחה להשיג ניצחון יוקרתי באולד טראפורד 3-2 על מנצ'סטר יונייטד, ניצחון ראשון מאז 1989. חוסר היציבות נמשך גם במהלך העונה, והביא לאיבוד נקודות רבות. את העונה סיימה הקבוצה במקום החמישי שהקנה לה כרטיס לליגה האירופית. בזירה האירופית הגיעה טוטנהאם עד לרבע גמר הליגה האירופית שם הודחה על ידי בזל בפנדלים.

בתחילת עונת 2013/2014 מכרה הקבוצה את כוכבה גארת' בייל לריאל מדריד תמורת סכום סודי, המוערך על ידי התקשורת הבריטית בכ-100 מיליון ליש"ט. טוטנהאם ביצעה רכש מאסיבי כאשר החתימה 7 שחקנים חדשים וביניהם רוברטו סולדדו, כריסטיאן אריקסן ואריק למאלה. בחודש דצמבר פוטר בואש בעקבות חוסר הצלחתה של הקבוצה, כשבשיאה נחלה הקבוצה תבוסות למנצ'סטר סיטי וליברפול. במקומו מונה טים שרווד, אשר גם תחת הדרכתו לא זכתה להצלחה רבה וסבלה מחוסר יציבות. ב-13 במאי 2014 פוטר טים שרווד מאימון טוטנהאם ובמקומו מונה מאוריציו פוצ'טינו.

אצטדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוטנהאם מארשס[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוטנהאם שיחקה את משחקיה הראשונים בטוטנהאם מארשס במגרשים הנגישים לצפיית הציבור במשחק, ונשארה לשחק שם לתקופה של 6 שנים. במגרש זה שיחקה טוטנהאם לראשונה מול יריבתה הנצחית ארסנל (אשר בימים ההם נקראה רויאל ארסנל). התרנגולים הובילו במשחק 2-1, עד שהוחלט להפסיק את המשחק בגלל מחסור בתאורה, לאחר שהקבוצה מארסנל הגיעה למשחק באיחור. במקרים רבים פרצו מריבות על המגרש במארשס, משום שהקבוצות היריבות היו מתווכחות על תנאי המגרש מאחר שהיו רגילות לתנאים טובים יותר. כמות הקהל במשחקיה של טוטנהאם גדל בהתמדה, ולכן הקבוצה נזקקה לעבור למגרש אשר נגיש ליותר קהל על מנת לתמוך באוהדיה.

פארק נורת'מברלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1898, המועדון עזב את המגרש בטוטנהאם מארשס ועבר לשחק בפארק נורת'מברלנד, וגבה דמי כניסה למשחקיו על סך 3 פני. טוטנהאם שיחקה במגרש זה רק שנה אחת בלבד, כאשר באפריל 1899, 14,000 אוהדים הגיעו לראות את טוטנהאם משחקת נגד וולוויץ' ארסנל. המגרש לא היה מסוגל יותר להתמודד עם כמויות הקהל שטוטנהאם החלה לצבור, והקבוצה נאלצה לעבור למגרש גדול אף יותר. הם עברו לשחק במרחק של 150 מטר בלבד משם, למגרש הנוכחי של הקבוצה היום.

וייט הארט ליין[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייט הארט ליין ממבט אווירי
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – וייט הארט ליין

וייט הארט ליין היה במקור משתלה בבעלות מבשלת שיכר, מבשלת צ'רינגטונגס, אשר מוקם מאחורי בית ציבורי. בעל השטח הבין מה התשואה שיוכל לקבל אם יאפשר לטוטנהאם לשחק מאחורי הפאב שלו ואיפשר למועדון לשחק שם. הקבוצה הביאה איתה טרסה שבה השתמשו במגרשה הקודם פארק נורת'מברלנד ל-2,500 צופים. נוטס קאונטי הייתה הקבוצה שהתארחה בוייט הארט ליין, במשחק ידידות שנצפה על ידי 5,000 צופים, שהכניסו לקופת המועדון 115 פאונד מרכישת כרטיסים. טוטנהאם ניצחה 4-1 בסיום המשחק. קווינס פארק ריינג'רס הייתה ליריבה התחרותית הראשונה שמתארחת בוייט הארט ליין, כאשר למשחק הגיעו 11,000 צופים שחזו בטוטנהאם מנצחת 1-0.

