חוסה קלמנטה אורוסקו

חוסה קלמנטה אורוסקו
José Clemente Orozco

האמן בשנת 1930, בצילום מאת אדווארד וסטון תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	23 בנובמבר 1883 סאפוטלאן אל גראנדה, כיום סיודאד גוסמאן, מדינת חליסקו, מקסיקו
פטירה	7 בספטמבר 1949 (בגיל 65) מקסיקו סיטי, מקסיקו
שם לידה	José Clemente Ángel Orozco Flores
מקום קבורה	Rotonda de las Personas Ilustres
לאום	מקסיקני
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	ה"מוראליזם" המקסיקני (Muralismo), אקספרסיוניזם, ריאליזם חברתי
הושפע על ידי	חוסה גוודלופה פוסאדה, סימבוליזם, דייגו ריברה', האמנות האצטקית
השפיע על	דוד אלפארו סיקיירוס, ג'קסון פולוק, ג'ייקוב לורנס
יצירות ידועות	The Demagogue
פרסים והוקרה	הפרס הלאומי למדעים ואמנויות (1940)
חתימה

חוסה קלמנטה אורוסקו בציור מאת עמיתו דוד אלפארו סיקיירוס

חוסה קלמנטה אנחל אורוסקו פלורס (בספרדית: José Clemente Ángel Orozco Flores ;‏ 23 בנובמבר 1883, סאפוטלאן אל גראנדה, כיום סיודאד גוסמן, חליסקו – 7 בספטמבר 1949 מקסיקו סיטי) היה צייר וגרפיקאי מקסיקני שהתמחה בציורי קיר מונומנטליים בעלי מסר חברתי ולאומי, שהיו חלק מ"הרנסאנס המקסיקני של ציורי הקיר", יחד עם יצירות ברוח דומה של דייגו ריברה, דוד אלפארו סיקיירוס ואחרים. אורוסקו, ריברה וסיקיירוס מכונים לפעמים "שלושת הגדולים" (Los tres grandes) של הציור המקסיקני במאה ה-20. המשורר הצ'יליאני פבלו נרודה אמר:

"אנשים כמו אורוסקו, ריברה, פורטינרי, טאמאיו וגוויאסמין הם כמו פסגות האנדים".

אורוסקו נחשב למורכב שבציירי הקיר המקסיקנים: הוא עסק רבות בסבל האנושי ובתחושת הטרגדיה האוניברסלית. גישתו הייתה פחות ריאליסטית ופחות מושפעת מקסם מהפכת המכונות מזו של ריברה. להפך, אחד הנושאים שעניינו אותו היה מאבק האדם במכונות. הצייר חוסה גוודלופה פוסאדה, אותו הכיר אורוסקו בילדותו, השפיע על דרכו האמנותית. בהשפעת הסימבוליזם יצר אורוסקו גם ציורי ז'אנר וליתוגרפיות. בשנים 1922–1948 צייר האמן ציורי קיר בערים רבות במקסיקו (מקסיקו סיטי, אוריסאבה, גוודלחרה, חליסקו, חיקילפאן במיצ'ואקאן) ובארצות הברית (קלרמונט, קליפורניה, ניו יורק סיטי, הנובר, ניו המפשייר), במוזיאונים, באוניברסיטאות, בבתי ספר וכו'. רישומים וציורים שלו מוצגים במוזיאון האמנות של מחוז לוס אנג'לס, במוזיאון קאריו גיל, בארמון האמנויות היפות ובמוזיאון לאמנות מודרנית של מדינת מקסיקו במקסיקו סיטי, במוזיאון "הסטודיו אורוסקו" בגואדלחארה, ובמוזיאון לאמנות בנגויה שביפן. אורוסקו נודע גם כנציג הריאליזם החברתי וכאמן מגויס פוליטית שהתכוון לקדם בעזרת אמנותו את מעמדם החברתי ורמת חייהם של האיכרים והפועלים. הייתה לו גם הכשרה באגרונומיה, במתמטיקה ובשרטוט אדריכלי. הוא היה חבר מייסד של הקולגיום הלאומי של מקסיקו משנת 1943.

