משטר קוויזלינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משטר קוויזלינג
Den nasjonale regjering
דגלסמל
מפת נורווגיה ב-1942
המנון לאומי המנון נורווגיה
ממשל
משטר מדינת בובות של גרמניה הנאצית
ראש מדינה ראש ממשלת נורווגיה
ראש ממשלת נורווגיה וידקון קוויזלינג
שפה נפוצה נורווגית, גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר בירה אוסלו
היסטוריה
תאריכי הקמה 1 בפברואר 1942 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריכי פירוק 9 במאי 1945 עריכת הנתון בוויקינתונים
ישות קודמת נורווגיהנורווגיה נורווגיה
ישות יורשת נורווגיהנורווגיה נורווגיה
כלכלה
מטבע כתר נורווגי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

משטר קוויזלינג (או ממשלת קוויזלינג) הוא השם המקובל לתיאור הממשלה הנורווגית הפשיסטית ששיתפה פעולה עם גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה. הממשלה קיבלה את שם זה בעקבות שמו של מנהיג המדינה, וידקון קוויזלינג[1][2]. שמו הרשמי של המשטר (מפברואר 1942 ועד לפירוקו במאי 1945) היה "הממשלה הלאומית" (בנורווגית: Den nasjonale regjering)

בפועל, מי ששלט במדינה היה הרייכסקומיסר של נציבות הרייך נורווגיה (אנ'), יוזף טרבובן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפלישה הגרמנית לנורווגיה וניסיון ההפיכה הכושל[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגל מפלגת נאשונל סמלינג

ב-9 באפריל 1940, במהלך הפלישה הגרמנית לנורווגיה הכריז מנהיג מפלגת נאשונל סמלינג, וידקון קוויזלינג ברדיו באולפני תאגיד השידור הנורווגי (ובכך, קוויזלינג לאדם הראשון בהיסטוריה שהכריז על הפיכה בשידור במהדורת החדשות) על הפיכה נגד ממשלת נוורוגיה, במסגרתה הוא הכריז על עצמו כעל ראש ממשלת נורווגיה וטען כי מחובתה של מפלגת הנאשונל סמלינג הפרו-נאצית להשתלט על המדינה[3]. קוויזלינג טען כי הקבינט המכהן ויתר על השלטון, אף על פי שבפועל הם ברחו ליישוב אלוורום (אנ'), הממוקם כ-140 ק"מ צפונית לאוסלו.

למחרת, נסע שגריר גרמניה בנורווגיה, קורט בראואר (אנ'), לאלוורום, שם דרש ממלך נורווגיה, הוקון השביעי לחזור לאוסלו ולמנות באופן רשמי את קוויזלינג לראש הממשלה אך המלך הוקון השיב לשגריר כי אין בסמכותו לקבל החלטות פוליטיות. בישיבת ממשלה שנערכה מאוחר יותר באותו הלילה, אמר המלך הוקון לחברי הממשלה כי מצפונו לא מאפשר למנות את קוויזלינג לראש הממשלה וטען כי לא הוא, לא העם ולא הסטורטינג סומכים על קוויזלינג ואף הצהיר כי יתפטר במידת הצורך מתפקידו אם יידרש למנות את קוויזלינג לראש הממשלה. בינתיים, הגיעו לרחבי הממלכה הידיעה על ניסיון ההפיכה הכושל של קוויזלינג, בעקבות כך המשא ומתן עם הגרמנים קרס במיידי. קוויזלינג עדיין ניסה לפעול נגד הממשלה אך ניסיונות להשיג שליטה על משטרת אוסלו על ידי הוצאת פקודות למפקד המשטרה, כריסטיאן וולהאבן, נכשלו[4]. בסופו של דבר, ההפיכה נכשלה לאחר שישה ימים, למרות התמיכה הגרמנית בשלושה הימים הראשונים[5].