בשנת 1905, טוטנהאם גייסה מספיק כסף כדי לרכוש זכות חכירה על הקרקע בו מוקם המגרש, והפכה לבעלים הרשמיים של השטח. יחד עם צמיחת המועדון נוספו מקומות חדשים לצופים במגרש. יציע ראשי חדש נבנה ב-1909, היציע המזרחי גם כוסה בגג באותה השנה והורחב שנתיים לאחר מכן. הרווחים שעשתה הקבוצה מהזכייה בגביע ה-FA בשנת 1921 שימשו לבניית טרסות לעמידה ביציעי פקסטון ופארק ליין שנתיים לאחר מכן, בעלות של 3,000 פאונד. זה הגדיל את תכולת האצטדיון לסביבות ה-58,000 מקומות, כאשר 40,000 מקומות היו מקורים. פיתוח היציע המזרחי הושלם בשנת 1934, דבר שהגדיל את תכולת האצטדיון ל-80,000 מקומות, בעלות של 60,000 פאונד. המגרש שופץ בשנת 1952, והדבר גרם לחשיפת פריטים ישנים מהמבשלת שיכר העתיקה, ושנה אחת מאוחר יותר הותקנו לראשונה במגרש זרקורים. הזרקורים הללו שודרגו בשנת 1957, דבר שהכריח את הזזת סמל התרנגול מהיציע המערבי ליציע המזרחי, ובשנת 1961, הותקנו במגרש זרקורים על גבי עמודי חשמל.

היציע המערבי של האצטדיון הוחלף על ידי מבנה חדש ויקר והאצטדיון כולו החל לעבור תהליך מודרניזציה ארוך. מספר פיתוחים ושדרוגים הותקנו במגרש במרוצת השנים, וב-1992 הטרסות התחתונות של היציעים הדרומי והמזרחי הומרו למקומות ישיבה וכל היציע הצפוני הפך ליציע למקומות ישיבה בלבד בעונה שלאחר מכן. הפיתוח מחדש של היציע הדרומי הושלם במרץ 1995, וכלל את מסך הטלוויזיה הענק הראשון של סוני ג'מבוטרון לצפייה בשידור ישיר של המשחק ומשחקי חוץ. תכולת האצטדיון גדלה לקצת יותר מ-33,000 מקומות ישיבה סטנדרטים. בעונת 1997-1998, ליציע פקסטון התווספה קומה נוספת שכללה עוד מסך ג'מבוטרון ו-3,240 מקומות ישיבה.

תוכניות עתידיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון להיום טוטנהאם מחפשת לעצמה אצטדיון ביתי חדש. הקבוצה שוקלת להרחיב את וייט הארט ליין או לעבור למגרש חדש. המועדון הצהיר בשנת 2007 שהוא יכריז על האופציה המועדפת עליו במחצית הראשונה של שנת 2008, אולם בהודעה מעדכנת דיווח המועדון שהוא לא יספיק להגיע לידי החלטה והכרזה בזמן שהקציב לעצמו, ושהוא יודיע לאוהדים על כל התפתחות בנושא שתגיע בחודשים הקרובים. טוני ווינטרבוטם, לשעבר בסוכנות לפיתוח לונדון, שעבד על פרויקט אצטדיון האמירויות של ארסנל, נחשב לפי דיווחים שונים למוביל הפרויקט של טוטנהאם לבניית אצטדיון חדש לקבוצה. באפריל 2008, פורסם בעיתונים שנעשו חקירות ובדיקות לגבי אפשרות לבנות את המגרש בנכס תעשייתי של ווינגייט הסמוך לוייט הארט ליין. אם טוטנהאם תקבל אישור לתוכניותיה ואת אישור העסק שמחזיק בשטח, המועדון יוכל לבנות אצטדיון שיכיל 55,000-60,000 מקומות ישיבה באתר. באוקטובר 2008, המועדון הכריז שבמידה שיתקבל האישור, האצטדיון החדש ייבנה בשטח קרוב, צפונית לוייט הארט ליין. במידה שהקבוצה תבנה אצטדיון חדש, יושב ראש המועדון, דניאל לוי הצהיר שהמבנה החדש לא ייקרא על שם וייט הארט ליין, אלא על שם ספונסר. אפשרות נוספת שקיימת עבור המועדון היא מעבר למגרש האולימפי שעתיד להיבנות אחרי משחקי אולימפיאדת לונדון ב-2012, על אף שדבר כזה ייאלץ את הקבוצה להיפרד משכונת טוטנהאם.

