עיטורי צה"ל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עיטורי צה"ל הם אותות ועיטורים המוענקים לחיילים וקצינים בצה"ל שהפגינו אומץ וגבורה יוצאי דופן, בדרך כלל בשעת לחימה. רבים בין מקבלי העיטורים נהרגו תוך כדי המעשה שבגינו עוטרו. עיטורי צה"ל נחלקים לשתי קבוצות: עיטורים וציונים לשבח. גם בתוך קבוצות אלה ישנו מדרג ברמת העיטור או הציון לשבח. עיטורים וצל"שים מוענקים לעתים גם ליחידות שלמות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אות גיבור ישראל

בטקס שנערך ב-17 ביולי 1949, בעקבות מלחמת העצמאות, הוענק לראשונה "אות גיבור ישראל" לשנים-עשר לוחמים, בזכות הצטיינותם יוצאת הדופן בשדה הקרב. הלוחמים המעוטרים גילו אומץ לב וסיכנו עצמם למען הצלת חבריהם או הצלחה במשימה. בין המעשים: הזזת רכב שהפריע לכוחות צה"ל להמשיך בקרב, פעולות חיפוי, השתלטות על משאית בשיירה ערבית בדרכה לתקוף את חיפה ופיצוץ אונייה מצרית. חלק מהאותות ניתנו לאחר מות הלוחמים במעשה הגבורה.

לאחר מכן הונהגה הענקת ציונים לשבח (צל"שים) מטעם הרמטכ"ל, האלופים, מפקדי האוגדות והחטיבות. במלחמת ששת הימים, למשל, העניק הרמטכ"ל ציון לשבח ל-51 לוחמים.

בינואר 1970 אישרה הכנסת את חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, שקבע את שלושת העיטורים הגבוהים ביותר עבור גילויי אומץ וגבורה במהלך לחימה: עיטור הגבורה, עיטור העוז ועיטור המופת. עיטורים אלה הוענקו בדיעבד גם לחלק ממי שעוטרו בצל"ש על ידי הרמטכ"ל מאז קום המדינה, כאשר ועדה קבעה איזה עיטור חדש יחליף את הצל"ש, אם בכלל. בנוסף, המיר החוק את "אות גיבור ישראל" לעיטור הגבורה.

מדי פעם מוענקים עיטורים שבהם סיפור המעשה שעבורו הוענק העיטור וזהותו של מקבל העיטור נותרים אסורים לפרסום גם עשרות שנים לאחר המעשה, בשל ביטחון מידע מסווג. במקרים שכאלו נוסח כתב העיטור הוא לקוני. כך למשל: "סמ"ר ר.ק. השתתף במבצע. סמ"ר ר.ק. הוכיח יכולת מעולה כלוחם"‏[1]. לעתים משמעות סיפור המעשה מתבררת לאחר זמן. כך למשל צל"ש הרמטכ"ל שהוענק לסא"ל אהוד ברוג, ותיאורו "על מנהיגותו בפעולות מבצעיות בתקופת פיקודו על יחידה"‏[2] (אהוד ברוג הוא אהוד ברק, והיחידה הנרמזת כאן היא סיירת מטכ"ל).

עיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיצוב העיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיצוב העיטורים נקבע לאור המלצות ועדה בראשה עמד האלוף אפרים בן ארצי. בנימוקיו לבחירת הצבע הצהוב לעיטור הגבורה אמר בן ארצי כי:

בחירת הרקע הצהוב לעיטור הגבוה ביותר בא כמשקל שכנגד לניסיון להטיל קלון בצבע זה על יהודים מאז המאה השביעית והרצל חוזה המדינה כתב כי אות הגבורה היהודי צריך לשאת את הצבע הצהוב.

– שלי פריד, הרקע הצהוב של עיטורי הגבורה: המפגש בין שואה יהודית לגבורה ישראלית, זמנים גיליון 70, עמ' 35-47, 2000, כפי שהובא ב"אתר הגבורה".

תקנות העיטורים בצבא-הגנה לישראל (ענידת עיטורים ואותות מערכה)תוקנו בשנת תשל"ג–1973. על פיהן נקבע כי לכל עיטור שלושה חלקים:

  • "פארה" - חלקו העיקרי של העיטור, והוא עשוי מתכת;
  • "סרט" - פיסת אריג בצבע המתחברת לבגד ועליה נתלית הפארה;
  • "אות העיטור" - אות בצבע הסרט.

אם מקבל העיטור זכאי לעיטור נוסף מאותו סוג - אין הוא מקבל את העיטור אלא "תג לעיטור", גרסה מוקטנת של הפארה, אותו הוא עונד על העיטור הראשון. דינו של אות זה כעיטור נוסף.

