פבלו נרודה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פבלו נרודה (12 ביולי 1904 – 23 בספטמבר 1973) – שם העט של ריקרדו אליעזר נפתלי רייס בסואלטו, משורר צ'יליאני, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1971
נרודה היה פעיל פוליטי, הצטרף למפלגה הקומוניסטית ונבחר לסנטור. הוא הוצע למשרת נשיא צ'ילה, אך הסיר מועמדותו ותמך בסלבדור איינדה. נרודה היה שגריר צ'ילה בארצות שונות בשנים 1927 - 1943. בהיותו שגריר בברצלונה התוודע למשורר פדריקו גרסיה לורקה. בעת מלחמת האזרחים בספרד (1936), ובעיקר לאחר הירצחו של לורקה, החל נרודה לפעול נגד הפשיזם ולכתוב שירי מחאה פוליטיים. ב-1948 יצא הנשיא הצ'יליאני גבריאל וידלה נגד האיגודים המקצועיים והמפלגה הקומוניסטית. חירותו וחייו של נרודה הועמדו בסכנה והוא נאלץ להסתתר ואף לגלות מארצו.
את שם העט בחר המשורר כמחוות כבוד למשורר הצ'כי יאן נרודה.
נרודה נפטר ממחלת הלוקמיה בשנת 1973. טרם מותו הספיק לחזות בהפיכה הצבאית שידעה ארצו, ובהשתלטותו של הגנרל פינושה (1973) על הממשל בצ'ילה.
[עריכה] ספרי שירתו בעברית
- מבחר שירים , עברית - נ’ אגמון (ביסטריצקי), ספרית פועלים, מרחביה, 1954.
- עשרים שירי אהבה ושירת יאוש אחת, תרגום - יורם ברונובסקי, תל אביב, 1977.
- שירים, מבחר משיריו, תרגום - טל ניצן, (מבוא: רוני סומק) הוצאת קשב, 2002
[עריכה] קישורים חיצוניים
| הקודם: אלכסנדר סולז'ניצין |
פרס נובל לספרות 1971 |
הבא: היינריך בל |