סמל המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז גמר גביע ה-FA בשנת 1901, טוטנהאם אימצה את סמל התרנגול הצעיר. הארי הוטספר (שעל שמו נקרא המועדון) היה מפורסם בשל דרבני הרכיבה שלו ובקרבות עם תרנגולים שהולבשו בדרבנות, כפי שניתן לראות בסמל הקבוצה. בשנת 1909, שחקן לשעבר של המועדון ויליאם ג'יימס סקוט, בנה יציקה מברונזה של תרנגול צעיר עומד על כדורגל, שניצב ביציע המערבי של מגרש הקבוצה, ומאז הצבתו תרנגול וכדור הפכו להיות דמויות מרכזיות בזהות המועדון.

בין השנים 1956 - 2006, טוטנהאם השתמשו בסמלי מועדון שהציגו מספר נקודות ציון של הקבוצה, יחד עם סמלי הארגונים אשר קשורים לאזור טוטנהאם. האריות שמאגפים את המגן מגיעים מסמל משפחת נורת'מברלנד, אשר בבעלותם אזורים נרחבים בשכונת טוטנהאם (כולל אזור שבעבר היה ממוקם בו מגרש הקבוצה) וסר הנרי פרסי (הארי הוטספר) היה חלק מהמשפחה. הטירה שהייתה בסמל, הייתה איזכור לטירת ברוס אשר ממוקמת כ-500 מטרים מהאצטדיון, כיום הטירה משמשת כמוזיאון. העצים הם עצי אזור שבע האחיות שנשתלו בגן פייג' גרין על ידי שבע האחיות של טוטנהאם, ועל שמם נקראים תחנת רכבת ודרך ראשית באזור. השריון מכוסה בסרט עם המוטו של הקבוצה בלטינית: Audere Est Facere (להעז זה לעשות).

בשנת 1983, על מנת להתגבר על שיווק של מוצרים "פיראטים" הקשורים למועדון, הוספו האריות האדומים והסרט עם המוטו הלטיני לסמל הקבוצה על מנת להתמודד עם חיקויים. הסמל הזה נותר קבוע במהלך 23 שנים רצופות.

בשנת 2006, המועדון החליט לבצע שינוי מודרני בסמלי המועדון, כולל הסמל העיקרי של הקבוצה. השיפוץ המודרני של הסמל הציג תרנגול כחוש יותר שעומד על כדור ישן והיסטורי מעל שם המועדון. המועדון טען שהחידוש לסמל שמר בכל זאת על שמה המקורי של הקבוצה ועל סימני הזהות המקוריים שלה.

תלבושת המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדים הראשונים של הקבוצה היו בצבע כחול ים, אבל לאחר עונתה הרשמית הראשונה למועדון לא היו צבעים רשמיים למדים במשך כמה שנים רצופות. ב-1884, הקבוצה שינתה את מדיה לסגנון המדים של בלקבורן רוברס. זמן קצר אחרי שהקבוצה עברה לפארק נורת'מברלנד, התלבושת שונתה שוב לחולצה אדומה ומכנסיים כחולים. חמש שנים מאוחר יותר, אחרי שהפכה לקבוצה מקצוענית, הם שינו את צבעי החולצה לפסים בצבעי חום שוקולד וזהב.

בסוף המאה ה-19, המועדון שינה שוב את צבעי מדיו, לחולצות לבנות ומכנסיים כחולים כמו צבעי הקבוצה כיום, ומכאן כינוי צבעי הקבוצה "חבצלת-לבנה". הבחירה בצבעים הללו הייתה בעקבות השראה ממדי קבוצת פרסטון נורת' אנד שזכתה בתקופה זו בדאבל.

