ניוקאסל יונייטד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניוקאסל יונייטד
סמל ניוקאסל יונייטד
מידע כללי
כינוי 'מגפייז'
תאריך ייסוד 1892
אצטדיון סנט ג'יימס פארק, ניוקאסל
(תכולה: 52,387)
בעלי הקבוצה מייק אשלי
יו"ר דריק למביז
מאמן אלן פארדיו
ליגה פרמייר ליג
תארים
מספר אליפויות 4
מספר גביעים 6
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

מועדון הכדורגל ניוקאסל יונייטדאנגלית: Newcastle United Football Club - NUFC) הוא מועדון כדורגל אנגלי מקצועני ותיק מהעיר ניוקאסל שבצפון-מזרח אנגליה, המשחק במסגרת הפרמייר ליג.

קבוצת הכדורגל נוסדה ב-1892 על ידי איחוד שני מועדונים יריבים מעיר הפועלים הצפונית - ניוקאסל מערב וניוקאסל מזרח. בעברה הייתה, במספר תקופות, קבוצת צמרת שזכתה באליפויות ובגביעים. לאחרונה סיימה במקום השני פעמיים (1996, 1997), לאחר שחזרה לליגה הבכירה תחת המנג'ר קווין קיגן, אולם בשנים שעברו מאז פחתו הישגיה. היא אף הידרדרה לליגת המשנה בעונת 2008/2009, אך זכתה בה בעונה העוקבת ושבה לשחק בפרמייר ליג בעונת 2010/2011

הקבוצה מזוהה עם חולצות הפסים בצבעי שחור ולבן וכינויה הוא ה"מגפייז" (magpies) - זן מסוים של עורבים.

הקבוצה מאומצת על ידי Northern Rock ואדידס. אוהדי הקבוצה מכונים "The Toon Army" - 'צבא העיירה' (Town Army) במבטא ג'ורדי, ונחשבים כאחד הקהלים התומכים והנאמנים ביותר באנגליה‏[1]. המנון הקבוצה הוא "Blaydon Races" - במקור שיר על מרוץ מפורסם בעיר. האוהדים נוהגים לשיר את הבית הראשון של השיר ואת הפזמון שלו: Blaydon Races.

אצטדיון הקבוצה הוא סנט ג'יימס' פארק שמכיל כ-53,000 מקומות ונחשב אחד המפוארים בבריטניה. שיא הקהל של כל הזמנים באצטדיון נרשם בשנת 1930, אז נכחו בו יותר מ-68,000 צופים במשחק מול צ'לסי.

סמל הקבוצה והשחקן הדומיננטי ביותר שלה בעבר הקרוב היה אלן שירר. שירר הוא מלך השערים של המועדון בכל הזמנים עם 206 כיבושים, כשאת השער ששבר את השיא הקודם (200 שערים של ג'קי מילבורנס, שהחזיק בשיא משנת 1957) הוא כבש ב-4 בפברואר 2006 במשחק ביתי מול פורטסמות'. את שערו האחרון הוא הבקיע מול היריבה השנואה סנדרלנד ב-17 באפריל 2006. המועדון והאוהדים נפרדו משירר במשחק פרידה חגיגי מול סלטיק.

בשיא ההופעות של הקבוצה מחזיק שוער העבר ג'ימי לורנס, שהופיע ב-496 משחקים בין השנים 1904 ל-1921.

אוהדי הקבוצה מזוהים עם מכרות הפחם שבאזור. יריבתה המסורתית היא שכנתה מדרום סנדרלנד. על אף שמדובר בשתי ערים שונות המשחק ביניהן מכונה "דרבי הצפון" או "הדרבי של נהר הטיין". הדרבי בין שתי הקבוצות התקיים לראשונה ב1898 ונחשב אחד המשחקים החמים בבריטניה.