ביוגרפיה

ילדות וצעירות

חוסה קלמנטה אורוסקו נולד בשנת 1883 במחוז חליסקו, בדרום-מערב מקסיקו, בעיירה סאפוטלאן אל גראנדה (כיום סיודאד גוסמן) כבן לאיש העסקים אירינאו אורוסקו ואסקס ולרוסה לבית פלורס נבארו, עקרת בית וזמרת חובבת. הסופר חואן חוסה אראולה, יליד אותו יישוב, כתב:

אפילו בינינו, אנו קוראים למקום הולדתנו ספוטלאן-דה-אורוסקו, כי הוא נולד בו, חוסה קלמנטה הבלתי נלאה

חואן חוסה אראולה - ("על זיכרונות ושכחה") בילדותו עברה משפחת אורוסקו לגור בגוודלחארה ואחר החל משנת 1890 למקסיקו סיטי, בה הוא למד בבית הספר היסודי. באותה תקופה התוודע אורוסקו לציורים בעלי מסר פוליטי וחברתי של חוסה גוודלופה פוסאדה, מאייר סאטירי ידוע, שקישטו את חלונות הראווה של החנויות בצד דרכו לבית הספר. באוטוביוגרפיה שלו סיפר אורוסקו:

"הייתי עוצר [בדרך לבית הספר ובחזרה] ומבלה רגעי קסם בהביטי בציוריו של פוסאדה. זו הייתה הדחיפה הראשונה שגירתה את דמיוני וגרמה לי לכסות את הנייר בציורי הקטנים הראשונים; זו הייתה התוועדות הראשונה שלי לקיומה אל אמנות הציור

— 1962

אורוסקו טען שמפוסאדה קיבל השראה בשימושו בצבעים.

בגיל 15 נרשם אורוסקו תחילה לאקדמיית סן קרלוס לאמנות אולם עזה כדי לרצות את אביו שייעד לו לקריירה אחרת. נשלח ללמוד אגרונומיה באזור כפרי. אולם הוא לקה בקדחת שיגרונית וחזר הביתה עם סיבוכים בלב. נרשם אז ללימודי אדריכלות במכינה הלאומית. בשנת 1903 התייתם אורוסקו מאביו שמת ממחלת הטיפוס הבהרות והתגייס לעזור בפרנסת אמו ושני אחיו באמצעות עבודות מזדמנות, בין היתר בשרטוט אדריכלי ובצביעת צילומי דיוקן של נפטרים. ב-1904 בעת חגיגות יום העצמאות של מקסיקו בזמן שהכין חומרים לזיקוקי דינור, נפגע מפיצוץ בכף ידו השמאלית ובעיניו. מכיוון שהיה יום חג פנה לאשפוז באיחור של כמה ימים. בינתיים הפצע הזדהם, התפשט נמק בכף ידו ונאלץ לעבור כריתה כירורגית. מאוחר יותר בשנים 1905–1914 חזר ללימודי ערב לאמנות באקדמיה אחד המורים השפיעו עליו היה הרארדו מוריו, שקרא לעצמו "דוקטור אטל". הוא היה אמן רדיקלי שקרא לאמנים לדחות את השליטה התרבותית האירופית ולטפח את בצביון המקסיקני ביצירותיהם. בהשפעת דוקטור אטל התחיל גם אורוסקו להתעניין יותר בנושאים מקסיקנים ולצייר תמונות מחיי היום יום. פציעתו פטרה אותו מהגיוס בימי מלחמת האזרחים שפרצה בשנים 1910–1911. אורוזקו עבד בתקופה זו, בין השאר, כקריקטוריסט פוליטי - במגזין "El Hijo de Ahuizote" והיה חבר בחוג האמנים שמסביב לעיתון "La Vanguardia" (האוונגרד), ביטאון התנועה הקונסטיטוסיונליסטית, שבעריכתו של דוקטור אטל. האמן הנערץ עליו, פוסאדה, עבד כצייר בשרות אחד הצבאות ה"חוקתיים" (Constitucionalista) בפיקודו של "המנהיג הגדול" ונוסטיאנו קאראנסה. אחרי פיצול הכוחות המהפכניים שבעקבות הדחת ויקטוריאנו הוארטה ב-1914, תמך אורוסקו בקאראנסה ובגנרל אלווארו אוברגון נגד המורדים של פנצ'ו וייה ואמיליאנו סאפאטה.