לבן וכחול ים נשארו צבעי המועדון מאז ועד היום. זמן קצר אחרי מלחמת העולם הראשונה, סמל התרנגול הוסף לחולצות המועדון. בשנת 1939, החולצות הודפסו לראשונה עם מספרים בגבן, ובשנת 1983 הולסטן הפכה להיות החברה המסחרית הראשונה שהלוגו שלה מופיע על חולצת המועדון. כאשר חברת ת'ומסון הולידייס הפכה לנותנת החסות הראשית של המועדון בשנת 2002, הלוגו שלה הופיע על החולצה בצבע אדום, צבעה של ארסנל היריבה, דבר שגרם לאוהדי הקבוצה אי נחת מתלבושת קבוצתם. בשנת 2006, טוטנהאם הצליחה להבטיח לעצמה חוזה חסות עם חברת אינטרנט-קזינו על סך 34 מיליון פאונד, ועם נותני החסות הרשמיים של הקבוצה כיום, מנסיון. אף שזה השאיר את הצבע האדום על חולצת המועדון, הלוגו החדש לא זכה להערות מיוחדות מאוהדי הקבוצה כמו קודמו.

יצרני המדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נותני חסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנת 2001, החברה המחזיקה העיקרית במניות המועדון היא ENIC אינטרנשיונל, חברת השקעות שנוסדה על ידי המיליארדר הבריטי ג'וסף לואיס. דניאל לוי, שותפו של לואיס ב-ENIC, הוא היושב ראש בפועל של המועדון.

ביוני 2007, ENIC רכשה עוד מניות של המועדון, והגיעה לשליטה ב-68% מהמניות לאחר שרכשה 14.7% שהיו שייכים ליושב ראש לשעבר של הקבוצה, אלן שוגר. סטליוס האג'י-יואנו שלט בעבר ב-9.9% ממניות הקבוצה באופציות באמצעות חברת הודרם בע"מ ביוני 2006, אך מאז הוא מכר את כל מניותיו, ו-ENIC הפכה לשולטת העיקרית במניותיה של טוטנהאם.

אחריות חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

למועדון יש תוכנית קהילתית, אשר מאז 2006, הוא עובד עם המועצה של רובע הארינגיי ו"מטרופולין ביטחון בית" ויחד עם הקהילייה המקומית, בעיקר בתחום פיתוח מתקני ספורט ותוכניות חברתיות שממומנים גם על ידי חברה נוספת והתאחדות הכדורגל האנגלית. "קרן טוטנהאם הוטספר" זכתה לתמיכה פוליטית רמת מעלה על ידי ראש ממשלת בריטניה כאשר החלה לפעול ברחוב דאונינג 10 בפברואר 2007.

במרץ 2007, המועדון הכריז על שיתוף פעולה עם ארגון הצדקה "SOS לילדי הכפר בבריטניה". קנסות כספיים שיוטלו על שחקני הקבוצה יותרמו לצדקה למען כפר הילדים רוסטנבורג שבדרום אפריקה, יחד עם המימון שעולה אחזקת הכפר והפרויקט, ובנוסף לפעילויות פיתוח קהילתיות באזור רוסטנבורג. בסוף עונת 2006-2007, טוטנהאם הובילה את הפרמייר ליג מבחינת תרומות.

קבוצת הנשים של המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת הנשים של טוטנהאם הוקמה בשנת 1985 בשם "נשות ברוקסבורן". הן החלו להשתמש בשמה של טוטנהאם לקראת עונת 1991-1992, כאשר שיחקו ב-"ליגת הנשים האזורית של דרום-מזרח ולונדון" (הליגה הרביעית לנשים). הן זכו באליפות הליגה וזכות לעליית ליגה בעונת 2007-2008, והן כרגע משחקות ב-"ליגת הכדורגל הדרום מזרחית המאוחדת לנשים", הליגה השלישית לנשים באנגליה.

אוהדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטוטנהאם יש בסיס אוהדים נרחב מאוד ברחבי הממלכה המאוחדת, בעיקר באזור צפון לונדון והמחוזות סביב לונדון, כאשר למשחקי הבית של הקבוצה מגיע קהל רב באופן קבוע. בכמה עונות במהלך שנות ה-50 ושנות ה-60', לתרנגולים היה את ממוצע הקהל הגדול ביותר באנגליה. יש גם מועדוני אוהדים של טוטנהאם מפוזרים ברחבי העולם.

