טטיאנה צ'רנובה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טטיאנה צ'רנובה
טטיאנה צ'רנובה, טגו 2011
טטיאנה צ'רנובה, טגו 2011
לידה 29 בינואר 1988 (בת 36)
קרסנודאר, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע כללי
מדינה רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
משקל 63 ק"ג עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 1.89 מטרים
ספורט
ענף ספורט אתלטיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
הישגים
פרסים והוקרה
  • מדליה על הישגים למען המולדת דרגה ראשונה
  • מדליה על הישגים למען המולדת דרגה שנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
מאזן מדליות
אתלטיקה
מתחרה עבור רוסיהרוסיה רוסיה
המשחקים האולימפיים
ארד בייג'ינג 2008 קרב שבע
ארד לונדון 2012 קרב שבע
אליפות העולם באתלטיקה
זהב טגו 2011 קרב שבע
אליפות העולם באתלטיקה באולם
ארד דוחא 2010 קרב חמש
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טטיאנה סרגייבנה צ'רנובהרוסית: Татьяна Сергеевна Чернова; נולדה ב-29 בינואר 1988) היא אתלטית רוסייה שהתחרתה בקרב שבע. היא זכתה באליפות העולם (טגו 2011) ובשתי מדליות ארד אולימפיות (בייג'ינג 2008 ולונדון 2012) אך כל המדליות נשללו ממנה לאחר שהורשעה באימרוץ.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'רנובה נולדה בקרסנודאר. אמה, לודמילה, זכתה במדליית זהב אולימפית (מוסקבה 1980) בריצת שליחות 4x400 מטר לאחר שהשתתפה בשלב המוקדמות ובעלת שיאים אישים בריצת 200 מטר (22.9 שניות) ובריצת 400 מטר (50.91 שניות)[1].

באליפות העולם באתלטיקה לנוער (עד גיל 17) שנערכה במרקש, מרוקו בשנת 2005 זכתה צ'רנובה במדליית זהב בקרב שבע בתוצאה של 5875 נק'.

באליפות העולם באתלטיקה לנוער (עד גיל 19) שנערכה בבייג'ינג, סין בשנת 2006 זכתה צ'רנובה במדליית זהב בקרב שבע 6227 נק'.

בשנת 2007 קבעה צ'רנובה בקרב שבע שיא אישי חדש של 6768 נק', התוצאה הטובה ביותר בעולם לנוער עד גיל 19. אך, באליפות העולם באתלטיקה שנערכה באוסקה, יפן בשנת 2007 היא לא הצליחה לסיים את התחרות בקרב שבע, לאחר שהשתתפה בארבעת הענפים ביום הראשון, אך לא התייצבה ליומה השני של התחרות.

מדליית ארד אולימפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות העולם באתלטיקה באולם שנערכה בוולנסיה, ספרד במרץ 2008 סיימה צ'רנובה במקום שביעי בקרב חמש בתוצאה של 4543 נק'. באולימפיאדת בייג'ינג (2008) שנערכה באוגוסט אותה שנה היא זכתה במדליית ארד בקרב שבע בתוצאה של 6591 נק', אחרי נטליה דוברינסקה מאוקראינה (6733 נק') ואלייס פאונטיין ארצות הברית (6619 נק'). למעשה היא סיימה במקום רביעי אך לאחר פסילתה של לודמילה בלונסקה מאוקראינה, כתוצאה מאימרוץ, שסיימה שנייה היא עלתה למקום השלישי וזכתה במדליה.

באליפות העולם באתלטיקה שנערכה בברלין, גרמניה בשנת 2009 סיימה צ'רנובה במקום שמיני בקרב שבע בתוצאה של 6288 נק'.

באליפות העולם באתלטיקה באולם שנערכה בדוחא, קטר בשנת 2010 זכתה צ'רנובה במדליית ארד בקרב חמש בתוצאה של 4762 נק', אחרי ג'סיקה אניס מבריטניה שקבעה שיא אליפות חדש של 4937 נק' ונטליה דוברינסקה (4851 נק') באליפות אירופה באתלטיקה שנערכה בברצלונה, ספרד בסוף יולי אותה שנה היא סיימה במקום רביעי בקרב שבע בתוצאה של 6512 נק'.

אלופת עולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות העולם באתלטיקה שנערכה בטגו, קוריאה הדרומית בשנת 2011 זכתה צ'רנובה במדליית זהב בקרב שבע בשיא אישי חדש של 6880 נק', לפני ג'סיקה אניס (6751 נק') וג'ניפר אוזר מגרמניה (6572 נק').

התוצאות שקבעה באליפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריצת 110 מטר משוכות: 13.32 שניות (מקום שישי)
קפיצה לגובה: 1.83 מטר (מקום שמיני)
הדיפת כדור ברזל: 14.52 מטר (מקום תשיעי)
ריצת 200 מטר: 23.50 שניות (מקום שני)
קפיצה לרוחק: 6.61 מטר (מקום ראשון)
הטלת כידון: 52.95 מטר (מקום שלישי)
ריצת 800 מטר: 2:08.04 דקות (מקום שלישי)

באולימפיאדת לונדון (2012) זכתה צ'רנובה פעם נוספת במדליית ארד בקרב שבע בתוצאה של 6628 נק', אחרי ג'סיקה אניס (6955 נק') ולילי שוורצקוף מגרמניה (6649 נק').

שיאים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ריצת 800 מטר: 2:10.10 דקות (2008)
  • ריצת 60 מטר משוכות: 8.02 שניות (2012)
  • קפיצה לגובה: 1.86 מטר (2010)
  • קפיצה לרוחק: 6.72 מטר (2010)
  • הדיפת כדור ברזל: 14.54 מטר (2010)
  • קרב חמש: 4855 נקודות (2010)

אמרוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר בדיקה חוזרת של דגימות השתן שנתנה באליפות העולם באתלטיקה 2009, נימצא כי צ'רנובה השתמשה בסמים. התוצאות שלה שנקבעו מה-15 באוגוסט 2009 ועד 14 באוגוסט 2011 נפסלו והיא הושעתה לשנתיים מ-22 ביולי 2013[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טטיאנה צ'רנובה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אליסף דעואל, אתלטיקה: אלופה אולימפית ואלופת עולם הושעו, באתר ynet, 31 בינואר 2015