הקמת מועצת השרים המייעצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 בספטמבר 1940 הכריז הרייכסקומיסר של נציבות הרייך נורווגיה (אנ'), יוזף טרבובן כי הוא יחליף את השגריר הגרמני, בראואר בתור המפקד האזרחי הבכיר במידנה ועל הדחת המלך והקבינט[6]. מלבד זאת, טרבובן הוציא מחוץ לחוק את כל המפלגות הפוליטיות מלבד נאשונל סמלינג[7]. מיד לאחר הכרזות אלו, מינה טרבובן מועצה של 11 קומסירים שיעזרו לו לשלוט בנורווגיה. אף על פי שזו לא הייתה ממשלה נורווגית של ממש, הגרמנים התכוונו להסתייע בחברי המועצה כדי לסלול את הדרך של מפלגת נאשונל סמלינג לשלוט במדינה כממשלת בובות של גרמניה. וידקון קוויזלינג היה ראש המועצה וכל חברי המועצה היו צריכים להישבע לו אמונים באופן אישי. בין התוכניות שהציעו חברי המועצה ניתן למנות רפורמות בשוק העבודה, שינוי חוק העונשין ומערכת המשפט וארגון מחדש של המשטרה הנורווגית. ב-25 בספטמבר 1941, יום השנה להקמת המועצה, העניק להם טרבובן את התואר "שרים"[8].

הקמת הממשלה הלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת הממשלה הלאומית ומינוי קוויזלינג ל"נשיא השרים", הוא קיבל באופן זמני את סמכויות המלך והסטורטינג (הפרלמנט הנורווגי)[9]. ב-1 בפברואר 1942, לאחר שנתיים של ממשל אזרחי רשמי ישיר על ידי הגרמנים (שנמשך דה פקטו עד 1945) הוכרז באופן רשמי על הקמת הממשלה הלאומית. הגרמנים התכוונו תחילה למסור את הריבונות על המדינה לממשלה החדשה אך היטלר החליט בסופו של דבר להשאיר את השליטה על המדינה בידי טרבובן והממשלה הלאומית קיבלה סמכויות מסימות, שאת קבלתן קוויזלינג ראה כ"צעד מכריע בדרך לעצמאות מוחלטת של נורווגיה" אחת הפעולות הראשונות של קוויזלינג הייתה להכניס מחדש את האיסור על כניסת יהודים לנורווגיה, שהיה בעבר חלק מסעיף 2 של החוקה מ-1814 עד 1851[10].

שני חוקים נוספים שנחקקו תחת המשטר היה חוקים בנוגע לחינוך במדינה ולאחר חקיקתם ב-5 בפברואר 1942, החלו מחאות נרחבות מצד הורים, סכסוכים עם מורים וסכסוך עם הכנסייה הלותרנית. בתי הספר נסגרו למשך חודש ובמרץ 1942 נעצרו כ-1,100 מורים והם נשלח ולבתי כלא ולמחנות ריכוז בגרמניה הנאצית[11][12]

פעולות לעצמאות מדינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, גם לאחר הקמתה הרשמית של הממשלה הלאומית, טרבובן עדיין שלט בנורווגיה כדיקטטור המקומי והוא לא קיבל פקודות מאף אחד מלבד היטלר. קוויזלינג המשיך ללחוץ על היטלר להביא לעצמאותה של ממשלת הבובות אך ללא הצלחה. תוכניותו של קוויזלינג כללה חתימת הסכם שלום בין גרמניה לנוורוגיה והכרה בריבונות הנורווגית. בנוסף לכך, הוא תכנן להצטרף להסכם אנטי-קומינטרן. כמו כן, לאחר חידוש שירות החובה, החיילים הנורווגים היו אמורים להילחם לצד מדינות הציר במלחמה. רעיון נוסף של קוויזלינג היה הקמת של איחוד כלכלי של מדינות אירופה, בראשות גרמניה (המדינות אמנם לא ישלטו על ידי גרמניה, אך יהיו בעלות מטבע משותף לה). כל רעיונותיו של קוויזלינג נדחו על ידי היטלר, שלא רצה לחתום הסכם קבע לפני שהמלחמה תגמר ולמעשה תמך בכלל בסיפוח מוחלט של נורווגיה כמחוז הצפוני ביותר של גרמניה הנאצית[9] .חורף רצונות אלו, היטלר הבטיח לקוויזלינג בפגישה שערכו השניים באפריל 1943 שברגע שהמלחמה תסתיים, נורווגיה תחזיר את עצמאותה. ככל הידוע, זהו המקרה היחיד הידוע שבו היטלר הבטיח הבטחה כזו למדינה שנכבשה על ידי גרמניה במהלך המלחמה[13].

