פבלו נרודה
.jpg)
פבלו נרודה (12 ביולי 1904 – 23 בספטמבר 1973) – שם העט של ריקרדו אליעזר נפתלי רייס בסואלטו, משורר צ'יליאני, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1971
נרודה היה פעיל פוליטי, הצטרף למפלגה הקומוניסטית ונבחר לסנטור. הוא הוצע למשרת נשיא צ'ילה, אך הסיר מועמדותו ותמך בסלבדור איינדה. נרודה היה שגריר צ'ילה בארצות שונות בשנים 1927 - 1943. בהיותו שגריר בברצלונה התוודע למשורר פדריקו גרסיה לורקה. בעת מלחמת האזרחים בספרד (1936), ובעיקר לאחר הירצחו של לורקה, החל נרודה לפעול נגד הפשיזם ולכתוב שירי מחאה פוליטיים. בשנת 1943 בטקס פומבי מתוקשר בתיאטרון קאופוליקן התקבל יחד עם חברו פרופסור אלחנדרו ליפשוץ פרידמן כחבר במפלגה הקומוניסטית הצ'יליאנית. ב-1948 יצא הנשיא הצ'יליאני גבריאל וידלה נגד האיגודים המקצועיים והמפלגה הקומוניסטית. חירותו וחייו של נרודה הועמדו בסכנה והוא נאלץ להסתתר ואף לגלות מארצו.
את שם העט בחר המשורר כמחוות כבוד למשורר הצ'כי יאן נרודה, בין השאר כדי להסתיר את שירתו מאביו, אשר שאף כי בנו יבחר במקצוע מעשי יותר לחייו. בשלב מאוחר יותר בחייו אימץ נרודה את שם העט שבחר אף כשמו הרשמי.
נרודה נפטר מסרטן הערמונית בשנת 1973. טרם מותו הספיק לחזות בהפיכה הצבאית שידעה ארצו, ובהשתלטותו של הגנרל פינושה (1973) על הממשל בצ'ילה.
ב-8 באפריל 2013 החליטו הרשויות בצ'ילה להוציא את גופתו של נרודה מהקבר כדי לפתור תעלומה בת 40 שנה ולקבוע אם הוא מת מסרטן הערמונית או שמא נרצח בימים שלאחר ההפיכה הצבאית במדינה[1].
תוכן עניינים |
שנותיו הראשונות [עריכה]
ריקרדו אליעזר נפתלי רייס בסואלטו נולד בעיר פראל, בפרובינציית לינרס שבאזור מאול, כ-400 ק"מ דרומית לבירת צ'ילה, סנטיאגו. אביו, חוזה דל כארמן רייס מוראלס, היה עובד רכבת ואימו, רוזה באסואלטו, הייתה מורה בבית ספר אשר הלכה לעולמה חודשיים לאחר לידתו. נרודה ואביו עקרו זמן קצר אחר כך לעיר טמוקו, שם התחתן אביו עם טרינידד קנדיאה מארברדה, אשר הייתה כבר אם לבנו תשע שנים קודם לכן. נרודה גדל עם אחיו למחצה רודולפו ואחותו למחצה לאורה, אשר נולדה לאביו מאם אחרת.
אביו של נרודה התנגד למשיכתו של בנו לספרות, אולם נרודה שאב עידוד מאחרים, בהם כלת פרס נובל לספרות גבריאלה מיסטרל, אשר ניהלה את בית הספר המקומי לבנות. יצירתו הראשונה של נרודה ראתה אור בהיותו בגיל 13, היה זה חיבור קצר שהתפרסם בעיתון מקומי. בשנת 1920, כאשר אימץ את שם העט פבלו נרודה, הוא כבר פרסם באופן נרחב שירה, פרוזה ומאמרי עיתונות.
ספרי שירתו בעברית [עריכה]
- מבחר שירים, עברית - נ’ אגמון (ביסטריצקי), ספרית פועלים, מרחביה, 1954.
- עשרים שירי אהבה ושירת יאוש אחת, תרגום - יורם ברונובסקי, תל אביב, 1977.
- שירים, מבחר משיריו, תרגום - טל ניצן, (מבוא: רוני סומק) הוצאת קשב לשירה, תל אביב, 2002.
- עשרים שירי אהבה ושיר אחד מיואש, תרגום - טל ניצן, הוצאת קשב לשירה, תל אביב, 2009.
ראו גם [עריכה]
- הדוור - סרט בדיוני, שדמות מרכזית בעלילתו היא פבלו נרודה
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- פבלו נרודה, באנציקלופדיה ynet
- פבלו נרודה באתר פרס נובל
- "כלב אחר", שיר מאת פבלו נרודה, באתר הספריה החדשה
- קטע מתוך פואמה בשם "אני מסביר כמה דברים", מתוך נאומו של הרולד פינטר בטקס קבלת פרס נובל, "אמנות, אמת ופוליטיקה", באתר ynet
- אלי אליהו, "עשרים שירי אהבה ושיר אחד מיואש" מאת פבלו נרודה - משילים את קוצי הציניות, באתר הארץ, 9 ביוני 2010
הערות שוליים [עריכה]
- ^ AP, רצח או מוות טבעי? גופתו של נרודה תוצא מהקבר, באתר ynet, 8 באפריל 2013
| זוכי פרס נובל לספרות | ||
|---|---|---|
| 1901-1925 |
פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גרי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אאוקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה.פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925) |
|
| 1926-1950 |
דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940-1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950) |
|
| 1951-1975 |
לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגווי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יוהנסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975) |
|
| 1976-2000 |
בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • מרקס (1982) • גולדינג (1983) • סיפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000) |
|
| 2001-היום |
נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) |
|