התחלת הקריירה האומנותית

צייר את יצירותיו הראשונות - ליתוגרפיות על חיי האינדיאנים ועל תופעת הזנות - בהשפעת הפוסט-אימפרסיוניזם. בהמשך צייר בצבע מים ובשמן. באותן השנים יצר למשל את "מקסיקו בעת המהפכה", 1916 ותמונות על החרבן שנגרם ממלחמות - "פשעי מלחמה". הציג לראשונה במקסיקו בשנת 1916 בחנות הספרים "ביבלוס" את סדרת "בית הדמעות", ציורים בעלי מסרים חברתיים, בצבע מים, על חיי הסלאמס והזונות של מקסיקו סיטי. עקב התגובה השלילית של מבקרי האמנות בארצו, נסע אורוסקו ב-1917 לחפש את מזלו בארצות הברית בגבול עם טקסס המוכסים הרסו שני שלישים מתמונותיו כ"בעלות אופי בלתי מוסרי". הוא חי כשלוש שנים עגומות למדי בסן פרנסיסקו ובניו יורק והתפרנס מציור כרזות לסרטי קולנוע ובובות פלסטיות "קיופאי".(Kewpie)

על (, 1919 על חיי הזונות, התמונות על החרבן שנגרם ממלחמות - "פושעי מלחמה") נמתחה שם ביקורת חריפה. רצח סאפאטה בשנת 1919 גרם לו להזדהות יותר מקודם עם המורדים המהפכנים.

הקריירה שלו כיוצר ציורי קיר התחילה ב-1920 אחרי שובו מארצות הברית. בתקופה של התייצבות פוליטית בימי הנשיא אלוורו אוברגון, עודד הממשל המקסיקני בניית מאמצים לחיזוק הלאומית, בין השאר, דרך האמנות. באותה תקופה, בדומה לדייגו ריברה התחיל לצייר ציורי קיר על קירות גדולים. קיברה, אורוסקו, דוד אלפארו סיקיירוס ורופינו טאמאיו העלו את האמנות הזאת של הפרסקואים, בגרסתה המודרנית, לרמה גבוהה ופרסום עולמי. מבחינת תוכן ציוריו, נבדל אורוסקו מריברה. ריברה היה בעל אופי אמיץ ואופטימי והיה לו רצון לעשות תעמולה לכבוד המהפכה המקסיקנית. אורוסקו היה בקורתי יותר כלפי המהפכה ומתלהב פחות מהמחיר הגבוה בשפיכות דמים של המאבק. דבק במסרים הומניסטיים אפוליטיים, הזדהה עם סבל בני האדם והיה מודאג מרעות החברה המודרנית והתגעגע לגן עדן פאגאני.

ב-1922 השתתף אורוסקו יחד עם ריברה וסיקיירוס, בהקמת איגוד מקצועי של הציירים והפסלים, מתוך ניסיון להתחמק מהתלות ברצונות הממשלה. החל מ-1922 ציוריו המורליים התאפיינו בצביון אקספרסיוניסטי והעלו על נס את הרגשות הלאומיים, למשל ביצירה "פרומטאוס" משנת 1930 שצייר אותה בארצות הברית. בשנים 1922–1924 צייר אורוסקו במכינה הלאומית (Escuela Nacional Preparatoria) במקסיקו סיטי את ציורי הקיר "היסודות", "אימהות" ,"האדם במאבק נגד הטבע", "משתה של עשירים בעוד הפועלים רבים", "ישו הורס את צלבו", "חורבן הסדר הישן", "נשים של פועלים", "האריסטוקרטים", "החפירה והשילוש" ו"השיבה משדה הקרב". יצירות אלה היו שנויות במחלוקת, בין היתר בגלל אופיים הקריקטורי. כמה מהציורים נהרסו על ידי אורוסקו עצמו, ואחרים הושחתו כליל על ידי סטודנטים בעלי דעות שמרניות. אורוסקו חזר לשם בשנת 1926 ושחזר רבים מהם. הציורים היחידים שנשארו כפי שהיו היו "אימהות" ו"משתה העשירים". ב-1925 הוא הציג לראשונה בפריז ובבית הרעפים של עיריית מקסיקו סיטי (Casa de Los Azulejos) יצר את ציור הקיר "ידיעת הכל". ב-1926 יצר תחת חסות משרד החינוך המקסיקני ציור קיר נוסף - "בנייה מחדש" (Reconstruccion) בבית הספר המקצועי באוריסאבה, וראקרוס, המשמש כיום את בית העירייה המקומי.