ממשלת קוויזלינג שאפה לחזור לשיא ימי הביניים של המדינה. קוויזלינג ומפלגתו תמכו בסיפוח בחצי האי קולה (שהיה בעל מיעוט נורווגי קטן) לשטחי הממלכה וסיפוח "מסדרון" שיחבר את חצי האי לחצי האי קולה (המסדרון היה צפוי להיות באזור פטסאמו). בנוסף לכך, הם חשקו בסיפוח הריידלן, ימטלנד ובוהוסלן לשטחי נורווגיה. במרץ 1944 נפגש קוויזלינג עם הגנרל רודולף באמל ודחק בגרמנים לפלוש לשוודיה משני כיוונים: מלפלנד הפינית (באמצעות הארמייה ההררית ה-20) ודרך הים הבלטי אך הגנרל לא התייחס כלל לבקשתו ולא העביר אותה לדרגים שמעליו[14]. קוויזלינג שלח גם את הצעתו לראש הפיקוד העליון של הוורמאכט, אלפרד יודל ולראש האס אס, היינריך הימלר אך גם אלו לא נעתרו לבקשותיו[14].

האירדנטיזם הנורווגי לא הסתיים ברצונות של קוויזלינג לכבוש חלקים מפינלנד ומנוורוגיה; קוויזלינג גם קידם טענות נורוגיות על איי פארו, איסלנד, גרינלנד, ארץ פרנץ יוזף, איי שטלנד ואורקני. מרבית השטחים הללו (למעט איי שטלנד ואורקני) היה תחת שלטון של דנמרק עם התפרקותה של דנמרק-נורווגיה[15]

לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות נעשו הכנות להקמת מושבות נורווגיות בצפון רוסיה אך תוכניות אלו מעולם לא יוצאו לפועל בעקבות התבוסה של מדינות הציר בחזית המזרחית של המלחמה[16][17].

קריסת הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משרדו של קוויזלינג בארמון המלוכה, 1945

