יהודה איש קריות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהודה איש קריות נושק לישו ומסגירו, ציור מהמאה השלוש עשרה

יהודה איש קריות הוא אחד משנים עשר השליחים המוזכרים בברית החדשה. לפי הכתבים הנוצריים, איש קריות מואשם בכך שבגד בישו ומסר אותו לידי השלטונות הרומאיים.

סיפור בגידתו של איש קריות על פי הברית החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיהו יהודה איש קריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הברית החדשה, יהודה בן שמעון איש קריות, היה אחד מ-12 תלמידיו של ישו שנקראו "השליחים". הוא מוזכר כמי שבתור ממונה על תקציבם של ישו והשליחים נשא עמו ארנק כסף. כאשר היה עד למשיחת ישו בשמן נרד יקר על ידי אשה (מרים אחות לזרוס על פי מקצת המקורות) בבית עניה, מחה על הבזבוז בטענה שניתן היה למכור את השמן ואת הכסף ולתת לעניים, אך עשה זאת לא מתוך דאגה לעניים, אלא בגלל שהיה גנב וחפץ בכסף (לפי הבשורה על פי יוחנן). פרט לסיפור בגידתו, אלה הפרטים הידועים לנו עליו מן הברית החדשה, בה הוא מוזכר מעט מאוד פעמים שלא קשורות לעניין הבגידה בישו.

הפנייה אל הכהנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר המשיחה בבית עניה פנה יהודה אל הכהנים, והציע להם מיוזמתו למסור להם את ישו בעבור בצע כסף. (מתי כו 6-16. מרקוס יד 3-9, יוחנן יב 1-8)

הסעודה האחרונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודה איש קריות, על פי הברית החדשה, השתתף בסעודה האחרונה, אשר ערך ישו לשליחים, בערב הפסח. ישו ידע כי יהודה איש קריות יבגוד בו, ואף אמר לשליחים "אמן אני אמר לכם כי-אחד מכם (האכל אתי לפי מרקוס) ימסרני" (מתי, יוחנן) או "הנה יד-המסר אותי אתיעל-השולחן" (לוקס). לפי יוחנן אמר ישו ליהודה "את אשר תעשה - עשה מהר", ושאר השליחים סברו כי מכיוון שיהודה מחזיק בארנק, ממריץ אותו ישו לקנות את המצרכים הדרושים לסעודת החג. לפי מתי, שאל יהודה האם הוא האיש, וישו אמר לו - "אתה אמרת זאת". לפי לוקס, השטן נכנס ביהודה וגרם לו להסגיר את ישו (מתי כו 17-29, מרקוס יד 13-26, לוקס כב 3, יוחנן יג 21-30).

הבגידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיקתו של יהודה איש קריות לישו כמו שהיא מתוארת מציור משנת 1306

לאחר הסעודה הגיע יהודה עם קבוצת חיילים אל המקום בו ידע כי ישו ישהה בו עם שליחיו. חלק מהמקורות מספרים כי יהודה ניגש אל ישו ונישק אותו, וכך ידעו החיילים מיהו ישו הנוצרי אותו יש לעצור.

ההתאבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הברית החדשה, בעבור בגידתו קיבל יהודה שלושים שקל כסף. לאחר שאיש קריות ראה כי ישו נידון למוות, אך בטרם נצלב, חזר בו יהודה מבגידתו. הוא החזיר לכוהנים את הכסף שקיבל מהם תמורת ההלשנה עליו ותלה את עצמו. הכהנים, שלא רצו להשתמש בכספי הדמים האלה לטובת בית המקדש, רכשו באמצעותם חלקת אדמה כדי להקים בה בית קברות לגרים הוא "חקל דמא" (שדה הדמים). בית הקברות הזה, שימש במשך מאות שנים את עולי הרגל הנוצרים שמתו בעת מסעם לירושלים, והכל ידעו שהוא נקנה בכסף שקיבל איש קריות תמורת בגידתו.

על פי מעשי השליחים (א 18), איש קריות "קנה לו שדה בשכר הרשע ובנפלו נבקעה בטנו וכל מעיו נשפכו החוצה", ומאז נקרא המקום "'חקל דמא', שפרושו שדה הדם" (שם, 19).

