וידקון קוויזלינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וידקון קוויזלינג
(18 ביולי 1887; נורבגיה - 24 באוקטובר 1945; אוסלו, נורבגיה) (בגיל 58)
Portrett av Vidkun Quisling i sivile klær, ukjent datering..jpg

פורטרט של קוויזלינג
שם בשפת המקור Vidkun Abraham Lauritz Jonssøn Quisling
שם מלא וִידקוּן אברהם לוֹריץ יונסון קְווִיזלינג
מדינה Flag of Norway.svg  נורבגיה
מפלגה נאשונל סמלינג
בת-זוג

מריה וסילייבנה

וִידקוּן אברהם לוֹריץ יונסון קְווִיזלינגנורבגית: Vidkun Abraham Lauritz Jonssøn Quisling‏; 18 ביולי 1887 - 24 באוקטובר 1945) היה פוליטיקאי וקצין נורבגי. מפברואר 1942 ועד תום מלחמת העולם השנייה כיהן כראש ממשלת נורבגיה, ממשלה ששיתפה פעולה עם הנאצים, בעוד שהממשלה החוקית גולה בלונדון. קוויזלינג נשפט על עבירת בגידה חמורה והוצא להורג בידי כיתת יורים עם תום המלחמה.

עקב קשריו עם הכובש הנאצי הפך שמו לשם נרדף לבוגד בשפות רבות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וידקון קוויזלינג היה בנו של יון לוריץ קוויזלינג, כומר לותרני שנודע כחוקר אילנות יוחסין, והיה בן לאחת המשפחות הוותיקות והמיוחסות ביותר בטלמרק שבנורבגיה.

קוויזלינג הגיע לדרגת רב סרן בצבא הנורבגי, לאחר שהיה הצוער בעל הציונים הגבוהים ביותר אי פעם באקדמיה הצבאית. הוא עבד עם פריטיוף ננסן בברית המועצות בזמן הרעב הגדול של שנות העשרים ושימש כשר ההגנה בממשלה האגררית של 1933-1931.

ב-17 במאי 1933, יום החוקה הנורבגי, קוויזלינג ופרקליט המדינה יוהאן ברנהרט היורט הקימו את ה"נאשונל סמלינג" (NS, Nasjonal Samling), המפלגה הנציונל-סוציאליסטית הנורבגית. מפלגה זו הייתה אנטי דמוקרטית ודגלה בדמות הפיהרר, הלא הוא קוויזלינג בנורבגיה, בדומה לאדולף היטלר בגרמניה. המפלגה זכתה להצלחה צנועה בבחירות 1933, שהתקיימו ארבעה חודשים לאחר הקמתה, וקיבלה 27,850 קולות, וגם זאת רק בעקבות תמיכת ארגוני החקלאים עמם היה קוויזלינג בקשרים טובים. מ-1935, הופסקה תמיכת הכנסייה במפלגה, בעקבות שינוי הקו המפלגתי מקו דתי שורשי לקו פרו-גרמני ואנטישמי יותר. מספר חברי המפלגה היה 2,000 בלבד עם תחילת הפלישה הנאצית לנורבגיה.

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, קוויזלינג ביקר בגרמניה ונפגש עם היטלר. בפגישה הבטיח קוויזלינג להיטלר שחלק גדול מהצבא הנורבגי נאמן לו ויהיה מוכן לשתף פעולה עם גרמניה במקרה של פלישה גרמנית. היטלר התרשם מקוויזלינג, אולם בשלב זה הסתפק בהעברת כספים למפלגתו כדי לחזק את התעמולה הפרו-גרמנית בנורבגיה.

כאשר פלשו הגרמנים לנורבגיה, ב-9 באפריל 1940, היה קוויזלינג לאדם הראשון בהיסטוריה שהכריז על הפיכה בשידור במהדורת החדשות. הוא ניצל את בלבול הפלישה ובריחת המלך והממשלה צפונה כדי להקים ממשלה אד הוק בתקווה שהגרמנים יכירו בה ובמנהיגותו. למרבה צערו, קוויזלינג לא נהנה מתמיכה ציבורית וממשלתו שרדה חמישה ימים בלבד עד שיוזף טרבובן הגרמני התמנה לרייכסקומיסר (ממונה מטעם הרייך), בעל הסמכות הגבוהה ביותר בנורבגיה וכפוף ישירות להיטלר.

היחסים בין טרבובן וקוויזלינג היו מתוחים, אך כפי הנראה טרבובן ראה יתרון במינוי נורבגי לעמדת כוח, על מנת להקטין את החיכוך עם האוכלוסייה הנורבגית הכבושה. לכן מינה את קוויזלינג לתפקיד ראש ממשלה (Ministerpraesident) ב-1942, תפקיד שקוויזלינג, "הפיהרר בעיני עצמו", קיבל על עצמו ב-1 בפברואר 1942.

וידקון קוויזלינג נשאר בעמדת כוח זו עד למעצרו ב-9 במאי 1945. הוא נעצר במשכנו באוסלו, אותו כינה "גימלה" על שם המקום במיתולוגיה הנורדית שבו חיו ניצולי הרגנארוק.

קוויזלינג ושני מנהיגים אחרים של הנאשונל סמלינג, אלברט ויליאם הגלין ורגנאר סקנקה, נשפטו על שורה של עברות בניהן בגידה חמורה ונמצאו אשמים. גזר הדין היה מוות בידי כיתת יורים. בשלב מאוחר יותר הפכו משפטים אלו שנויים במחלוקת, שכן עונש המוות הושב לחוק הנורבגי על ידי הממשלה הגולה רק לקראת סוף המלחמה, לצורך ענישת פושעי המלחמה.

מריה וסילייבנה, אשתו של קוויזלינג (ממוצא רוסי), חייתה באוסלו עד מותה ב-1980. לזוג לא היו ילדים.

המונח "קוויזלינג" הפך שם נרדף ל"בוגד" בשפות אירופיות רבות (בדומה ליהודה איש קריות בנצרות הקתולית, לאנדריי ולאסוב ברוסיה ולבנדיקט ארנולד בארצות הברית).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בוגדים ומשתפי פעולה במלחמת העולם השנייה, ראובן עשור, הוצאת ירון גולן, 1997.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]