ניוקאסל יונייטד שיחקה פעם אחת בישראל - מול בני סכנין בשנת 2004. המשחק היה מפגש שני מבין שניים ("משחק גומלין") במסגרת מוקדמות גביע אופ"א, הוא התקיים באצטדיון רמת גן וניוקאסל ניצחה 1-5 משלושער של שירר וצמד של פטריק קלייברט. בעקבות המשחק העפילה ניוקאסל לשלב הבתים של המפעל לאחר שבמפגש הראשון, ששוחק באנגליה, ניצחה ניוקאסל 0-2.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניוקאסל נגד ארסנל, 1906
סנט ג'יימס' פארק

המועדון הוקם בדצמבר 1892 על ידי איחודן של שתי קבוצות, 'ניוקאסל מזרח' ו'ניוקאסל מערב', שהתחרו במסגרת 'הליגה הצפונית'. ההחלטה על איחוד הקבוצות הגיעה בעקבות קשיים כלכליים אליהם נקלעה הקבוצה המערבית, וכללה חוזה שכירות על אצטדיונה של 'ניוקאסל מערב' - איצטיון סנט ג'יימס' פארק, המשמש את הקבוצה מאז ועד היום. מספר שמות הוצעו עבור הקבוצה החדשה (כולל ניוקאסל ריינג'רס וניוקאסל סיטי) אך לבסוף הוחלט על 'ניוקאסל יונייטד', שם ששיקף את ייעודה של הקבוצה להוות מועדון אחד שסביבו תתאחד העיר כולה, בניגוד לערים אחרות באנגליה.

בעשור הראשון של המאה העשרים נחלה הקבוצה הצלחה גדולה וזכתה שלוש פעמים באליפות אנגליה, בשנים 1905, 1907 ו1909 (בשנה זו זכתה הקבוצה גם במגן הקהילה). ההצלחה של הקבוצה הגיעה גם במשחקי גביע ה-FA כשהקבוצה העפילה לגמר המפעל חמש פעמים בין השנים 1905 ו-1911, אך עם זאת ההצלחה במפעל זה הייתה חלקית כיוון שבאותן שנים הצליחה הקבוצה לזכות בגביע רק פעם אחת, בשנת 1910, לאחר ניצחון על בארנסלי בגודיסון פארק.

בתואר הבא שלה זכתה ניוקאסל בשנת 1924 לאחר שניצחה את אסטון וילה בגמר הגביע שנערך באצטדיון וומבלי. שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1927, הוביל הקפטן הוג'י גלאקר את ניוקאסל לזכייה רביעית ואחרונה בתואר אליפות אנגליה.

לאחר מלחמת העולם השנייה הצליחה הקבוצה לחזור ולקטוף תארים נוספים, כשבמהלך שנות החמישים זכתה שלוש פעמים בגביע האנגלי לאחר ניצחונות על בלקפול (0-2, 1951), ארסנל (0-1, 1952) ומנצ'סטר סיטי (1-3, 1955). ניוקאסל הגיעה לגמר פעמיים נוספות בעשור זה, כשבשורותיה מככבים ג'קי מילבורן ובובי מיצ'ל.

בשנים שלאחר מכן דעכה הקבוצה וירדה לליגה השנייה - אך כשלשורותיו חוזר הקפטן הוותיק ג'ו הארבי, הפעם כמנג'ר, הצליח המועדון להיבנות מחדש, לזכות באליפות הליגה השנייה (1965) ולחזור לצמרת הכדורגל האנגלי.

בעונת 1969/1968 השתתפה ניוקאסל לראשונה במפעל אירופאי, גביע הירידים (כיום גביע אופ"א), והפתיעה רבים כשגם זכתה בו. בדרך לתואר הדיחה ניוקאסל את ספורטינג ליסבון, פיינורד, ריאל סראגוסה וגלזגו ריינג'רס. בגמר פגשה ניוקאסל את אויפשט ההונגרית, ניצחה 0-3 בסנט ג'יימס' פארק ו-2-3 בהונגריה וזכתה להניף את הגביע, כשלמעשה היה זה התואר האחרון בו זכתה הקבוצה.

