טבעת פלנטרית
 |
יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | ||
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. | |||
טבעות פלנטריות נראות כדיסקות שטוחות המקיפות את כל 4 ענקי הגז במערכת השמש שלנו: צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון כאשר המערכת הטבעתית היפה והבולטת ביותר היא זו של שבתאי.
טבעות פלנטריות מורכבות מחלקיקי אבק, חלקיקי קרח ועד ירחים קטנים החגים סביב כוכבי הלכת האם שלהם כתוצאה מכוח גרבטציוני. הטבעות שונות מכוכבי לכת אחד למשנהו - הטבעות של צדק הן די עמומות ודקות והחלקיקים עשויים מגרגירי אבק, טבעותיו של שבתאי רחבות ובהירות. לאורנוס יש טבעות צרות ואילו הטבעות של נפטון כוללות קשת לא סגורה.
היסטוריה [עריכה]
גלילאו גליליי היה הראשון שגילה את הטבעות הפלנטריות בשנת 1610 כאשר גילה את הטבעות של שבתאי. בעזרת הטלסקופ שלו הוא הבחין בדבר מה יוצא דופן בצידי הפלנטה, אך לא ידע להסביר זאת. בשנת 1655 היה זה הוגינס שפירש נכונה את התיאורים של גלילאו כמערכת מישורית שטוחה. ב-1675 קאסיני גילה פער במערכת הטבעות. הוא היה הראשון שהציע כי המערכת הטבעות של שבתאי עשויה לא כגוף אחד קשיח אלא כחלקיקים בודדים הסובבים את שבתאי. היה זה ג'יימס מקסוול שהוכיח בשנת 1859 באופן מתמטי שאכן מדובר באוסף חלקיקים כמו שקאסיני הציע. ב-1895 מקסוול חישב בעזרת מדידות את המהירות הסיבובית של חלקים שונים בטבעות של שבתאי ולמעשה הוכיח תצפיתית שמדובר באוסף גדול של חלקיקים בודדים.
בשנת 1980 החללית וויאג'ר 2 שלחה חזרה לכדור הארץ צילומים מרהיבים ומפורטים של שבתאי. וויאג'ר 2 פגשה את שבתאי באוגוסט 1981, את אורנוס ב-1986 ואת נפטון ב-1989.
לקריאה נוספת [עריכה]
- Carl D. Murray and Stanley F. Dermott, Solar System Dynamics, Cambridge, 1999. ISBN 0521575974
| מערכת השמש | ||
|---|---|---|
|
||
| ראו גם: פורטל מדעי החלל |
