חברה אזרחית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

החברה האזרחית הינה זירה של מוסדות, ארגונים, רשתות ויחידים וערכיהם, שממוקמת בין גבולות המשפחה, המדינה והשוק החופשי, המחויבת למערכת מוסכמת של חוקים אזרחיים, ואנשים מתאגדים בה בצורה וולונטרית כדי לקדם אינטרסים משותפים.

מקורו של המושג חברה אזרחית הינו עתיק יומין, ובסיסו ביוון העתיקה. אריסטו היה הראשון להתייחס למושג "חברה פוליטית".[1] החברה האזרחית פועלת במרחב שבין המדינה והאזרח, הציבורי והפרטי, לעיתים בחפיפה ובקשר עם מסגרות אחרות במדינה ולעיתים בניתוק מהן. במרחב זה מתקיימים יחסי גומלין חברתיים-התנדבותיים בכדי לממש את מטרות היחיד, הקבוצה והכלל. במרחב זה נמצא ערכים משותפים, עצמאות כלפי המדינה והשוק הכלכלי ופעילות אוטונומית המשמשת להשגת תועלות חברתיות וציבוריות. סך התוצאות המצטברות של יחסי הגומלין הללו ושל העשייה החברתית מוגדר כ"הון חברתי". החלק המאורגן בתוך החברה האזרחית מוגדר כ”מגזר השלישי”. אלו הם אותם ארגונים פורמאליים שפועלים בחברה האזרחית ללא מטרות שלטוניות או מטרות רווח.[1]

חברה ואזרחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברה אזרחית מורכבת הן מחברה והן מאזרחות. בחברה הכוונה לקבוצת אנשים בעלי מכנה משותף, שמקיימים יחסי גומלין כלשהם ביניהם, ובבסיסם הרגשת שייכות וזהות משותפת. באזרחות הכוונה לפן הציבורי של החברה, דהיינו הפעילות שמוציאה את הפרט מרשות היחיד ומערבת אותו בזירה הציבורית ומביאה להשפעה ישירה או עקיפה על חייו כפרט וכחלק מקבוצה. החברה האזרחית יכולה לעבוד עם השלטון, אך גם ייתכן ותצא כנגד השלטון – ללא חשש או רתיעה. החברה האזרחית איננה המדינה, היא ישות נבדלת ושונה ממנה, מדובר בטווח שבין הפרט כגרעין משפחתי למדינה כגוף כללי.[2] זוהי זירה של מוסדות, ארגונים, רשתות ויחידים וערכיהם, שממוקמת בין גבולות המשפחה, המדינה והשוק החופשי, המחויבת למערכת מוסכמת של חוקים אזרחיים, ואנשים מתאגדים בה בצורה וולונטרית כדי לקדם אינטרסים משותפים. החברה האזרחית נמצאת בין המשפחה לבין המדינה ואינה כוללת את המגזר העסקי.[3]

הגדרה בינלאומית חיובית של ארגונים השייכים ל"מגזר השלישי", גורסת שעל הארגון לקיים חמישה תנאים על מנת שיוכל להיכלל ב"מגזר השלישי":[4]

  1. עליו להיות ארגון פורמאלי;
  2. להיות נפרד ממערכת המדינה;
  3. אסור לו לחלק רווחים;
  4. עליו להיות בעל מנגנונים עצמאיים לקבלת החלטות הנוגעות לארגון;
  5. עליו להיות בעל מרכיב פילנתרופי ו/או וולונטרי;

חברה אזרחית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברה אזרחית מורכבת מארגונים אוטונומיים הנפרדים מהשלטון, לארגונים אלו יש חברים שמתאגדים מרצונם והם מחזיקים בערכים של הדדיות, חמלה ואמפתיה.[5] את התפתחות החברה האזרחית בישראל ניתן לחלק לשלושה תקופות המבטאות את המודלים השונים ביחסה של המדינה כלפי ארגוני המגזר השלישי: ממלכתית ראשונה בה התקיימה הכלה אקטיבית של ארגוני המגזר השלישי; ממלכתית שנייה בה התקיימה הדרה אקטיבית; והתקופה הפלורליסטית בה התקיימה הדרה פאסיבית.[6]

במאגר הגיידסטאר רשומים מעל 40,000 אלכ"רים (ארגונים ללא כוונת רוח) אולם מעריכים כי סך הכל פועלות בישראל 15,000 עמותות וחברות לתועלת הציבור פעילות מתוך מעל 40,000 עמותות רשומות. כלל הארגונים הללו יחד קרויים מגזר שלישי.