שוב בארצות הברית

"פרומתאוס" במכללת פומונה בקלרמונט, קליפורניה, מוצג במוזיאון ויטני לאומנות אמריקאית

בשנים 1934-1927 (עם הפסקה ב-1932 כשביקר באירופה) חי אורוסקו שוב בארצות הברית, הפעם בנסיבות הרבה יותר מיטיבות איתו, לעיתים כאמן בית של כמה מוסדות חינוך. אפילו אחרי נפילת הבורסות ב-1929 יצירותיו נשארו מבוקשות. בניו יורק עסק בעבודה אמנותית ובתערוכות. צייר מראות מן המהפכה האמריקאית וסדרת ציורי שמן: "גשר קווינסבורו", "קארבז", "חורף", "הרכבת התחתית" שביקשו לשקף את אווירת הכרך. במרץ-יוני 1930, ביוזמת היסטוריון האמנות חוסה פיחואן, הוזמן על ידי מחלקת האמנות של מכללת פומונה בקרלמונט שבקליפורניה וצייר שם על קיר חדר האוכל פרארי הול (Frary Hall) את הפרסקו "פרומתאוס", על הגיבור המיתי שגנב באומץ את האש מידי האלים כדי להעבירו לבני האדם. הציור לא היה קישוטי ותפאורתי בלבד, כפי היה נהוג במקומות כאלה, אלא שידר מסר אישי וישיר. זו הייתה יצירה ראשונה מחוץ למקסיקו של נציג אסכולת ציורי הקיר המקסיקנית ונחשבת ל"פרסקו המודרני הראשון בארצות הברית". הדמות המרכזית היא עירום ענק של פרומטאוס המנצח העוזר לבני האדם להיטהר. מעטים סביבו נראים שמבינים את חשיבות הבעלות על האש. הוא צייר גם כרזות וכן על קירות מכללת דארטמות' בהנובר שבניו המפשייר, שבו התבקש ללמד עד שנת 1934 את שיטות יצירת ציורי קיר. אחד מציורי הקיר המפורסמים שלו שם הוא "אפוס הציוויליזציה האמריקאית" (1934-1932) המכסה 300 מ"ר כולל 24 פנלים, בין השאר "הגירות", "קרבנות אדם", "הופעתו של קצלקואטל", "נסיעתו של קצלקואטל", "גידול התירס", "אנגלו-אמריקה", "היספנו-אמריקה", "מדע" וגרסה אחרת של "ישו הורס את צלבו" -"הגירה מודרנית של הרוח".

ב-1930 הוא צייר על הקירות של בית הספר החדש למחקר חברתי בניו יורק על "המאבק על המזרח". הוא יצר פרסקו אותו העביר אחר כך על טיח רטוב. זו הייתה טכניקה שהשתמשו בה אז בפעם הראשונה בניו יורק.

גלריה - ציורי הקיר במכללת דרטמות'

אורוסקו צייר את הפרסקו שלו "אפוס הציוויליזציה האמריקאית" בקומה התחתונה של ספריית בייקר שבמכללת דרטמות'.