הממשלה הלאומית של קוויזלינג החלה לקרוס עם סיומה של מלחמת העולם השנייה. ב-8 במאי 1945, עם ההכרזה על כניעת גרמניה הנאצית, התאבד טרבובן. הוא שהה בבונקר במתחם בעיר סקאוגום והדליק דינמיט במשקל 50 קילוגרמים. אף על פי שנורווגיה עדיין היה תחת כיבוש צבאי בתחילת מאי 1945, קוויזלינג ומרבית נכנעו בתחנת המשטרה באוסלו ב-9 במאי, יום לאחר כניעת גרמניה[18]. הממשלה החדשה שהוקמה הכריזה על העמדתו לדין כבר ב-20 באוגוסט, ב-10 בספטמבר הוא הורשע וב-24 באוקטובר 1945 קוויזלינג הוצא להורג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משטר קוויזלינג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Inndragning av jødisk eiendom i Norge under den 2. verdenskrig". Government of Norway (בנורווגית). 19 ביוני 1997. נבדק ב-2009-09-17. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Dahl, Hans Fredrik (1995). "nasjonale regjering". Norsk krigsleksikon 1940-45 (בנורווגית). Oslo: Cappelen. pp. 285–286. ISBN 82-02-14138-9.
  3. ^ Dahl, Hans Fredrik (1999). Quisling: a study in treachery. Cambridge: Cambridge University Press. p. 173. ISBN 0-521-49697-7.
  4. ^ Dahl 1999, 274
  5. ^ Dahl, Hans Fredrik (1995). "Administrasjonsrådet". Norsk krigsleksikon 1940–45 (בנורווגית). Oslo: Cappelen. pp. 14–15. ISBN 82-02-14138-9. אורכב מ-המקור ב-7 באוגוסט 2008. נבדק ב-2009-09-17. {{cite encyclopedia}}: (עזרה)
  6. ^ Nøkleby, Berit (1995). "Terboven, Josef". Norsk krigsleksikon 1940–45 (בנורווגית). Oslo: Cappelen. pp. 417–418. ISBN 82-02-14138-9.
  7. ^ "Krigsårene 1940–1945". Royal House of Norway. 2009-01-31. נבדק ב-2009-09-17.
  8. ^ Dahl, Hans Fredrik (1995). "kommissariske statsråder". Norsk krigsleksikon 1940–45 (בנורווגית). Oslo: Cappelen. pp. 219–220. ISBN 82-02-14138-9.
  9. ^ 1 2 Dahl, Hans Fredrik (1995). "Quisling, Vidkun". Norsk krigsleksikon 1940–45 (בנורווגית). Oslo: Cappelen. pp. 335–336. ISBN 82-02-14138-9.
  10. ^ Tønnesson, Johan L. (1 בפברואר 2000). "Prosjektarbeidet: Bygg et "Norge"". Apollon (בנורווגית). אורכב מ-המקור ב-19 ביולי 2011. נבדק ב-2009-09-03. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ Nøkleby, Berit (1995). "Lærerstriden". Norsk krigsleksikon 1940-45 (בנורווגית). Oslo: Cappelen. pp. 259–260. ISBN 82-02-14138-9.
  12. ^ Nøkleby, Berit (1986). "Lang ferd mot Kirkenes". Norge i krig 4. Holdningskamp (בנורווגית). Oslo: Aschehoug. pp. 72–121. ISBN 82-03-11419-9.
  13. ^ Dahl, Hans Fredrik (1995). "Quisling-Hitler-møtene". Norsk krigsleksikon 1940-45 (בנורווגית). Oslo: Cappelen. pp. 337–338. ISBN 82-02-14138-9. נבדק ב-2009-09-14.
  14. ^ 1 2 Hans Fredrik Dahl (1999). Quisling: a study in treachery. Cambridge University Press, p. 343
  15. ^ Susan Barr (2003). Norway, a consistent polar nation?: analysis of an image seen through the history of the Norwegian Polar Institute. Kolofon, p. 225
  16. ^ Dahl (1999), p. 296
  17. ^ "Norway's Nazi collaborators sought Russia colonies". Fox News. Associated Press. 9 באפריל 2010. נבדק ב-4 במרץ 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ Borge, Baard (1995). "Quislings nasjonale regjering". Norsk krigsleksikon 1940-45 (בנורווגית). Oslo: Cappelen. p. 287. ISBN 82-02-14138-9.
מדינות הציר במלחמת העולם השנייה
מדינות הציר גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית גרמניה הנאצית • האימפריה היפניתהאימפריה היפנית האימפריה היפנית • איטליה הפשיסטיתאיטליה הפשיסטית איטליה הפשיסטית • ממלכת הונגריה • ממלכת רומניהממלכת רומניה ממלכת רומניה • ממלכת בולגריהממלכת בולגריה ממלכת בולגריה
מדינות בובה יפניות הודו החופשית • הפיליפיניםהפיליפינים הרפובליקה הפיליפינית השנייה • הקיסרות הווייטנאמית • מדינת בורמה • מנצ'וקוומנצ'וקוו מנצ'וקוו • מנגג'יאנג • ממשלת ואנג ג'ינג-ויי • ממלכת קמפוצ'יאה • ממלכת לואנג פרבאנג
מדינות בובה גרמניות הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית • המדינה הסלובקית • נורווגיהנורווגיה הממשלה הלאומית • המדינה ההלנית • המדינה העצמאית של קרואטיה • הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביההפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה • ממלכת אלבניה • ממשלת ההצלה הלאומית • מקדוניה העצמאית • צרפת של וישי
מדינות בובה איטלקיות דגל אלבניה תחת השלטון האיטלקי ממלכת אלבניה • המדינה ההלנית • המדינה העצמאית של קרואטיה • מונטנגרו האיטלקית
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משטר_קוויזלינג&oldid=37234823"