סוגי מוסדות בחברה האזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה האזרחית היא גם האזור בו פועלים מתנדבים, תורמים, התארגנויות לא מתואגדות כגון ועדי הורים, או שותפויות. רבים מבלבלים בין החברה האזרחית לבין המרכיב שלה הכולל את הארגונים ללא כוונת רווח, קרי המגזר השלישי. המגזר השלישי הוא החלק בחברה האזרחית הכולל את סך כל הארגונים האזרחיים והחברתיים, או המוסדות המעצבים דמוקרטיה מתפקדת, ושאינם גופים שקיומם תלוי באופן מלא בממשלה או בגופים מסחריים. קבוצות הפועלות במסגרת החברה האזרחית תומכות ופועלות בעיקר עבור התפתחות חברתית והאינטרס הציבורי.

דוגמאות למוסדות של החברה האזרחית:

חשיבות החברה האזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה האזרחית חיונית לחוסנה וקיומה של המדינה והחברה, בעיקר היא חיונית לקיום דמוקרטיה פלורליסטית ששמה לרגליה את ערכי כבוד האדם והצדק. החברה האזרחית הפכה ברבות השנים למושג שנוי במחלוקת, עקב הפרשנויות השונות שניתנו לו. מחד, החברה האזרחית הוא מושג תאורטי העוסק ברעיונות של חברה, דמוקרטיה, פלורליזם ושלום, ומאידך זהו מושג המתאר מציאות חברתית שהתפתחה מהמאה ה-18 בעיקר באירופה וארצות הברית. מציאות של מפגשים שאינם תלויים בממשל והינם פורמלים וא-פורמליים המתרחשים במרחב הציבורי בו יכולים לפעול אינדיבידואלים ללא קשר לזהותם הדתית, חברתית, המין או הגזע. להיפגש, להתחבר, להחליף דעות, לקרוא, להציג, להקים קהילה חדשה, להתארגן סביב רעיון, ולקדם שירות חדש. הארגונים החברתיים הם חלק חשוב ממציאות החברה האזרחית בכל מקום, אך הם בהחלט לא החלק היחיד.

תנודות בחברה האזרחית במאה ה-20 וה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 ועם עלייתן של תנועות אנטי גלובליזציה, המושג "חברה אזרחית" הופך לחלק מהותי מהשיח הציבורי במדינות המערב. יש חוקרים במדעי החברה, אשר טוענים כי ארגוני חברה אזרחית בישראל כמעט אינם קיימים, כי תמיד הם מוכפפים לסדר היום הפוליטיצבאי במדינה[7].

מבחנה של החברה האזרחית היא האוטונומיה שיש לה מן המדינה, סוג התביעות שהיא מציגה למדינה, יכולתה להניע אזרחים להשתתף בחיים הציבוריים ולטעת בהם ערכים אזרחיים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 גדרון, בני, בר, מיכל וכץ, חגי. (2000). המגזר השלישי בישראל 2000: תפקידי המגזר, המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי. באר שבע: אוניברסיטת בן גוריון.
  2. ^ Salamon, L. M. & Anheier, H. K. (1997). Towards a common definition. Defining the nonprofit sector: A cross-national analysis. Manchester: Manchester University Press.
  3. ^ יעל ישי. (2009) “חברה אזרחית בתהליכי פירוק? כמה הערות על המצב הנוכחי", בתוך: חברה אזרחית ומגזר שלישי. באר שבע: אוניברסיטת בן גוריון.
  4. ^ Salamon, Lester M. & Anheier, Helmut K. (1998). Social origins of civil society: Explaining the nonprofit sector cross-nationally. Voluntas, 9(3). Also at: http://ccss.jhu.edu/wp-content/uploads/downloads/2011/09/CNP_WP22_1996.pdf
  5. ^ Yishai, Y. (1998). Civil society in transition: Interest politics in Israel. Annals of The American Academy of Political and Social Science, 555.
  6. ^ דרון, בני, בר, מיכל וכץ, חגי. (2003). המגזר השלישי בישראל: בין מדינת רווחה לחברה אזרחית. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
  7. ^ אורי בן אליעזר (2005). "האם מתהווה חברה אזרחית בישראל? פוליטיקה וזהות בעמותות החדשות". בתוך ברוך קימרלינג (עורך) סוציולוגיה של הפוליטיקה. תל אביב הוצאת האוניברסיטה הפתוחה. ע"ע 287-333 .