• 
  קטע מציור הקיר במכללת דרטמות' (1932–1934)
• 
  נסיעתו של קצאלקואטל
• 
  אלילי העולם המודרני

בחזרה למקסיקו

בשובו למולדת ב-1935 קיבל אורוסקו הזמנות רשמיות רבות. לפי הזמנת הממשלה יצר את הפאנל המלבני הגדול הקרוי "קתרסיס" הנמצא בהיכל האמנויות במקסיקו סיטי, ממול לפאנל של ריברה "El hombre en la encrucijada" - "האדם בצומת". התמונה של אורוסקו מציגה את סכסוך האלים בין האדם המודרני לעולם הכאוטי הממוכן המקיף ומדכא אותו. בשנים 1936–1939 בגוודלחארה צייר אורוסקו שלוש יצירות מוראליות גדולות: אחת מהן הוא הציור ההיסטורי "העם ומנהיגיו" - הנמצא בארמון המושל של מדינת חליסקו. אחרת, באוניברסיטה (1936), כוללת ציורים המקשטים את כיפת הבניין ואת הקירות של החלק השטוח של האמפיתיאטרון בכיפה רואים אלגוריה על האדם, על הישגיו בחינוך ובמדע. נוצר טריפטיך מוקדש למאבק לשחרור מקסיקו, שבו בולטת דמותו של מיגל אידלגו בציור ענק. היצירה השלישית ממוקמת בבניין העתיר של אוספיסיו קבאניאס (1939-1937) והיא נחשבת לאחת מיצירות המופת של אורוסקו. היא מעין סינתזה של ההשקפה ההומניסטית של האמן, ודנה במקורות אמריקה והתפתחותם שלה ושל העולם. יצירה מונומנטלית זו כוללת 40 פרסקואים המכסים חלקים אדריכליים שונים של מכלול הקפלה מן המאה ה-19, שנבנתה לפי תוכניותיו של מנואל טולסה: בכיפה, טימפאן תומך, פנדנטיבות, על שמונה קמרונים ו-14 פאנלים, ובנוסף עוד קטעים מינוריים. הציור "האיש שנבלע בלהבות" מסכם את הנושאים ומהווה מעין שיא בעיבוד הנושא פרומתאוס. ב-1940 הוא עבד על ציורים חדשים בספריית "גבינו אורטיס" בחיקילפאן במדינת מיצ'ואקאן ועל עוד אחד שהביא אותו למוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק במסגרת התערוכה "עשרים מאות שנה של אמנות מקסיקנית": הציור Dive Bomber המתאר את הסכנה המאיימת על האנושות: רוח המלחמה.

בית המשפט לצדק של האומה

בשנת 1941 יצר אורוסקו פאנלים (tableros) שנועדו לבניין בית המשפט לצדק של האומה במקסיקו סיטי. מדובר בארבעה פאנלים המוקדשים לשלושה נושאים ראשיים: בשני פאנלים - נושא הצדק, נושא יישום המשפט, הנתקף מתוך גישה סאטירית, לגבי מעשי העוול והשגיאות התכופות שבו, הוקעת הדמגוגים, השלרטנים והפוליטיקאים המדברים גבוהה על חירות ודמוקרטיה אך פועלים הפוך ממה שאומרים. פאנל אחר הוא הד לנכסי הארץ ותפוקתה. תוכן ציוריו של אורוסקו גרם למחאה של ראשי בית המשפט שדרשו להחליף את הציורים.

יצירותיו האחרונות

קברו של אורוסקו

בשנים 1941–1944 עסק אורוסקו בציורי שוואלט ועבד על ציור קיר המקשט את הקמרון ואת הקירות של בית המקהלה של הכנסייה העתיקה "ישו הנוצרי" (Iglesia de Jesús Nazareno) שליד בית החולים בעל אותו השם, כשהנושא המרכזי ביצירה הוא האפוקליפסה. ב-1943 היה אורוסקו חבר מייסד בקולגיום הלאומי. ב-1946 התמנה לצידם של סיקיירוס ושל ריברה, לחבר בוועדה לציורי קיר של המכון הלאומי לאמנויות. ב-1947 הציג יצירותיו בארמון האמנויות. באותה שנה עבד בקפלה של הפארק צ'פולטמוק במקסיקו סיטי. שוב בגוודלחארה צייר ב-1948–1949 את תקרת בית הנבחרים. הדמות המרכזית בציורים אלה הוא מיגל אידיאלגו, משחרר העבדים, שנראה יותר שלו ומהורהר מן הדמות בבית המדרגות של הארמון. המשיך לעלות על סולמות וצייר קירות על אף החמרה במחלת הלב וקוצר נשימה שליווה מדי פעם העלייה על מדרגות. אחת היצירותיו האחרונות שלו הייתה תמונת הענק "חוארס נולד מחדש" משנת 1948. בשלהי חייו אורוסקו יצר רישומים וליתוגרפיות פחות ופחות פיגורטיביים, בהשראת מסורות מקסיקניות, על המוות ועל התקופה הפרה-קולומביאנית. ב-1947 הוא אייר את ספרו של ג'ון סטיינבק "הפנינה".

