יהודה קן-דרור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהודה קן-דרור
Yehuda-ken-dror.jpg
נולד 8 בפברואר 1935
ירושלים, ארץ ישראל
נהרג 3 בינואר 1957 (בגיל 21)
השתייכות IDF new.png צבא הגנה לישראל
תקופת שירות דצמבר 1953 - 3 בינואר 1957
דרגה טוראי
תפקידים צבאיים

לוחם בחטיבת הצנחנים

מלחמות וקרבות

מבצע קדש  מבצע קדש

עיטורים

עיטור הגבורה  עיטור הגבורה

מצבת קבורתו בחלקת מערכת סיני בהר הרצל

יהודה קן-דרור (8 בפברואר 1935 - 3 בינואר 1957) הוא חייל צה"ל, שנפצע במבצע קדש, בקרב המיתלה, עת נהג בג'יפ לאורך המיצר כדי למשוך אליו את אש החיילים המצרים על מנת שיחשף מסתורם. הוא נפטר מפצעיו כעבור כחודשיים. על מעשה זה זכה לאחר מותו בעיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר שניתן בצה"ל.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודה קן-דרור נולד בירושלים, בן לשמחה ושלמה קן-דרור, ילידי ישראל. משפחת קן-דרור לדורותיה הרבים נולדו וגדלו בירושלים. יהודה היה אחד מעשרה ילדים במשפחה. אחיו, אליהו מזרחי, נהרג במלחמת העצמאות[1]. למשך שנים מספר שונה שם משפחתה של משפחת קן-דרור למשפחת מזרחי, ועל כן במצבתו של אליהו, נרשם "אליהו מזרחי".

בדצמבר 1953 התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת הצנחנים, ובמבצע קדש לחם, כחייל מילואים, כנהג הג'יפ של סא"ל אהרון דוידי, מפקד גדוד מילואים, ונמנה עם הכוחות שלחמו במעבר המיתלה.

ב-31 באוקטובר 1956, הסכים לנהוג בג'יפ אל תוך מעבר המתלה, בפעולה שהסיכויים לצאת ממנה חי היו קלושים ביותר, על מנת למשוך אליו את אש הלוחמים המצרים שהסתתרו במעבר, ובכך לסייע לאתר את עמדותיהם. קן-דרור נסע לאורך 500 מטרים, ובמהלך נסיעתו נורתה עליו אש עזה. במהלך נסיעתו ספג קן-דרור פגיעות רבות מאש המצרים, ונפצע באורח אנוש. חבריו ליחידה חשבו שנהרג, אך לאחר שעות אחדות הצליח לזחול אליהם. כעבור חודשיים, ב-3 בינואר 1957, מת מפצעיו.

ישנו ויכוח לגבי השאלה האם פעולה זו תרמה לניצחון בקרב, או להצלת חיי אדם. כך או כך, על פעולה זו זכה לאחר מותו בעיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר שניתן בצה"ל, על "מעשה גבורה עילאית שנעשה נוכח פני האויב, תוך חירוף נפש".

על פי גרסתם של שני לוחמים ביחידה‏[2], שפורסמה בשנת 2007, לא התנדב קן-דרור למשימה, אלא הסכים לבצעה לאחר שמפקד הגדוד אהרון דוידי פקד עליו כן. על טענה זו הגיב לוחם אחר ביחידה‏[3]: "ההתנדבות, לפי הכתבה, היא התייצבות לפני מפקד והכרזה פומבית על נכונות לבצע מטלה. התנדבות כזאת הייתה נחשבת כבדיחה גרועה בימים ההם... במונח 'התנדבות' ראינו, ראשית לכל, 'נכונות'. מי שפנו אליו ולא רצה לגלות נכונות, הצהיר על כך וקיבל פטור. כל האחרים, היו מתנדבים". תת-אלוף (בדימוס) יצחק יעקב (יצה) הגיב אף הוא בעניין זה: "כאשר אומרים למישהו לך להיהרג, והוא הולך מבלי להגיב במלים או בתנועה, יש בכך משום גבורה עילאית והתנדבות".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טוראי מזרחי, אליהו (אלי), באתר יזכור - אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל
  2. ^ מירון רפופורט, סע, קן דרור, סע, באתר הארץ, 6 בפברואר 2007
  3. ^ מה זו התנדבות, באתר הארץ, 13 בפברואר 2007 (מכתב למערכת)