פירושים מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הנוצרים המודרניים מתייחסים ליהודה כבוגד. המונח "יהודה איש קריות" נכנס לשפה כשם נרדף לבגידה. ישנם מלומדים הסבורים כי יהודה היה בסך הכול מתווך בפגישה שתוכננה מראש בידיעת ישו ובהסכמתו, ושהצגתו כבוגד היא עיוות.

שאלות פילוסופיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודה הוא גם הנושא של כתבים פילוסופיים רבים, ביניהם "בעיית הרוע הטבעי" מאת ברטרנד ראסל והסיפור "שלוש גרסאות לאיש קריות" מאת חורחה לואיס בורחס. שניהם מעלים בעיות הנובעות מהיחסים שבין מעשיו של יהודה לבין עונשו הנצחי:

  • אם ישו חזה את בגידתו של יהודה, הרי שליהודה לא היה רצון חופשי, ולא יכול היה להימנע מלבגוד בישו.
  • אם יהודה לא יכול היה להימנע מן הבגידה, הרי שלא היה ראוי לעונשו.
  • אם יהודה נשלח אל הגיהנום בשל בגידתו, ובגידתו הייתה צעד הכרחי בצליבה שהינה הכרחית לגאולת המין האנושי, הרי שלמעשה, יהודה נענש בשל כך שהציל את האנושות.
  • אם ישו סבל רק כאשר מת על הצלב, ולאחר מכן עלה לגן עדן, אך יהודה נידון לסבול לנצח בגיהנום, הרי שיהודה סבל הרבה יותר למען חוטאי המין האנושי מאשר ישו, ולכן חלקו בכפרת העוונות הינו גדול יותר.

יהודה איש קריות והאנטישמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מחוקרי הברית החדשה הציעו כי השם "יהודה" נובע ממתקפה על היהודים, ואכן בשפות רבות דומה המילה "יהודה (איש קריות)" (Judas) למילה "יהודי". יהודה מתואר כבעל שיער אדום, ששימש כסטריאוטיפ ליהודי. גם במחזהו של ויליאם שייקספיר, "הסוחר מוונציה" מתואר שיילוק היהודי כבעל שיער אדום. רבים הם שקישרו בין יהודה איש קריות ובין היהודים לדורותיהם. דורות רבים של יהודים נאלצו לסבול רדיפות ורציחות בשל קישור זה, שהינו חלק מן הדעה האנטישמית כי היהודים ארורים לעד בשל חלקם בצליבתו של ישו. עם זאת, במועצת הוותיקן השנייה, זוכו היהודים מאשמה לאומית בפשעים נגד ישו בהצהרה הקרויה נוסטרה אטאטה.

במנהג נוצרי, בימים שלפני חג הפסחא, נהגו לבצע שריפתו של יהודה ופעמים רבות הטקס כלל תקיפות והשפלות של יהודים שנקלעו לסביבה ולעתים התדרדר עד כדי פרעות ביהודי המקום.

הנצחה באמונה העממית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי האמונה העממית, וכך גם תיאר זאת פפיאס בכתביו, יהודה איש קריות תלה עצמו על עץ, והעץ הצמיח אוזניים.

על בסיס אגדה זו, נקראת פטריה הדומה לאוזן אדם וגדלה על עצים, בשם Auricularia auricula-judae כלומר אוזנו של יהודה. העץ עצמו עליו תלה יהודה את עצמו הוא, על פי המסורת, כליל החורש ולכן נקרא עץ זה באירופה בגרמנית בשם Gewöhnlicher Judasbaum, בצרפתית בשם Arbre de Judée ובאיטלקית L'albero di Giuda.

יהודה איש קריות באמנות ובספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודה הפך להיות אב הטיפוס לבוגד באמנות המערב.

בספרו של דנטה אליגיירי, "הקומדיה האלוהית" בפרק "התופת", נדון יהודה איש קריות לנצח להשאר במדור הנמוך ביותר של הגיהנום, כאחד משלושה חוטאים שנחשבים לגרועים מספיק כדי להיות נידונים להיאכל לנצח בפיו של לוציפר (השטן) משולש הראשים (האחרים הם ברוטוס וקסיוס, ראשי הקשר לרציחתו של יוליוס קיסר). על פי דנטה, יהודה איש קריות, ברוטוס וקסיוס חטאו את החטא החמור ביותר - הבגידה באדוניהם. על כן הם נענשים על ידי לוציפר אבי הבוגדים, שבגד באלוהים ואף הוא נענש על חטאו.