בשנים שלאחר הזכייה בגביע הירידים החתים הארבי שחקנים רבים שהצליחו להלהיב את הקהל ולהתחבר אליו, אך הבולט מכולם היה ללא ספק מלקולם מקדונלד, שנחשב עד היום לאחד הכוכבים הגדולים והפופולריים ביותר שלבשו את מדי הקבוצה. "סופרמאק" הוביל את ניוקאסל לגמר גביע ה-FA ב-1974 ולגמר גביע הליגה ב-1976, אך הקבוצה הפסידה בשתי הפעמים.

בתקופה שלאחר מכן נחלשה הקבוצה וירדה לליגה השנייה, עד שבשנת 1982 הוחתם קווין קיגן שהחזיר אותה לליגה הבכירה. בשנת 1989 נשרה ניוקאסל שוב, אך גם הפעם היה זה קיגן, כמאמן, שהציל אותה. ניוקאסל, שסבלה מעונה קטסטרופלית וכבר הייתה בדרך לליגה השלישית, ניצחה בשני המשחקים האחרונים של העונה (את פורטסמות' ולסטר סיטי) ושרדה בליגת המשנה. בעונה שלאחר מכן הצעיד קיגן את המועדון לזכייה באליפות הליגה השנייה וההעפלה לפרמייר ליג. ניוקאסל המשיכה לשחק כדורגל מצוין ולהשתלב בצמרת הפרמייר ליג כשלרשותה עומדים אנדי קול ופיטר בירדסלי.

בעונת 1995/1996, עם הצטרפותם של שחקנים בעלי שם דוגמת דויד ז'ינולה ולס פרדיננד, הייתה ניוקאסל במרחק נגיעה מזכייה באליפות אנגליה, לראשונה מאז שנת 1927. למרות שכבר הובילה את הליגה בפער של 12 נקודות מהבאה אחריה הפסידה הקבוצה את מרוץ האליפות למנצ'סטר יונייטד, לאחר איבוד נקודות במשחקים האחרונים של העונה, בהם ההפסד 4-3 מול ליברפול במחזור ה-32 של אותה עונה, במה שנחשב בעיני רבים כמשחק הגדול ביותר בתולדות הפרמייר-ליג‏[2][3].

לאחר האכזבה הגדולה רכשה ניוקאסל את אלן שירר מבלקבורן רוברס - העברה שהיוותה שיא העברות עולמי באותם ימים (15 מליון ליש"ט), אך למרות זכייתו של שירר בפרס נעל הזהב האירופית ובחירתו לכדורגלן העונה, שוב סיימה ניוקאסל רק כסגנית. הקבוצה מצאה מעט נחמה בכך שהמקום השני הקנה לה את הזכות להשתתף בליגת האלופות לראשונה בתולדותיה, בעונת 1997/1998. למרות שהודחה בשלב הבתים, אוהדי הקבוצה זוכרים מאותה עונה בעיקר את הניצחון 2-3 על ברצלונה, שהגיע הודות לשלושער של פאוסטינו אספרייה הקולומביאני.

בעונות 1997/1998 ו-1998/1999 השתתפה ניוקאסל פעמיים ברציפות בגמר גביע ה-FA אך שוב נאלצה להסתפק בסגנות, כשארסנל ומנצ'סטר יונייטד מנצחות אותה (בהתאמה) וזוכות בו.

בעונת 2002/2003 חזרה ניוקאסל לליגת האלופות. לאחר שלושת המשחקים הראשונים במפעל עמדה הקבוצה ללא נקודות וללא שער זכות. למרות זאת, הצליחה הקבוצה "לחזור מהקבר" ולהעפיל לשלב הבתים השני של המפעל לאחר ניצחונות בכל שלושת משחקי הגומלין (נגד יובנטוס, דינמו קייב ופיינורד). עד היום ניוקאסל היא הקבוצה היחידה שהצליחה לעבור את שלב הבתים הראשון של ליגת האלופות למרות הפסדים בכל שלושת המשחקים הראשונים.