יריביהם העיקריים של אוהדי הקבוצה מונים מספר מועדונים מאזור לונדון, כאשר היריבות הגדולה ביותר היא עם אוהדי המועדון הקרוב ביותר לטוטנהאם, המועדון הצפון לונדוני ארסנל. לאוהדים ישנה יריבות עיקשת גם עם המועדונים וסטהאם יונייטד וצ'לסי, שגם הם ממוקמים בלונדון.

לטוטנהאם יש את ממוצע הקהל במשחקיה השלישי בגודלו בכל הזמנים של הכדורגל האנגלי, כשרק מנצ'סטר יונייטד וליברפול מקדימים אותה בנתון זה.

למועדון, כמו הרבה מועדונים בלונדון, יש הרבה אוהדים יהודים, וזה גורם לעימותים מעוררי מחלוקת רבים נגד אוהדי טוטנהאם על ידי אנטישמים. אוהדי הקבוצה, יהודים ולא-יהודים, מאוחדים יחד נגד ההשמצות האנטישמיות ואימצו לעצמם את הכינוי "יידס" (פירוש:יהודים בסלנג), וטיפחו לעצמם את הכינוי באמצעות שירי עידוד בנושא. רבים מאוהדי הקבוצה רואים באימצו הכינוי "יהודי" כסמל לגאווה אשר ממגר את כח המילה הזו כעלבון. כיום, הכינוי משומש בעיקר כדי להבדיל את עצמם מאוהדי המועדונים האחרים. למרות זאת, אוהדים רבים, לא מסכימים לקרוא לעצמם "יהודי", ומאמינים שזה רק ימשוך יותר גזענות כלפיהם.

מצב זהה קיים בקרב אוהדי קבוצת אייאקס, קבוצה מאמסטרדם המשחק בליגת העל ההולנדית.

סגל שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-1 בספטמבר 2014
מס' עמדה שם
1 Flag of France.svg שוער הוגו לוריס
2 Flag of England.svg מגן קייל ווקר
3 Flag of England.svg קשר דני רוז
4 Flag of France.svg בלם יונאס קאבול
5 Flag of Belgium (civil).svg בלם יאן ורטונגן
6 Flag of Romania.svg מגן ולאד צ'יריצ'ס
7 Flag of England.svg קשר ארון לנון
8 Flag of Brazil.svg קשר פאוליניו
9 Flag of Spain.svg חלוץ רוברטו סולדדו
10 Flag of Togo.svg חלוץ עמנואל אדבאיור
11 Flag of Argentina.svg קשר אריק לאמלה
13 Flag of the Netherlands.svg שוער מישל וורם
15 Flag of England.svg בלם אריק דייר
16 Flag of England.svg מגן קייל ניות'ון
מס' עמדה שם
17 Flag of England.svg קשר אנדרוס טאונסנד
18 Flag of England.svg חלוץ הארי קיין
19 Flag of Belgium (civil).svg קשר מוסה דמבלה
21 Flag of Argentina.svg בלם פדריקו פאסיו
22 Flag of Belgium (civil).svg חלוץ נאסר צ'אדלי
23 Flag of Denmark.svg קשר כריסטיאן אריקסן
24 Flag of the United States.svg שוער בראד פרידל
25 Flag of France.svg קשר בנג'מין סטמבויל
29 Flag of France.svg קשר אטיין קאפו
32 Flag of Cameroon.svg מגן בנואה אסו-אקוטו
33 Flag of Wales.svg מגן בן דיוויס
38 Flag of England.svg קשר ריאן מאסון
42 Flag of Algeria.svg קשר נאביל בנטאלב

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקן השנה של המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הצבעתם של חברי המועדון ובעלי מנויים עונתיים:

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Flag of England.svg הפרמייר ליג, עונת 2014/2015

אברטוןאסטון וילהארסנלברנליהאל סיטיוסט ברומיץ' אלביוןוסטהאם יונייטדטוטנהאם הוטספרליברפוללסטר סיטי
ניוקאסל יונייטדמנצ'סטר יונייטדמנצ'סטר סיטיסוונסי סיטיסטוק סיטיסאות'המפטוןסנדרלנדצ'לסיקווינס פארק ריינג'רסקריסטל פאלאס