את שלושת העיטורים: הגבורה העוז והמופת, עיצב האמן הבין־לאומי חתן פרס ישראל דן ריזינגר.

עיטור הגבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עיטור הגבורה
עיטור הגבורה

עיטור הגבורה הוא העיטור הגבוה ביותר שניתן בצה"ל. העיטור מוענק על ידי שר הביטחון בהמלצת הרמטכ"ל, על "מעשה גבורה עילאית שנעשה בעת לחימה מול פני האויב תוך חירוף נפש"‏[3]. לעיטור סרט בצבע צהוב.

עד שנת 1975 הוענקו 40 עיטורי הגבורה. מאז ועד היום (2013) לא הוענק עיטור זה.

לרשימת מקבלי עיטור הגבורה מקום המדינה ראו אתר הגבורה.

עיטור העוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עיטור העוז
עיטור העוז

עיטור העוז - העיטור השני בחשיבותו - מוענק על ידי הרמטכ"ל, על "מעשה גבורה שנעשה במילוי תפקיד קרבי תוך חירוף נפש"‏[4]. לעיטור סרט בצבע אדום.

עד שנת 2010 הוענקו 223 עיטורים.

עיטור העוז הוענק פעמיים לשני חיילים: עובד לדיז'נסקי ואמנון ליפקין-שחק (ראו להלן). לרשימת מקבלי עיטור העוז מקום המדינה ראו אתר הגבורה

עיטור המופת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עיטור המופת
עיטור המופת

עיטור המופת - העיטור השלישי בחשיבותו - מוענק על ידי הרמטכ"ל, על "מעשה שנעשה באומץ לב והוא ראוי לשמש מופת"‏[5]. לעיטור סרט בצבע כחול.

עיטור המופת ניתן פעמים רבות על מעשה גבורה בעת קרב, אך להבדיל משני העיטורים הגבוהים ממנו, הניתנים אך ורק על מעשה גבורה בתפקיד קרבי, את אות המופת ניתן להעניק גם על מעשה גבורה שלא בעת קרב.

נכון לשנת 2010, הוענקו 600 עיטורים. ב-2005 הוענקו עיטורים אחרי תקופה בה העיטור לא הוענק מאז שנת 1982.

מבין מקבלי אות המופת ששמותיהם פורסמו, עיטור המופת הוענק פעמיים לשני חיילים: שלמה הגני ומיכאל בורט.‏‏‏[7] לרשימת מקבלי עיטור המופת מקום המדינה ראו אתר הגבורה.

צל"שים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציונים לשבח מוענקים בנפרד בין המלחמות, על רקע בצבע ירוק. צל"ש שניתן בזמן מלחמה נענד על גבי אות המערכה של מלחמה זו. בדומה לעיטור, צל"ש ניתן על מעשה שיש בו גבורה או אומץ לב, אך בניגוד לעיטור, צל"ש ניתן לעתים גם על תרומה יוצאת דופן לביטחון המדינה, ללא שנדרש אומץ לב להשגתה. דוגמה לכך הוא צל"ש הרמטכ"ל שניתן לרב"ט א. ח. (הוא חיים אשד, לימים תת-אלוף) שתיאורו "א. ח. גילה כושר טכני מעולה הראוי לשבח ותרם תרומה חשובה ביותר לכוננותו של צה"ל"‏[8].

צל"ש הרמטכ"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Zrm.svg

צל"ש הרמטכ"ל מוענק על ידי הרמטכ"ל, על "מעשה הצטיינות שאינו מגיע בדרגתו לדרגת עיטור". צורת הצל"ש היא שלושה סמלים כאשר כל סמל הוא הצלבה של חרב וענף עץ זית, כמו בסמל דרגת תת-אלוף. כאמור, לאחר קבלת חוק העיטורים הוסבו חלק מצל"שי הרמטכ"ל לעיטורים גבוהים יותר והם אינם נכללים כיום במניין הצל"שים. עד היום (2011) הוענקו 220 צל"שי רמטכ"ל. לרשימת מקבלי צל"ש הרמטכ"ל ראו אתר הגבורה.

אהוד ברק ונחמיה כהן הם החיילים היחידים שזכו לארבעה צל"שי רמטכ"ל.

צל"ש אלוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

Zla.svg

בדומה לצל"ש הרמטכ"ל, אך מוענק על ידי אלוף פיקוד או מפקד זרוע. צורתו היא שני סמלים (הצלבה של חרב וענף עץ זית) לרשימת מקבלי צל"ש אלוף מקום המדינה, ראו באתר הגבורה.

צל"ש מפקד אוגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Zma.svg

בדומה לצל"ש הרמטכ"ל, אך מוענק על ידי מפקד האוגדה (קצין בדרגת תת-אלוף). צורתו - סמל אחד. לרשימת מקבלי צל"ש מפקד אוגדה מקום המדינה, ראו באתר הגבורה.