חורחה לואיס בורחס, בסיפורו שלוש גרסאות ליהודה איש קריות, נותן מספר פירושים לסיפור יהודה, ולפי אחד מהם יהודה הוא מושיעה של האנושות.

מיכאיל בולגקוב, בספרו האמן ומרגריטה, נותן תיאור נוגע ללב של איש קריות, המונע על ידי אהבתו לאישה בשם ניצה, ולבסוף נרצח על ידי שליחיו של פונטיוס פילטוס הזועם בשל כך שנאלץ להורות על צליבת ישו.

סרט האימה "דרקולה 2000" שיצא לאקרנים בשנת 2000 מציג גרסה חדשה לסיפור מקורו של הרוזן דרקולה לפיה הוא למעשה יהודה איש קריות שהפך לערפד.

בשנת 2004 יצא לאקרנים הסרט Judas, המתאר את יהודה איש קריות כאיש חיובי שהסתבך במערכת תככים של השלטון ביהודה ונאלץ להסגיר את ישו.

שמו העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בברית החדשה, הכתובה במקורה ביוונית, מכונה יהודה Ισκάριωθ (אִיסְקַרְיוֹת) או Ισκαριώτης (אִיסְקַרְיוֹטֵס). משמעות שם זה לא נתבררה עד כה. יש לציין לספר הערוך שמגדיר אסקרטורי כסופר סוד, כלומר אדם הממונה לכתוב סודותיו של אדם חשוב דוגמת מלך. על פי תאוריה אחת מדובר בגלגולו העברי של השם "איש קריות". העיר קריות מופיעה בספר יהושע בנחלת שבט יהודה:

זֹאת, נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי-יְהוּדָה--לְמִשְׁפְּחֹתָם. כא וַיִּהְיוּ הֶעָרִים, מִקְצֵה לְמַטֵּה בְנֵי-יְהוּדָה, אֶל-גְּבוּל אֱדוֹם, בַּנֶּגְבָּה--קַבְצְאֵל וְעֵדֶר, וְיָגוּר. כב וְקִינָה וְדִימוֹנָה, וְעַדְעָדָה. כג וְקֶדֶשׁ וְחָצוֹר, וְיִתְנָן. כד זִיף וָטֶלֶם, וּבְעָלוֹת. כה וְחָצוֹר חֲדַתָּה וּקְרִיּוֹת, חֶצְרוֹן הִיא חָצוֹר.

– יהושע,ט"ו

עם זאת, יש חוקרים המטילים ספק בזיהוי "קריות" כשם של מקום ספציפי, ורואים בו מונח גאוגרפי בעל משמעות כללית ("כפרים"). דבר זה, וכן העובדה שישנם מקומות נוספים המכונים "קריות", מקשים על ההנחה ששמו של יהודה נגזר מהביטוי "איש קריות". גם העובדה שישו וכל יתר תלמידיו הגיעו מן הגליל אינה מקלה על תאוריה זו.

לפי תאוריה אחרת, מדובר בגלגול של המילה הארמית "סיקרא" (או הלטינית sicarius) - פגיון, ולפי השערה זו יהודה נמנה עם הסיקריים. תאוריה זו בעייתית משום שעליית הסיקריים מיוחסת למועד שלאחר תקופתו של ישו.

כפי הנראה, לעברית המודרנית חדר הכינוי "איש קריות" בשל החלטתו של פרנץ דליטש, מתרגם הברית החדשה לעברית, לתרגם כך את שמו.

השם היווני של יהודה איש קריות הוא הבסיס ממנו פותח שמו של ראש השדים במיתולוגיה הרומנית, סקראוצקי.

גילויים חדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבשורה על פי יהודה איש קריות

בתחילת אפריל 2006 התפרסם בכתב העת "נשיונל ג'יאוגרפיק" כי נמצא כתב-יד גנוסטי עתיק, המתוארך לשנים 220-340 לספירה, וככל הנראה מקורו נכתב עוד בין השנים 130-180. [1] כתב-יד זה עוסק בדמותו של יהודה איש קריות מזווית אחרת - על פי מסמך זה, ישו ציווה על יהודה להסגיר אותו (את ישו), כדי להציל בכך את תלמידיו, ובכך ישו יוכל להיחלץ מגופו הגשמי. ישו מבהיר ליהודה כי בדורות הבאים יראו אותו כבוגד ויקללוהו, אולם הוא מבטיחו כי אחריתו תהיה טובה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]