בריונות רשת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בריונות רשת ב-Gmail. (תרגום לעברית של השיחה):
בריון: אימו
קורבן: אני?
בריון: אין לך חברים.
קורבן: אימו?
בריון: אף אחד לא אוהב אותך. העולם יהיה טוב יותר בלעדיך. לך תמות. לך תתאבד.

בריונות רשת (גם בריונות אינטרנט, בריונות מקוונת או בריונות קיברנטית, באנגלית: Cyber-bullying) הינה תופעה חדשה יחסית בה נעשה שימוש באינטרנט או בטלפון הנייד על מנת להשמיץ, להטריד, להביך, להפחיד, או לתקוף אדם יחיד או קבוצה. בריונות רשת יכולה במקרים רבים להוות עבירה פלילית. בריונות רשת יכולה להתקיים באמצעות בלוגים, אתרי אינטרנט, קהילות מקוונות, דואר אלקטרוני, SMS, MMS, ובאמצעות סרטוני וידאו אשר צולמו באמצעות הטלפון הסלולרי אשר פורסמו באתר/קהילה מקוונת. לאחר שהחומר מפורסם באינטרנט הוא הופך לפומבי ובפוטנציאל כל אחד ממשתמשי האינטרנט בעולם לקבל גישה אל התוכן. קשה מאוד ולעתים בלתי אפשרי להסיר לחלוטין חומר פוגעני שפורסם באינטרנט.

על מנת שבריונות רשת תחשב ככזאת, על שני הצדדים להיות קטינים. ברגע שישנו מבוגר באחד מן הצדדים זה הופך להיות הטרדה ברשת (cyber-harassment) או מעקב ברשת (cyberstalking). בנוסף בריונות הרשת אינה תקשורת חד פעמית, מלבד מקרים של איום מוות או פגיעה גופנית ממשית כלשהי.

היא נפוצה לרוב בקרב תלמידי בתי ספר יסודיים ובתי ספר תיכוניים. ההטרדות והאיומים מתבטאים בדרכים שונות המוגבלות אך ורק ליצירתיות של הבריון, והאמצעים הטכנולוגים העומדים לרשותו. צורת ההטרדה לרוב תהיי שונה בין בנות לבנים. הבנות יפעלו בדרכי נידוי, ואילו הבנים יפגעו בילדים חלשים יחסית או חריגים.

סיבות לבריונות רשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיבות לבריונות ברשת אינן שונות מהסיבות לבריונות רגילה של ילדים. לרוב הם מונעים מיצרי כעס, תסכול, קנאה או נקמה. בחלק מהפעמים הבריונים אינם מודעים לחומרת מעשייהם ועושים זאת מתוך שעמום, בשביל הרצון לקבל תגובה או מתוך לחץ המופעל עליהם על ידי ילדים אחרים.

השוואה לבריונות רגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטרדה ברשת אינה שונה במידה רבה מהטרדה במרחב הרגיל, הגורמים והסיבות של שניהם דומים והם עלולים לגרום לאותם נזקים. למרות זאת למרחב האינטרנטי יש מספר מאפיינים אשר גורמים להבדלים בין השניים ולהעצמה של ההטרדה:[1]

  • אנונימיות מוחלטת - הכותב משתמש בכינוי חד פעמי, בשונה מגולש רגיל המשתמש בשמו האמיתי או בכינוי איתו הוא מזוהה לאורך זמן. האנונימיות המוחלטת מאפשרת לחוסר עכבות ואצל אנשים מסוימים משחררת רוע מוחלט.
  • חוסר נראות - התוקף והנפגע אינם באותו החלל מה שמאפשר לתוקף חופשיות מוגברת. זאת גורם להבעת רגשות שליליים בצורה מוגזמת מבלי להתחשב בנורמות ובמגבלות של העולם האמיתי.
  • חשיפה רחבת היקף - עד כה ההצקה הייתה תחומה במעגל החברים הקרוב או בבית הספר. באינטרנט ההטרדה יכולה לצבור תאוצה בקלות ולהגיע לכמות עצומה של אנשים. הרבה פעמים מבלי שהתוקף מודע לכדור השלג שגילגל.
  • חוסר מפלט - בעבר לקורבן היה מקום מפלט מההטרדה בביתו. בהטרדה האינטרנטית אין לקורבן לאן לברוח, היום ההצקות חודרות לו למרחב הפרטי ואין לו לאן להימלט.

השפעות הבריונות ותוצאותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

להטרדות באינטרנט, כמו להטרדות רגילות, עלולות להיות השפעות פסיכולוגיות עמוקות על ילדים, כמו דיכאון נפשי וליצור טראומות שישארו עם הילדים לכל אורך חייהם. מחקר שנעשה הוכיח מספר תוצאות חמורות של בריונות הרשת על הקורבנות. לדוגמה הילדים מפתחים הערכה עצמית נמוכה והם חווים העצמה של מגוון רגשות כגון: פחד, תסכול, נקמה, כעס ודיכאון.[2] הטרדה באינטרנט לרוב תגרום לילדים להתרחקות חברתית והסתגרות בבית. ישנם מקרים קיצוניים בהם הבריונות אף דחפה את הילדים לקצה, וגרמה להתאבדותם. המקרים הידועים בארצות הברית בהם בריונות הרשת הובילה להתאבדותם של הקורבנות הם: פיבי פרינס, ריאן האליגן ומייגן מאייר. המקרה הידוע ביותר של התאבדות בעקבות בריונות רשת בישראל הוא של דודאל מזרחי. מזרחי שהיה בן 16 שם קץ לחייו לאחר שחווה התעללות קשה בפייסבוק.

