פבלו נרודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פבלו נרודה (12 ביולי 1904 – 23 בספטמבר 1973) – שם העט של ריקרדו אליעזר נפתלי רייס בסואלטו, משורר צ'יליאני, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1971

נרודה היה פעיל פוליטי, הצטרף למפלגה הקומוניסטית ונבחר לסנטור. הוא הוצע למשרת נשיא צ'ילה, אך הסיר מועמדותו ותמך בסלבדור איינדה. נרודה היה שגריר צ'ילה בארצות שונות בשנים 1927 - 1943. בהיותו שגריר בברצלונה התוודע למשורר פדריקו גרסיה לורקה. בעת מלחמת האזרחים בספרד (1936), ובעיקר לאחר הירצחו של לורקה, החל נרודה לפעול נגד הפשיזם ולכתוב שירי מחאה פוליטיים. ב-1948 יצא הנשיא הצ'יליאני גבריאל וידלה נגד האיגודים המקצועיים והמפלגה הקומוניסטית. חירותו וחייו של נרודה הועמדו בסכנה והוא נאלץ להסתתר ואף לגלות מארצו.

את שם העט בחר המשורר כמחוות כבוד למשורר הצ'כי יאן נרודה, בין השאר כדי להסתיר את שירתו מאביו, אשר שאף כי בנו יבחר במקצוע מעשי יותר לחייו. בשלב מאוחר יותר בחייו אימץ נרודה את שם העט שבחר אף כשמו הרשמי.

נרודה נפטר מסרטן הערמונית בשנת 1973. טרם מותו הספיק לחזות בהפיכה הצבאית שידעה ארצו, ובהשתלטותו של הגנרל פינושה (1973) על הממשל בצ'ילה.

תוכן עניינים 1 שנותיו הראשונות 2 ספרי שירתו בעברית 3 ראו גם 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] שנותיו הראשונות

ריקרדו אליעזר נפתלי רייס בסואלטו נולד בעיר פראל, בפרובינציית לינרס שבאזור מאול, כ-400 ק"מ דרומית לבירת צ'ילה, סנטיאגו. אביו, חוזה דל כארמן רייס מוראלס, היה עובד רכבת ואימו, רוזה באסואלטו, הייתה מורה בבית ספר אשר הלכה לעולמה חודשיים לאחר לידתו. נרודה ואביו עקרו זמן קצר אחר כך לעיר טמוקו, שם התחתן אביו עם טרינידד קנדיאה מארברדה, אשר הייתה כבר אם לבנו תשע שנים קודם לכן. נרודה גדל עם אחיו למחצה רודולפו ואחותו למחצה לאורה, אשר נולדה לאביו מאם אחרת.

אביו של נרודה התנגד למשיכתו של בנו לספרות, אולם נרודה שאב עידוד מאחרים, בהם כלת פרס נובל לספרות גבריאלה מיסטרל, אשר ניהלה את בית הספר המקומי לבנות. יצירתו הראשונה של נרודה ראתה אור בהיותו בגיל 13, היה זה חיבור קצר שהתפרסם בעיתון מקומי. בשנת 1920, כאשר אימץ את שם העט פבלו נרודה, הוא כבר פרסם באופן נרחב שירה, פרוזה ומאמרי עיתונות.

[עריכה] ספרי שירתו בעברית

• מבחר שירים, עברית - נ’ אגמון (ביסטריצקי), ספרית פועלים, מרחביה, 1954.
• עשרים שירי אהבה ושירת יאוש אחת, תרגום - יורם ברונובסקי, תל אביב, 1977.
• שירים, מבחר משיריו, תרגום - טל ניצן, (מבוא: רוני סומק) הוצאת קשב לשירה, תל אביב, 2002.
• עשרים שירי אהבה ושיר אחד מיואש, תרגום - טל ניצן, הוצאת קשב לשירה, תל אביב, 2009.

[עריכה] ראו גם

• הדוור - סרט בדיוני, שדמות מרכזית בעלילתו היא פבלו נרודה

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פבלו נרודה

• פבלו נרודה באתר פרס נובל
• "כלב אחר", שיר מאת פבלו נרודה, באתר הספריה החדשה

הקודם: אלכסנדר סולז'ניצין

פרס נובל לספרות 1971

הבא: היינריך בל