חברה אזרחית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

החברה האזרחית היא מרחב רב הגדרות. אחת ההגדרות הטובות היא "האזור שלא למטרת רווח בין הממשלה לבין הפרט ומשפחתו". החברה האזרחית היא גם האזור בו פועלים מתנדבים, תורמים, התארגנויות לא מתואגדות כגון ועדי הורים, או שותפויות. רבים מבלבלים בין החברה האזרחית לבין המרכיב שלה הכולל את הארגונים ללא כוונת רווח, קרי המגזר השלישי. המגזר השלישי הוא החלק בחברה האזרחית הכולל את סך כל הארגונים האזרחיים והחברתיים, או המוסדות המעצבים דמוקרטיה מתפקדת, ושאינם גופים שקיומם תלוי באופן מלא בממשלה או בגופים מסחריים. קבוצות הפועלות במסגרת החברה האזרחית תומכות ופועלות בעיקר עבור התפתחות חברתית והאינטרס הציבורי.

במאגר הגיידסטאר רשומים מעל 40,000 אלכ"רים (ארגונים ללא כוונת רוח) אולם מעריכים כי סך הכל פועלות בישראל 15,000 עמותות וחברות לתועלת הציבור פעילות מתוך מעל 40,000 עמותות רשומות. כלל הארגונים הללו יחד קרויים מגזר שלישי.

דוגמאות למוסדות של החברה האזרחית: קבוצות חוץ פרלמנטריות, ארגוני התנדבות פרטיים, תנועות חברתיות, איגודים מקצועיים, ארגוני צדקה, ארגונים לשינוי חברתי, שמירת טבע, ארגונים קהילתיים, ארגונים או קבוצות דת, מגדר ותרבות, מועדוני ספורט ותקשורת המונים.

החברה האזרחית חיונית לחוסנה וקיומה של המדינה והחברה, בעיקר היא חיונית לקיום דמוקרטיה פלורליסטית ששמה לרגליה את ערכי כבוד האדם והצדק. החברה האזרחית הפכה ברבות השנים למושג שנוי במחלוקת, עקב הפרשנויות השונות שניתנו לו. מחד, החברה האזרחית הוא מושג תאורטי העוסק ברעיונות של חברה, דמוקרטיה, פלורליזם ושלום, ומאידך זהו מושג המתאר מציאות חברתית שהתפתחה מהמאה ה-18 בעיקר באירופה וארצות הברית. מציאות של מפגשים שאינם תלויים בממשל והינם פורמלים וא-פורמליים המתרחשים במרחב הציבורי בו יכולים לפעול אינדיבידואלים ללא קשר לזהותם הדתית, חברתית, המין או הגזע. להיפגש, להתחבר, להחליף דעות, לקרוא, להציג, להקים קהילה חדשה, להתארגן סביב רעיון, ולקדם שירות חדש. הארגונים החברתיים הם חלק חשוב ממציאות החברה האזרחית בכל מקום, אך הם בהחלט לא החלק היחיד.

החל מסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 ועם עלייתן של תנועות אנטי גלובליזציה, המושג "חברה אזרחית" הופך לחלק מהותי מהשיח הציבורי במדינות המערב. יש חוקרים במדעי החברה, אשר טוענים כי ארגוני חברה אזרחית בישראל כמעט אינם קיימים, כי תמיד הם מוכפפים לסדר היום הפוליטיצבאי במדינה[1].

מבחנה של החברה האזרחית היא האוטונומיה שיש לה מן המדינה, סוג התביעות שהיא מציגה למדינה, יכולתה להניע אזרחים להשתתף בחיים הציבוריים ולטעת בהם ערכים אזרחיים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורי בן אליעזר (2005). "האם מתהווה חברה אזרחית בישראל? פוליטיקה וזהות בעמותות החדשות". בתוך ברוך קימרלינג (עורך) סוציולוגיה של הפוליטיקה. תל אביב הוצאת האוניברסיטה הפתוחה. ע"ע 287-333 .
Social sciences.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעי החברה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.