צל"ש מפקד חטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Zmh.svg

בדומה לצל"ש הרמטכ"ל, אך מוענק על ידי מפקד החטיבה או אגד (קצין בדרגת אלוף-משנה). לרשימת מקבלי צל"ש מח"ט ראו אתר הגבורה.

צל"ש יחידתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לצל"ש על דרגותיו השונות, אך הוא מוענק ליחידה שלמה: צוות, מחלקה, פלוגה, גדוד וכו' על ידי מפקד המורשה להעניק צל"ש. צל"ש זה לא נענד על ידי אנשי היחידה אלא רק על נס או דגל היחידה, אם ליחידה נס או דגל משלה. לרשימת מקבלי צל"ש יחידתי ראו אתר הגבורה.

ענידת העיטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקנה 8 לתקנות העיטורים בצבא-הגנה לישראל (ענידת עיטורים ואותות מערכה), תשל"ג–1973 נקבע:


(א) מי שהוענק לו עיטור, רשאי לענוד את אות העיטור בכל עת, ואינו רשאי לענוד את העיטור על כל חלקיו אלא בנסיבות אלה:
(1) ביום העצמאות;
(2) ביום הזיכרון לחללי מלחמת הקוממיות וצבא-הגנה לישראל;
(3) באירועים ממלכתיים, במצעדים ובמפגנים צבאיים;
(4) בכל אירוע נוסף שקבע שר הביטחון.
(ב) מי שהוענק לו תג, רשאי לענדו בכל עת.
(ג) מי שהוענק לו אות מערכה, רשאי לענדו בכל עת.

אות הערכה מטעם הרמטכ"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אות הערכה מטעם הרמטכ"ל
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אות הערכה מטעם הרמטכ"ל

עיטור המוענק עבור מעשים בעלי חשיבות עליונה, שאינם מתאימים לאחד משלושת העיטורים האחרים. ממשלת ישראל קבעה עיטור זה ב-26 באפריל 1981. ניתן להעניק את האות הן לאזרחי המדינה והן לזרים. העיטור הוא עגול. בחזית מופיע מגן דוד עם ענף זית וחרב משמאלו. צידו האחורי ריק. העיטור מחובר לסרט לבן שבקצותיו שני פסי תכלת, בדומה לדגל ישראל.

אות הוקרה מטעם האלוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

IDF Medal of Appreciation of general command.png
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אות הוקרה מטעם האלוף

אות הוקרה מטעם האלוף הוא אות המוענק על ידי צה"ל לאזרח, שעשה מעשה רב-חשיבות למען צה"ל או למען ביטחון מדינת ישראל. על ייסוד האות החליטה ממשלת ישראל ב-27 בינואר 2005. אות ההוקרה יוענק לאזרח ישראל או לתושב קבע בשל מעשה או התנהגות שאין בהן כדי להעניק אות הערכה מטעם הרמטכ"ל, כביטוי סמלי של הוקרה על מעשה רב-חשיבות שעשה המקבל, במישרין או בעקיפין, לחיזוקו של צה"ל, ואשר יש בו כדי לקדם את ביטחון מדינת ישראל. אות הוקרה מטעם האלוף נענד על חולצה אזרחית בלבד.

אותות מערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אות מערכה (ישראל)
אות מלחמה עיצוב
Independence war ribbon.jpg מלחמת העצמאות הכחול שמסמל את התיקוות לעתידה של המדינה החדשה, מעט אדום שמזכיר את ההרוגים והפצועים הרבים במלחמה. לובשי מדים שהיו זכאים לענוד את עיטור לוחמי המדינה ענדו גרסה מוקטנת של עיטור זה על גבי האות.
Sinai war ribbon.jpg מבצע קדש הכתום כצבע החולות בסיני, התכלת כצבע תעלת סואץ שהייתה הסיבה ליציאה למלחמה, הכחול כצבע הדגל הישראלי והאדום שמסמל את האבדות.
Six day war ribbon.jpg מלחמת ששת הימים האדום שמסמל את האבדות, תכלת בשל התעלה, לבן כמו החרמון.
Hatasharibon.jpg מלחמת ההתשה כתום חולות סיני, תכלת- תעלה. תכלת לבן - דגל ישראל.
Yomkippurribon.jpg מלחמת יום כיפור האדום מרכזי ומשמעותי יותר מכל הצבעים בשל ריבוי האבידות והרגישות לנושא בחברה הישראלית. שני פסי תכלת לבן מסמלים את הטלית וקדושת יום הכיפורים.
Lebanon war ribbon.jpg מלחמת שלום הגליל כחול ולבן כצבעי דגל המדינה, האדום, הירוק והלבן שבמרכז מזכירים את צבעי דגל לבנון. הצבע האדום מסמל גם את דם ההרוגים.
Lebanon2ribon.jpg מלחמת לבנון השנייה אדום כדם הנופלים, כתום לסימול העורף שנפגע בלחימה (כתום הוא צבעו של פיקוד העורף), ירוק לסימול עץ הזית (התקווה לשלום) ורמיזה ללבנון, כחול ולבן כצבעי דגל המדינה.