את שלב הבתים השני סיימה הקבוצה במקום השלישי לאחר הפסדים לברצלונה, ניצחונות על באייר לברקוזן, תבוסה ביתית מול אינטר ותיקו בסן סירו (משחק אליו הגיעו עשרת אלפים "ג'ורדים"). את הליגה האנגלית באותה עונה סיימה ניוקאסל במקום השלישי שהקנה לה שוב את הכרטיס למוקדמות ליגת האלופות - אך בתחילת העונה הבאה הודחה הקבוצה על ידי פרטיזן בלגרד ולא העפילה לשלב הבתים של המפעל. ניוקאסל נשרה לגביע אופ"א והגיעה עד לחצי הגמר בו הפסידה לאולימפיק מרסיי.

ב-2007 רכש המיליארד הבריטי מייק אשלי 93% מהמועדון תמורת כ-133 מיליון פאונד. בעונת 2007/2008 הציגה הקבוצה יכולת דלה בליגה ובגביע. המנג'ר סם אלרדייס פוטר באמצע העונה, ובמקומו מונה קווין קיגן. מצב הקבוצה השתפר הודות לבואו של קיגן, אך ויכוח בינו לבין אשלי סביב מכירת כוכב הקבוצה ג'יימס מילנר לאסטון וילה הוביל לפיטוריו של קיגן ולמינויו של ג'ו קיניר כמאמן זמני.

ב-1 באפריל 2009, מספר ימים לאחר שקיניר לקה בהתקף לב, מונה אלן שירר כמאמן עד לסיום העונה, אך ב-24 במאי אותה שנה ירדה ניוקאסל לצ'מפיונשיפ לאחר הפסד 1:0 לאסטון וילה במחזור האחרון של עונה זו.

באוקטובר 2009 מונה כריס יוטון כמאמן הקבוצה.

ב-20 בדצמבר של אותה שנה שברה ניוקאסל שיא נוכחות קהל במשחק צ'מפיונשיפ כש-49,664 אוהדים הגיעו למשחק הדרבי מול מידלסברו בסט. ג'יימס'ס פארק.

ב-5 באפריל 2010, מתום שנה אחת בצ'מפיונשיפ, הבטיחה ניוקאסל את חזרתה לפריימר ליג, כחודש לפני סיום העונה.

ב-24 באפריל 2010, במשחק הביתי מול איפסוויץ' טאון, הוענק לקבוצה גביע אליפות הצ'מפיונשיפ לאחר שעוד קודם לכן הבטיחה הקבוצה את זכייתה במקום הראשון ובאליפות הליגה. היה זה המשחק הביתי האחרון של העונה והתוצאה (2-2) חתמה עונה שלמה ללא הפסד בית, כשניוקאסל היא הקבוצה היחידה בכל הליגות באנגליה שמגיעה להישג הנדיר בעונה זו.

בתחילת חודש דצמבר 2010, פוטר כריס יוטון מאימון הקבוצה, ובמקומו מונה אלן פרדיו.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעודכן ל-3 בספטמבר 2013

