טקיושי קידו
 | |||
| קידו בתקופת אדו | |||
| לידה |
11 באוגוסט 1833 האן צ'ושו  | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
26 במאי 1877 (בגיל 43) קיוטו, יפן | ||
| שם לידה |
和田小五郎 | ||
| מדינה |
יפן | ||
| מקום קבורה | קיוטו, יפן | ||
| השכלה |
Meirinkan | ||
| בן או בת זוג |
Kido Matsuko | ||
| |||
| |||
| פרסים והוקרה | |||
|
מסדר השמש העולה, דרגה ראשונה | |||
  | |||
טקיושי קידו (ביפנית: 木戸 孝允; וכן קואין קידו; 11 באוגוסט 1833 – 26 במאי 1877) היה מדינאי יפני במהלך סוף תקופת אדו ובראשית תקופת מייג'י. כשפעל נגד השוגון השתמש בשם הבדוי מטסוסוקה ניאיבורי.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קידו נולד בהאן צ'ושו כבנו הצעיר של רופא סמוראי. בגיל שבע אימצה אותו משפחת קאטסורה, ועד 1865 הוא נודע בשם קוגורו קאטסורה (桂 小五郎). הוא התחנך בבית ספרו של שואין יושידה - פילוסוף שהיה נאמן לקיסר יפן - וממנו אימץ קידו את נאמנותו.
ב-1852 נסע קידו לטוקיו על מנת ללמוד סיף, והחל לקשור קשרים עם סמוראים מהאן אחרים, למד טכניקות ארטילריה ולאחר מכן שב לצ'ושו על מנת לפקח על בניית ספינת המלחמה הראשונה בסגנון מערבי של המחוז שלו.
הדחת טוקוגאווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1858 שהה קידו באדו, שם שימש מתווך בין הנהגת ההאן לבין הסמוראים הצעירים מהדרג הזוטר, שנטו יותר לקיצוניות ותמכו בתנועת הסונו ג'וי. אולם לאחר שנחשד במעורבות בהתנקשות בחיי פקיד שוגונות נשלח קידו לקיוטו. בעת שהותו בבירה הקיסרית פתחו ההאן סצומה ואייזו בניסיון הפיכה, וגרשו את כוחות צ'ושו מהעיר. קידו היה מעורב בניסיון כושל לכבוש את העיר מחדש ב-20 באוגוסט 1864, אך נאלץ למצוא מקלט בבית גיישות שם פגש את אשתו לעתיד איקומטסו.
זמן קצר לאחר מכן השתלטו גורמים קיצוניים על הנהגת צ'ושו, וקידו מילא תפקיד מרכזי בייסוד ברית סאצ'ו, שהייתה כלי חיוני במלחמת בושין וברסטורציית מייג'י שהגיעה אחריה.
תקופת מייג'י[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הדחת שוגונות טוקוגאווה מילא קידו תפקיד מרכזי בממשלת מייג'י. הוא החיל מדיניות ריכוזית ביפן ודגל במודרניזציה, וכמו כן היה ממנהיגי המהלך לביטול שיטת ההאן.
ב-1871 הצטרף קידו למשלחת איוואקורה במסעה לארצות הברית ולאירופה, שם גילה עניין מיוחד בשיטות החינוך ובפוליטיקה של העולם המערבי, והיה לתומך נלהב בממשלה חוקתית. במהלך מסעו התבהר לקידו שבמצבה הנוכחי לא הייתה יפן בעמדה שאיפשרה לה לקרוא תגר על מעצמות המערב, ועל כן מיד בשובו התנגד לפלישה לקוריאה בדיון הסייקנרון. עם הזמן איבד קידו את השפעתו באוליגרכיית מייג'י וטושימיצ'י אוקובו תפס את מקומו. קידו התפטר מהממשלה במחאה על מסע העונשין לטאיוואן ב-1874.
לאחר ועידת אוסקה ב-1875 הסכים קידו לשוב לממשלה והיה ליושב ראש אספת ראשי המחוזות, שנוסדה במסגרת הוועידה. בנוסף, היה קידו אחראי לחינוכו של הקיסר מייג'י.
קידו נפטר במהלך מרד סצומה ב-1877 ממחלה.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
יומניו של קידו חושפים ניגוד חריף בין נאמנותו להאן שלו ובין נאמנותו למדינה. תכופות הוא כתב שנאלץ להאבק בשמועות בהאן, לפיהן בגד בחבריו. מכיוון שהרעיון של מדינה מאוחדת היה חדש ביפן, דאגו סמוראים רבים ראשית למחוזם ולאו דווקא למדינה כולה.
יחד עם טקמורי סאיגו וטושימיצ'י אוקובו, נחשב קידו לאחד מ"שלושת האצילים של הרסטורציה" (維新の三傑).
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Beasley, William G. The Rise of Modern Japan. Palgrave Macmillan, 2000. ISBN 9780312233730.
- Craig, Albert M. Chōshū in the Meiji Restoration. Harvard University Press, 1961. ISBN 9780739101933.
- Kido, Takayoshi. The Diary of Kido Takayoshi: 1874-1877. University of Tokyo Press, 1986. ISBN 9784130270199.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קטעים מיומניו של קידו.
- טקיושי קידו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)