אורוסקו נפטר מדום לב בשינה במקסיקו סיטי בשנת 1949 בזמן שעבד על סקיצות הראשונות למיור קיר חדש שנועד ל"בניין הרב-משפחתי" מיגל אלמן. הוא הובא לקבורה ברוטונדת האישים המפורסמים במקסיקו סיטי.

חייו הפרטיים

אורוסקו היה נשוי משנת 1923 למרגריטה ואיאדארס. נולדו להם שלושה ילדים:קלמנטה, אלפרדו (נפטר ב-2006) ולוקרסיה.

סגנונו

לצד ריברה וסיקיירוס היה אורוסקו חלק מקבוצת יוצרי ציורי קיר מקסיקנים מונומנטליים, בעלי צביון אקפרסיוניסטי. הם בישרו את המגמות ה"נאו-איקוניות" או "נאו-ייצוגיות" שפעלו במקסיקו עד שנת 1960. סגנונו של אורוסקו מתאפיין במעין ריאליזם אקספרסיוניסטי, המתכתב עם המסורות האמנותיות העתיקות המקסיקניות, לרבות אמנות האצטקית, בעל היקף רחב ומונע על ידי דינמיזם עוצמתי. להבדיל מריוורה ומסיקיירוס, התייחס אורוסקו למצב קיום האדם מתוך נקודת מבט אפוליטית. הוא התעניין בערכים האוניברסליים ושם פחות דגש על הערכים הלאומיים. תמונותיו האופייניות יותר משדרות מסר על יכולתו של האדם לשלוט בגורלו וחירותו מול הגורמים ההיסטוריים, הדתיים והטכנולוגיים. שאיפתו להעניק לציוריו יכולת לריגוש משמעותי, גרמה לו לעצב אותן בעזרת קווים וצבעים פשוטים, שימוש בסמלים של המיתולוגיה העתיקה האינדיאנית, כמו גיבורים הלובשים מסיכות טקסיות, גרוטסקיות וקודרות, המזכירות את שימושם של ארנסט לודוויג קירכנר במסיכות אפריקניות ושל נולדה במסיכות מאוקיאניה ותוך אומץ בפירושם של המוטיבים בני תקופתו ושל הערכים החברתיים. היו ביצירותיו גם זיקה מסוימת אל הפיקטוגרמות הדתיות האצטקיות וגם אל אמנות הבארוק הספרדי ואמנותו של ואן גוך.

מורשתו

אמנותו, ובעיקר סגנונו האקספרסיוניסטי, ריתקה בזמנו אמנים צעירים אמריקאים, ביניהם ג'קסון פולוק, איסאמו נוגוצ'י, בן שאן, פיליפ גסטון וג'ייקוב לורנס והשפיע על שלבים מדרכם האמנותית. בשנים 1960–1970 יצירתו של אורוסקו שימשה השראה לדור חדש של ציירי קיר אמריקאים ומקסיקנים בתחום האמנות הציבורית

להחזיק בהשקפה טרגית בשתי האמריקות זה קשה מאוד, מכיוון שהן הוקמו כ"עולם החדש המופלא של אושר", האוטופיה הגדולה. לפיכך כשסופר כמו פוקנר יוצר שבר באופטימיזם של ארצות הברית, או צייר כמו אורוסקו יוצר שבר בהבטחה של מקסיקו לעולם חדש, זה אירוע מרשים

---קרלוס פואנטס---

פרסים ואותות הוקרה

• 1943 - חבר מייסד של הקולגיום הלאומי של מקסיקו
• 1947 - הפרס הלאומי לאמנויות של מקסיקו