מס' עמדה שם
1 Flag of the Netherlands.svg שוער טים קרול
2 Flag of Argentina.svg בלם פבריסיו קולוצ'יני (קפטן)
3 Flag of Italy.svg מגן דויד סנטון
4 Flag of France.svg קשר יוהאן קאבאי
6 Flag of England.svg בלם מייק וויליאמסון
7 Flag of France.svg קשר מוסא סיסוקו
8 Flag of the Netherlands.svg קשר וורנון אניטה
9 Flag of Senegal.svg חלוץ פאפיס סיסה
10 Flag of France.svg חלוץ חאתם בן ערפה
11 Flag of France.svg חלוץ יואן גופראן
13 Flag of Germany.svg בלם מאפו יאנגה אמביווה
14 Flag of France.svg חלוץ לואיק רמי
15 Flag of England.svg קשר דן גוסלינג
16 Flag of England.svg מגן ראיין טיילור
18 Flag of Argentina.svg קשר חונאס גוטיירס
מס' עמדה שם
19 Flag of France.svg מגן מסאיידו חאידרה
20 Flag of England.svg קשר גאל ביגירימנה
21 Flag of Ireland.svg שוער רוב אליוט
22 Flag of France.svg קשר סילביאן מארבו
23 Flag of Nigeria.svg חלוץ שולה אמאובי
24 Flag of Côte d'Ivoire.svg קשר שייק טיוטה
25 Flag of France.svg קשר גבריאל אוברטן
26 Flag of France.svg מגן מתיו דבושי
27 Flag of England.svg בלם סטיבן טיילור
28 Flag of England.svg קשר סמי אמיאובי
29 Flag of Slovenia.svg קשר האריס ווצ'קיץ'
33 Flag of Australia.svg חלוץ קרטיס גוד
34 Flag of England.svg מגן ג'ימס טראווניר
36 Flag of Wales.svg מגן פול דאמט
49 Flag of England.svg חלוץ אדם קמפבל

מאמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סר בובי רובסון
קווין קיגן

כל מאמני הקבוצה בעבר עד היום:

שם מדינה תאריך התחלה תאריך סיום
ועדה סלקטיבית - 1892 1929
אנדי קאנינגהאם Flag of Scotland.svg 1930 1935
טום מאת'ר Flag of England.svg 1935 1939
סטאן סימור Flag of England.svg 1939 1958
ג'ורג' מרטין Flag of England.svg 1947 1950
דאג ליווינגסטון Flag of Scotland.svg 1954 1956
צ'ארלי מיטן Flag of England.svg 1958 1961
נורמן סמית' Flag of England.svg 1961 1962
ג'ו הארבי Flag of England.svg 1962 1975
גורדון לי Flag of England.svg 1975 1977
ריצ'רד דיניס Flag of England.svg 1977 1977
ביל מקגרי Flag of England.svg 1977 1980
ארת'ור קוקס Flag of England.svg 1980 1984
ג'ק צ'רלטון Flag of England.svg 1984 1985
ווילי מקפאול Ulster banner.svg 1985 1988
ג'ים סמית' Flag of England.svg 1988 1991
אוסי ארדילס Flag of Argentina.svg 1991 1992
קווין קיגן Flag of England.svg 1992 1997
קני דלגליש Flag of Scotland.svg 1997 1998
רוד חוליט Flag of the Netherlands.svg 1998 1999
בובי רובסון Flag of England.svg 1999 2004
גרהאם סונס Flag of Scotland.svg 2004 2006
גלן רודר Flag of England.svg 2006 2007
סם אלרדייז Flag of England.svg 2007 2008
קווין קיגן Flag of England.svg 2008 2008
ג'ו קיניר Flag of Ireland.svg 2008 2009
אלן שירר Flag of England.svg 2009 2009
כריס יוטון Flag of Ireland.svg 2009 2010
אלן פרדיו Flag of England.svg 2010 -

שחקנים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יימס סקוט
אלן שירר

שחקני עבר מפורסמים ששיחקו בקבוצה (בסדר כרונולוגי):

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Flag of England.svg הפרמייר ליג, עונת 2014/2015

אברטוןאסטון וילהארסנלברנליהאל סיטיוסט ברומיץ' אלביוןוסטהאם יונייטדטוטנהאם הוטספרליברפוללסטר סיטי
ניוקאסל יונייטדמנצ'סטר יונייטדמנצ'סטר סיטיסוונסי סיטיסטוק סיטיסאות'המפטוןסנדרלנדצ'לסיקווינס פארק ריינג'רסקריסטל פאלאס