חיילים וקצינים שזכו במספר עיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושה חולקים את תואר "החייל המעוטר ביותר בצה"ל", כלומר החייל שזכה למספר הגדול ביותר של עיטורים: סרן נחמיה כהן, לוחם וקצין בסיירת מטכ"ל; הרמטכ"ל לשעבר, רב אלוף אהוד ברק. שניהם זכו בחמישה עיטורים: עיטור מופת אחד וארבע פעמים צל"ש הרמטכ"ל.

שניים זכו לעיטור הגבורה ולעיטור המופת: שלמה ניצני ואביגדור קהלני. ניצני עוטר בעיטור הגבורה כסמל במבצע קדש, ובעיטור המופת כסגן אלוף במלחמת יום הכיפורים. קהלני עוטר בעיטור המופת כסגן במלחמת ששת הימים, בעיטור הגבורה כסגן אלוף במלחמת יום הכיפורים. יש הרואים בשניים אלה את החיילים המעוטרים ביותר, מכיוון שרק בודדים זכו בעיטורים אלה: עיטור הגבורה ניתן מאז קום המדינה רק לארבעים איש, ועיטור המופת לכשש מאות בלבד‏[7].

שניים זכו בעיטור הגבורה ובצל"שים: דניאל ורדון זכה פעמיים בצל"ש אלוף, במבצע סנונית ב-1960 ובהיתקלות ליד כפר סאלד ב-1962; במלחמת ששת הימים זכה בעיטור הגבורה. הוא נהרג במהלך הקרב שבו זכה בעיטור. סמל יוסי לפר זכה בעיטור הגבורה במלחמת ששת הימים, ובצל"ש נוסף על לחימתו במלחמת ההתשה[7].

32 חיילים וקצינים נוספים זכו בשני עיטורים, או בעיטור ובצל"ש. שניים זכו פעמיים בעיטור העוז (עובד לדיז'נסקי ואמנון ליפקין-שחק); ארבעה זכו בעיטור העוז ובעיטור המופת; שישה זכו בעיטור העוז ובצל"ש; שניים זכו פעמיים בעיטור המופת; ו-20 זכו בעיטור המופת ובצל"ש (בהם נחמיה כהן ואהוד ברק שהוזכרו לעיל).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התקופה שבין מלחמת שלום הגליל ומלחמת לבנון השנייה - עמוד 6, באתר אגף כוח האדם של צה"ל
  2. ^ סא"ל ברוג אהוד, באתר אגף כוח האדם של צה"ל
  3. ^ סעיף 3 לחוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, התש"ל-1970
  4. ^ סעיף 4 לחוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, התש"ל-1970
  5. ^ סעיף 5 לחוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, התש"ל-1970
  6. ^ עוזי ברוך, צל"ש הרמטכ"ל יינתן לסיירת מטכ"ל, 14 באפריל 2010.
    עיטור המופת הוענק ללוחם מאגף המודיעין, 1 בנובמבר 2010, באתר צה"ל.
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 ‏עפר דרורי, חיילי צה"ל המעוטרים ביותר, באתר הגבורה‏
  8. ^ באתר צה"ל
Flag of Israel.svg
צבא הגנה לישראל
זרועות, פיקודים ואגפים
אגפים אגף המבצעים · אגף המודיעין · אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה · אגף התכנון · אגף כוח האדם · אגף התקשוב
זרועות זרוע היבשה · זרוע האוויר והחלל · זרוע הים
פיקודים פיקוד הצפון · פיקוד המרכז · פיקוד הדרום · פיקוד העורף
גופים נוספים יחידת בתי הדין הצבאיים · הפרקליטות הצבאית | המכללות הצבאיות · דובר צה"ל · הרבנות הצבאית · מפקדת העומק
חילות צה"ל
חילות השדה חיל הרגלים · חיל השריון · חיל התותחנים · חיל ההנדסה הקרבית · חיל האיסוף הקרבי
חילות נוספים חיל הרפואה · חיל הלוגיסטיקה · חיל החימוש · חיל המודיעין · חיל הקשר והתקשוב · חיל המשטרה הצבאית · חיל השלישות · חיל החינוך והנוער · החיל הכללי