הנצחה

פסלו של אורוסקו ב"רוטונדת המפורסמים" בגוודלחארה במדינת חליסקו

• פסל לזכרו הוצב ב"רוטונדת המפורסמים" בגוודלחרה במדינת חליסקו.
• 2007 ספטמבר- הופק סרט תיעודי "אורוסקו-איש של אש", בבימוי לורי קויל וריק וחאדה-פלורס
• 2010 - במוזיאון MoMA הוצגה תערוכה רטרוספקטיבית המוקדשת ליצירתו של אורוסקו, השלישית המוקדשת לאמן מקסיקני (אחרי דייגו ריברה ב-1931 ו-מנואל אלוורס בראבו ב-1997, השישית של אמן לטינו-אמריקני (הוצגו גם קנדידו פורטינארי נ-ברזיל ב-1940, רוברטו מאטה מצ'ילה ב-1957 וארמנדו רוורון מ-ונצואלה ב-2007).

מבחר יצירות

• 1924-1900 - ידיים בתפילה
• 1923-4 אדם נאבק בטבע
• 1923-4 ישו שובר את צלבו
• 1923-4 חוק ומשפט
• 1923-4 יהוה בין העשיר לעני
• במכללת אילדפונסו:
  • 1923-4 - אימהות
  • 1923-4 משתה העשירים -
  • 1923-4 השביתה -
  • 1923-4 היסודות
  • 1923-4 חירות
  • 1923-4 אשפה
  • 1923-4 העשירים
  • 1924-6 - נשים
  • 1924-6 - חופר הקברים
  • 1924-6 - הפועלים
  • 1924-6 - היו שלום
  • 1924-6 - המשפחה
  • 1924-6 - המהפכנים
  • 1924-6 הגזעים הילידים
  • 1924-6 פרנציסקנים נותנים עזרה לחולים
  • 1924-6 קורטס ומלינצ'ה,
  • 1924-6 גברים שותים
  • 1924-6 מהנדסים
  • 1926 - החפירה La Trinchera
  • 1926 - חורבן הסדר הישן, 1926
• 1930 - Prometheus פרומתאוס .
• 1930 - תיקחו את השנייה Échate la otra .מוזיאון האמנות של קליבלנד
• 1930 החייל הפצוע,, מוזיאון האמנות של קליבלנד
• ציור קיר בארמון הממשל בגוודלחארה
• ציורי קיר באוספיסיו קבניאס בגוודלחארה
• 1939 האיש שנבלע בלהבות -Hombre de fuego במכון (אוספיסיו) קבניאס"
• La Cantina 1941
• 1943 - טורסו Torso(פלג גוף עליון) של גבר
• 1947 עור בכחול

ספרים

• Autobiografia (אוטוביוגרפיה)

גלריה

• 
  הרנאן קורטס בעיני אורוסקו, אוספיסיו קבאניאס
• 
  איש שנבלע בלהבות בכיפת האוספיסיו קבאניאס
• 
  הגלגל, באוספיסיו קבאניאס
• 
  - "ידיעת הכל" ,Omnisciencia, 1925.
• 
  "נעורים"- Juventud במכללה הישנה סן אילדפונסו.
• 
  "החפירה" -La Trinchera במכללה הישנה סן אילדפונסו.
• 
  - קתרסיס Catarsis בארמון האמנויות היפות.
• 
  הידלגו בארמון הממשל בגוודלחרה (מקסיקו)

לקריאה נוספת

• Constantin Prut - Dicționar de artă modernă Editura Albatros, București 1982
• Dan Grigorescu - Istoria unei generații pierdute:Expresioniștii Editura Eminescu, București 1980

קישורים חיצוניים

• חוסה קלמנטה אורוסקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• חוסה קלמנטה אורוסקו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ביוגרפיה - הטרגדיה והניצחון - הדרמה של חוסה קלמנטה אורוסקו 1883–1949 מאת ג'ים טאק

Jim Tuck Tragedy and triumph the drama of Jose Clemente Orozco site Mexconnect 2000

• הקירות החיים של חוסה קלמנטה אורוסקו - בבולגרית - לפי מ. אוסטרובסקי
• באתר American Masters

Jose Clemente Orozco - Man of Fire Jacquelynn Bass