סוגי בריונות ברשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבלוג שלו מציג יהונתן קליגר את הסוגים השונים של בריונות ברשת:[1]

  • התלהמות (Flaming) – החלפת דברים פוגעניים ללא קשר ממשי לנושא המדובר וללא איזון. במקרה שכזה בדרך כלל כל המעורבים בשיחה נגררים להתנהגות לוחמנית ופוגענית. התלהמות יכולה להתרחש בפורומים, תוכנות למסרים מידיים , רשתות חברתיות , חדרי צ'אט, בלוגים וכדומה.
  • השמצה (Denigration) - הפצת מידע שקרי על אדם מסוים באמצעות שליחת מידע זה למספר רב של מכרים. המטרה היא פגיעה בקשרים החברתיים של אותו אדם ו/או במוניטין שלו.
  • התחזות (Impersonation) – שימוש בסיסמה ובשם משתמש של הקורבן על מנת להתחזות אליו בתוכנות מסרים מיידים בדואר האלקטרוני, ברשתות חברתיות ועוד. וכך לדוגמה בונים לנפגע פרופיל חדש ופוגעני.
  • אאוטינג והולכת שולל (Outing and Trickery) - חשיפת מידע אישי ופרטים אישיים על אדם שלא נועדו להחשף לכלל הציבור. למשל הפצת תכתובת דואר אישית לתפוצה רחבה של אנשים, גילוי זהותו של כותב בלוג אנונימי, הפצת תמונות וסרטונים אישיים ברשת וכדומה.
  • מניעה (Exclusion) – זהו למעשה חרם בעולם האינטרנט. מניעת גישה מאדם מסוים לזירה חברתית ברשת. לדוגמה כשקבוצה שלמה חוסמת ילד אחד בפייסבוק.
  • מעקב (Cyberstalking) – מעקב אחרי אדם ברשת לצורך השגת פרטים ומידע אישי עליו במטרה לפגוע בו, להפחיד אותו או לסחוט אותו.
  • איום (Cyberthreats) - איומים ברשת לפגיעה באדם מסוים או בקבוצה/מוסד/ארגון יכולים בהחלט להגיע לידי מימוש בעולם האמיתי.

חקיקה בנושא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית קיימת חקיקה כנגד בריונות רשת משנת 2007 במספר מדינות מצומצם. ב- 1 בינואר 2009 נכנס לתוקף אחד החוקים הראשונים בארץ המתמודדים ישירות עם בריונות החקיקה. החוק מעניק למנהלי בתי הספר סמכות להעניש תלמידים שביצעו פעילות בריונית מקוונת או לא מקוונת.[3] המחוקקים מעוניינים לתקוף את הנושא על ידי חקיקה חדשה המציעה להוציא מחוץ לחוק שימוש באמצעים אלקטרוניים כדי לכפות, להפחיד, להטריד או לגרום לאחר מצוקה רגשית משמעותית.

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל אין חקיקה ספציפית כנגד בריונות רשת. למרות זאת מרבית ממעשי הבריונות נכללים בקטגוריה של עברות פליליות ועל כן ניתן ללהשתמש בחוקים אלו כנגד בריונות הרשת. החקיקות הנוגעות בנושא הם: חוק הגנת הפרטיות התשמ"א, חוק איסור לשון הרע וחוק מניעת הטרדה מאיימת. האחרון מאפשר כל מי שנפגע ומרגיש איום לשלוות חייו, לפרטיותו, לחירותו ולגופו לפנות לבית המשפט ולקבל צו שיאסור על הצד השני להטריד. הפרת הצו גוררת סנקציה של מעצר.

למרות החוקים שיכולים להוות פתרון משפטי לבריונות, זו אינה דרך הטיפול הטובה ביותר. מכיוון שגם לאחר הוכחת הפגיעה עדיין יש להתמודד עם הבעיה של האנונימיות ברשת והוכחה כי אכן האדם המתעלל ישב בצידו השני של המחשב. לכן עדיף להקדים תרופה למכה ולפעול בצורה של מניעה. יש לנהל עם הילדים שיחות בנושא שיעלו את המודעות בנושא וכך הם יבינו את ההשלכות של מעשיהם או יפנו לעזרה בעת הצורך. בריוני הרשת עשויים לפרסם ברשת האינטרנט תמונות, קטעי וידאו ו/או טקסטים פוגעניים על אנשים או לשלוח את התוכן הפוגעני למספר רב של אנשים מבלי להתחשב בזכותו של הקורבן לשמור על פרטיותו. לעתים רבות בריוני רשת עשויים גם לשלוח לקורבנותיהם איומים, דברי שטנה והודעות לא רצויות בעלי תוכן מיני, בעוד שאחרים עשויים להפיץ מידע שקרי על הקורבן. כמו כן, בריוני רשת עשויים לחשוף מידע אישי על הקורבנות (כגון שם, כתובת אמיתית, או מספר טלפון אמיתי) באתרי אינטרנט או בפורומים או עשויים להתחזות לקורבן על מנת לפרסם מידע בשמם במטרה לפגוע במוניטין של הקורבן על ידי מניפולציה אנשים נגדו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 רסיסים ברשת: בריונות ברשת, בריונות ברשת: סקירה תאורטית ומעשית, הבלוג של יהונתן קלינגר.
  2. ^ Hinduja, S.; Patchin, J. W. (2009). Bullying beyond the schoolyard: Preventing and responding to cyberbullying. Thousand Oaks, CA: Corwin Press. ISBN 1412966892. 
  3. ^ "States Passing Laws to Combat Cyber-Bullying — washingtonpost.com", Surdin, Ashley (January 1,2009).The Washington Post. Retrieved January 2, 2009.